תוכן המצווה: לכבד את האב והאם.

מקורה בתורה: "כבד את אביך ואת אמך" וגו'.

אי זהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

משורשי המצווה: כשאדם מכיר וגומל טובה חזרה להוריו אשר הביאוהו לעולם וטרחו בו רבות בקטנותו, הוא טובע בנפשו את מידת הכרת הטוב, וממנה יגיע לשלמות בעבודתו יתברך שתשפיע על קיום כל שאר המצוות.

הרי כשבן אדם מרגיל עצמו להכיר טובה תמיד, יגיע להבנה כי על הכרת הטובה שלו לקב"ה להיות אינסופית, כי הקב"ה הוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, והוא נותן לו כל מה שבו, כל פרטי חייו למן הראשון ועד האחרון.

וכך תגרום לו מידת הכרת הטוב להוריו, להזהר בעבודת ה'.

זמן ומקום תחולתה: בכל מקום ובכל זמן.

החייבים בה: זכרים, ונקבות בכל זמן שאפשר להן, כלומר, בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן.

העונש למבטליה: גדול מאד, שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים. ואם יש כח בבית דין כופין אותו.

ובאופן כללי יש לנו חוברות ורודות, וכחולות שאני מסתפקת אם אפשר לקרוא להן ירוקות, אם לזה התכוונת

תוכן המצווה: לירא מהאבות, כלומר, להתנהג עם האב והאם בדרך בה נוהג אדם עם מי שהוא ירא ממנו.

מקורה בתורה: "איש אביו ואמו תיראו". ומהו מורא, לא ישב במקומו, לא ידבר במקומו ולא יסתור דבריו.

משורשי המצווה: עיין מצוות כיבוד אב ואם.

זמן ומקום תחולתה: בכל מקום ובכל זמן.

החייבים בה: זכרים ונקבות.

דין מבטליה ועונשם: כעונש ביטול עשה. אלא אם כן עשה מדעת האב ובמחילתו, שהאב המוחל על כבודו כבודו מחול.

@פינג.

מקווה בעז"ה לסיים את כולן היום.

תוכן המצווה: לכבד החכמים ולקום מפניהם.

מקורה בתורה: א. "מפני שיבה תקום" - ותרגם אונקלוס, מן דסבר באורייתא. חכם בתורה.

ב. "והדרת פני זקן" - פרשו חז"ל, מיהו זקן, זה שקנה חכמה. (ומדוע קראו לחכם זקן, כיון שזה רואה בחכמתו את שרואה הזקן ברוב שנותיו.)

משורשי המצווה: לפי שעקר סיבת היות האדם בעולם הוא החכמה שבו, שעל ידה יכיר בוראו, על כן ראוי לו לכבד את מי שהשיגה כבר ולהתעורר דרכו לכך. לפי זה אפשר להבין גם מדוע הזקן שאינו חכם נכלל במצווה זאת, כיון שיש להניח שברוב שנותיו ראה והכיר קצת במעשי ה' ונפלאותיו ומתוך כך ראוי לכבוד. ולפיכך גם מתבאר מדוע כזה שהינו בעל עבירות אינו ראוי לכבוד על אף ריבוי שנותיו. 

זמן ומקום תחולתה: כל זמן וכל מקום.

החייבים בה: זכרים ונקבות.

דין מבטליה ועונשם: דינם כמבטלי מצוות עשה וענשם גדול, כיון וזהו יסוד חזק בדת.

תוכן המצווה: לשפוט בצדק.

מקורה בתורה: "בצדק תשפוט עמיתך", שפירושו.

א. צווי על הדיינים להשוות את בעלי הריב. כלומר, לא לכבד אחד מבעלי הדין יותר מן השני וכן שלא לתת לאחד לדבר כל צרכו ומהשני לדרוש שיקצר דבריו, וכן שלא יהיה האחד עומד והשני יושב.

ב. הצווי על עצם הדין, שאדם החכם בדיני תורה וישר בדרכיו, מצווה עליו לדון דין תורה בין בעלי ריב אם יש כח בידו. והזהירו חכמים שלא ידון יחידי.

ג. שראוי לכל אדם לדון חברו לכף זכות ולפרש כל דבריו ומעשיו רק לטוב.

משורשי המצווה: שבהשוית הדין, יתיישב העולם, וכשמסתלק החשד בין איש לאיש מתרבה השלום וזו מטרת המצווה. הדבר מתיישב עם המצוות הנלמדות מכך כולן: 

א. שאם יכבד הדיין אחד מבעלי הדין יותר ממשנהו יפחד בעל הדין לטעון כל טענותיו ונמצא שמתעוות הדין.

ב. וכן המצווה על עצם הדין היא כיוון ואם לא ישפוט החכם והישר בעצמו ישפטו שאר בני האדם ויטו את הדין מבלי ידיעה.

ג. וכן המצווה לדון לזכות זה בכלל המצווה כיון שמרבה היא שלום וריעות בליבות האנשים.

זמן ומקום תחולתה: בכל מקום ובכל זמן.

החייבים בה: הזכרים. שהם חייבים לדון ולא הנקבות. אולם הנקבות חייבות בכלל ג' של מצווה זאת שזהו הצווי לדון לכף זכות.

תוכן המצווה: להלוות לעני, כפי מה שצריך הוא למען יוקל לו קושי הדחקות. ומצווה זו של הלוואה, חזקה היא ומחייבת יותר ממצוות הצדקה. ומדוע? שמי שנתגלה דחקו בין הציבור עד שיודעים הם שזקוק הוא לצדקה ומעניקים לו, מבייש וקשה לו הדבר יותר מזה, שעדיין לא בא לאותה בושה, ועל ידי ההלוואה, יוכל אולי להתייצב כלכלית ולא להגיע לידי צורך בצדקות בנ"א לעולם.

מקורה בתורה: "אם כסף תלווה את עמי", ואמרו ז"ל במכילתא, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלושה שהן חובה, וזה אחד מהם. והוכיחו הדבר דרך כך שכת' בתורה במקום אחר דרך צווי, "והעבט תעביטנו".

משורשי המצווה: 

א. שרצה הא-ל ברוך הוא להרגיל את ברואיו במידת החסד והרחמים, שע"י הרגלת עצמם להתנהג בטוב, יהיו ראויים לקבל טובה מה'. כמו שאמרנו, שהטוב והברכה חלים לעולם על הטוב ולא על הפכו. וכשמיטיב ה' יתברך לטובים, מושלם חפץ ה', שהוא להיטיב לברואיו. ואם לא היו הדברים כך, אפשר היה לתמוה, וכי מדוע עוברת טובת העני דרכנו? אלא שזה באמת מחסדי הא-ל ברוך הוא. שנעשינו שלוחים לו להעביר את הטובה, על מנת לזכותנו, כמו שביארנו.

ב. הקב"ה רצה לפרנס העני ע"י בנ"א, מגודל חטאו, שיכאב בשני אופנים, גם מעצם הדחקות, וגם מהרגשת ההשפלה שבקבלת טובה מבנ"א.

כלומר, העוני הוא עונש. והקב"ה רוצה לגרום לעונש להיות עמוק יותר, ולכלול בתוכו מעבר לכאב על עצם הדחקות והמחסור, גם את כאב ההשפלה שבהזדקקות לצדקה או להלוואה.