הם רק ילדים. הם רק ילדים, לעזאזל.
הם קוברים את חברים שלהם, או כאלה שהם לא הכירו אבל אוהבים בגלל דברים אחרים.
אחים לנשק, אחים לדם, אחים לאדמה.
בשבועת דם חתמו להגן ובדם יפרו את השבועה,
יעצרו מלהגן,
יעלמו,
ישברו,
יפלו חלל.
הם שנתיים מעלי, מה הם יודעים? מה אני יודעת?
נזרקים לתוך עולם אפוף מסך עשן,
עוד לפני שהבינו איפה הם הכדורים כבר שורקים ומזמינים אותם להצטרף למחול שדים של מוות וצחוק מוטרף, של עולם שנבלע לתוך עצמו ביללה מיוסרת ובדממה חודרת.
הלוואי שלכל אחד היה חייל קטן שיגן על עצמו, על ליבו. יטחן שמירות וירוץירוץירוץ מסביב ללב הקטן, וילטף כשצריך ויחבק כשיכאב ויגן בנפשו הקטנה מכל רוע.