כאילווו מההה..
זה שמפריע לי לצאת עם בחור מעשן הופך אותי לבררנית?
לכל אחד יש את ה"שריטה" שלו.
לי מאד!!! מפריע בחורים שמעשנים.. ואתם יודעים מה החלטתי להתפשר ולהגיד אם הוא מעשן רק איזה סיגריה אחת ביום (לא לידי) אז בסדר אפשר לחיות עם זה.
אבל יש כאלה מכורים. מעשנים קבוע אבל רוצים שהבחורה תהיה המוטיבציה שלהם להפסיק לעשן.
והם באמת מבינים שסיגריה זה דבר שלילי ומזיק.
הייתם לוקחים את הסיכון הזה? (כי הרי לא בטוח שזה יקרה בסוף)
מסכנה.
לגלות דבר כזה רק ביום של החתונה?!?!?
כשבחורה מעשנת או גבר מעשן.
בנוסף לכל הסיכונים הבריאותים והריח וכו.
אישה שמעשנת- יש בזה משהו פחות מכובד.
תראי אני מכיר אנשים שעישנו גם 2 קופסאות וברגע שזה מה שעיכב את השידוך הם הפסיקו ביום אחד..
אני מעשן בערך 10 סיגריות ביום.
ולא דיברתי על תהליך.. אם זה מפריע אז פשוט מפסיקים..
גם ככה זה לא תורם לי כלום ושום דבבר 
כשאין לך מניע וכל מה שמניע אותך זה השכל אז כן זה קשה..
אבל כשאתה מעמיד את השידוך שלך מול הסיגריה.. לא קשה לדעת מי מנצח.
זה נראה לי כל כך שטותי וכל כך חבל לפספס משהו טוב בגלל סיבה כזו. על אחת כמה וכמה שאני מראש אומר שאני אפסיק לעשן.
אני לא רוצה ללחוץ או להעמיד במצב לא נעים.
אני חושב שחבל לפסול מראש..
ולא רק לגביי.. אלא כהשקפה כללית. לא פוסלים על דבר כזה. את עלולה חס ושלום להפסיד את השידוך שלך כי התעקשת על משהו שטותי.
קחי את זה כחומר למחשבה. מקווה שתעשי החלטות נכונות..
עישון זה לא מום, ולא מידה רעה. נאמר והבן זוג שלך יאהב חאכול שום ואת לא תוכלי לסבול את ההריח אז מה תפסלי בגלל שהוא אוהב שום? לא! הוא פשוט יפסיק לאכול שום!
לא זילזלתי ב"שריטה" שלך לגבי עישון. אבל זה נראה לי כל כך לא נכון לפסול אדם שמראש אומר לך שהוא יפסיק את ההרגל שלו בגלל ההרגל הזה..
לא יודע.. לא מסתדר לי בראש
אבל זה דבר שמראש אני אומר לך שלא יהיה.
גם אם אנשא למישהי שלא מפריע לה שאעשן אני לא אתן לעצמי שהילדים שלי יגדלו עם אבא מעשן.
זה דבר שילך אין לי ספק בזה.
קצת בעייתי לבנות על זה שהוא ישתנה אחרי החתונה
לו שיפסיק לפני..
אבל הוא אמר שצריך מוטיבציה בשביל זה (כמו בחורה).
עזבי תעישון, טוב לך איתו? רק על הסיגריות פסלת אותו?
אם כן, נסי להמשיך ולראות באמת לא שווה לפספס את שלך בגלל זה...(חברה שלי אמרה שהיא בחיים אבל בחיים לא-לעולם לא-נבר אבר פואבר (לא מגזימה......טוב אולי קצת(: ) תצא עם מקריח ומעשן ונחשי עם מי היא נשואה כבר 3 שנים? )
בקיצור אם זה רק זה.. נסי להמשיך לראות שאולי זה זה.
אם גם ככה זה לא מתקדם לכיוון...המשיכי הלאה
ואאאםם... את ממש לא מסוגלת להמשיך בגלל זה ברמה של נגעל ודחייה ממנו וכו.. תחתכי וא תושפעי מהודעותיו.. תהיי נאמנה להחלטתך..
בהצלחהה(:
רק התכתבנו.
אחרי 10 שנים בערך הפסקתי לגמרי.
הפסקת עישון צריכה להיות מתוך רצון עצמי. עכשיו הסיכוי שלך להתחיל לעשן גבוה מהסיכוי שלי.
מה שכן כמו כל דבר לפני חתונה אל תבנו על זה שהוא\היא ישתנו
אבל מאיפה אתה מביא את זה שיש לי סיכוי גבוה יותר להתחיל לעשן?
איך הצלחת להפסיק לעשן?
ניסיתי כמה פעמים עד שלא הרגשתי רצון אמיתי להפסיק לא הצלחתי.
אני חושב שאם בכל זאת את מחליטה לצאת ומתרשמת ממנו שהוא בחור עם אופי טוב, בעל משפחה, מתחשב אז יש סיכוי שאם הוא יעשן זה לא ליד הילדים ולידך.
לא בונים על זה שאדם ישתנה אחרי החתונה.
ולא משנה במה.
אם את מוכנה להתחתן איתו כפי שהוא עכשיו - מעולה. אם האדם כפי שהוא כרגע, אין מצב שמתאים לך להיות בעלך - אז לא.
(זה כלל חשוב מאוד, אעפ"י שגם נכון לומר שמשתנים זה לקראת זו - אבל אסור לסמוך על זה.
כי לפעמים לא קורה, או קורה בדברים אחרים ממה שחשבנו).
ב. לא נראה לי בררנות.
סיגריות גם מעידות על מקום רוחני כלשהו...
אם את חושבת שהמקום הרוחני שלך קרוב לזה, וזו רק "שריטה" שזה מפריע לך, אז אולי יש מקום לחשוב על האם את מוכנה לוותר על זה.
אם לא מוכנה לוותר - אז לא, כי לא סומכים על זה.
אגב, אני עצמי לא מסוגל להעלות על הדעת להיפגש עם מישהי שמעשנת, וגם אם הייתי בת, לא חושב שהייתה בי היכולת לחשוב בכלל על מישהו שמעשן. בגלל המקום הרוחני.
אולי, אם מישהו שמכיר אותי ממש ממש טוב, היה אומר שזה ממש ממש מתאים... אז לחשוב. ולא בטוח שהתשובה היתה חיובית.
ובלי קשר, מי שאומר לך שאת בררנית, פשוט תסנני את דבריו..
מדובר באיש שילווה אותך בע"ה לכל החיים, וזכותך לרצות את הכי טוב בשבילך.
למה מראש להיכנס לקשר עם אדם שנמצא ברמת סיכון גבוהה?
אהבה בתענוגיםאהבה בתענוגיםזכותם של מי שלא מעוניינים במיטה החולה הזאת, למנוע זאת מראש.
ואפילו אם נסכים איתך שמדובר באדם טוב, יש מלא סיבות לפסול:
1. הסיכוי ששניכם תגיעו לגילאים מבוגרים ובאיכות חיים טובה - פוחת באופן משמעותי.
2. עצבנות כשיש חוסר בניקוטין
3. בזבוז כסף
4. סירחון
5. עישון פסיבי של שאר המשפחה
וכו'.
ואם תסתכלי שוב במה שכתבתי, לא כתבתי שם שהבן אדם רע.
(אם כי אני לא מסכים איתך שכיום ישנם צדיקים טהורים שמעשנים,
בעבר לפני שנודעה הסכנה, זה היה הגיוני.)
מכיוון שעדיין לא הגעתם לגיל 45-60, אז את עדיין לא יודעת איזו איכות חיים מחכה לכם בגילאים מבוגרים.
ולגבי הבזבוז כספים, אני לא צריך להגיד לך מה העלות החודשית של הדבר המזיק הזה.
וזה עוד לא כולל הנזקים שיש סיכוי לא קטן שתצטרכו לטפל בהם אח"כ.
אין לי בעיה עם בעלך ואני אוהב אותו מאד,
יש לי בעיה עם הרגלים רעים מסויימים שהוא עושה..
האם מדובר על דבר שמומלץ לפסול על הסף - לדעתי כן!
מי שהדברים שהזכרתי לעיל לא מפריעים לו - שיהיה לו בהצלחה!
אם את שלמה עם ההחלטה שלך - אז מצויין!
את לא צריכה להתגונן..
לא הבנתי היכן נכנסים ברשימה שלך הדתיים הלאומיים?
מאתאיסטים עד חרדים, ככל הידוע לי הדת"ל לא נמצאים היכן שהוא באמצע.
אם היית כותבת מחילוניים עד דת"ל, אז אולי החרדים נמצאים באמצע (בייחוד בנושא הזה).
ואם לא שמת-לב 3 מתוך 4 הקבוצות שהזכרת, אלו קבוצות שאני אפסול הצעה על הסף,
(אתאיסטים, חרדים ועבריינים) אז אני לא רואה שום עניין בהוכחה שלך.
יצאתי עם בחור מעשן ואני זוכרת שהייתי השוטרת שלו בעניין (ברור לי היום שזה לא הדרך). ניסיתי לעודד אותו ולהגביל אותו בצריכת הסיגריות היומיות שלו. במילים אחרות ניסיתי לשנות אותו.
לא אוהבת לחפור לאנשים שישתנו לפי הדרישות שלי. זה מתיש אותי וגם אותו.
היום הוא נשוי לבחורה שקיבלה אותו כמו שהוא..
לכל סיר יש מכסה.
סתם ועכשיו ברצינות-
אני אישית חושבת שזו לא סיבה לא לצאת עם מישהו, במיוחד אם יש חיבור.
אבל אם לך זה מפריע ברמה קריטית- אז אל תתעני
מקווה שאני לא ממחזרת,
בכל אופן אני בעלת אותה שריטה.
ולא זה לא הופך אותך לבררנית, עישון זה מסוכן ועישון פסיבי עוד יותר.
אישית לא הייתי לוקחת את הסיכון כמאמר הכת' "אני מאמין באנשים אבל לא מאמין לאנשים" מניסיון- לא הפסיק עד עכשיו, לא יפסיק בגללך .
המעשן האקטיבי שואף את החלק של הרעל בצד השני של הסיגריה יותר מאשר המעשן הפסיבי כי האקטיבי קרוב יותר לשני הצדדים של הסיגריה מהפסיבי. נראה לי פשוט...
מחודשת.אחרונהעודדתם אותי
ו"לא מתלהבים משטויות"...
כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.
זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.
פתית שלגאחרונהלדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.
ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
