הייתי מסבירה שאסור, שזה כואב..

כשהוא מרביץ אני אומרת שלא נעים לאמא ומתרחקת. כשהייתי אומרת שזה לא נעים- בדיוק כמו שאת מתארת- הוא היה צוחק כאילו סיפרתי בדיחה.

אחת התיאוריות שלי היתה שזה עניין של תושמת לב- וזאת הדרך שלו להשיג התייחסות- אז ניסיתי להגיב יותר (בחיוב) כשהוא עושה דברים טובים וככה להראות שהוא מצליח להשיג גם תשומת לב (חיובית) מדברים אחרים שהוא עושה.

זה ככה כבר כמה חודשים. ואני מאוד זהירה עם מה שאני אומרת עכשיו אבל נראה לי שלאחרונה (עכשיו הוא בן שנה ו-9) הוא התחיל להבין וממתן את עצמו קצת. הוא גם עובר תהליך של גמילה מחיתולים אז כמובן שאני מאוד משבחת על כל פעם שמצליח ויכול להיות שזה ממלא את החוסר שהיה שם שגרם להתנהגות הזאת. עוד קצת מוקדם לי לדעת, הכל דיי חדש..

אבל ניסיתי לתת כיוון למחשבה

בכל אופן את לא הראשונה שכותבת כאן על מקרה כזה בגיל הזה אז אל דאגה, כנראה שבסוף זה מסתדר.. 

מאחלת לך המון המון סבלנות

הייתי מפסיקה את זה חד משמעית.

אין סיבה שתתנו לזה להימשך.

אל תתנו לו מכה אבל תשחררו את האחיזה שלו ותצעקו עליו חזק. לא יתכן שבשם הצורך להימנע מתגובה פיזית מצידכם הילד יהפוך לאלים פיזית.

זה לא המקרה שתופסים לו את היד ומראים לו איך לעשות "טובה" במקום להכאיב.

יש מצבים שחובה לצעוק.

למשל כשילד מסכן את עצמו או את האחים שלו.

וגם במקרה הזה. זה לא אנושי לא לזעוק מכאב ולהפסיק את הפגיעה. זה לא לצעוק מכעס. 

מה שכן (ושכחתי לציין זאת אתמול), מיד אח"כ צריך לחבק את הפעוט, לחזור לטונים הרגילים, ולהסביר שזה היה מאוד כואב ולא נעים וכו'.

גם התנהגות לא טבעית של קדוש מעונה לא נראה לי בריא.

שאם משתמשים בצעקה/זעקה במסורה, במקרים מיוחדים, כשמדובר בפגיעה מכאיבה מאוד של הילד, ואחרי שמתאוששים מהכאב מחבקים את הפעוט, זה טבעי וזורם ומעיד על בריאות נפשית של ההורה, ולא יבלבל או יפגע בבריאות הנפשית של הילד.

מה שהייתי ועדיין עושה. זה מורידה אותו ואומרת לו בצורה ברורה שמאוד כאב לי ולא נעים.

ואז הוא רוצה לחזור אז אני אומרת לו אתה יכול לעשות טובה, לתת נשיקה.

ולאט לאט הוא לומד.

בעצם המשחק הוא רוצה להגיד משו ולא יודע איך, בדרך כלל זה להביע אהבה, פתאום מרביץ בהתלהבות...

וצריך ללמד אותו את האפשרות הזו

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אם כן, תבדקי בעיות תחושה דחוף! 

כי זה בדיוק הגיל שלטפל בזה יהיה קצר ויעיל לפני שמצטרפות בעיות רגשיות

אין לי זמן והמחשב נשאר בחמץ..

אז אני משאירה לך הוראות

ילדים עם ויסות חושי לקוי זה אומר שיש להם איברים מסוימים שהם צריכים תחושות חזקות.

כנגזרת מזה, יש ילדים שנושכים כי הם מחפשים תחושה בפה.

יש ילדים שמחבקים חזק וכואב כי חסר להם תחושה בגוף.

יש ילדים שאוהבים להסתובב עד כדי סחרחורת.

יש ילדים שלא כואב להם נפילה על הראש נניח.

יש מלא דוגמאות.

מטפלים בזה בעזרת נתינת תחושה חזקה לאותם איברים שחסר להם. (כלומר אם הוא אוהב תחושה חזקה בידייםץ,

גם אם לך זה נראה כואב, פשוט עושים לו מסז' חזק חזק. יש כאלה שאוהבים עם סקוצ' או מברשת קשה)

זה שיטה שלימה שעכשיו מערכת החינוך הכניסה אותה לגנים.

אבל אל תחכי עד לגן! אם את חושבת שיש לו את זה תטפלי בזה עכשיו.. יעיל יותר!

(נותנים על זה ריפוי בעיסוק)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...