בסביבות 12 מיליון אנשים (מכל הסוגים, המינים, הגוונים, הדתות וכל השאר..) נהרגו בכל העולם בשואה
זה מה שאמרו לנו,
שזה אומר שבערך חצי מכל ההרוגים הם יהודים!!
ואני חושבת על זה,
שכמה זה הזוי,
שבנאדם יכול להרוג בעצמו כ"כ הרבה אנשים בלי שיהיו לו נקיפות מצפון.
ושתבינו שאיזה ילד אחד שזרק אבן עם מקלע, סתם ככה לכיף, ובטעות, באמת בטעות, הרג ציפור, כמעט בכה.
וזה כולה ציפור, שהיא לא בנאדם, ולא כ"כ חשובה לאנושות, ולהרוג כ"כ הרבה אנשים וזה לא עושה לך מצפון?!?!?
להרוג בנאדם, זה משהו שכ"כ מפחיד לעשות.
ואנשים שעשו תאונה ובטעות הרגו ילד שנכנס להם לגלגלים?!?
יש להם מצפון גם המון שנים אחרי.
הם לא מצליחים לישון בלילה.
תחשבו על זה.
להרוג בנאדם, זה כאילו להחליט שהבנאדם לא ראוי לחיות.
ומי אתה בכלל שתגיד מי ראוי לחיות ומי לא?
אתה בסה"כ גם בנאדם.
וחוץ מזה, שלהרוג בנאדם, זה למחוק עולם שלם.
זיכרונות
מחשבות
תקוות
חלומות
הצלחות
כישלונות
סיפור חיים
על כל הדיל.
זה כמו להחריב עולם.
וזה בלתי נתפס שאנשים היו עושים את זה כבר על ימין ועל שמאל.
ושילדים שגדלו בשואה,
ושראו כל הזמן מסביבם אנשים מתים,
תחשבו על זה,
מה זה יכול לעשות לילד קטן לראות כ"כ הרבה אנשים הרוגים?!?
לראות את ההורים שלו מתים.
ההורים שלו.
אלה שתמיד הגנו עליו,
ושמרו עליו.
ואחים שלו.
ודודים.
וסבא וסבתא.
וכל שאר הקרובים שלו..
אלה שכל חייו הוא ראה והכיר.
החברים שלו מהכיתה.
החברים מהרחוב.
המורים.
הילד הגדול שהיה מציק לו בבית ספר.
כולם.
וכל בנאדם שמת,
זה עוד עולם קטן, שמתמוטט לו ונשכח מלב.
ואף אחד,
אבל אף אחד.
לעולם,
לעולם.
לא יוכל שוב לבקר בעולם הזה.
או להכיר אותו.
או לחוש אותו.
או לשמוע עליו.
כי זהו.
עולם קטן התפורר ושקע לתהום.
ויכול להיות שאף אחד מעולם גם לא ישמע עליו.
ובכלל
יכול להיות שלא ידעו על קיומו של העולם הזה.
ואני חושבת איך אחרי כל זה,
כשאני בקושי מצליחה לישון בלילה ממחשבות על זה,
איך בנאדם היה מסוגל
לרצוח
למוטט
להרוס
לשבור
לפרק
לגרוס
לשרוף
לנתץ
למחוק
כל זכר של כ"כ הרבה עולמות,
ועוד להמשיך לישון בלילה כאילו שכלום לא קרה.
תסבירו לי איך זה אפשרי
- לקראת נישואין וזוגיות