למה??
למהההה??????????
ואולי בכלל.... אוף... אחרי הלידה שלי הכל התחיל... כשהייתי בת 9 חודשים.....[אז למה?? ל-מ-ה????
מה עשיתי????
אולי אם לא הייתי נולדת אז.......אז.....אז לא היה לה אתזה??
בעצם זה לא נכן... עובדה שעוד התפרצויות כאלה שדרשו אשפוז היו עוד כמה פעמים... היה א.. והיה כשהייתי בת 4 אחרי לידה של אחת האחיות... והיה בהפרש של עשר שנים חארי לידה ושיפוצים ועכשיו..... כשאני לא באמת באמת יודעת מה ולמה ומה היה הטריגר הפעם...
אוףף!!!
רק לפני שנתיים חצי גיליתי אתזה...
וגם זה רק תוך כדי ההתפרצות... בעע...
זאת היה החמרה מתמשכת... הידרדרות שהייתה הדרגתית... וקלטתי שזה מחלת נפש.. רק....רק כשהלכנו לבקר אותה.... כשראיתי שכתוב "המרכז לבריאות הנפש"...
כן כן.. אבא דיבר איתי... בטלפון.....
אבל מי קולט בכלל דברים כאלה בתחילת חמישית, ערב בפנימיה אחרי תקופה של בלגן רציני עם אמא... פתאום מסבירים לך על מצבי רוח קיצוניים ושיש לזה שם וש"את יכולה להסתכל באינטרנט... בוויקיפדיה..."
תודה רבה...
בלעכסס...
כל השנה הזאת הייתה לי לא טובה באמת....
לא יודעת לתאר אותה...
ואחר כך... אחר כך צוק איתן....
ואנחחו גרים בדרום... ורציתי מישהי מקצועית.. לדבר איתה... כי ידעתי שזה מומלץ... לי.. מאוד!!! במיוחד אחרי כל ההיסטריה שלי...
אבל שובו אחים.. וצוק איתן.. ותחילת שנה.. ואחותי מתחילה כיתה א' ואבא ואחי מתחילים מוקדם יותר, וכמובן לחץ של תחילת שנה... ואז חגים....
וחודש חשוון, ומי בכלל זוכר שאני רוצה טיפול???? מי???????
לא... המצב שללא נהיה טוב יותר....
ואני אמרתי להורים.. דיברתי, ביקשתי, הזכרתי, הסברתי.... ולקח זמן... ואז רצו מישהי מהאולפנה... ולא רציתי!! לא רציתי!!! פאדיחות מישהי מהאולפנה.. לא נעים לי ככה להיחשף פתאום... ובכלל בחמישית 3 שבועות לפני סופשנה דיברתי עם היועצת באולפנה.. מישהי.. אמת אחלה בשבילי... אבל היא עזבה את העבודה באולפנה... כי היא עברה דירה... ואני...?? מה פלא שרציתי משהו???
וליועצת החדשה שהגיעה לא רציתי לפנות... ואז הייתה לי רק אופציה אחת... לדבר עם העובדת סוציאלית של האולפנה... אז...אז אחרי כמה זמן.. שההורים נסים להסביר, ביחד עם הראש אולפנה.. למה... למה זה יותר נוח, גם לי.. וגם כלכלית... אז...אז אמרתי בסדר.....
אמרתי שננסה... בכל זאת היא אחלה בנאדם...
אבל עד שהתחלנו.... באתי לדבר איתה כשכבר היו לי מחשבות אובדניות... כן... גם למצ כזה הגעתי... ובזכות איש טוב שהיה שם ועזר לי... הוא... הוא במקרה מכיר אותה וקיבל את הסכמתי לדבר עם העוס"ית באולפנה שתפנה אלי (כי אני מעצמי לא אעשה אתזה...) וואו... זה היה כל כך מהיר.. ביום חמישי דיברתי איתה... קצת... פעם ראשונה... ואחר כך.. עם המחנכת... סיפרתי לה לבד ובשקט אחרי המון המון שכנועים שכדאי.. ושזה נכון לשתף מישהו מבוגר... (כן, שיתפתי אדם מבוגר... לא אדם קרוב פיזית בכלל... אפילו לא קשרי משפחה.... וטוב שכך... זה נראה לי מה שגרם לי להיפתח אליו ולספר לו...) והוא דיבא והיה כל כך מהיר.. יום חמישי דירתי עם העו"סית והמחנכת (ממש בקטנה סיפרתי למחנכת על המחשבות האלה, לעו"סית עוד לא היה לי את האומץ לומר...)
משתחררים הבייתה... אני בקשר בסמסים לאורך יום שישי עם המחנכת שמתעניינת... ביום ראשון, קמתי קצת מאוחר.. פספסתי אוטובוסים.. (די בכוונה) ואני מגיעה לאולפנה.. במקביל בדרך, התכתבויות עם המחנכת קצת ועם הע"סית שאמרה שהיא דיברה עם המחנכת והיא אמרה לה (אחרי שאמרתי למחנכת שתעשה את זה...).. שואלות מתי אני מגיעה בערך...
מה עובר??? מה הלחץ??? עד שטיפה טיפה השתחרר ללי מהמחשבות האלה שישבו לי על הלב... לא שזה נעלם !! ממש ממש ממש לא!! אבל טיפה השחרור הזה... אז מה אתם בלחץ בכלל????????
קבענו לדבר ביום ראשון בערב... כי הגעתי מאוחר כבר, אחרי שהיא הלכה...
יום ראשון בערב, מדברים.. מסתבר שרצו לומר לי לפני כן אבל לא הגעתי... וההורים התעדכנו ביום ראשו בבוקר (כשאני הייתי בדרך לאולפנה) בחדשות המסעירות האחרונות האולפנה, עם פנימיה לאיכולים להחזיק אותי ככה..... אבא שולח אישור ויום למחרת הולכים לרופא פסיכיאטר שיאבחן... ים ראשון בער... למעלה משעה אני מדברת עם אבא שמנסה להבין ולדבר (ולא בהאשמות אל בהסברים ובצורה יפה מאוד!! באמת!!) מה קורה ומה המצב...)
יום שני... נוסעים לרופא...ההורים מהבית, אני מהאולפנא... והמסקנה - - - האולפנה יכולה להחזיק אותי... אני לא בסיכון.... (את זה גם ניחשתי מראש שיגיד... בכל זאת הייתי מודעת למצב שלי...)
אחרי כמה זמן...אני ממשיכה את מ שכמעט ול התחלתי עדיין עם העו"סית באולפנה... ואנחנו מדברות.. זה וזר ברוך ה'... מתישהו הולכים לאבחן לגבי דיכאון... כן טיפול תרופתי.. לא טיפול תרופתי.. בהתחלה אני לא רוצה ואבא מנסה להסביר לי מה המצב... מה שכמובן עוד יותר מסייג ומרתיע אותי... עובדים לנסות ולהסביר לי.. לשכנע.. שום דבר.. אני לא רוצה ולא מוכנה... אבל אין ברירה... הרופא אמר שכדאי.. ושזה יעבור... ואני.. אין ברירה - לוקחת אותם... א.. אני לא אוהבת אותם עדיין!!! רוצה רק לגמור עם זה!!!!!!!!!!!!!!
אי איתם ובמקביל הטיפול... חופש גדול בפתח - לחץ מטורף במיוחד... הרבה מהצוות שלי באולפנה מתחלף... מה עושים????? ובבית?? אני מפחדת להיות שם... מטפילם.. מדברים... בחופש נסעתי במיוחד בשביל זה....
ואחרי תקופה שאני מדברת עם העוס"ית.. אני מרגישה שצריך משהו אחר.. .למה?? היא אחלה והכל והיה לי מעולה.. אבל משהו כן יש שנורא מגביל - - היא מהאולפנה!! כנה נושאים שנורא מלחיצים ומטרידים אותי.. ואני - אני מפחדת ומתפדחת לפתוח..... היא מהאולפנה... אני רואה אותה.. לא רוצה.. לא רוצה!! מנסה לכתוב לה..
לא מצליחה..
מנסה להגיד לה קצת.. משהו בגדול - לא מצליחה... מנסה לדבר על דברים מסביב כדי להצליח אולי לדבר על הנושא.. אבל ברגע שמתקרבים טיפה יותר אני "ממשיכה לדבר" אבל אני חסומה.. מאד!! לא מסוגלת לדבר ולפתוח.... וזה תופס יותר מקום.. ויותר מקום... ואני מנסה לדב עם ההורים... קצת מגששת... בעיקר עם המחנכת של השנה שעברה.. שאני... שאני מרגישה שזה שהיא מהאולפנה מגבי אותי... רוצה מישהי אחר.. לא מכאן... שיהיה לי קל יותר ואפשרות רחבה יותר לפתוח עם פחות פאדיחות בנושא......
דין ודברים... כן. לא... אף אחד לא מתלהב... המחנכת אומרת שזה מאוד הגיוני... (המחנכת של שנה שעברה, כן?!) מה עושים? לא מסוגלת לדבר יותר... אין... הנושא שמטריד ומלחיץ אותי כלכך הוא הנושא הרחב והענק הזה שאני לא מצליח לדבר עליו... אפילו וביחד עם התמיכה מבחוץ שאני מקבלת.. והעידוד.. לנסות.. ולנסות.. קצת... רק טיפה... לא.. זה לא מצליח... פשוט לא יכולה לפתוח... מנסה.. ולא מצליחה........
דיבור עם העו"סית.. היא מבינה מה הנושא הכללי (מאוד מאוד מאוד כללי) ומתגייסת למלאכה- לנסת להסביר להורים שיש משהו מעבר ושעדיף מישהי חיצונית לאולפנא כי אני אני לא יכולה ולא מצליחה לפתוח... ההורים מנסים.. שואלים.. ורוצים לדעת מה זה...
אבא, זה שלי.. אני לא חייבת לומר לכם!! לא רוצה לספר לך מה זה הדבר הזה ומה זה הנושא הזה ולמה אנ לא יכולה לפתוח.. למה העובדה שהיא מהאולפנה קריטית לי כל כך... לא רוצה!! לא חייבת.!!!!
עד שזה מצליח.... ואז... ואז עובר לו זמן... לא הרבה (הכל יחסי?!?!)... ומקבלים מידע על מרכז שמקבל... כן.. לא.. כן.. לא...
מה יהיה איתי???????
ובנתיים, עם העוס"ית...אנחנו מדברות על זה.. אני יודעת שעכשיו יש לי דף חדש... אני יכולה..זה נותן לי רוגע... הרבה רוגע... ותופתעו או לא - -בפעם שלישית שבה אנחנו מדברות אני מצליחה לפרט לה.. לספר לה.. למטפלת החדשה שלי...
כן, זה גם סגנון קצת אחר... אבל היא גם לא מהאולפנה... יש בזה גם עניין רציני ואולי קצת קריטי....
וזאת היא... 
מסתבר שהעניין רחב הרבה יותר ממה שנראה... וכנראה גם שהתחושה שלי לא אכזבה אוית.... וגם בלי קשר הייתי כנראה צריכה לעבור למטפלת אחרת.. שמתמחה בעניין... כנראה... על זה אני לא סגורה מאה אחוז....
ובכלל עברנו לדברים אחרים כבר שעלו....
והסיפור עם אמא... עם המחלה שלה.... בהחלט עולה.. וצף... כל מה שהיה עם אמא בתחילת חמישית (לפני שנתיים וחצי) הוא חלק בלתי נפרד מכל מה שעבר עלי........
9 פגישות היו לנו עד עכשיו.....ברוך ה'....
משתפרים.. אני לא היחידה שמרגישה בשיפור...
אבא ואמא??? לא הספיקו אלא רק דיברו עם המטפלת בטלפון... בכל זאת גרים רחוק... ומסובך לבוא במיוחד בשביל זה אם גם ככה אמורים להגיע בהמשך לאיזור... במיוחד שהזמן עכשיו לא קריטי בכלל....
טוב לי!! טוב!! מרגישה שטו לי! שוזר לי... החלק היציב מגיע... ונותן לי מקום רגוע.. מקום שהוא שלי... שמה שלא יקרה בבית (מבחינת המחלה של אמא) לי יש.... לי יש מקום משלי... (לפחות לזמן הקרוב)... מקום שיעזור לי.....
אוהבת את המטפלת שלי...
אני מחכה משבוע לשבוע לפגישות שלנו.... הן עוזרות לי! הן תורמות!!
אני מרגישה ויודעת את זה....
עכשיו... פתאום... גם זה... גם זה עם בעיה... אבא לא הכי רוצה לבמשיך.... בעיקר (אם א רק...) בגלל העלות....
אבל אבא, אני... זה לא סתם... כרגע הדברים שעל הפרק הם דברים שמחייבים התערבות מקצועית!! אבא!! אני לא יכולה פתאום ככה להפסיק!!!!
את יודע שמדובר כנראה על הטרדה... אולי שכחת... הגיוני.. גלל ההתפרצות של אמא... ואמא ששבועיים לא הייתה בבית... אלא בבית חולים בגלל המחלה... ובכלל לא ניסיתם לדבר מעבר ללשאול באופן כללי לפעמים איך הולך.. בטיפול... אז...אז מה אני אעשה?? בדיוק עכשיו...כשאני באמצע לעכל... מה שיש.. ומה שלא.. דווקא עכשיו.. שוב פעם מגיע הקטע עם אמא....ובדיוק עכשיו שהכל כל כך לא יציב לי... - הבית, הראש שלי, המחשבות, הבלגן הנוראי שהולך אצלי בעקובת התהליך של הטיפול וגם מה שקורה עם אמא עכשיו (לא מדברת על עומס לימודים שגם מוסיף את שלו לעסק... בכל זאת אני שביעיסטית...) אז דווקא עכשיו??? דווקא עכשיו... לערער גם את הדבר היציב והבטוח שכן יש לי?????
למה?????????. למה?????????????????
אני יודעת שזאתה לא עושה את זה מרוע.. אני יודעת!!
אני יודעת!!
אני גם יודעת שאתה מנסה לחשוב על פתרון של סבסוד...
אבל אבא... תבין... אי אפשר עכשיו!!! אי אפשר....
מחר נפגשת איתה... היא אמרה לאבא שזה חשוב... היא לא רוצה שאני אתפרק לו לפני פסח.... יש בזה הרבה מעבר למדי נכון......
אבא!! מה אתה רוצה ממני??? מה?????
אי אפשר עכשיו!!!!
נכון... גם אני לא חשבתי שזה ייקח יותר זמן.. אבל כן ידענו בהתחלה, גם אתה וגם אמא וגם אני, על מה מדובר בגדול... אפילו דיברנו על זה טיפה....
ומן הסתם שזה לוקח קצת זמן....
אבא.. אי אפשר לעכל הכל ביחד....
אז מה אני אמורה לעשות????????????????????????????????
בעעע..... החיים האלה ממש לא תותים.... הם מאתגרים... ולפעמים קשה איתם..
ולפעמים מאוד קשה איתם... ולפעמים... לפעמים שוט מרוב קוי.. אני לא יודעת כבר מה לומר... כמו עכשיו לדוגמא.. שהכל מתערבל לי במוח...
רק שבשונה מחומרים לעגה, לי בסוף התוצאה זה רק יותר לחץ, אי סדר ובלגן........
זהו... סוף פריקה..
לפחות לרגע זה....
בכל זאת ארבע וחצי לפנות בוקר....
לילה טוב אנשים...אבל לילה באמת טוב!!
**רציתי לכתוב מהניק שלי אבל עכשיו אני רואה שעדיף שלא... אז זה מאנונימי....
