"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבדו ןהבדילנו מן הטועים"

ואיך אתה מעז לומר לפני רבש"ע: לכבודו, ואתה בעצמך כופר בטובתו???!!! הלוא תבוש?! קצת יראת שמיים, קצת עין טובה, קצת הודיה על הטובה... ועוד מי התועים....

אולי לשיטתך הוא כופר בטובה, אבל ודאי שלשטתו הוא לא כופר בטובה, ולכם אין לו ממה להתבייש.

כי באמת היה נס וזהו לא צם ומצד שני לא אומר הלל כי המדינה מעצמה היא כופרת

לא תלמיד 

אבל ההודאה על הנס היא ביום ירושלים

ולכן מעצם זה שהמדינה הכופרת היא קדושה אז כל מינהגיהת

 שהשבת קראנו שאסור ללכת בחוקי הגויים והרוח החילונית אז אל תתפלאו שזה שוטף את התרבות הדתית לאומית

זה שמדינת ישראל הינה ראשית צמיחת גאולתינו לא אומר שהיא מושלמת

(אדרבה בא תצטרף ותתקן) אין ספק שיש לאן לשאוף

אבל על ההיסג הזה ראוי לציון (כל אחד ע"פ רבותיו)

וזה עוד לפני שאמרנו שמדינת ישראל הפכה למרכז התורני הגדול בעולם

שמשלמת ללומדי תורה(תקנו אותי אם יש עוד מדינה כזאת)

ונתנה אפשרות לפעילות תורנית עניפה

נוסיף על כך את הבעיות האחרות שיכלו לבוא חס ושלום(התבוללות וכו')

ולא נישכח שמדינת ישראל היא היא השליח למנוע פוגרומים בשאר העולם

שאלמלא מדינת ישראל אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה

ובקיצור גם למי שטוען (אולי בצדק) שמדינת ישראל איננה ראשית צמיחת גאולתינו

לפחות על מה שהזכרנו לעיל יש לו להודות למדינה (להודות לה' על השליחה שלו)

חבל שאתם מחליטים לקב"ה איך לגאול את עם ישראל.

לכן "וכשהיא באה בדרך אחרת אז זה לא גאולה" קצת לא מתאים,כי מבחינתו זו לא גאולה.

הבנת?

אני לא בדיוק זוכר את כל הפרטים אבל:

דבר ראשון:

מדינת ישראל איננה הגאולה

אלא ראשית צמיחת גאולתינו

(לפחות ע"פ הרבנות הראשית עיין תפילה לשלום המדינה)

דבר שני: 

בקשר להלל הגמרא דנה במסכת מגילה

(לא סגור על זה אשמח אם תתקנו)

מתי ואיפה יש יש להתקין הלל

ועל פי כל התנאים צריך לומר הלל ביום העצמאות

המחלוקת התעוררה האם בדורינו ניתן להתקין הלל

(מתחלק לשלוש בכלל לא בלי ברכה עם ברכה)

בכל מקרה העיקר שיכוון ליבו לשמים

ושנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן

זו שאלה השקפתית, אפשר לראות את יום העצמאות כיום שעונה על הקריטריונים ואפשר שלא.

מגילה דף יד ע''מ ב

מחלוקת רב נחמן רבא

לפי רב נחמן יש לומר הלל ביום העצמאות

לפי רבא יש שתי אפשרויות להבין

גם אני טועה

[אין להסתמך על בדיקתי בכלל כיוון שלא עיינתי] 

לכתוב כולם יכולים.

אני גם יכול לכתוב דברים..

יום העצמאות - במובן הרחב של שליטה על מדינה. יום ירושלים - במובן של שליטה על העיר העתיקה.

במובן מסוים יום ירושלים הוא יום שאמור להיות הרבה הרבה יותר בזיוני מיום העצמאות, אם רוצים להסתכל על הכל בעין ממש ביקורתית (כמו שכל מתנגדי הציונות יודעים לעשות) - בעקבות יום ירושלים, ש"כאילו" כבשנו מחדש את מקום המקדש, התברר הלכה למעשה שהמדינה שלנו לא מעוניינת בכלל במקום המקדש וזרקה אותו מהר מהר מהר חזרה לערבים, רק שחלילה לא יהיה בידיים שלנו.

אז באמת הנס ביום ירושלים - במשמעותו הרחבה שהיא ויתור מרצון על הר הבית וזילזול מכפיר בקודש הכי גבוה שיש - יותר גדול מהנס של יום העצמאות של ריבונות יהודית (כן, יהודית - גם אם "חילונית" כאחאב או כירבעם בן נבט וכו'...) בארץ ישראל לאחר כאלפיים שנות גולה? מוכן בבקשה להסביר לי בדיוק למה ואיך?


על מה אתה חוגג ביום ירושלים? שיש לנו שוב איזה חלק קטן בעיר העתיקה (שאפילו אינה עיר דוד התנ"כית) ועוד איזה קיר תמך של הר הבית? זה הנס הגדול והאדיר שאתה מודה עליו?

הנס ביום העצמאות בהשוואה לנס הכותל, הרבה יותר גדול.

לו הר הבית היה נשאר בידינו בעקבות יום ירושלים, והיו מקימים לכל הפחות בתי כנסת בהר , מגדרים את המקום המקודש לפי הדעות הכי מחמירות, לא נותנים לאף אדם בעולם להיכנס לאותו תחום ומנגד במקום שאפשר לעלות היו כאמור מקימים בתי כנסת ליהודים כדי שיהיה אפשר להתפלל, ובד בבד היו מתחילים לתכנן איך לבנות את בית המקדש - אם היו עושים את כל זה, אז באמת היה היגיון רב בהרבה להגיד שהנס ביום ירושלים היה רב יותר מאשר הנס ביום העצמאות.

ושלא תטעו - זה שיום העצמאות הוא לא היום שבו "כבשנו" פיזית מקום מסויים - במובן של מדינת ישראל זה מגוחך לרצות "יום" כזה" - זה לא אומר כלום - כי עיקר היה ההכרזה והקביעה במסמרות העולם שזוהי מדינתנו. רצונם של רבים היה לדחות את הקמת המדינה בפועל לזמנים "יותר נוחים" ובעצם להמשיך להישאר בשטח בלי ריבונות אמיתית עליו - אז זהו, שעם כל מגרעותיו (והיו לו המון מגרעות) בן גוריון הצליח לגרום שביום העצמאות נקים בפועל את המדינה. אחרי זה מלחמת העצמאות שכבר התחילה קודם תמשיך עוד זמן רב, נכון, ויהיו עוד המון מאבקים שבהם גם נפסיד לצערנו חלקים נרחבים מהמדינה, כמו יו"ש, עזה ובפרט הר הבית וחלק ניכר מירושלים - אבל יום ההקמה עצמו, ה' באייר ה'תש"ח - הוא יום נס גדול לעם ישראל. בוודאי יותר גדול מיום הנס בו קיבלנו שוב בחזרה את קיר התמך של הר הבית.

אלא על כל תהליך הגאולה המתקדם.

"יום ציון אתחלתא דגאולה".

לא על נס ספיציפי.

בכלל יכולנו להגיע ליום ירושלים - יום העצמאות עצמו.

אלא מה? ישנם גופים שמצד אחד לא רוצים להצטייר כ"ציוניים" ומצד שני כן מבינים שנעשה נס גדול מאוד בכל התהליך הזה של הקמת המדינה וכבישת חלקים נרחבים בה - אבל בגלל שהציבור כולו חוגג את יום העצמאות, הם לא רוצים להצטייר כאילו הם "אוהבי המדינה" יותר מידי, אז הם אימצו בחום את יום ירושלים הכמעט נטוש, כתחליף - נודה בו לה' על כל הניסים שנעשו בפועל על ידי המדינה שאנחנו חוששים להצטייר כמודים על זה שהיא קמה, וככה נרחיב מכל העולמות".

רק לי זה נראה מעט צביעות?

יום ירושלים לא היה מגיע לעולם לולא יום העצמאות.

יום ירושלים הוא היום בו מדינה, מדנינת ישראל, נלחמה וכבשה חלקים בירושלים בחזרה מידי הירדנים שכבשו אותם 19 שנים לפני כן עת קמה המדינה. לא גוף ערטילאי כלשהוא ולא אלוקים הוא זה שנלחם במלחמות האלו - קציני וחיילי צבא הגנה לישראל, שנשלחו בידי מדינת ישראל כולה, על שלל גופיה, כן, כולל הכנסת, הממשלה, וראשיה, שריה ויועציה - הם אלו שנלחמו בפועל במלחמה הזאת, בדיוק כמו במלחמה שהתרחשה 19 שנים קודם לכן, לפני, במהלך, ולאחר שהוכרזה הקמת המדינה.

לנסות לנתק בין יום ירושלים שהוא לכאורה "לגיטימי" לחגוג בו, לבין יום העצמאות שמי שחוגג בו הוא "טועה" לכל הפחות - היא מגוחכת, ילדותית ונגועה בפחדנות מהותית. מי שמבחינתו אין מה להודות על המדינה -  לא אמור גם להודות על זה שאותו גוף "כבש" שוב חלקים בירושלים - מה ההבדל בין שלטונה של מדינת גויים אחת (ישראל) על ירושלים כולה (למעט הר הבית) לשלטונה של מדינת גויים אחרת (ירדן, או לפני זה, הבריטים) על חלק מירושלים כולל הר הבית?

אז כן, פחדנות - כיוון שבעצם זה שחוגגים את הנס של יום ירושלים, מודים שאכן נעשה נס גדול מאוד ביום העצמאות, לא רק ביום ירושלים - רק שמפחדים לחגוג אותו כי "אני לא מחזיק מהמדינה בעעעעע".

שיהיה. אני רק הצגתי את הדברים כהווייתם כדי שיקראו הקוראים והקוראות וישפטו. 

אני לא רוצה לחגוג את יום העצמאות.

כי יום העמצמאות הוא יום הודאה על המדינה.

אבל המדינה אינה אתחלתא דגאולה.

היא חלק ממנו.

והיא מספיק רשעה כדי שאני לא יגיד באותו יום הלל.

לכן אני לא ישכח להודות לה', אבל ביום אחר.

זה שאתה או אחרים מנסים להגדיר "אחרת" לא הופך את זה ליותר נכון. בשני הימים  - יום העצמאות, ויום ירושלים - אנחנו מודים לה' על הנס שנעשה לנו שהקים לנו מדינה ועזר לנו לכבוש אותה - יום ירושלים זה "שלב שני" שבו כבשנו בחזרה שטחים שלא הצלחנו לכבוש ביום העצמאות.

בוא אני אעשה איתך דמיון מודרך - נניח שלא היה יום ירושלים בכלל - פשוט בגלל שאוטומטית במלחמת העצמאות, בעקבות הכרזת העצמאות והמשך המלחמה, היינו כובשים את כל הארץ ולא "מפסידים" את יו"ש ואת ירושלים העתיקה וכו' - האם אז פתאום יום העצמאות היה הופך להיות בשבילך "יום ירושלים"?

אם לא - מה מיוחד ביום ירושלים למעשה? מה הופך אותו ל"שונה"? מדינה ששמה מדינת ישראל כבשה שטח בארץ ישראל - על מה אתה מודה בעצם ביום ירושלים? אה? 

אז הוא שאמרתי - אתה צבוע אפילו כלפי עצמך. אתה מודה לה', על המדינה - אבל מספיק מדחיק כדי לא להודות בזה כלפי עצמך, ודרך ההדחקה הכי נוחה שלך היא לשכנע את עצמך שאתה לא מודה ביום שבו "כולם מודים" על יום העצמאות, אבל כן מודה ביום אחר ואז זה לכאורה "לא על המדינה".

עוד דמיון מודרך: אם הרבנות הראשית והמדינה היו מכריזות על יום חג ממלכתי ביום ירושלים, על הכיבוש המחודש של ירושלים וכו' - אז פתאום היית בורח שוב גם מיום ירושלים כדי חלילה לא להצטייר כמודה על "המדינה"?

בקיצור, סליחה אם אני חריף אחי - אבל אתה לא רציני... אם אתה לא רואה שום ערך במדינה וחושב שהיא איומה ונוראה ולא צריכה להיות קיימת - גם לא היית חושב שיש טיפת נס ביום ירושלים (סאטמר באמת לא רואים שום נס ביום ירושלים, לדוגמא...או נטורי קרתא..) ולא היית טורח להודות על כלום. מה, אתה גם מודה על היום שבו הבריטים כבשו את ירושלים מידי הטורקים? באמת? ברור שלא...

מה זה "Vמדינה חלק מאתחלתא דגאולה" - ברור שהיא חלק, זה ראשית צמיחת גאולתנו, שהתחילה עם העת החדשה והעליות הראשונות ראשונות (עליית תלמידי הגר"א, ואז העליות הראשונות וכן הלאה) - שהגיעה לשיאה ברגע ההיסטורי ללא שום ספק של הקמת מדינה יהודית בשטח העם היהודי.
 כן, מדינה יהודית גם אם יהודית ברמה של "הורדוס", להבדיל. גם בחנוכה אנחנו מודים על נס החנוכה ומזכירים ש"חזרה מלכות על ישראל יתר על מאתיים שנה" - וכל יודע היסטוריה מבין וזוכר שחלק ניכר מאוד מאותם מאתיים שנים, היו של מלכים רשעים ואיומים, שגם לעיתים הרגו חלק ניכר מהחכמים של אותה תקופה - ובכל זאת, חזרה מלכות (יהודית) על ישראל, יתר על מאתיים שנים. כי כן, ל"מלכות" יהודית - גם אם המלך או אפילו "רוב" העם לא שומר תורה ומצוות באופן מלא (בזמן בית שני רוב מוחלט של העם היה מה שנקרא "עמי ארצות" שחשודים על הטהרות והכל...) ואפילו מה שנקרא "רשעים" - בכל זאת, למלכות הזאת יש ערך בפני עצמו, של עצמאות מה מהגויים.

ועל נס כזה של חזרת ריבונות יהודית למדינת ישראל, רק הגיוני להודות. יחד עם הבנה שזה לא השלמת הגאולה. כי אף אחד לא אמר שזה השלמת הגאולה. גם יום ירושלים זה לא השלמת הגאולה, וכמו שאמרתי במובן מסויים הוא מבטא נפילה גדולה בהרבה מה"נפילה" לכאורה של יום העצמאות.


 

אלא, כפי שאמרת, על השלב השני.

אם לא היה את יום ירושלים, אלא רק את יום העצמאות, היינו "ממציאים" יום כדי להודות בו לה', אבל לא ביום העמצאות.

על מה אני מודה ביום ירושלים? על זה שהגאולה מתקדמת; שיש קיבוץ גלויות אדיר, שהשלטון בא"י הרבה יותר טוב ממה שהיה לפניו, בעולם התורה פורח, שיהודים אינם נהרגים כל יום אלא רק כל שבועיים, שהמונים חוזרים בתשובה.

ברור שאם המדינה היתה חוגגת את עצמאותה ביום ירושלים הייתי חוגג ביום אחר, כי אני לא מחפש את היום בו נכבשה ירושלים, אלא יום להודות בו לה', ולא ביום העצמאות של המדינה הכופרת.

המדינה היא לא אתחלתא דגאולה, אלא היא סעיף אחד מתוך סעיפים רבים, שיוצרים מציאות של תחילת גאולה.

לא יודע איזה נוסח אתה מתפלל, אבל אתה לא מזכיר את זה שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, זה נכתב בהלכה ברמב"ם, שרק בא להראות שהניסים שהוזכרו בתחילת ההלכה, לא היו זמניים ומיד אח"כ חזרו הרומאים, אלא חזרה מלכות לשראל יתר על מאתיים שנה, וזה נשאר והתקיים.

בהלכות מלכים ומלחמות הרמב"ם כותב במפורש שמלך שלא שומר מצוות אינו מלך, כך שלנסות לדייק משהו בהלכה ממקום אחר כשיש הלכה מפורשת בהלכות עצמן זה מופרך.

בנקודה ההאחרונה אתה צודק, ובדיוק בגלל זה (כמו שכבר אמרתי למעלה) אנחנו מודים ביום ירושלים לא על כיבוש ירושלים, אלא על כל הגאולה שמתקדמת.

אתה מודה שזה היה נס גדול מאוד שהמדינה קמה אבל בכל זאת מפחד עד מאוד חלילה להודות לה' ביום שבו כולם מודים.

אתה מבין את האבסורד במהשאמרת? הייתם ממציאים יום אחר העיקר לא להודות ביום שבו כולם מודים. זה פשוט אבסורד, פתטי וילדותי נורא! כי תרצה או לא תרצה ההודאה על הנס - הנס עצמו הוא הקמת המדינה, וכן, גם ירושלים. הנס של המדינה בבירור הוא גדול פי כמה וכמה מהנס של ירושלים - בטח במצב שבו הבזיון של יום ירושלים הוא התרפקות על הכותל ולא על הר הבית, ומיום ירושלים נפלנו מהר מאוד ללמסור בעצמנו בביזיון את מפתחות ההר לגויים. ניתן אפילו להגיד בהפוך על הפוך שדווקא ביום ירושלים אנחנו צריכים למרר בבכי ולעשות צום על התהומות אליהם התדרדרנו...להודות? להודות על כך שמסרנו בעצמנו בלי שכבשו ממנו בכוח, את הר בית ה'? על זה אתה מודה? על זה אתה מודה אבל על הקמת המדינה עצמה, על הריבונות היהודית שאשרה בכלל לכבוש חלק כלשהוא מירושלים (שלהזכירך, נכבשה על ידי המדינה - לא על ידי המשיח ולא על ידי "צבא ה' בלי הכופרים הציונים".

בקיצור, זה כל כך פתטי שמגוחך לחזור ולהתייחס לזה שוב ושוב. אתה גם מבין שברור שצריך להודות על משהו, אבל איכשהוא מסרב לקלוט על מה אתה מודה. אתה לא בחרת יום להודות על כך שהבריטים כבשו את מדינת ישראל מיד התורכים, נכון? ברור גם לך שהנס הזה שנעשה זה הנס של הקמת המדינה, לא הנס של הקמת הנציבות הבריטית בארץ ישראל.
אם קשה לך להבין על מה אתה מודה וממשיך בעקשנות ילדותית לטעון שאתה מודה אבל לא על "המדינה הכופרת" אז שיהיה לך לבריאות... אם באמת לא היית חושב שיש על מה להודות לא היית מודה בכלל. עצם זה שאתה מודה, מוכיח שאתה מבין שהמציאות הגיע לשיא מיוחד מאוד - זה שאתה מסרב לקרוא לילד בשמו - זה המגוחך שבעניין אבל שיהיה.

זכינו להרבה ניסים גדולים שצריך להודות עליהם. חלקן יצאו לפועל על ידי המדינה ובמסגרתה. אבל ביום העצמאות חוגגים את עצם השלטון, העצמאות, המלכות. ובתחום הזה עוד לא נגאלנו לצערנו (ברוך ה', מודים על מה שיש).

ביום ירושלים על עצם ה"עצמאות" "שלטון" בעיר הקודש - ואם לא על זה הוא חוגג, אז הוא משלה את עצמו... 

וכמובן - שגם שלטון שאינו מושלם הוא שלטון. זה שלטון יהודי, עצמאות יהודית, ריבונות יהודית - נכון, עדיין לא מושלמת של דת, אבל להגיד שאין ריבונות יהודית (שים לב - יהודית, לא דתית) שאין שלטון יהודי (שים לב, יהודי - לא דתי) זה מגוחך. מלכות באמת אין, נכון - אבל מלכות אמיתית (של בית דוד, לאחר שמעמדם כבית המלוכה הונצח) לא היה גם בתקופת החשמונאים ובכל זאת אנחנו חוגגים את הנצחון בחנוכה, שנתן לנו עצמאות מדינית, הגם שמהר מאוד זה הגיע לעצמאות מדינית ממש לא דתית, על גבול הכפירה/עבודה זרה המוחלטת.

שלטון מושלם - לא, זה אין. את זה אף אחד לא אומר שיש. אבל לחגוג את עצם זה שסוף סוף יש שטון יהודי בארץ ישראל (טוב, בחלקה. גם עולי בבל בבית שני לא כבשו הכל, צריך לזכור...) מאוד הגיוני שצריך לחגוג. זוהי דעתי וזה כל כך בהיר ונהיר לי בלי שום קשרמ לאם אומרים הלל בברכה או לא, וכו'... זה זניח לעומת השאלה האמיתית האם אנחנו מצליחים לראות את הנס הזה, את שיבת ציון (בשוב ה' את שיבת ציון - לא ראיתי שכתוב שם שזה צריך להיות אוטומטית עם כל הדת ומדינה שמיוסדת מראש כולה על אדני התורה. שבנו לציון, זאת עובדה. זכינו לשלטון, וברמה מסוימת זה היה ברשות האומות - מה שניטרל גם הרבה מטענות שלושת השבועות של החרדים שלמרות זאת חלקם ממשיכים בפתטיות לטעון לעיתים על "שלושת השבועות" - גם זה עובדה. זכינו לריבונות יהודית במדינת ישראל - גם זאת עובדה. למרות שיש ה הרבה ערבים, זה לא סותר. גם במדינות היהודים בעבר היו הרבה גויים... אני מניח שקשה להשוות בין שלטון דמוקרטי לבין שלטון מלוכני, אבל גם אז, הם פשוט חיו כאן - על כל המשמעות. חלק הצלחנו להוציא מכאן וחלק לא, מכל מיני סיבות. ככה גם עכשיו. זה לא הופך את המדינה ל"לא יהודית". הריבונות פה היא יהודית, והשלטון הוא של עם ישראל. הבעיה של הערבים = תיפתר בסוף בעזרת ה' ובהשתדלותנו. הבעיה של הבלבול הדתי - גם היא תיפתר בעזרת ה' ובעזרת המון השתדלות שלנו (וגם של הדמוגרפיה, ושל העובדה שרבים מהחילונים היום בכלל לא יודעים מה זה יהדות לכן גם לא תמיד יש להם כל כך הרבה אנטי אליה. נכון, בתקופת ההשכלה וההיתחלנות הגדולה היה אנטי מאוד גדול שגם גרם לרצון עז לנסות בכוח לחלן המון המון אנשים - אכן - אבל היום ברוך ה' זה לא המצב, ואנחנו, ככה אני מאמין, בדרך הנכונה.

. 

אז אני מודה לה' על הנס של מדינה שהיא ראשית (רק ראשית) צמיחת גאולתנו, השלב הראשון בדרך אל מלכותו של מלך המשיח - ויחד עם זה נושא תפילה אל העתיד, אל "ירושלים הבנויה" בכל מובן המילה. ולא רק תפילה, אלא גם צעדים מעשיים. לחבר את הלבבות, להתקדם גם באופן אישי, להרים את העם, וכו' וכו'...

תקרא את זה, מתחילה ועד סוף, ותחזור אלינו.

כן, גם מבית תורת החיים. לא, לא השתכנעתי. מצטער שאני לא "פתוח מספיק" לדעות שלכם   אני פשוט, איך אומרים את זה: "לא השתכנתי". ברור לי שיש כל כך הרבה ליקויים ושגיאות בשיטה שלכם, בדיוק כמו בשיטה של החרדים (אגב, לדעתי לפחות בשביל חלק מהחרדים גם אתם בעצמכם, טועים ומטעים, ומבולבלים נורא... זה לא אומר שאותם חרדים צודקים רק כי "הם אומרים") .

אין לי שום סיבה "לחזור אל מישהו", כי הדיון מראש לא נפתח איתך - איתך, במחילה, דנו מספיק בשנים הקודמות וכבר אין בזה שום טעם. כמו שכבר כתבתי במקומות אחרים - אם אדם לדעתי טועה, זה בסדר, מותר לו לטעות, וכאשר ברור לי שלא בדיוק ישנה משהו אם אני אגיד לו - אז אני פשוט לא כל כך טורח לדבר איתו ספציפית על זה - זה מיותר. הוא יכול לאחוז בדעותיו וזה בסדר, ואני יכול לאחוז בדעותיי וזה בסדר. או אם נגדיר את זה הלכתית: כל עוד אני לא עובר עבירה דאורייתא בהודייה לה' על יום העצמאות וכו' (ואני לא עובר), וכל עוד הצד השני לא עובר עבירה דאורייתא בכך שהוא לא מודה לה' ביום העצמאות וכו' (והוא לא עובר) - אני לא מוטרד יותר מידי.

את דבריי שהיה לי להגיד, אמרתי, בדיון הספציפי שהיה כאן, וזהו. מי שרוצה להבין את זה שיבין ומי שלא, לא.

לילה טוב.

אבל לפחות אל תשאל שאלות בסיסיות שכבר מקבלות תשובות ברורות.

אחר שהוא לא אתה. וכאמור, אני לכל הפחות מעולם עוד לא קיבלתי תשובות ברורות ומספקות מספיק *בשבילי* בנושאים האלו - וזה הרי ברור, שכן אם הייתי מקבל מספיק תשובות שהייתי מרגיש שהן נכונות וברורות - הגיוני שכבר לא הייתי מחזיק בגישה שלי. 

אז לך משהו ברור ונהיר - סבבה. לא איתך דנתי...

ואתה לא חייב להסכים איתי, כמובן .

רק אמרתי שאתה שואל שאלות שכבר מקבלות תשובות בקבצים. לכן, אתה יכול לבחור לקרוא הכל, ולהקשות על גבי מה שנאמר - זה יהיה הכי טוב ופורה, ואולי תוכל לאתגר אותנו עם קושיות שלא חשבנו עליהם.

ואתה יכול להניח לזה ולהיפרד כידידים. אבל אין טעם לחזור על אותן טענות שכבר קיבלו מענה, בהתעלמות מהמענה.

אמנם לא חב"ד - חסידות חב"ד

מקרה, ובכל מקרה הערבים נלחמו בנו. במהלך הזה קיבענו את שלטוננו על הארץ ברגע שהיה אפשרי ולא "חיכינו" עוד ועוד במחשבה שאולי יגיע זמן יותר טוב. כי ליהודים אף פעם לא יהיה "זמן יותר טוב"

גם יום ירושלים לא הגיע בסוף מלחמה ולא חתם מלחמה והמצב לא בהכרח היה נהדר ופרפקט אחריו...

הנס של יום העצמאות זה לאו דווקא הניצחון במלחמה עצמה - כאמור, המלחמה נמשכה עוד זמן רב אחרי זה (שנה כמדומני אבל לא זוכר במדויק כרגע) - הנס הגלוי והאדיר שברור שהוא עוקף את יום ירושלים - זה יום שבו קיבענו את הריבונות שלנו מחדש אחרי כמעט 2000 שנים בלי ריבונות יהודית בארץ. ריבונות יהודית! ביום ירושלים, נכון, שחררנו מקומות קדושים (שאת חלקם כמו שכבר כתבתי, מיהרנו להחזיר כמו טמבלים) וכבשנו מחדש חלקים נרחבים בארץ ישראל - אבל זה היה כבר כשיש לנו ריבונות, וזה הוספת ריבונות... דומה בערך למצב שבו כבר יהושע כבש את הארץ, ואז בא דוד אחריו וכבש שטחים נוספים והוסיף גם את ירושלים מידי היבוסי וכו'... זה יפה ונחמד ומעולה - אבל ברור שנס הכרזת הריבונות הוא נס ענק שבכלל רק ממנו יכולנו בכלל להגיע לנס של יום ירושלים.

ומי שחושב שהמדינה הזאת זה דבר רע שקם ליהודים אזי באמת לא מובן מה הוא חוגג ביום ירושלים - מה זה שונה ממצב שבו הבריטים כבשו את ירושלים? כאן שלטון זר וכאן שלטון זר, לכאורה...

הקושיה היא לא על דבריי אלא על דברי אותם אלו שחוגגים יום ירושלים אבל כאילו "שוכחים" שמה שבכלל גרם שהוא יוכל להגיע, זה יום העצמאות. מתעלמים לכאורה מכך שמי שכבש את ירושלים זאת אותה מדינה שהקימו בה' באייר תש"ח, לא צבאות המשיח...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

והאלה שמחלקות נש"ק, מה איתן ?

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.