הייתי מסבירה שאסור, שזה כואב..

כשהוא מרביץ אני אומרת שלא נעים לאמא ומתרחקת. כשהייתי אומרת שזה לא נעים- בדיוק כמו שאת מתארת- הוא היה צוחק כאילו סיפרתי בדיחה.

אחת התיאוריות שלי היתה שזה עניין של תושמת לב- וזאת הדרך שלו להשיג התייחסות- אז ניסיתי להגיב יותר (בחיוב) כשהוא עושה דברים טובים וככה להראות שהוא מצליח להשיג גם תשומת לב (חיובית) מדברים אחרים שהוא עושה.

זה ככה כבר כמה חודשים. ואני מאוד זהירה עם מה שאני אומרת עכשיו אבל נראה לי שלאחרונה (עכשיו הוא בן שנה ו-9) הוא התחיל להבין וממתן את עצמו קצת. הוא גם עובר תהליך של גמילה מחיתולים אז כמובן שאני מאוד משבחת על כל פעם שמצליח ויכול להיות שזה ממלא את החוסר שהיה שם שגרם להתנהגות הזאת. עוד קצת מוקדם לי לדעת, הכל דיי חדש..

אבל ניסיתי לתת כיוון למחשבה

בכל אופן את לא הראשונה שכותבת כאן על מקרה כזה בגיל הזה אז אל דאגה, כנראה שבסוף זה מסתדר.. 

מאחלת לך המון המון סבלנות

הייתי מפסיקה את זה חד משמעית.

אין סיבה שתתנו לזה להימשך.

אל תתנו לו מכה אבל תשחררו את האחיזה שלו ותצעקו עליו חזק. לא יתכן שבשם הצורך להימנע מתגובה פיזית מצידכם הילד יהפוך לאלים פיזית.

זה לא המקרה שתופסים לו את היד ומראים לו איך לעשות "טובה" במקום להכאיב.

יש מצבים שחובה לצעוק.

למשל כשילד מסכן את עצמו או את האחים שלו.

וגם במקרה הזה. זה לא אנושי לא לזעוק מכאב ולהפסיק את הפגיעה. זה לא לצעוק מכעס. 

מה שכן (ושכחתי לציין זאת אתמול), מיד אח"כ צריך לחבק את הפעוט, לחזור לטונים הרגילים, ולהסביר שזה היה מאוד כואב ולא נעים וכו'.

גם התנהגות לא טבעית של קדוש מעונה לא נראה לי בריא.

שאם משתמשים בצעקה/זעקה במסורה, במקרים מיוחדים, כשמדובר בפגיעה מכאיבה מאוד של הילד, ואחרי שמתאוששים מהכאב מחבקים את הפעוט, זה טבעי וזורם ומעיד על בריאות נפשית של ההורה, ולא יבלבל או יפגע בבריאות הנפשית של הילד.

מה שהייתי ועדיין עושה. זה מורידה אותו ואומרת לו בצורה ברורה שמאוד כאב לי ולא נעים.

ואז הוא רוצה לחזור אז אני אומרת לו אתה יכול לעשות טובה, לתת נשיקה.

ולאט לאט הוא לומד.

בעצם המשחק הוא רוצה להגיד משו ולא יודע איך, בדרך כלל זה להביע אהבה, פתאום מרביץ בהתלהבות...

וצריך ללמד אותו את האפשרות הזו

צובט לנו את הפנים וזה ממש כואב!!

אמרתי לו שזה כואב לאמא, ושהוא צריך ללכת לפינה עד שהוא מבקש סליחה.

שמתי אותו באיזה פינה ולא הרשיתי לו לצאת. הוא בכה בהתחלה אבל בסוף ביקש סליחה ונתן לי נשיקה

אחרי כמה פעמים כאלה הוא הפסיק.

אם כן, תבדקי בעיות תחושה דחוף! 

כי זה בדיוק הגיל שלטפל בזה יהיה קצר ויעיל לפני שמצטרפות בעיות רגשיות

אין לי זמן והמחשב נשאר בחמץ..

אז אני משאירה לך הוראות

ילדים עם ויסות חושי לקוי זה אומר שיש להם איברים מסוימים שהם צריכים תחושות חזקות.

כנגזרת מזה, יש ילדים שנושכים כי הם מחפשים תחושה בפה.

יש ילדים שמחבקים חזק וכואב כי חסר להם תחושה בגוף.

יש ילדים שאוהבים להסתובב עד כדי סחרחורת.

יש ילדים שלא כואב להם נפילה על הראש נניח.

יש מלא דוגמאות.

מטפלים בזה בעזרת נתינת תחושה חזקה לאותם איברים שחסר להם. (כלומר אם הוא אוהב תחושה חזקה בידייםץ,

גם אם לך זה נראה כואב, פשוט עושים לו מסז' חזק חזק. יש כאלה שאוהבים עם סקוצ' או מברשת קשה)

זה שיטה שלימה שעכשיו מערכת החינוך הכניסה אותה לגנים.

אבל אל תחכי עד לגן! אם את חושבת שיש לו את זה תטפלי בזה עכשיו.. יעיל יותר!

(נותנים על זה ריפוי בעיסוק)

עד היום יש מושג בבית "תעשה בנעימות" 

הילד (כיום בן 13) היה צובט אותנו ומכאיב נורא

הייתי מורידה לו בעדינות את הידיים ואומרת לו "תעשה בנעימות"

ומדגימה לו על הלחיים לו ליטופים עדינים ונעימים.

זה לא הלך ביום אחד אבל זה עבד

אח"כ התמכרנו לנעימות...

וזה הפך למושג ביתי.

אולי יצליח גם אצלכם.

בהצלחה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות