לשבת בתוך ים כלניות עם שמש חמימה ורוח קלילה.
עם ילדה שאני אוהבת מלא לידי.
עם עוגיות שהכנתי בעצמי, תפוז ומפית שנראת כמו מפת פיקניק אבל אין בנמצא מפת פיקניק אמיתית.
זה בכלל לא היה אכפת לנו, אתם יודעים. כלום לא היה אכפת לנו.
לרוץ לאוטובוס, כמעט להידרס ולעלות עליו מתנשפות ומצחקקות.
לתפוס טרמפים ולגלות מחדש איפה זה כפר מימון וזמרת.
להתגעגע לדברים עם לב מחייך.
לנשום את הדממה.
