סיפור על מישהי מורכבת, מורכבת כזאת שחולמת על חיים פשוטים לפעמים. לפחות רגועים אם לא פשוטים...
יש בה הרבה צדדים, וכל אחד מתחבר לצד אחר שלה, אבל אף אחד לא עונה לה לכל הצדדים.
גם הפשוטים וגם המורכבים מתחברים אליה.
אולי כי היא יפה (ככה אומרים) ואולי כי היא בן אדם טוב (ככה נראה לה) ואולי זה בגלל שהיא לא שום דבר בהגזמה למרות שהיא מאוד מגזימה ברצון שלה לאהוב את ה' זה לא מפריע לאף אחד.
ויש עוד הרבה אוליים, אבל אולי היא לא מכירה את אותם אוליים מספיק בשביל להביע אותם כאן על הכתב.
אז הרבה מישויים אומרים לה שזאת הפעם הראשונה שהם מרגישים כ"כ טוב עם מישהי. ושמרוב שטוב להם, הם אפילו הספיקו לספר להורים.
אז היא מרגישה מיוחדת, אבל כולם אומרים לה את זה, אז לפחות בזה הם לא מיוחדים וזה כבר לא מרגש אותה. היא רוצה שמי שיתחתן איתה יאמר לה את זה, אבל היא רוצה להתרגש.
והיא גם בכלל לא יודעת מה זה אומר עליה שכולם מרגישים איתה משהו מיוחד.
היא לא מנסה להרשים, היא שונאת להרשים, ולפעמים היא לא מבינה מה מוצאים בה. כלומר, היא מבינה, היא מעריכה את עצמה, אבל היא לא באמת מבינה.
תמיד אומרים לה שהיא מיוחדת, והיא אף פעם לא מבינה את המחמאה, אבל היא מבינה שזו מחמאה, כי רוצים להמשיך איתה, או להתחתן איתה, ובכל מקרה אומרים לה את זה עם חיוך, אז כנראה שזה טוב.
היא תמיד ידעה מה טוב לה, וידעה בדיוק מה היא רוצה.
אבל פתאום היא הפכה לאדם מכיל, ואז היא התחילה להתבלבל.
והיא משכה קשר ארוך שלא התאים לה באמת, כי הוא היה גבר, והיא אהבה את איך שהוא מסתכל עליה, ואת איך שהוא מאוהב בה... והיא כבר למדה לאהוב אותו, והיא נתנה לעצמה להיות אישה לידו.
והיא חשבה שכבר נגזר עליה להתחתן איתו, וזה עשה לה הרבה צער, בסוף ה' עזר לה, והם החליטו שלא...
ואז היא הפכה למבולבלת.
ובשביל לבלבל אותה עוד יותר, התחילו להתחיל איתה הרבה בחורים.
אז היא מבינה שהיא נראת טוב כנראה, כי היא גילתה לאחרונה שזה מה שהכי חשוב לבנים.
וזה מרגיז אותה, כי היא גם חכמה ועמוקה, וגם מאוד מוכשרת. (ככה אומרים, אמרו, ויגידו לה. למרות שהיא מנסה להסתיר את זה) והיא רוצה מישהו שיבין אותה, ושתהיה להם שיחה משותפת. אז היא נאלצת לחתוך בחורים שהם פשוטים לה מידי.
היא רוצה מישהו שיבין אותה, אולי זה כל מה שהיא רוצה.
מישהו שיבין אותה, ושיתן לה עכשיו את החיבוק שהיא צריכה עכשיו, מלא בהבנה שלו. כי רק ככה הוא באמת יהיה שווה ערך. חיבוק שמלא בהבנה.
גם היא תחבק אותו, החיבוקים שלה לא מאכזבים.
וכבר קשה לה. כי כבר שנה שלא היתה לה הצעה מתאימה. ונראה לה שכבר איו דבר כזה.
רק בחורים שמתחילים איתה כל הזמן. זה גם משהו... ככה היא לא מאבדת ביטחון. (למרות שהם לא מתאימים לה)
אולי רק מישהו אחד מהם שהיה מתאים לה, אבל הוא גדול ממנה בהרבה מאוד שנים, והיא מפחדת ללכת על זה, וגם בכלל לא בטוח שהוא עוד לא התחרט מהמחשבה הזאת.
אבל מה זה משנה? הוא מבוגר ממנה בהרבה שנים.
והיא לא עונה לכל הצדדים שלו. אבל הוא אולי היחיד שעונה כמעט לכל הצדדים שלה.
ולא אכפת לה שיזהו אותה. כבר לא אכפת לה מכלום.
נמאס לה מהכל, ומתחשק לה לבכות, אבל היא לא מצליחה... כי היא כועסת על חברה שלה שרק הרגע התחתנה והיא אומרת לה שאולי היא צריכה לשנות גישסיפור על מישהי מורכבת, מורכבת כזאת שחולמת על חיים פשוטים.
יש בה הרבה צדדים, וכל אחד מתחבר לצד אחר שלה, אבל אף אחד לא עונה לה לכל הצדדים.
גם הפשוטים וגם המורכבים מתחברים אליה.
אולי כי היא יפה (ככה אומרים) ואולי כי היא בן אדם טוב (ככה נראה לה) ויש עוד הרבה אוליים, אבל אולי היא לא מכירה את אותם אוליים מספיק בשביל להביע אותם כאן על הכתב.
אז הרבה מישויים אומרים לה שזאת הפעם הראשונה שהם מרגישים כ"כ טוב עם מישהי. ושמרוב שטוב להם, הם אפילו הספיקו לספר להורים.
אז היא מרגישה מיוחדת, אבל כולם אומרים לה את זה, אז לפחות בזה הם לא מיוחדים וזה כבר לא מרגש אותה. היא רוצה שמי שיתחתן איתה יאמר לה את זה, אבל היא רוצה להתרגש.
והיא גם בכלל לא יודעת מה זה אומר עליה שכולם מרגישים איתה משהו מיוחד.
היא לא מנסה להרשים, היא שונאת להרשים, ולפעמים היא לא מבינה מה מוצאים בה. כלומר, היא מבינה, היא מעריכה את עצמה, אבל היא לא באמת מבינה.
תמיד אומרים לה שהיא מיוחדת, והיא אף פעם לא מבינה את המחמאה, אבל היא מבינה שזו מחמאה, כי רוצים להמשיך איתה, או להתחתן איתה, ובכל מקרה אומרים לה את זה עם חיוך, אז כנראה שזה טוב.
היא תמיד ידעה מה טוב לה, וידעה בדיוק מה היא רוצה.
אבל פתאום היא הפכה לאדם מכיל, ואז היא התחילה להתבלבל.
והיא משכה קשר ארוך שלא התאים לה באמת, כי הוא היה גבר, והיא אהבה את איך שהוא מסתכל עליה, ואת איך שהוא מאוהב בה... והיא כבר למדה לאהוב אותו, והיא נתנה לעצמה להיות אישה לידו.
והיא חשבה שכבר נגזר עליה להתחתן איתו, וזה עשה לה הרבה צער, בסוף ה' עזר לה, והם החליטו שלא...
ואז היא הפכה למבולבלת.
ובשביל לבלבל אותה עוד יותר, התחילו להתחיל איתה הרבה בחורים.
אז היא מבינה שהיא נראת טוב כנראה, כי היא גילתה לאחרונה שזה מה שהכי חשוב לבנים.
וזה מרגיז אותה, כי היא גם חכמה ועמוקה, וגם מאוד מוכשרת. (ככה אומרים, אמרו, ויגידו לה. למרות שהיא מנסה להסתיר את זה) והיא רוצה מישהו שיבין אותה, ושתהיה להם שיחה משותפת. אז היא נאלצת לחתוך בחורים שהם פשוטים לה מידי.
היא רוצה מישהו שיבין אותה, אולי זה כל מה שהיא רוצה.
מישהו שיבין אותה, ושיתן לה עכשיו את החיבוק שהיא צריכה עכשיו, מלא בהבנה שלו. כי רק ככה הוא באמת יהיה שווה ערך. חיבוק שמלא בהבנה.
גם היא תחבק אותו, החיבוקים שלה לא מאכזבים.
וכבר קשה לה. כי כבר שנה שלא היתה לה הצעה מתאימה.
רק בחורים שמתחילים איתה. זה גם משהו... ככה היא לא מאבדת ביטחון.
אולי רק מישהו אחד מהם שהיה מתאים לה, אבל הוא גדול ממנה בהרבה מאוד שנים, והיא מפחדת ללכת על זה, וגם בכלל לא בטוח שהוא עוד לא התחרט מהמחשבה הזאת.
אבל מה זה משנה? הוא מבוגר ממנה בהרבה שנים.
והיא לא עונה לכל הצדדים שלו. אבל הוא אולי היחיד שעונה כמעט לכל הצדדים שלה.
ולא אכפת לה שמישהו יקרא ויחשוד בה שזאת היא, כבר לא אכפת לה מכלום.
נמאס לה מהכל, ומתחשק לה לבכות, אבל היא לא מצליחה... כי היא כועסת על חברה שלה שרק הרגע התחתנה והיא אומרת לה שאולי היא צריכה לשנות גישה... בהתנשאות מסויימת. מכאיבה קצת.
וכשהיא כועסת, היא לא מצליחה לבכות...
היא גם חזקה אבל גם רגישה, ולא כולם יודעים שיש בה גם צד שנפגע לפעמים, ומצפים ממנה... ולכן אף פעם לא נזהרים כשהם מדברים איתה, שופטים אותה וכועסים עליה.
היא צריכה להיות המבוגר האחראי בכל מקום, בכל מקום.
מזל שיש איפשהו שם מלך ותיק, שהוא מבוגר ממנה, והיא יכולה להתרפק עליו ולהיות כמו שהיא והוא ימשיך לאהוב ולחבק אותה.
אבא, דוד, מלך ותיק ואהוב.
יש בה הרבה צדדים, וכל אחד מתחבר לצד אחר שלה, אבל אף אחד לא עונה לה לכל הצדדים.
גם הפשוטים וגם המורכבים מתחברים אליה.
אולי כי היא יפה (ככה אומרים) ואולי כי היא בן אדם טוב (ככה נראה לה) ואולי זה בגלל שהיא לא שום דבר בהגזמה למרות שהיא מאוד מגזימה ברצון שלה לאהוב את ה' זה לא מפריע לאף אחד.
ויש עוד הרבה אוליים, אבל אולי היא לא מכירה את אותם אוליים מספיק בשביל להביע אותם כאן על הכתב.
אז הרבה מישויים אומרים לה שזאת הפעם הראשונה שהם מרגישים כ"כ טוב עם מישהי. ושמרוב שטוב להם, הם אפילו הספיקו לספר להורים.
אז היא מרגישה מיוחדת, אבל כולם אומרים לה את זה, אז לפחות בזה הם לא מיוחדים וזה כבר לא מרגש אותה. היא רוצה שמי שיתחתן איתה יאמר לה את זה, אבל היא רוצה להתרגש.
והיא גם בכלל לא יודעת מה זה אומר עליה שכולם מרגישים איתה משהו מיוחד.
היא לא מנסה להרשים, היא שונאת להרשים, ולפעמים היא לא מבינה מה מוצאים בה. כלומר, היא מבינה, היא מעריכה את עצמה, אבל היא לא באמת מבינה.
תמיד אומרים לה שהיא מיוחדת, והיא אף פעם לא מבינה את המחמאה, אבל היא מבינה שזו מחמאה, כי רוצים להמשיך איתה, או להתחתן איתה, ובכל מקרה אומרים לה את זה עם חיוך, אז כנראה שזה טוב.
היא תמיד ידעה מה טוב לה, וידעה בדיוק מה היא רוצה.
אבל פתאום היא הפכה לאדם מכיל, ואז היא התחילה להתבלבל.
והיא משכה קשר ארוך שלא התאים לה באמת, כי הוא היה גבר, והיא אהבה את איך שהוא מסתכל עליה, ואת איך שהוא מאוהב בה... והיא כבר למדה לאהוב אותו, והיא נתנה לעצמה להיות אישה לידו.
והיא חשבה שכבר נגזר עליה להתחתן איתו, וזה עשה לה הרבה צער, בסוף ה' עזר לה, והם החליטו שלא...
ואז היא הפכה למבולבלת.
ובשביל לבלבל אותה עוד יותר, התחילו להתחיל איתה הרבה בחורים.
אז היא מבינה שהיא נראת טוב כנראה, כי היא גילתה לאחרונה שזה מה שהכי חשוב לבנים.
וזה מרגיז אותה, כי היא גם חכמה ועמוקה, וגם מאוד מוכשרת. (ככה אומרים, אמרו, ויגידו לה. למרות שהיא מנסה להסתיר את זה) והיא רוצה מישהו שיבין אותה, ושתהיה להם שיחה משותפת. אז היא נאלצת לחתוך בחורים שהם פשוטים לה מידי.
היא רוצה מישהו שיבין אותה, אולי זה כל מה שהיא רוצה.
מישהו שיבין אותה, ושיתן לה עכשיו את החיבוק שהיא צריכה עכשיו, מלא בהבנה שלו. כי רק ככה הוא באמת יהיה שווה ערך. חיבוק שמלא בהבנה.
גם היא תחבק אותו, החיבוקים שלה לא מאכזבים.
וכבר קשה לה. כי כבר שנה שלא היתה לה הצעה מתאימה. ונראה לה שכבר איו דבר כזה.
רק בחורים שמתחילים איתה כל הזמן. זה גם משהו... ככה היא לא מאבדת ביטחון. (למרות שהם לא מתאימים לה)
אולי רק מישהו אחד מהם שהיה מתאים לה, אבל הוא גדול ממנה בהרבה מאוד שנים, והיא מפחדת ללכת על זה, וגם בכלל לא בטוח שהוא עוד לא התחרט מהמחשבה הזאת.
אבל מה זה משנה? הוא מבוגר ממנה בהרבה שנים.
והיא לא עונה לכל הצדדים שלו. אבל הוא אולי היחיד שעונה כמעט לכל הצדדים שלה.
ולא אכפת לה שיזהו אותה. כבר לא אכפת לה מכלום.
נמאס לה מהכל, ומתחשק לה לבכות, אבל היא לא מצליחה... כי היא כועסת על חברה שלה שרק הרגע התחתנה והיא אומרת לה שאולי היא צריכה לשנות גישסיפור על מישהי מורכבת, מורכבת כזאת שחולמת על חיים פשוטים.
יש בה הרבה צדדים, וכל אחד מתחבר לצד אחר שלה, אבל אף אחד לא עונה לה לכל הצדדים.
גם הפשוטים וגם המורכבים מתחברים אליה.
אולי כי היא יפה (ככה אומרים) ואולי כי היא בן אדם טוב (ככה נראה לה) ויש עוד הרבה אוליים, אבל אולי היא לא מכירה את אותם אוליים מספיק בשביל להביע אותם כאן על הכתב.
אז הרבה מישויים אומרים לה שזאת הפעם הראשונה שהם מרגישים כ"כ טוב עם מישהי. ושמרוב שטוב להם, הם אפילו הספיקו לספר להורים.
אז היא מרגישה מיוחדת, אבל כולם אומרים לה את זה, אז לפחות בזה הם לא מיוחדים וזה כבר לא מרגש אותה. היא רוצה שמי שיתחתן איתה יאמר לה את זה, אבל היא רוצה להתרגש.
והיא גם בכלל לא יודעת מה זה אומר עליה שכולם מרגישים איתה משהו מיוחד.
היא לא מנסה להרשים, היא שונאת להרשים, ולפעמים היא לא מבינה מה מוצאים בה. כלומר, היא מבינה, היא מעריכה את עצמה, אבל היא לא באמת מבינה.
תמיד אומרים לה שהיא מיוחדת, והיא אף פעם לא מבינה את המחמאה, אבל היא מבינה שזו מחמאה, כי רוצים להמשיך איתה, או להתחתן איתה, ובכל מקרה אומרים לה את זה עם חיוך, אז כנראה שזה טוב.
היא תמיד ידעה מה טוב לה, וידעה בדיוק מה היא רוצה.
אבל פתאום היא הפכה לאדם מכיל, ואז היא התחילה להתבלבל.
והיא משכה קשר ארוך שלא התאים לה באמת, כי הוא היה גבר, והיא אהבה את איך שהוא מסתכל עליה, ואת איך שהוא מאוהב בה... והיא כבר למדה לאהוב אותו, והיא נתנה לעצמה להיות אישה לידו.
והיא חשבה שכבר נגזר עליה להתחתן איתו, וזה עשה לה הרבה צער, בסוף ה' עזר לה, והם החליטו שלא...
ואז היא הפכה למבולבלת.
ובשביל לבלבל אותה עוד יותר, התחילו להתחיל איתה הרבה בחורים.
אז היא מבינה שהיא נראת טוב כנראה, כי היא גילתה לאחרונה שזה מה שהכי חשוב לבנים.
וזה מרגיז אותה, כי היא גם חכמה ועמוקה, וגם מאוד מוכשרת. (ככה אומרים, אמרו, ויגידו לה. למרות שהיא מנסה להסתיר את זה) והיא רוצה מישהו שיבין אותה, ושתהיה להם שיחה משותפת. אז היא נאלצת לחתוך בחורים שהם פשוטים לה מידי.
היא רוצה מישהו שיבין אותה, אולי זה כל מה שהיא רוצה.
מישהו שיבין אותה, ושיתן לה עכשיו את החיבוק שהיא צריכה עכשיו, מלא בהבנה שלו. כי רק ככה הוא באמת יהיה שווה ערך. חיבוק שמלא בהבנה.
גם היא תחבק אותו, החיבוקים שלה לא מאכזבים.
וכבר קשה לה. כי כבר שנה שלא היתה לה הצעה מתאימה.
רק בחורים שמתחילים איתה. זה גם משהו... ככה היא לא מאבדת ביטחון.
אולי רק מישהו אחד מהם שהיה מתאים לה, אבל הוא גדול ממנה בהרבה מאוד שנים, והיא מפחדת ללכת על זה, וגם בכלל לא בטוח שהוא עוד לא התחרט מהמחשבה הזאת.
אבל מה זה משנה? הוא מבוגר ממנה בהרבה שנים.
והיא לא עונה לכל הצדדים שלו. אבל הוא אולי היחיד שעונה כמעט לכל הצדדים שלה.
ולא אכפת לה שמישהו יקרא ויחשוד בה שזאת היא, כבר לא אכפת לה מכלום.
נמאס לה מהכל, ומתחשק לה לבכות, אבל היא לא מצליחה... כי היא כועסת על חברה שלה שרק הרגע התחתנה והיא אומרת לה שאולי היא צריכה לשנות גישה... בהתנשאות מסויימת. מכאיבה קצת.
וכשהיא כועסת, היא לא מצליחה לבכות...
היא גם חזקה אבל גם רגישה, ולא כולם יודעים שיש בה גם צד שנפגע לפעמים, ומצפים ממנה... ולכן אף פעם לא נזהרים כשהם מדברים איתה, שופטים אותה וכועסים עליה.
היא צריכה להיות המבוגר האחראי בכל מקום, בכל מקום.
מזל שיש איפשהו שם מלך ותיק, שהוא מבוגר ממנה, והיא יכולה להתרפק עליו ולהיות כמו שהיא והוא ימשיך לאהוב ולחבק אותה.
אבא, דוד, מלך ותיק ואהוב.
.
