אני לא שייך לפורום כבר הרבה שנים ב"ה, אבל ראיתי שמישהי פה שואלת על שידוך לבחור שיש לו הפרעה נפשית. בתור נשוי עם ילדים שיש לו הפרעה נפשית ברמה של כדורים פסיכיאטריים (נו שויין) אני רוצה להרחיב קצת
1. לומר שלפלוני יש הפרעה נפשית זה כמו לומר שפלוני לא מרגיש טוב. זה עולם בפני עצמו, אבל בהקשר שלכם אני חושב שיש צד אחד שווה בכולם: כל הפרעה נפשית שמפריעה בתפקוד הכללי ואפילו כזו שנראית כאילו לא קשורה לחיי זוגיות, יכולה לגרום לאי נעימות בזוגיות. וזה באנדרסטייטמנט. עם כל הרצון הטוב, זה מוקש רציני שקשה להימנע מימנו. זה לא אומר שאסור לאנשים כמונו להתחתן, אבל אנחנו כן צריכים להיות מודעים לבעיות שלנו במסגרת טיפולית מתאימה. גם עם כדורים וזה בסדר גמור. בכלל, להשתדל להקדים רפואה למכה.
2. הטיפול הטבעי הכי יעיל שמצאתי שעוזר לזוגיות והוא חשוב לא פחות מהטיפול הקונבנציונאלי, הוא עבודה על השמחה הפנימית ועל מידות כמו: עין טובה, לב טוב, קשה לכעוס ונוח לרצות. כשמתחזקים בזה, אפשר להתעלות גם מעל אנשים רגילים כביכול.
3. בתור גבר, אתייחס לצד שלנו: ידוע שנשים מחפשות גבר שיודע להיות "מענטש". גבר מלשון "גבורה". אדם הופך לגבר כשהוא יודע לבחור בין טוב לרע, כשהוא נלחם בחולשות וביצרים שלו ומתחשל, כשהוא מגלה משמעת עצמית ואחריות, כשהוא יוצא להתמודד עם אתגרים ומעניק משענת ותמיכה לאישה שלו. הכל נהדר, אבל כשיש הפרעה נפשית הזהות הגברית הופכת לנקודה כואבת, כי היא מחלישה במקום שבו מצפים מהגבר לגלות חוזק. אנחנו משקיעים מאמצים בהתמודדות ובלהיות נורמליים, אבל גם מרגישים חסרי אונים לעיתים קרובות. במצבים כאלה קשה להיות הגבר התומך שאנחנו רוצים להיות בשביל בת הזוג שלנו.
4. אז איזה נשים מתאימות לנו? מהניסיון שלי, המתאימות מכולן הן אלו שלא מחפשות גבר במובן השמרני והקלאסי ולא מצפות לזה. כאלו שמאמינות שיכול להיות שוויון ביחסי הכוחות המשותפים עם תלות הדדית גם בתחום הנפשי והרגשי.


