"בשם הרב קוק", עלולה להיות מובנת לא נכון.
קודם כל - השאיפה לשייכות גמורה אל מה שבא מתוך דבר ה', ולא נע מכל תרבות זרה.
מתוך זה, יש מקום למצוא את הטוב וגילוי דבר ה' בכל מיני פינות בעולם. ולהבחין - מה אכן יש בו טוב, ומה אינו טוב ולא מתאים.
לא פעם, כשאומרים "פתיחות", מתכוונים שזה כביכול "לא קיצוני".. אין את הריכוז הפנימי היפה באיכפתיות קודם כל מדבר ה', בכך ששם עולם הערכים, השמחה העדינה.
אם "מדלגים" על השלב הראשוני, וחושבים ש"ממילא" העולם מלא בדבר ה', אז זה לא "שפיות" ולא הרב קוק, אלא סתם קצת "בטלנות"..
אצל הרב קוק זצ"ל, יש מלא מקורות שכולם באותו כיוון, מבחינת עבודת ה': קודם כל, הריכוז הפנימי, ההבדלה בין קודש לחול - אח"כ היכולת להעלות את החול. זו עבודה, שתלויה גם במעלת האדם. בוודאי שיש הרבה טוב גם בכל מיני צדדים אנושיים וכו' - אבל תמיד צריך לראות איפה נמצאת נקודת הלב. האם עובדים על כך. זה לא בא "אוטומאטית".
"לעבוד את ה' ביצר הרע", למשל, זה לא לחשוב ביצר הרע הוא טוב. הוא רע. אז אפשר לעבוד ע"י הכנעתו, ולפעמים ע"י שימוש בכח שלו, משועבד אל הקדושה, ממש עפ"י גדרי ההלכה המדוייקת.
ה"פחד מפתיחות", אינו שייך לגלותיות (עי' בנואם הרב זצ"ל בפתיחת האוניברסיטה העברית על "אז תראי ונהרת פחד ורחב לבבך") - להיפך, איפה שרוצים להיות יכולים להישאר עם הריכוז הפנימי של הלב בטוב, בצניעות, ברגשי קודש, גם כשעוסקים בכל-מיני דברים - שם צריך יותר את ה"פחד", לא במובן המשתק, אלא במובן שגורם לזהירות שלא לאבד את נקודת הלב, שהיא העיקר.
וגם "אבותנו הקדושים" שלפני הגלות - זה לפני המון זמן, עוד בזמן ביהמ"ק, וגם אז היו סוגים שונים. היו עמי-הארצות במובן חריף עוד יותר מאשר היום ("כשהייתי עם הארץ הייתי אומר: מי יתן לי תלמיד חכם אשכנו כחמור"... אמר רבי עקיבא), והיו גם קדושי עליון, שגם בתוך עיסוקיהם בענייני העולם, היו פרושים לגמרי (ורבי עקיבא עצמו, מתחיל להתפלל כאן ומוצא עצמו בזווית אחרת של ביהכ"נ. ולמד 24 שנים, פרוש מכל העולם), והיו גם כאלה שעוסקים בכך ובכך.
אבל האמירה "שפויים ובריאים בנפשם", לפי מה שנראה לנו בדמיון, אינה מדוייקת. אדם שכולו דבקות בה', הוא הכי שפוי ובריא בנפשו, גם אם אינו "מתענין בהרבה תחומים". אלא שאכן, עפ"י רוב, אנשים, ובוודאי נשים שאינן מצוות על ת"ת, מצויים בתחומים שונים שלך החיים, וצריכים לנהוג בהם עפ"י רצון ה', בכל דרכיך דעהו.
[אגב, מה שהוזכר מקודם על "התורה והעולם", הוא ציטוט קיצוני, שבא כנראה לבטא איזה רעיון. אבל בוודאי שהתורה היא מעל העולם באופן הנגלה, ומרוממת אותו. הגוף קודש - והנשמה קודש קדשים. השל"ה הקדוש]