לְדִידִי
המילה 'לדידי' מקורה בארמית של התלמוד הבבלי, ושם היא משמשת במקום מילות יחס שונות – שלי, לי, בשבילי, לדעתי וכדומה. בעברית החדשה נתייחדה המילה למשמעות 'לשיטתי', 'מבחינתי'. למשל: "הביקורות לא היו נלהבות, אך לדידי זו הייתה הצלחה".
בגופים אחרים הנטייה הארמית היא לְדִידֵיהּ (הוא), לְדִידַהּ (היא), לְדִידַן (אנחנו), לְדִידָךְ (אתה), לְדִידִיךְ (את). ויש המטים על פי העברית: לְדִידוֹ, לְדִידְךָ וכדומה.
יש הסבורים כי דִּידִי היא גלגול של דִּילִי – חיבור המילים דִּי (=שֶׁ או שֶׁל) ולִי. לפי הסבר זה הידמתה הלמ"ד לדל"ת שלפניה. לדעת אחרים דִּידִי היא הרכב של דְּ+יְדִי ('של יָדִי'); ויש שהציעו לראות בצורה דִּידִי נטייה של מילת היחס דִּי לבדה (לפי הסבר זה מילת היחס מוכפלת בנטיות לשם הקלת ההגייה, כפי שמילת היחס 'מן' נכפלת בצורות 'ממני', 'ממנו').
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר