א אני לא מפסידה מת'

ב אני כבר בדרך ממזמן (במחשבה)

מתמטיקה זה בקטנה. בכל זאת הלכתי על שלוש יחידות אז עד הסוף
ואן ככה, גם אני בדרך מלפני שנתיים. אני בדיוק באמצע לכתוב תנאים לבית ספר חדש.
חכי דקה תיראי

שיהיה מותר לקום בו מתי שרוצים
שהלימודים יהיו הנספחים ולא העיקריים
שעיקר ההתמקדות בו תיהיה בדרך חיים, חכמת חיים
שהצוות יהיה תלמידים בביצפר
שנכנס לשיעור רק אם נרצה, שזה יהיה נתון לבחירה
שהוא יהיה במקום שקט בלי עולם סואן סביבו
שיהיה אווירה של אהבה ונאהבות ולא של בדידות.(מה שמרגישים הרבה מהתלמידים היום)
שהתלמידים בו יהיו אוהבי ה ואוהבי הבריות בלי הסתכלות יתר, על החיצוניות. שישר יפגעו בלב
אממ מה עוד?..
שיקבלו כל אחד באשר הוא. זה חשוב נורא

תוסיפו גם אתם

זה רעיון גדול. אבל צריך גבולות לפרוץ אותם.

ואיכשהו החשש הוא שאם הגבולות לא יהיו האיחורים והמבחנים, ייפרצו גבולות אחרים.

איזה? לא יודעת. של מצוות, של מוסריות בסיסית אולי אפילו.

אני חושבת שצריך גבולות ברורים, אבל שאם יעברו על הגבולות האלה, שלא ישדרו כאילו סוף העולם.
כמובן שאפשר להעיר, להראות תשומת לב, שזה לא עובר חלק, אבל זה לא דרך נכונה להעניש/ להגביל יותר, כמו רוב המקומות היום.
ואפילו לאו דווקא בבית הספר, כל מקום שמחנכים בו.
אני חייבת להקים מקום כזה