שלא לומר מצווה

תכל'ס, מניח שבשבילה נעשה אירוע...

נעשה הכל בשבילה, רק שתגיע

גם לי ממש מוזר להיות במרכז העניינים,

ואחר מחשבות הגעתי לשתי תובנות:

א. זאת לא השמחה שלך, ואפילו לא שלכם, בלבד.

זאת השמחה של כלל ישראל,

שנבנית חרבה, שנצח ישראל ממשיך.

אתה לא מסמר הערב, זה כלל ישראל...

ב. חתונה זאת ההזדמנות שלך לגמול חסד.

כ"כ הרבה אנשים מסכנים יש סביבנו,

החולה, זה שעבר משבר וכו'.

יש יום אחד בחיים שיש לנו הזדמנות לשים אותם במרכז, ולשמח אותם.

אין לתאר ואין לשער מה כחו של בית שנבנה מתוך חסד,

ובע"ה ימשיך חסדים גדולים מתוך הבית חוצה

כמה זמן שלוקח לי לחשוב.  לא הבנתי.

זה לילה של פעם בחיים(בעז"ה..), זו ההזדמנות שלך לבטא את האושר עם כל המכרים והחברים, לרקוד עם כל הכוח, להשתגע משמחה, מה לא..  אולי קצת מביך להיות מסמר האירוע(תלוי אופי) אבל תחשוב שכולם באו לכבודך! לשמח אותך!

מה גם שתוכל לראות את זה כלילה שארגנת לכבוד הכלה המהוללה ותעשה הכל כדי לשמח אותה..

@צריך עיון - בכבוד...

מתי שהיא תדע! שזה "כש" ולא "אם" אז היא תתחתן מהר יחסית

בעד לעשות הסבה.

שבנות יביאו אותה.

בתהלוכה של מלכות ושמחה.

ראיתי את זה פעם קורה וזה היה נאה.

לא יודע עד כמה היא שמחה שעדת מקפצים קופצים לפניה.

ולא חברותיה משחר נערותה.
 

הרבה יותר נעים לרקוד לפני הכלה

כשהחתן לצידה.


 

ירקידו אותך או שתבקשי מאיזו חברה לפני החתונה שאת רוצה לשבת הרבה בזמן הריקודים ,שתביא לך כיסא

וירקדו בשבילך;)

הייתה לי חברה באולפנה שממש לא אהבה לרקוד בהרקדות וכאלה,היא הייתה בורחת כשהיו גוררים אותה לרקוד..

תמיד היא אמרה "מה אני אעשה בחתונה שלי?" הייתה לחוצה מהעניין..בסוף היא רקדה יפה מאד בחתונה שלה ב"ה לא הבנתי ממה התפדחה כל השנים חח

דווקא חשבתי על זה לא מזמן שיש את הקטע הזה שהכלה יושבת בכיסא כלה והחתן מגיע לכסות אותה בהינומה..

קיצר לא יודעת תמיד זה נראה כמו רגע כזה פרטי ואישי כזה שמסתכלים אחד בעיניים של השניה

 ..ונראה לי שאני ממש ממש אתרגש ואולי גם אבכה (מתוך שמחה והתרגשות כמובן)וזה נראה לי יהיה קצת מביך ליד כולם..אבל בקטנה,העיקר שכבר יגיע הרגע הזה בעז"ה!!!

ודווקא בקטע של הריקודים וכל השאר אין לי בעיה ואני לא מתביישת ב"ה..

מכיוון שזה רגע כל-כך אישי, פשוט שוכחים את כל מי שמסביב (כולל להתפדח מהם)?

קשה להם להפנות גב לכלה כנראה. ואין להם מושג איך להסתובב כי הם מוקפים נשים  

בתור כלה נמוכה לעתיד,  מדאיג אותי הקטע שהכלה רוקדת וכולן מתנפלות עליה... שלא ידרכו עליי.. 

או יותר גרוע, השמלה תקרע!

הייתי חייב למחות.

זה ממש פריצות,

וחבל שזה הגיע גם לבחורי ישיבות...

- סוף פריקה -

בד"כ הבנות מפסיקות לרקוד.

זה לא כל כך נורא.

כשעוד הייתי שמיניסט, ראש ישיבת הסדר* נסה לשכנע אותי לבוא אליו.

אחד הנימוקים (ציטוט): אצלנו לא תראה דברים כמו שהחתן מגיע לכלה,

כמו שיש בישיבות מסויימות...

זה מגעיל כל אדם שיש לו קצת ריח של תורה ויראת שמים,

וכשראיתי אדם המכונה 'רב' שעשה כך - ירד לי ממנו מאוד,

ורק אח"כ הבנתי כמה אין לו יראת שמים וריח של תורה...

* כלומר, זו לא סריטה של הר-המורניקים-סגורים-חשוכים-הזויים-ניאו-פנאטים

בפומבי לאחד הנוכחים בפורום, דבר מגעיל לכשעצמו)

יש לך הסבר מילולי מה הבעיה בזה? 

לא תמצא על זה סעיף בשו"ע, ולא בפוסקים,

אבל התורה אמרה 'קדושים תהיו'.

אולי אפשר להכניס את הנמוקי יוסף בסוף חזקת הבתים,

על המעשה ברבי בנאה, שנפסק באה"ע כא בהג"ה...

[אלה דברים של צניעות, מי שרוצה שיבדוק בעצמו בפנים].

פעם שמעתי מרב חשוב שאין בשו"ע סעיף על תנועת נוער מעורבת,

כי אף פוסק לא העלה על על דעתו שמישהו יתיר דבר הזוי כ"כ...

ו@קחו עמכם דברים - מקווה שהבנת שזה לא אישי,

זה כלפי תופעה שלא נראה לי מישהו יוצא נגדה מספיק.

אם נפגעת - סליחה..

מצטער, שוב..

חג שמח!

לזה יש מקור בתורה ובש"ס ולזה לא...

זה חילוק שציפיתי מבייניש כמוך לרדת אליו...

(ע"פ טענתך לפחות, אני לא משוכנע שזה נכון....) אז אולי זה לא אסור?

השאלה האם התכוונת לזה או להפוך - שאשה תכנס לאיפה שהגברים.

עזבו, זה מגעיל, זה לא צנוע,

ואף אחד שפוי ויר"ש לא עושה את זה...

לא יודע אם יש רב שעומד מאחורי התופעה המגונה הזאת,

ואם כן, הוא עם הארץ

(ולא איכפת לי שהוא למד יותר ויותר מבוגר,

אין ספק שהוא לא שימש ת"ח גדולים,

וקרא ושנה ולא שימש - עם הארץ)

אחרת גם לא תשמע, לא על רב ולא על מתיר ולא כלום. 

חוץ מזה, לא, לא רואים אותה רוקדת. בדרך כלל היא יושבת יחד עם החתן ואז החברים של החתן רוקדים מולם. זה הכל. אתה מגזים לגמרי.

אם היא סתם באה ויושבת, מילא,

ממש לא תשמע אותי יוצא נגד זה,

למרות שמסתמא יש כלות שזה לא נוח להן...

יש מצווה לרקד לפני הכלה,

ויש אפילו רעבעס שעושים מצווה טאנצ,

ואפילו עליהם לא דברתי עכשיו...

דברתי על תופעה שהחתן רוקד עם אשתו בציבור.

מול גברים זה בטוח פרוץ, וגם מול נשים זה לא ראוי.

אני כנראה לא מספיק מכיר אבל רוב הרבנים לא יתירו דבר כזה. 

גם אם יש מקור הלכתי שמתיר - מן הסתם הוא יהיה דעת מיעוט.. 

לך זה ברור, כי אתה בנאדם נורמלי, וטוב שכך.

יש כ"כ הרבה אנשים שהחזקתי מהם דוסים,

ולא מבינים שזה חולה...

לא מכיר את ממדי התופעה כי אני צעיר במרחב הביינישי או כי היא קטנה יחסית.

רק יודע שבהרבה חתונות (של בני ישיבות רציניים בחברת רבנים ותלמידים, לא חפיפניקים) הכלה נכנסת בשלב מסוים לשבת עם החתן (לא לרקוד, לשבת) ככה שנראה לומר שזה מותר למרות ששווה לעיין בפנים... 

אני חושב שאפשר לראות מהאופי של הדיון שהוא לא התפלפלות בהלכה ומציאת דעה מתירה. 

אפשר לחפש, אבל אני חושב שהקונצנזוס כיום לא יתיר דבר כזה.

פריצות לאשה להיות בין הגברים.   דון מיניה ואוקי באתרי

לא מתאים שבחור דתי יגיע לעזרת נשים ויראה בנות רוקדות, או לחילופין שהכלה תרקוד בעזרת גברים.

אבל למה לומר שזה מסריח שהבחור מגיע לכלה? אם הם באים והבנות מפסיקות לרקוד (הרי בנות דוסות לרוב לא רוקדות מול בנים, גם אם זה רק אחד והוא חתן)?

או שזה לא טוב שהבחורה מגיעה לבנים, אם בסה"כ היא יושבת? אצלי נגיד חששתי מאוד שלא יהיו לי הרבה חברות שירקדו איתי ולכן בעלי מאוד רצה לשמח אותי וכשהגעתי לעזרת גברים הוא רקד לפני. (כמובן לא רקדתי.)

אין לי בעיה עם אמירה גורפת שגבר לא יראה אישה רוקדת. זו הלכה שאני חושבת הרבה פה הולכים לפיה.

אבל סתם לזרוק מה שאמרת באופן לא מדויק, ועוד בצורה כל כך חדה, זה לא נכון בעיניי.

לא מכיר את זה, לא רגיל לזה, לא ראיתי את זה.

מילא הגברים יש להם עניין לפני כלה, אין מציאות הפוכה...

ריקוד זוגי הוא סוג של הבעת חיבה, שאסורה בפרהסיא. זהו.

[נעזוב את הבעיה שהרבה דוסים לא יודעים שגם זה אסור,

וזה דין שמופיע ברמ"א שמקורו בגמ'... עד כאן...]

אני לא פוסקת לכל הציבור!

אבל!

בעלי שאל רב לפני החתונה, והרב אמר שבחתונה מותר להראות חיבה ברבים!

כמובן גם אז יש גבולות, וזה צריך להיות בצניעות.

אבל בד"כ לא אלך עם בעלי ברחוב יד ביד, ובחתונה הרב אמר שמותר!! בפירוש. לא בדיעבד. לא להקל בשביל מי שגם ככה לא יקפיד. לכתחילא.

נראלי שגם ריקוד זה בסדר, אבל את זה הוא לא שאל רב.

סתם משהו שאולי לא הכרת.

מנהג ירושלים לתת יד עד חדר הייחוד,

מסיבות מאוד מסוימות שלא אפרט.

ביציאה מחוץ לחדר הייחוד - אין היתר...

לפי שאני מדמין - נעשה מעשה?!",

צריך מאוד להיזהר בדימוי מילתא למילתא,

וקשה לי להאמין שכוונת הרב להתיר ריקוד...

הוא התיר לתת יד בכל מהלך החתונה! לא רק עד החדר ייחוד.

גם אני הופתעתי, אך כך הוא פסק לנו. אז אל תגיד "אין היתר". עובדה.

ויש בזה הגיון.

לי אמרו אחרת,

ונפ"מ לצילומים וכו'...

לא יודע מה לומר על הרב, אבל צ"ע...

בלי מקור קשה לומר את זה...

נראה חופת נידה. (ולא היה. היא חברה טובה, זה היה מסיבות הלכתיות.)

פשוט הודיתי לה' שהרב של בעלי לא פסק ככה. הייתי ממש מתבאסת...

את שואלת את הרב ועושה מה שהוא אומר לך.

אשריך! כך את צריכה לעשות...

אני בחור ישיבה.

יש לי את הפריבילגיה, וממילא את החובה, ללמוד,

ולנסות להבין בעצמי מה ההלכה.

כשאני מבין משהו מקל מהמקובל אני שואל אם הבנתי נכון...

לכן לא כ"כ מטריד אותי מה אמר רב זה או אחר.

יש גמרא, יש ראשונים, יש שו"ע ויש נושאי כלים.

כל מה שאמרתי כאן מבוסס עליהם,

כשמהמקור היחיד שיש להתיר אפשר להתיר כמעט הכל,

חוץ מגילוי עריות ממש...

עד כאן דבריי בסוגיא להיום בל"נ בפורום הזה,

יש לי יותר מדי הכנות לפסח...

הרב טל מתיר?! תמהני...

לנידון

יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לִנְהֹג אֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ בִּדְבָרִים שֶׁל חִבָּה, כְּגוֹן (י) לְעַיֵּן בְּרֵישֵׁהּ אִם יֵשׁ לוֹ כִּנִּים, בִּפְנֵי אֲחֵרִים (נ''י פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים).

דבר שמובא ברמ"א, ומוסכם בנושאי הכלים בלי חולק הוא ההלכה.

דעות אחרות בראשונים וכו' לא מעניינות,

כי עם ישראל לא הלך ככה,

וההלכה היא מה שעשה עם ישראל.

[היו שחלקו על זה. בד"כ מכנים אותם קונסרבטיבים. זה הרציונל מאחורי 'חכמת ישראל']

להערתו של ר' @ארץ השוקולד.

למה זה יש אומרים - צריך ללמוד את כללי השו"ע והרמ"א,

שכשמביאים דבר שמופיע בשם ראשון אחד בלי חולק הם אומרים י"א,

עד מה שזכור לי ששמעתי מ(מתבייש לכתוב מו"ר) הרה"ג אשר וייס שליט"א

חיבה מסויימת. 

מן הסתם הכוונה לדברים שעלולים להביא את הרואה לידי הירהור,

אחרת מניין לו לגזור גזרה חדשה?

זאת ועוד, עדיין לא כתבת לי איפה בדיוק זה מובא ברמ"א. 

זאת ועוד, אכן הגישה שלך לגבי "חכמת ישראל" היא המקובלת כיום

אבל יש פוסקים גדולים ועצומים שלא מסכימים איתה

ואם הרב אשר וייס היה שומע שאתה נוהג ולקרוא להם קונסרבטיבים

גם הוא היה מתבייש שתכתוב עליו מו"ר. 

לגבי הגבול, צודק.

[חסידות גור שמה גם את ההליכה יחד שם,

אבל לא כך מקובל (אפילו אצל הליטאים, ואולי גם שאר חסידים).]

ידוע לי שהגר"א שפירא שם את נתינת יד בחלק האסור,

וכמוהו גם הרב הבר ב'קדושים תהיו', וכך נראה פשוט מסברה.

לא יודע מה איתך, כשזוג הולך ככה זה נראה לי מביא הרהור...

זה ברמ"א באבן העזר כא, ג, בסופה.

כתבתי את זה למעלה, וההג"ה לא עברה מקום מאז...

כאמור, הוא מתבסס על נימוקי יוסף, שדבריו מוסבים על גמ',

שנמצאת בסוף פרק חזקת הבתים (בבא בתרא נח.).

לא אמרתי שהם קונסרבטיבים, אמרתי שכך מקובל,

אני לא נמצא בסוגיא, ויודע שיש כמה שהם ת"ח,

למרות שהם מאוד שנויים במחלוקת, בגלל השתתפותם במפעל זה.

בכל אופן, ודאי שלא כך המיינסטרים בפסיקה ההלכתית.

אכן היה מתבייש ר' אשר בתלמידים כמוני... צודק...

צריך להרהר תשובה... לבער את החמץ...

אני מכיר סיפור אמין ממקור ראשון על בן של רב חשוב בציונות הדתית שר' אברום ערך לו את החופה ובסופה לקח את ידו ואמר/שם בידה של כלתו...

השאלה איפה עובר הגבול

את ביטויי החיבה שלהם שיעשו אחר-כך במקום יותר אינטימי.

להסתובב 7 סיבובים סביבו בחופה? באמת שאין לי שמץ של מושג איך אני אעשה את זה... 

וגם צילומים משפחתיים

והייתי מעדיפה שלא לבוא למעגל של הבנים למרות שאין לי התנגדות נחרצת

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"