אני בגישה של לא לקוות ולייחל לזה, אבל אם זה מגיע - ליהנות ולמצוא את היופי שבזה כמה שאפשר.

|אמא לתאומים בני שלוש וחצי, שבאו די בהפתעה - אין כלל תאומים במשפחה|

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

וגם אנחנו - לעומת כל הסיפורים שהפחידו אותנו - חווינו את זה יחסית בקלות.

עיקר הקושי היה כשהם גדלו יותר ונהיו צמד שובבים לא קטן, וגם הגמילה - תארי לך מה זה לרדוף אחרי שניים שמפספסים...

אמא לתאומים בני שנה וחצי.

הקושי הוא כמו כל קושי של אמא טריה שיש לה ילד.

(אין לי עוד ילדים עדיין)

היה לי קשה רק מעצם העובדה שנהייתי אמא במקום להיות "ברשות עצמי" מה שנקרא.

אבל בהחלט אף פעם לא הרגשתי שקשה לי יותר בגלל שהם תאומים (אולי רק בהתנדיינות באוטובוסים לבד)

תאומים זה כ''כ יפה!! אין רגע משעמם וזה הדבר הכי חמוד בעולם!! אם ילד אחד זה חמוד- אז תחשבי שיש לך שניים. ואת יכולה לשחק איתם ולהשתגע ולעשות שטויות.

ילד אחד נראה פתאום משעמם

בניגוד למה שאמרו מעליי- ממש רוצה עוד תאומים! כיף גדול!

וברצינות - אולי זה באמת קשור לזה שהתאומים שלי באו אחרי ילדים יחידים, ואז ראיתי את ההבדל. ואולי זה קשור גם לאופי. ואולי גם לגיל - כמו שכתבתי, עד גיל שנה-שנה וחצי לא היה לי כ"כ קשה איתם, אבל כשהם התחילו להיות "עצמאיים" ושובבים, זה נהיה קשה.

לא סותר את זה שהם חמודים ומתוקים, וזה באמת חמוד לראות את "תאומותם"!

אני מתכוונת שזו בחירה הסתכלותית..

אפשר להתייחס לקושי ולהעצים אותו. ואפשר לבחור שלא..

אז נכון יש לך תאומים. אולי הם תינוקות ופעוטות נוחים יותר מאשר תינוק יחיד של מישהי אחרת?

אולי יש לך יותר כוחות מלאחרת? מערך משפחתי אחר (בעל/אמא/אחיות/חמות שיכולים לעזור, יחסים משפחתיים כאלה שמרגישים נוח לבקש עזרה)? וכו' וכו'.

עם כל הרצון הטוב לבחור להסתכל ככה, ולהעצים או לא להעצים את הקושי, את לא במקום לומר.

הסברתי איך אני מתייחסת אל זה. ואיך זה מקל עליי.

ואני בהחלט במקום לומר את זה. כי לכל אחת יש את הקשיים שלה ולכל אחת יש את הדרך שלה להתמודד עם החיים שלה.

אז לשפוט? לא שופטת אף אחת

אבל לומר איך זה היה לי, איך זה עזר לי ואיך במקום להתמקד בקושי- אני מתמקדת בטוב. זה בהחלט במקום.

אם השאלה הייתה מאישה, נגיד, שבהיריון עם תאומים, לא הייתי מספרת את הקשיים, אלא שמה דגש על כמה זה חמוד ויפה ולא כ"כ מסובך כמו שמפחידים.

מכיוון שהשאלה באה מבחורה ש"סתם" מייחלת לתאומים, הסברתי לה למה עדיף לייחל לילדים שיבואו אחד-אחד ולא בזוגות.

משהגיעו לי התאומים - החלטתי אכן להסתכל על החיוב שבזה. (ויש הרבה! ברוך ה'). 

אז אל תדאגי.. יש כמה משוכות לפני..

ב. זה קשה. אך ד' מביא לאדם מה שיכול לעמוד בו, והכל לטובה..

מאידך זה אושר גדול וכיף ממש

כמעט תמיד זה לא קל

אבל יש כאלה שזה ממש ממש קשה בשבילם.

זה גם תלוי באופי של ההורים. 

ובקשר לחברים,

אמנם זה באמת קשר מיוחד אבל 

לפעמים זה דווקא יוצר סוג של קושי רגשי בקשר בניהם

כי לפעמים מתייחסים אליהם כאל אדם אחד וזה מאוד מתסכל

ועוד סיבוכים. 

ואני מדבר מנסיון. 

ילדתי תאומים בשבוע 39 , לא היו בפגיה .

אבל ילדתי בניתוח - היה לי ממש קשה כל התיפקוד איתם . עם כל העזרה שנתנו לי ..

היום הם יותר גדולים ויש לי ממש נחת!!

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שתתברכי בתאומים בריאים ורגועים ובמשקל טוב.. אבל ההריון עצמו/הלידה יהיו לא קלים

צריך להתפלל על הכל !!!!!

אני מכירה הורים שהיה להם ממש רגוע וקל וחוויתי גם ממש בהתחלה .

(ילדתי בשבוע 38, קיסרי, בלי פגיה)

אומנם ההתחלה הייתה קצת קשה. אבל מאז זה רק הולך ונעשה הכי טוב שאפשר!

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שתתברכי בתאומים רגועים, בריאים ובמשקל טוב וההריון עצמו והלידה גם יהיו בסדר גמור ואפילו ממש טובים!

למה סתם להפחיד? כל הריון יכול להיות לא נעים, לא דווקא הריון של תאומים. וכל לידה יכולה להיות לא נעימה, לא דווקא בגלל התאומים, וכל ילד יכול להיות נוח יחסית או קשה יחסית. זה לא קשור לתאומים! זה קשור לחוויה האישית והסוביקטיבית שלך.

לא חושבת שצריך להתעלם מהקשיים, כי יהיו כאלו בהחלט! אבל אי אפשר להתעלם מהרגעים היפים, המתוקים והמקסימים שיש. ויש הרבה רגעים כאלו! למה להדגיש את הקושי ולא את הטוב?

לו הייתה זו אישה שכעת בהיריון עם תאומים - הייתי מדגישה את הנקודות הטובות שבתאומים.

מכיוון שהפותחת רק שאלה אם כדאי לה לקוות שייוולדו לה תאומים - השבתי לה שעדיף לקוות שהם יגיעו ביחידים ולא בזוגות...

קיוויתי לתאומים מלכתחילה, לא הצטערתי על זה בהריון ובטח שלא מצטערת על זה עכשיו.

זכותך לחשוב אחרת

ויכול להיות שמבחינתך תאומים שווים הכול.

(מבחינתי ילדים שווים כמעט הכול, אבל בכל זאת מעדיפה אותם בבודדים. למרות שאני באמת נהנית מהתאומים שלי!)

רק אמרתי שהיה לי הריון קל, לא אמרתי מה היה השאר.

אבל אני עדיין לא מחשיבה את הקושי כקושי של "הריון תאומים" אלא כקושי של "הריון"

למה אם מישהי תשאל לגבי ילד יחיד יגידו גם וגם וידגישו את הטוב ופה לא?

ונראה לי שבאמת זה סתם ויכוח עקר, אז נעצור פה

ולכן יש פה בחירה הסתכלותית.

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.