המפגש. המפגש הזה עם גבולות מסגרת ההכלה שלי.
דווקא בגלל הדימיון, החיכוך בחלקים קשים שלי כשהם ניבטים אליי ממישהו אחר,
החיכוך הזה מבהיל וקשה ומכנס אותי אל עצמי מאד.
והרי הבטחתי לא לברוח, כל כך הרבה שנים ברחתי, אז הפעם לא.
(אפשר לקרוא לזה לא ברחתי, הרי, היה בי אומץ מספיק כדי להתבוסס בהמולה ולחתוך סלט וצ'יפס וקפה רותח למי שרוצה.
אבל לא. לא מספיק כדי להישיר עיניים ולומר, היי איש זר, אתה יקר לי.)
