איך קוראים לספר?

בס"ד

 

• אמביוולנטי |הוגה את המילה שוב ושוב| זה שתי קיצוניות שנפגשות תחת אותה קורת גג
  למטופלת יש יחס אמביוולנטי לטיפול זה כמו מורכבות בלקסיקון החכמים מתנשאים מורמים מעם
  כאלו שהדבר הכי מרוכב שהם התעסקו בו בחיים זה הרצון שלהם לאכול משהו ובו זמנית הרצון שלהם לצום שבוע כדי לרזות
  קשה לי עם מורמים מעם כאלו
  אנשים שבמבט גורמים לי להרגיש שוב ילדה קטנה
• אז מפגש והגילוי הנורא שעדיין אנשים בשבילי הם גורם מאיים
  ובלי קשר לכישורים החברתיים הלקויים שלי כמות הבנים שהיו שם..
  רק להיזכר בזה עושה לי צמרמורת
  אתם צוחקים עלינו? באמת? אתם יודעים מה?
  אתם נוראים אתם חבורת אנסים בפוטנציה
  זאת דעתי עליכם
  אתם המין השטחי זה שדורש תמונות לפי פגישות
  אתם אלו שהופכים כל קשר זוגי ויפה למשהו מיני ומלוכלך
  אתם הסיבה לכל מה שרע
  אני מתביישת לחלוק אתכם עולם
• ואולי זאת בעיה שלי
  אולי אני מכלילה מידי
  כבר דיברנו על זה שיש לי נטייה לדפוס חשיבה של הכל או כלום של שחור לבן של חשיבה קטסטרופלית
  קבוצת דוסים צנומה לא אמורה לעורר בי תגובה
  זאת לא אשמת הבינישים המזוקנים האלו
  זאת אשמתו בלבד
• מדהים להרגיש שיש מישהי שיכולה להבין אותי שלא צריך להסביר לה כלום
   שהכל פשוט איתה שיודעת מה צריך להגיב מתי @ריעות.​
• הצפת אנשים שאני אוהבת ומרוב דובים לא פוגשים את השחנש לא יאמן שפיספסתי כזאת הזדמנות לדבר עם כולן
• אני מרגישה שחיכיתי המון זמן למסקן ועכשיו כשאני יכולה אני לא מצליחה
• המקום ההוא יצב אותי הוא היה מקום מעצבן וסתמי אבל היה קבוע
  אותם דברים תמיד עצבנו הכל פשוט ומוכר לכן הוא היה טוב
• בזתי להם על שהראו חולשה ואז אמרתי שהקלות החדשה איתם הייתה כי הבנתי את האומץ הכרוך ביכולת לבקש עזרה
  אבל זה לא נכון אני עדיין בזה לחולשה שלהם אני עדיין לא מסוגלת להכיל את המסכנות הזאת
  הדבר שיצר הקלה הייתה האנושיות שבהם
  אני אוהבת אותם
  אני אוהבת ובזה להם
• ואולי זה החלק בי שאני מנסה להכחיד כל הזמן החלש והפגיע
  רוקדת איתו צעד קדימה צעד אחורה לא מצליחה להחליט מה אני מרגישה כלפיו אמביוולנטית כמו צפונבונית צפון תלאביבית
• אמא שלי מסוגלת לתקן הכל בחיבוק וכמה מילים
  למה אני מפחדת לומר לה שאני צריכה את זה?
  
  יש לי מלא דברים חשובים להגיד
  אבל אני צריכה לעצור
  לא שזה משנה

וכתבת יפה ונכון

ידעתי שאני צריכה לבקש יפה שתמסקני

 

אני קוראת את המסקנות שלך מילה מילה

 

ואני מעריצה. זהו.

אני צכה להיות איתה עשר שניות כדי להיזכר למה אני לא רוצה להיות איתה
ובעשר שניות האלה היא כבר הצליחה לצחוק, לזלזל ולפגוע בכל דבר שקשור אלי. לפחות היא הלכה משם מהר.
והיה כיף כיף כיף! בסוף פשוט ישבנו ודיברנו ולא היה צריך את המשחקים וקנינו למוריה מתנה יפה וכתבתי לה ברכה ממש מושקעת! בחרוזים! והיה אדיר ממש. אני ממש אוהבת אותן.
אני צריכה ללמוד איך מחזקים קשרים עם חברות
והיא חזרה מפולין לפני שבוע אז דיברנו על זה המון המון ואני רוצה לחזור לשם. דחוף. זה היה לי כלכך טוב וכלכך משמעותי
והתפללתי שם. למה צריך ללכת רחוק כדי להתפלל
ובכיתי. והרגשתי. וחשבתי. והעמקתי. ובכיתי. ובכיתי. אני מתגעגעת באמת
והרב פלטי.
עוד מעט יום השואה

איך נהיים חברים למען ה.
ובכלל, איך חברים.
אני כלכך גרועה בזה בזמן האחרון
מרחיקה את כולן
ופתאום שקד מדברת איתי. וזה מוזר ומבלבל
אין לי חברות וזה באמת בודד לי

אני צריכה כבר למצוא מקום לשנה הבאה
אוף זה מתסכל. אבל לא חושבים עלזה בפסח

מחשבים
ובכלל, מחר בדיקת חמץ.

ריעותי! את רואה גם קאסל|מרוצה| תמיד ידעתי שיש לך טעם טוב. והספר הזה, אם כתוב שם את זה אני מאוד רוצה לקרוא אותו. ואת בכלל מדהימה של העולם.

שירה,שירה! לקרוא מה שאת כותבת זה טוב. משניה של קריאה מלאמלא תובנות חדשות במוח צצות. ואת מקסימה ואת כ"כ צודקת בהמון דברים.

ואני אוהבת אתכן. המון

זו הסדרה השניה האהובה עליי! סיכוי טוב שתאהבי גם גות'האם

נדבקתי מאח שלי.
יכול להיות. יש את זה בסדרות?

זו גם סדרת משטרה ובלשים אבל בסגנון אחר

כרגע אני רואה דודו בביביסיטר.

שתדעי שאני נורא אוהבת לשמוע אותו בסלון כשאח שלי רואה. זה מזכיר לי נוסטלגית ילדות והרבה תום שלפעמים בא לי לבכות.

וגם מאוד מרגיעים אותי
נותנים לי מין תחושה שאני יודעת מה צריך לעשות, והכל ככ קל.

אשכרה.

קפוץ לי