רק שקדושה יש בהכל ולא בסגירות ובצמצום

הרגשת שפע החיות שיש בכל

ודוקא מתוך קדושה אפשר להשפיע ולהעלות גם את החומרי

צריך קצת השתדלות...

וכמה טוב זה, ב"ה.

את מדברת על ההגדרה עצמה? כי אז זה סתם עניין סמנטי.

זה בכלל לא סותר. פשוט שהמילים נשמעות סותרות, אבל זו רק צורת דיבור ולא מהות.

כבר הושרשה בפי רבים ורבות. 

"דוס" זו פשוט מילה שאף אחד לא יודע מה מסתתר מאחוריה ולכן "פתוח" סוג של תוחם את זה.

ובדיוק לזה התכוונתי; למה שבסוגריים.

והשיר.

והמצא לנו דרישה ברורה לעבדך באמת.

הלוואי שכבר-כבר.

שמעתי פעם מהרב שרקי "התורה היא קודש והעולם קודש קודשים".

הבעייה שלי היא סמנטית

אנשים מצייירם את התורה כאיזה כלא ואת העולם כאיזה חופש- פתוח- יצא ממסגר הקודש.

אני השתגעתי קצת (בעיק נתקלתי בזה באינטרנט אבל לא רק)

מהלגטימציה לבינוניות. לניתוק התורה מהחיים.

אולי נדייק קריאה נרגשת

"דוס , אבל כולל".
 

כלומר כל מרחבי החיים יכולים להכנס פנימה ולחסות בצל השכינה.


"הסתירני תחת כנפך" .

 

ובלבד שיכוונו את ליבם לאביהם שבשמיים.
 

"ובכל דרכיך דעהו"
 

אבל כשכותבים מחפשת דוס-

אבל פתוח לטיולים בחו"ל

שידע לבלות.

דוס אבל פתוח לסרטים.

אז זה ניתוק.


זה לא פתיחות.

פתוח, זה פתוח לשירת הלווים
 

פתוח למלכות עולמים
 

פתוח לעמקי הטבע

פתוח לציור קודש
 

למבוע קדוש.

קראתיך. 

@אהבה בתענוגים

אם בעיה להפתח לתחומים כשהבסיס הוא בקדושה.

שזה המניע.

זה מעולה.

אני מיצר בדיוק על מה שאת כותבת.

הרבה אנשים מתכוונים בפתוח- למחובר לעולם
 

בניתוק מהקודש.



ברור לי שהרב קוק לא היה פתוח לשום דבר שהוא לא יכול לעלות לקדושה.

לימודים מעורבים- הוא היה מתנגד נחרצות.

סרטים- מתנגד נחרצות.

בילוי סתמי- מתנגד נחרצות.

וזה ניכר מאוד מחייו ופועלו.
 

אז דרך אבותינו כללה הרבה 

אבל לא ניתקה בין הקודש לחול. 

 

"בשם הרב קוק", עלולה להיות מובנת לא נכון.

קודם כל - השאיפה לשייכות גמורה אל מה שבא מתוך דבר ה', ולא נע מכל תרבות זרה.

מתוך זה, יש מקום למצוא את הטוב וגילוי דבר ה' בכל מיני פינות בעולם. ולהבחין - מה אכן יש בו טוב, ומה אינו טוב ולא מתאים.

לא פעם,  כשאומרים "פתיחות", מתכוונים שזה כביכול "לא קיצוני".. אין את הריכוז הפנימי היפה באיכפתיות קודם כל מדבר ה', בכך ששם עולם הערכים, השמחה העדינה.

אם "מדלגים" על השלב הראשוני, וחושבים ש"ממילא" העולם מלא בדבר ה', אז זה לא "שפיות" ולא הרב קוק, אלא סתם קצת "בטלנות"..

אצל הרב קוק זצ"ל, יש מלא מקורות שכולם באותו כיוון, מבחינת עבודת ה': קודם כל, הריכוז הפנימי, ההבדלה בין קודש לחול - אח"כ היכולת להעלות את החול. זו עבודה, שתלויה גם במעלת האדם. בוודאי שיש הרבה טוב גם בכל מיני צדדים אנושיים וכו' - אבל תמיד צריך לראות איפה נמצאת נקודת הלב. האם עובדים על כך. זה לא בא "אוטומאטית".

"לעבוד את ה' ביצר הרע", למשל, זה לא לחשוב ביצר הרע הוא טוב. הוא רע. אז אפשר לעבוד ע"י הכנעתו, ולפעמים ע"י שימוש בכח שלו, משועבד אל הקדושה, ממש עפ"י גדרי ההלכה המדוייקת.

ה"פחד מפתיחות", אינו שייך לגלותיות (עי' בנואם הרב זצ"ל בפתיחת האוניברסיטה העברית על "אז תראי ונהרת פחד ורחב לבבך") - להיפך, איפה שרוצים להיות יכולים להישאר עם הריכוז הפנימי של הלב בטוב, בצניעות, ברגשי קודש, גם כשעוסקים בכל-מיני דברים -  שם צריך יותר את ה"פחד", לא במובן המשתק, אלא במובן שגורם לזהירות שלא לאבד את נקודת הלב, שהיא העיקר.

וגם "אבותנו הקדושים" שלפני הגלות - זה לפני המון זמן, עוד בזמן ביהמ"ק, וגם אז היו סוגים שונים. היו עמי-הארצות במובן חריף עוד יותר מאשר היום ("כשהייתי עם הארץ הייתי אומר: מי יתן לי תלמיד חכם אשכנו כחמור"... אמר רבי עקיבא), והיו גם קדושי עליון, שגם בתוך עיסוקיהם בענייני העולם, היו פרושים לגמרי (ורבי עקיבא עצמו, מתחיל להתפלל כאן ומוצא עצמו בזווית אחרת של ביהכ"נ. ולמד 24 שנים, פרוש מכל העולם), והיו גם כאלה שעוסקים בכך ובכך.

אבל האמירה "שפויים ובריאים בנפשם", לפי מה שנראה לנו בדמיון, אינה מדוייקת. אדם שכולו דבקות בה', הוא הכי שפוי ובריא בנפשו, גם אם אינו "מתענין בהרבה תחומים". אלא שאכן, עפ"י רוב, אנשים, ובוודאי נשים שאינן מצוות על ת"ת, מצויים בתחומים שונים שלך החיים, וצריכים לנהוג בהם עפ"י רצון ה', בכל דרכיך דעהו.

[אגב, מה שהוזכר מקודם על "התורה והעולם", הוא ציטוט קיצוני, שבא כנראה לבטא איזה רעיון. אבל בוודאי שהתורה היא מעל העולם באופן הנגלה, ומרוממת אותו. הגוף קודש - והנשמה קודש קדשים. השל"ה הקדוש]

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.