אם כולם יכתבו נכון - איך אני ארגיש שאני כותב במשלב גבוה יותר מהסטנדרט? איך ארגיש עילאי ומתנשא שוב?

|מזועזע לחלוטין מהרעיון|

רטוריקה סוגסטיבית - שלב בדבריך מילים לועזיות ולטיניות בלתי-מובנות רבות ככל האפשר וכך תישמע חכם ומלומד וגם דבריך יראו בעלי משמעות וחשיבות יתירות בלי קשר אמיתי לתוכנם.

(ובהקשר הזה - זה נראה לך מקרה שהאקדמיה ללשון העברית לא מצאה מילה דווקא למילה 'אקדמיה'??)

הצורה הנכונה של פעולה בגוף ראשון בזמן עתיד היא - אעשה, אפעל, אסביר.

א' תחילית (מתוך אותיות אית"ן) = אני, ואחריה הפועל.

לא "אני אסביר" כי זו כפילות,

ולא "אני יסביר" כי י' תחילית שייכת לגוף שני.

אבל בין שתי הטעויות דווקא נראה לי שהטעות השנייה פחות חמורה כי הצורה הבסיסית של הפועל היא גוף שני עבר, ולכן כשאומרים "אני" לפני הפועל מתייתרת ה-א' ונשארת הצורה הבסיסית של הפועל שהוא גוף שני.

לכאן הפסקתי להקפיד על זה, בעיקר בסביבה שלא מקפידה על דקדוק נכון וזה נראה בה מוזר.

לכפילות הזאת קוראים הכברה, והיא די מקובלת בעברית. אין זו טעות. בדיוק כמו להגיד "הוא יסביר", אע"פ שכביכול הנשוא כבר מרמז שמדובר בגוף שלישי (ולא שני!!) - נהוג לציין את הנושא במפורש בעברית. 

@הייזל? אני צודק?

הכפילות מוצדקת לשם הדגשת הגוף בלבד (זכור לי שראיתי את זה באיזה ספר דקדוק של אחד הראשונים, לא זוכר איזה), ולא כמקובל היום.

כמו שהדגשתי - שתי הצורות הן טעויות, השאלה איזו מהן בוטה יותר - אם הטעות שמשאירה את הצורה הנכונה אבל מוסיפה עליה כפל משמעות מיותר, או הטעות שמפרקת את הצורה הנכונה לחלקיה (ואתה צודק כמובן שנסתר הוא גוף שלישי - טעות מביכה...).

אבל לצערי אני לא כל כך מבין בדקדוק, אשמח לתיקון.

אני מסכים שהשגיאה של שימוש בלשון נסתר לגוף ראשון היא בוטה יותר דקדוקית, אבל כוונתי הייתה ששגיאת תוכן יותר חמורה בעיניי משגיאה דקדוקית (אלא אם ההבנה שלי של חלוקת המילה 'אסביר' לאות איתן וצורת הבסיס 'הסביר-יסביר' שגויה ואז באמירת "אני יסביר" יש גם טעות תוכנית).

תודה, חיכיתי לתגובה שלך.

אך לא בדקתי את זה רשמית.

(לעומת שימוש לא נכון באותיות אית"ן שזו שגיאה של ממש שאין לה מקום בעברית.)

חוץ מזה שיש בעברית מקום לכפילויות, ובדוגמה להלן זה אף נחשב למשלב גבוה יותר:

ביתו שלו. כסאו של הנסיך.

אין הבדל בין כפילות לצורך הדגשה (כמו "אתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם" וכדו') לכפילות מיותרת?

רצוי לא להכביר מילים, אבל זה מקובל כמובן. "הסברתי" שווה ל"אני הסברתי", "נלך" שווה ל"אנחנו נלך", "אעמוד" שווה ל"אני אעמוד", פשוט כי הנושא כבר כלול גם הוא בפועל. אבל שים לב שהפעלים הללו בגוף ראשון. ברגע שעוברים לגוף שני או שלישי כינוי הגוף (אתה, הוא, הן) הכרחי. ולכן הדוגמה שנתת עם "הוא יסביר" אינה מקבילה ל"אני אסביר".

לדעתי הייתור בולט ומרדד את המשלב בעבר ("אני הסברתי") יותר מאשר בעתיד ("אני אסביר"), אבל אתה מוזמן לחלוק עליי...

@ימ''ל - הצורה הבסיסית של הפועל היא גוף שלישי בעבר בצירוף השורש. זה לא אומר שנתחיל לפרק את המילים לרכיביהן במקום לדבר פשוט... ולא הבנתי למה אתה חושב שכפילות תוכנית חמורה משגיאה דקדוקית. 

א. "הצורה הבסיסית של הפועל היא גוף שלישי בעבר בצירוף השורש. זה לא אומר שנתחיל לפרק את המילים לרכיביהן במקום לדבר פשוט..." - נכון מאד, ברור שזו שגיאה לפרק את המילה לרכיביה ושזו לא הצורה הנכונה, גם הדגשתי זאת כמה פעמים. רק אמרתי שגם הכפילות היא שגיאה ולכן לאו דווקא שהיא העדיפה מבין השגיאות.

ב. ולא הבנתי למה אתה חושב שכפילות תוכנית חמורה משגיאה דקדוקית"  - מהסיבה הפשוטה שבשביל לשים לב לשגיאה דקדוקית צריך לדעת את כללי הדקדוק לפחות בצורה בסיסית, אבל כדי לא לטעות בשגיאה תוכנית צריך פשוט טיפה לחשוב.

שגיאה היא שגיאה (היא שגיאה).

אנחנו מדברים על אנשים שעברית זו שפת אמם, כן? הדקדוק אמור להיות להם טבעי. (רוץ לקרוא את דתיה בן דור!)

כפילות כפילות מיותרת היא שגיאה, לא לא דקדוקית - אבל שגיאה.

(לדוגמה - בחצי הראשון של המשפט דלעייל הייתה כפילות מיותרת סתמית, ובחציו השני הייתה כפילות מיותרת שהפכה את משמעותו. שתיהן שגיאות אבל שתיהן לא שגיאות דקדוקיות)

וליתר ביאור כוונתי (גם לשאלת @כתר הרימון) - יש פעמים בהן נצרכת כפילות לצורך הדגשת הנושא [בין אם כדי להדגיש שייכות מהותית לפועל כמו "אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן" (שמואל ב ז, יד), ובין אם כדי להדגיש שלילת שייכות אחרת "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ" (מלכים א א, ה), "שנים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה" - סליחה על חוסר היצירתיות בדוגמאות אבל היא לצורך כדלקמן]. אבל כפילות מיותרת נראית לי פשוט שגיאה גסה מבחינה הגיונית.

את דעת האקדמיה כבר ידעתי, הרי היא לפניכן, אני רק לא משוכנע בצדקתה כמו שהסברתי לעייל (ולמען האמת אני גם לא משוכנע שהאמור בדף שבקישור באמת מייצג את עמדת האקדמיה בשאלה שלי כי הוא לא מקיף מספיק ולא מתייחס אליה).

אשמח אם תתקנה אותי אם אני טועה (בתוספת הסבר אם אפשר).

עניין משמעותי ברטוריקה (תורת הנאום) היא החזרה, שמטרתה בעיקר ההדגשה. 

(לא אכתוב בעיפרון, אלא בעט; 

ככה שאי אפשר לומר שחזרה היא שגיאה. 

בדוגמות שחשבתי עליהן כפילות היא מילים בודדות החוזרות על עצמן ובאות להביא אותו דבר בדיוק.

לדוגמה: כקילומטר בערך; רק חמישה שקלים בלבד. (יש לבחור רק מילה אחת.)

אני אסביר - פעמים שהיא כפילות מיותר, אך היא יכולה להוות גם כחזרה לצורך הדגשה.

טעויות בתחביר הן אכן טעויות, אך בתחביר הדברים בדר"כ גמישים יותר ויכול להיות להם עניין (כמו כאן, ובתחביר באמת האקדמיה לא נוטה לאסור דברים גם כאשר יש ראוי ולא ראוי), לעומת הדקדוק שבתחום זה יש "מותר ואסור", ול"אני יביא" אין מקום בעברית ולכן זו שגיאה של ממש.

ואם בא לך, אז: @ימ''ל

הדגשתי (לדוגמה כאן- ברור שכן) שישנה חזרה לצורך, למשל אמירת "אני אסביר" בתור תשובה לשאלה "מי יסביר" וכמו כן בכל הדוגמאות מהמקראות שהבאתי לעייל.

אבל להגיד "אני אסביר" בלי סיבה לכפילות תהיה שגיאה תחבירית, נכון?

@כתר הרימון (למקרה שביטלת מעקב...)

אשמח לתגובתך גם להערה של לשם שבו ואחלמה - אויש איזו טעות מביכה טעית. פעם הבאה תבדוק לפני שאתה מתקן ולדיון שבעקבותיה.

[אם כי אכן יש כאלו שאין להם כ"כ שגיאות, ופשוט הענין הזה הוא שארית חביבה מהילדוּת...]

להעיר במקום וירטואלי כשאתה לא יודע מי נמצא בצד השני

יש בעיות רבות בתחום הכתיבה חלקם קוגנטיביות

 להעיר לאדם הסובל מדיסלקציה על שגיאות כתיב זה כמו להעיר לחולה סרטן שנושר לו השיער(ניחוש שלי- אתה לא תעיר) אבל בתחום הכתיבה ידם של האנשים קלה על המקלדת ומרשים לעצמם להעיר לאחרים ולפגוע כשאין ממש אפשרות לתקן את זה ולעיתים זה גובל בכמה וכמה עבירות חמורות מהתורה של הלבנת פנים, לשון הרע, גאווה ועוד..
אז עדיף בן אדם טועה וזה טיפה יצרום לנו בעין מאשר הדברים שמניתי לעיל שהם חמורים עשרות מונים.

סתם, יישר כח על ההערה החשובה, 

אני ישתדל להקפיד על זה להבא...

*צו

גם כל חסידיו של ר' נחמן מדברים עם ה' בשפת אמו (של ר' נחמן)...

אלא אם כן התכוונת לשפת אמו של ה' - ואז זו באמת בעיה... 

לא מאמינה איזה הקלה עשה לי השירשור הזה.

למרות שזה פסיכי מצידי..

אתה יודע שקרה כך וכך 

כשקרה כך וכך, אני ישנתי / אני ישנתי כשקרה כך וכך (וזה הסימן: כש - אפשר להקדים או לאחר למשפט העיקרי; ואילו ש - חייב תמיד לבוא אחרי המשפט העיקרי). 

התגעגענו!!

אני צריך לעבור על כל הפינות הללו בהזדמנות.

היו ימים...

לימודי מקרא באוניברסיטה... 

אבל ספציפית על העניינים האלה (אם/עם; כש/ש; מין דקדוקי וכו') אמי היקרה מאד הקפידה איתנו כשהיינו צעירים, וזה נכנס עמוק פנימה, ב"ה (ותודה לאמי וכו'). 

כשאני מתלבטת לגבי "כש", אני מנסה להמיר את המילה הזו ב"כאשר".

אם זה מסתדר במשפט, לרוב זה מתאים.

לדוג': כאשר אני מתלבטת..- מסתדר לא?

פשוט ככה כותבים.

זה כמו שתחליטי ש- 2+2 יהיה שווה 5

למה? כי ככה כולם אומרים.

אבל זה לא נכון!

התנשאתי עלייך עכשיו?

זה לא התנשאות, אלו רגשי נחיתות. אם באמת האדם היה שלם עם איך שהוא מדבר- דבר כזה לא היה מפריע לו.

וכמו שאמרתי- לא ביקרתי אף אחד.

אם את עדיין בוחרת להתייחס אל זה כאל ביקורת- את רק מוכיחה את הטענה שלי.

כשמתקנים מישהו על עובדות אי אפשר לקחת את זה אישי.

<< זה איש

מישהו אחר: לא זה אישה

אני: לא, זה איש. יש לו כיפה ופאות הוא לא יכול להיות אישה.

מישהו אחר: איזה מתנשאת!

הבנת? זה עובדה, את לא יכולה להתווכח עם זה שזו העברית הנכונה.

אפשר להתווכח האם צריך לדבר בעברית נכונה או שאפשר לדבר איך שרוצים. אבל להתווכח עם העובדות אי אפשר

**ומעולם לא טענתי שהעברית שלי מושלמת, אבל אני לפחות מודעת לזה ומשתדלת לתקן.

זה עדיין לא הופך את זה לעברית נכונה

אני אישית מאד בעד דיוק וכתיבה נכונה (וכמו שהערתי למעלה,  גם כתיבת "אני אסביר" היא שגיאה), ואני גם משתדל להקפיד על זה. אבל יש מקומות בהם התנסחות תקינה נתפסת כמוזרה ואפילו מתנשאת, יש לפחות מקום אחד שהפסקתי להתנסח בו בצורה תקינה, למרות שזה מציק לי, כי זה יצר אצלי תחושות לא נעימות.

אבל כאן אני חושב שכן עדיף וראוי להתנסח כאן בצורה תקינה כי זה מקובל פה, ואדרבה - אולי זה אפילו יהפוך פה לנורמה.

מצד שני אפשר להתייחס בסלחנות ובהבלגה גם לשגיאות כאלו ולא להתרגש ולהתרגז מהן כל פעם שנפגשים בהן לאור השימוש הרווח בהם בחברה (לצערנו).

דווקא הניסוח של @ענבל בהקשר הזה היה נכון, החזרה שבמילה 'אני' באה להנגיד את עצמה למי שהיא הגיבה לו (במקרה הזה לי) ולכן היא מוצדקת.

אחרים.

האמת זו גם טעות של מגיבים רבים כאן בשירשור. 

אין כזה דבר נכון ולא נכון אלא רק מקובל ולא מקובל. 

כללי העברית הם תיעוד של אופני השימוש בשפה

ואינם חוקים ששוללים שימוש שונה. 

"יצוין כי אם בעבר הייתה נטייה בקרב לשונאים לדבר על צורות "נכונות" ו"בלתי נכונות" בעברית, כיום התפיסה הרווחת היא שאין מונח שאינו נכון, אלא רק שאינו תקני ברובד מסוים של הלשון; שינוי תפיסה זו משתקף גם ביחסה המשתנה של האקדמיה במהלך השנים לתחדישיה והחלטותיה, שכיום נתפסות פחות מחייבות ויותר בגדר המלצות וקביעת תקן."

(להרחבה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA)

טעות חמורה!

בטח שללשון הקודש יש כללים, ראה בכל פירושי התנ"ך וספרי הדקדוק של הראשונים הדקדקנים.

האמירה ש"עברית היא שפה מתחדשת" בתור הצדקה לשינוי או ביטול כללי הדקדוק או חלקם מזעזעת!

זאת אחת הסיבות שאני לא כ"כ אוהב את ה-Academy ללשון העברית...

ברור שיש מציאות של שינויים והשפעות של שפות שונות על לשון הקודש, ולכן גם לשון חז"ל הייתה שונה במקצת מלשון התנ"ך כמו שנאמר "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם". אבל זה לא אומר שטוב ונכון שכך....

הפרשנים המדקדקים עוזרים לנו להבין את כוונת התורה

היינו את האופן בו היא משתמשת בעברית

אבל מכאן ועד להגיד שאלו חוקים שמי שעובר עליהם טועה?

מי יכול להגיד לי שטעיתי? למי יש את הסמכות ומי נתן לו אותה?

אם אני עכשיו כותב שתי ימים ולא שני ימים, מי אמר שזו טעות? מי קבע? מי הסמכות?

ואתה גם אתה מודה שחז"ל דיברו שונה מהתנ"ך, 

אז אתה טוען שחז"ל הקדושים טעו ושהאקדמיה טועה אז בעצם מי צודק? אתה?

התנ"ך נכתב בשפת הקודש באופן עקבי ושיטתי ע"פ כללי הדקדוק, אם השפה מוגדרת ע"פ כללים אז חריגה מהם היא בהחלט שגיאה וניתן לומר שמי שעובר עליהם הוא טועה.

יש שרצו לחלק בין עברית ללשון הקודש ולומר שעברית היא שפה שונה משפת הקודש ולכן היא לא מוכרחת לקבל את הכללים שלה - אני לא מקבל את החלוקה הזאת, אבל גם אם נקבל אותה זה יהיה בתור שפה שונה מלשון הקודש ובשום אופן לא בתור "התפתחות" שלה (אולי עיוות).

לגבי לשון חז"ל - הייתה השפעה על השפות שהיו מדוברות אז (בעיקר יוונית וארמית) על לשונם, אבל לא על כללי הדקדוק אלא על שמות הפעולות והעצמים בעיקר. זאת משמעות דברי הגמרא "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה" (שם מדובר על ההבדל בין שמות הפועל 'ניסוך' ו'מזיגה').

רגע של לשון הקודש:

[יש שאלה מעניינת לגבי לשון המשנה בפועל 'תרם' וכן לגבי המופע היחידאי של הפועל 'יופך' (=יהפוך). הרמב"ם, אע"פ שאינו מפרש מדוע, מסביר ששניהם ודאי נכונים ע"פ כללי הדקדוק כמו כל לשון חז"ל וז"ל:

"אמרם בכל המשנה תרם ותורם ויתרום מקשים עליו הבלשנים החדשים, ואומרים שהעיקר הרים ומרים וירים. ואינו קשה באמת, כיון שהעיקר בכל לשון חוזר למה שדברו בו בעלי אותו הלשון ונשמע מהם, ואלו בלי ספק עבריים בארצם כלומר בארץ ישראל, והנה נשמע מהם תרם וכל מה שהופעל ממנו. וזו ראיה שזה אפשרי בלשון, ושזה מונח מכלל המונחים העבריים. ועל זה הדרך תהיה תשובתך לכל מי שחושב מן החדשים שלשון המשנה אינו צח ושהם עשו פעלים שאינם נכונים באיזו מלה מן המלים. והיסוד הזה שאמרתי לך נכון מאד אצל המלומדים השלמים המדברים על הענינים הכלליים הכוללים כל הלשונות כולם". (פיה"מ תרומה א,א) לענ"ד ההסבר הפשוט ליצירת הפועל 'תרם' הוא שהמילה 'תרומה' הפכה עם הזמן לשם עצם - ולכן 'לתרום' (במקום לשון התורה 'להרים') פרושו לעשות תרומה. 

"ויופך כמו ויהפוך, והם יודעי השפה, ואולי היה אצלם לשון זה כלומר שאומרים הפך ואפך וענינם אחד, וזה אינו זר בלשונינו כמו שאומרים ילך והלך והם שרשים נפרדים וענינם אחד, ואם העבר אפך יהיה העתיד יופך ואופך" (פיה"מ כלאים ב,ג).]

כתבת ש"אם השפה מוגדרת ע"פ כללים אז חריגה מהם היא בהחלט שגיאה"

אבל אני טוען שוב ושוב

היא לא מוגדרת על ידי כללים אלא השימוש בא מתואר על ידי כללים

ולכן, אם במציאות ישתנה השימוש בה הרי שממילא הכללים שיתארו אות השימוש יצטרכו להשתנות. 

ולא ענית לי על עיקר הטענה. 

מי הוא זה שיכול לטעון שאופן אחד של שימוש הוא נכון ואופן אחר הוא לא נכון?

מי בעל הסמכות לעשות את זה?

כל פירושי התנ"ך וספרי הדקדוק של הראשונים הדקדקנים מלאים בזה שהכללים הם מחייבים ואינם גמישים או משתנים. שפת הקודש מוגדרת כבר (ואני לא נכנס למחלוקת אם היא אלוהית ובה נברא העולם או שהיא התפתחה ע"י בני אדם - בין כך ובין כך כלליה כבר מוגדרים), ולכן שינוי שלהם הוא שגיאה.

לשאלתך מי בעל סמכות להצביע על שגיאה:

א. האמת היא בעלת הסמכות, אם מישהו מצביע על טעות ומוכיח את דבריו מן המקראות אז האמת לצידו (הוכחה היא הבאת מקורות התומכים בצורה הנכונה ושלילת המצאות הצורה השגויה).

ב. אענה לך באותו המטבע - לטענתך, מי רשאי לשנות את השפה? האם כל שינו שקיבל הסכמה ציבורית יהיה תקין?

וגם אם הראשונים אכן אומרים ככה, צריך לבדוק מניין להם. 

ובקשר לראיה הראשונה (המצאותם העקבית בתנך) 

הרי שזה לא מוכיח כלום שהרי אפשר לומר שהמצאותם בתנך

זה לא בגלל שזו האמת אלא בגלל שזה אופן השימוש המקובל שהיה באותה תקופה בה נכתב התנ"ך. 

האמת לא יכולה להיות בעלת סמכות כי היא לא יישות. 

מי אמר שכללי התנ"ך אינם תיעוד של השימוש בשפה? אולי הם רק התיעוד.

מי רשאי לשנות את השפה? 

כדי שיהיה צורך ברשות לשנות צריך קודם שיהיה איסור לשנות.

מי רשאי לנשום? מי רשאי בכלל לדבר?

לא לכל דבר צריך רשות.

אם אתה רוצה להצריך רשות אתה צריך להיות בעל סמכות לכך. 

1. קודם כל - טענתי הייתה שמכלול דבריהם והאריכות והחשיבות ביחס לכללי וחוקי דקדוק שבהם מעיד יותר מכל ציטוט פרטני על קיומם.

2. אם בציטוטים חפצה נפשך:

קודם כל בחשיבות לימוד הדקדוק כתב הרמב"ם "אחר כך אמר שראוי להזהר במצוה שייחשב בה שהיא קלה, כגון שמחת הרגל ולמידת לשון קודש" (פיה"מ ב,א)

ומה הוא הדקדוק בהגיה? "דקדוק אותיות, הוא הדיוק בקריאה, שלא יניח הנד ולא יניד הנח, ויאריך תנועות שצריך להאריך בהן, ויחטוף בקלות תנועות שצריך לחטפן, ויבטא האותיות כתקונן, ולא יבליע אות בחברתה אם היתה אות שבסוף התיבה היא בעצמה בתחלת תיבה הסמוכה לה, כגון ואבדתם מהרה, בכל לבבך, ודומיהם. וכל הדברים האלו אי איפשר לכתבם על ספר אלא נלמדים מפי מורה שמלמדם פה אל פה" (פיה"מ ב,ג).

ולגבי השיבושים בשפה כתב "יסוד קלקול כל לשון הוא כשנכנסת בה שפה אחרת ומתערבת בתוכה. וכל הכנויים האלו היו אצל העלגים מן הגוים מחמת שמשבשים את הלשון ומחוסר יכלתם להוציא האותיות במוצאם הנכון כגון ה"זנג'" וה"אפרנג'" וזולתם, ועברו אלו הכנויים אל ההמון עד שהיו אלו הכנויים מורים אצלם על מה שמורה עליו המונח הראשון" (פיה"מ נדרים א,ב)

וחז"ל בכמה מקומות כתבו שהעילגים המחליפים אותיות וכו' לא יכולים להיות שלוחי ציבור ואינם עולים לדוכן.

וכתב הרד"ק בספר המכלול בשער דקדוק הפעלים שצריך להקפיד על כללי הדקדוק לא רק בקריאת שמע ולכל הפחות בקריאת התנ"ך "אבל הנראה בעיניי בקריאה שצריך האדם להזהר על כל פנים בעוד שיקרא בתנ"ך לבאר התיבות והאותיות ולהפריש בין הדומות וכו'".

והאבן עזרא בהקדמתו לספר הדקדוק 'מאזניים' מבאר באריכות איך השתבשה הספה בגלות ובאו הדקדקנים כמו רס"ג בספר 'האגרון' ור' יהודה בן קדיש בספר 'אב ואם' ומנחם בן סרוק בספרו ועוד רבים לתקן את השיבושים ולהעמיד את כללי הדקדוק עיי"ש.

3. אם אתה טוען שהאמת היא לא מדד למה נכון או לא אז השאלה שלך משוללת מיסודה, למה את מתכוון בשאלה 'למי יש סמכות' האם אפשר להעניש על טעויות כתיב?

אם ישנם כללי דקדוק מסוימים אז חריגה מהם היא טעות, פשוט וברור. זו לא שאלה של סמכות.

מרבה להחליף ש ב-ס

ויש עוד המון דברים בחז"ל שהיום הם נראים מעוותים ואם תגיד אותם יצחקו עליך ויאמרו שאתה עילג?

כמו שכתבו שפה משתנית בהתאם למציאות ולסביבה, סביבה יוצרת סלנגים חדשים שלאט לאט מתקבעים ונהיים חלק מהשפה הדבורה.

א. גם בתנ"ך יש אותיות מתחלפות ("מצחק" - "משחק" למשל).

ב. תן דוגמא. ייתכן שהצורה שהוא השתמש בה נכונה, כמו כן ייתכן שהוא אכן לא הקפיד על הגייה נכונה (בכל מקרה - חילוף אותיות זהות אינה שגיאה בכללי הדקדוק).

לגבי לשון חז"ל כבר התייחסתי לעייל.

בבקשה- בעברית המקובלת כיום נהוג לומר למלא בעוד שהמילה למלות נחשבת לא תקינה

לעומת זאת בתורה אנחנו מוצאים דווקא את המילה למלאת (ובחרושת למלאת) ויש עוד מספר דוגמאות.

עובדתית שלא מה שנכון אז נכון גם היום? ואפשר להביא עוד המון דוגמאות מחז"ל ומהתנ"ך לזה

1. האבן עזרא בספר 'הדקדוקים' מסביר שהצורה הרגילה של פעלים המסתיימים בא' היא שע' הפועל צרויה ול' הפועל נחה - כך השימוש בעברית היום.

אבל לפעמים (כנראה בשל ההטעמה) ע' הפועל היא נחה ולכן הפועל מקבל את הצורה של נל"י/נל"ה.

2. בכל אופן - גם אם יימצאו יוצאים מהכלל, זה לא מבטל את הכלל. עצם זה שאפשר למצוא מקרים בודדים שבהם יש חריגה מהכלל מעיד על כך שהכלל קיים. ודאי שאי אפשר לבטל כלל ע"פ מקרים בודדים ויוצא דופן שאינם מובנים לנו.

@צריך עיון

@רחפת..

חשוב מאד מאד להכיר את הרקע התרבותי של אמירות כמו זו שציטטת. הבלשנות המודרנית היא חלק מעולם נרחב יותר של מדעי הרוח, שבאופן כללי תופסים ששום דבר (כולל נורמות מוסריות) איננו מחייב. זה לא מוריד מהערך העקרוני של האמירות שלהם, אבל פשוט חשוב להכיר. 

בכל אופן, לצורך העניין: מאז דה-סוסייר, הבלשנות המודרנית מבחינה בין בלשנות דיאכרונית לבלשנות סינכרונית. הבלשנות הדיאכרונית אכן מתעסקת במה שאתה מתאר, שינוי השפה לאורך הדורות והשנים - ולגביה באמת 'אין כללים' (יש כללי אצבע מאד כלליים: שחיקה ואנלוגיה - אבל אי אפשר לנבא כיצד הם יפעלו). לעומת זאת, בבלשנות הסינכרונית בהחלט יש כללים (עובדה שלא 'הכל הולך' (בהקשר זה ראה מחקריו של נעם חומסקי), וצריך לבחון בכל דור מהי התפיסה הדקדוקית הכללית של השפה). לא ניתן להתעלם מכך שיש משלבים שונים בשפה, ואם רוצים לקיים 'בלשנות סינכרונית' חייבים להתייחס גם אליהם. 

לצורך העניין, לרוב המילה הכתובה (לא בפורומים, אלא בספרים) תאפיין את המשלב הגבוה של השפה. ולכן - כן, ניתן לראות שבספרים מקפידים על כללים מסוימים, ועל כן המשלב הגבוה של העברית המודרנית אכן יחייב שימוש ב-א' בגוף ראשון בעתיד. 

מכאן והלאה ניתן להתווכח על ההגדרה של 'טעות' ועל הערך של ה'משלב הגבוה' של העברית; אבל זהו התיאור הסינכרוני העובדתי. כשלעצמי אני חושב שכללים הם דבר חשוב. חוסר תשומת הלב לכללים לא נובע מאידיאולוגיה ש'שפה היא רק דבר הסכמי' (שבאופן עקרוני אני מסכים עם האמירה הזאת), אלא מחוסר תשומת לב, כפשוטו, ועל כן כשלעצמו הוא נראה לי חלק ממשלב נמוך יותר (וזה כן מתוך אידיאולוגיה). 

(מקווה שלא אפספס, קראתי את הדברים כבר קודם... משורשר אליך בחצי אקראיות.)

א. לא רואה בעיה להגדיר את כללי השפה ככלל ולא כחוק. זו באמת מילה נכונה יותר, אבל עדיין כללים אלו דברים מחייבים. ובהחלט בשפה (בעיקר בדקדוק) יש נכון ולא נכון (וגם ראוי ולא ראוי). 

ב. לשון הקודש וכלליה נוצרו הפוך משפה רגילה - לא נקבעו כללים ועל פיהם נקבעה שפה, אלא הייתה שפה ועליה בנו את הכללים. ככה זה כשהעולם נברה בלשון הקודש

ולכן נוצר השוני בכל מיני דברים, ועל בסיס תופעות מסוימות יש גם "אפשרות לדיבור נוסף", אם להגדיר את זה כך...

אך עדיין יש מחויבות לשפה!

ג. יש מאמרים רבים על תופעת לשון חז"ל, וכדאי מאד לקרוא אותם לפני שיוצאים בדיבורים. יש דעה, לדוגמה, האומרת שלשון חז"ל היא דיאלקט מימי המקרא ויש דעה האומרת שהיא התפתחה מתוך לשון חז"ל.

כדאי לחקור קצת לפני שיוצאים בדיבורים על תופעת לשון חז"ל שהיא אכן מעניינת ואף 'מוזרה'.

(מומלץ מאמרו של פרופ' משה בר אשר. ויש לי במחשב מאמרים שונים ואף סיכומים שלהם... והלוואי שהייתי זוכרת הכול)

מקווה שהובנתי ושלא פספסתי דברים.

נא התייחסותך לשאלת למלא-למלאות שכמה פה שאלו (נסיתי לענות על זה כאן- למלא-למלאות)?

באספרנטו הכללים קדמו ליצירת השפה; אבל היא באמת מלאכותית, ויש לה תכלית ספציפית מאוד. (מכיר עוד שפה שדומה לאספרנטו מן הבחינה הזו?)

מסתבר שיש לא מעט כאלה (לא בשימוש נרחב):

https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_constructed_languages

מגניב, לא הכרתי את זה בכלל

(הערתי לגבי הקביעה שבלשון רגילה - חוץ מלשון הקודש - הכללים קדמו לשפה)

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.