בס"ד

שיש לי אמא ואבא

שיש לי אחים

שיש לי בית

שיש לי מיטה

שיש לי מה לאכול

שיש לי מה לשתות

שנולדתי דתיה

שנותרתי דתיה

שעזרת לי לעבור תקופות קשות

שהפגשת אותי עם אנשים טובים

שנתת לי את @ריעות. שנתת לי את @פינג. שנתת לי את @פיתה פיתה שנתת לי את @מישי' מאפושו' ואת @קול דממה ו@*בננית* ו@נדנדה כתומה.

שנתת לי @אותו 

שיש לי מחשב

שיש לי טוביה

שיש לי ספרים

שאני יכולה ללמוד ולהשכיל

שכל האפשרויות פתוחות בפניי

שזכיתי לחינוך טוב

שיש לי אחיינים נפלאים

שיש לי את אורית טל וזהבית

שהקפת אותי באנשים טובים

שעזרת לי להתחבב על כמעט כל מי שפוגש אותי

שעזרת לי להתגבר על לקויות הלמידה שלי

(כלומר הן די חמורות וחשבו שלא אדע אפילו לקרוא ובסוף לא רק שאני קוראת אני גם כותבת ודי טוב)

שסיימתי עם בגרויות בהמון השגחה וניסים

שאני עדיין חיה (למרות שאני לפעמים עדיין מצרה על זה
היו כל כך הרבה פעמים שכל אדם נורמלי היה מת בהם והמשכת להציל אותי)

שהכרת לי חלקים טובים בי שנתנו לי תקווה

תודה לך

על  כל זה ועל עוד

על החיים

על זה שיש לי אמונה חזקה בך

שבירכת אותי בהצלחה

שאתה תמיד פה, שומע

שיש לי חדר

ושקט

שבראת אנשים נפלאים

שהכרתי את המקום הזה, ובזכותו יש לי כל כך הרבה חברות נפלאות

שירה, עשית לי חשק לתייג קצת

@קול דממה

@נדנדה כתומה.

@כישוף כושל

@פינג.

@פיתה פיתה

@מגדלור באפלה=)

@מישי' מאפושו'

@הנסיך הקטן.

@שדות של אמת

ו-@מקום אחר שאני צריכה לפגוש שוב בהקדם

@~תות~

@שורדתתת

שהתבגרתי

שאני עדיין מתבגרת

שיש לי את כל מה שאני צריכה בגשמיות

(וברוחניות, רק צריך להתאמץ קצת למצוא את זה בתוכי)

שגיליתי את אוצר החסידות

שאני בד"כ מצליחה לעמוד במטרות שאני מציבה לעצמי, אם אני מאוד רוצה

שאתה אוהב אותי

שזכיתי להיות ננח!!

תודה על החיים, אבא.

תודה על שבע עשרה אצבעות ועוד אחת.

תודה על פסנתר שאני אוהבת, והגיטרה והחלילים והמלודיקה שאורית מרשה לי לגנוב.

תודה על היכולות שלי שמחזיקות אותי בבית הספר, נורמלית והולכת בתלם ונבחנת, גם כשאין גרגר כח.

תודה על אמא, תודה על אבא.

תודה על האפשרות לתקן.

תודה על אחים ואחיות, גדולים וקטנים.

תודה על טופי שהיא הרבה יותר מאחות. ואורית ואביגיל וירדן ומיכל.

תודה על חברות מיוחדות שלי.

(הנה הזדמנות לתייג כמה מן האהובות שבהן.

@הנסיך הקטן. @*בננית* @כישוף כושל @פיתה פיתה 

@קול דממה @~תות~ @ריעות. @מגדלור באפלה=))

תודה על החיבור אליך

תודה על הדסה ועל האמון שצמח בי

תודה על המצלמה

תודה על המילים

תודה שהתקבלתי לשנה הבאה.

תודה על המילים המופלאות של הרב ועל עצם קיומו.

תודה על המעגלים שנסגרים

תודה על @תמקה

תודה על בריאות ושלווה ובית ובית ספר ואלף דברים שאי אפשר לפרט בכלל

תודה על כח להרים אליך עיניים ולומר תודה.

תודה על זה שאני אני

(עם כל השנאה זה קצת נחמד)

ותודה על אבא ואמא

על משפחה אוהבת

על חברות שתמיד מבינות ומקשיבות גם כשאני לא בטוחה שבא להם

ותודה על חברה שסובלת את השיגעונות שלי יותר מדי

ותודה על אבא ואמא שהכי סובלים מזה

ותודה על אוכל

ומים

ושאני לא סגורה במקום חונק

ועל החדר שלי

ושאני לא מסתובבת במקומות מלאים גוויות וגופות

ועל המורה (גם ההיא שאני לא אוהבת)

ותודה על הבדיחות הקטנות שמאירות לי את היום

ותודה על נקודות אור קטנות בתוך החושך

ותודה על השמחה

ותודה על הדיכאון

ותודה על הצחוק

ועל אחים קטנים וחופרים

ועל אחיות גדולות ואהובות וחכמות

שכיפ לי תמיד לשחנש איתם

ועל אחים גדולים וחכמים

ותודה על המבחן שהיה היום

למרות שהוא עשה לי זיכרונות רעים

כי זה נראלי עושה לי טוב יותר לחשוב על זה לפעמים..

ושהייתי לחוצה ממנו בטירוף

למרות שלימודים בכלל בכלל לא חשובים לי

ותודה שלימודים לא חשובים לי

ושלא אכפת לי לקבל ציון שנמוך אצלי מהרגיל

ותודה על חברות מהממות שמקבלות אותי

ותודה על התכונות הטובות שלי

ועל זה שיש מוזיקה (גם אם עכשיו לא..)

ועל זה שאני כאן

ועל זה שטוב לי

ושיש לי חדר

ובית

ומקרר עם אוכל

ומים

ולימודים

וכסף

ובגדים

ותודה על החיים

ושיש על מה להודות.

שאתה נותן לי שביל

שיש לי שקט שטוב בשבילי

שיש לי צבע ומוסיקה

שיש לי אותה

שיש לי בלבולים

שיש לי רצונות

שיש לי חיוך

שיש לי את המחשבות האלה שעפות שם בסחרורים

שאני יכולה להרגיש רוח על הפנים

שאני יכולה להנות מלימוד תורה

שיש לי שכל וכישרון וגם טיפשות וכשרון לקרוע\להפיל\לשבור שנותן לי אקשן לחיים

שאני קמה והאור של השמש מהחלון נופל עליי בדיוק בזווית הכי יפה

שהתקבלתי

שיש לי מלא מקורות מים באזור

שאתה נותן לי את היכולת להיות לבד בלי להיות בודדה שזה נהיה מצרך נדיר בימינו

שאתה ממתיק לי דבריםם בדרכים מעניינות

שאני יודעת לטפס מעל הגדר של האולפנה

שיש לי את רשבי

שיש לי זרימה

שאני מרגישה שאני בוחרת בטוב

ושאני

אוהבת

אוהבת

אוהבת

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים