מהאמירות הפחות מועילות - "את צריכה לשמוח"..

זה נכון, אבל אדם עצוב בד"כ חסר כלים לשמחה.

(ואמירה של בריחה מהמציאות היא בעיניי לא בַּמָּקום מפני שבִּמְקום להועיל ולעורר היא סתם פוגעת ומתסכלת, מכניסה לעמדה נפשית של האשמות עצמיות.)

 

ובדיוק למדתי השבת (ר' נחמן ), שפעמים רבות השינה היא דבר חיובי, שמאפשר את הרפיית הנפש.

זה מאפשר לנפש לעבד את הדברים מבלי שההכרה תפריע. שלב מאוד חשוב ביום.

אני משתדלת להקשיב לגוף שלי בנושא הזה, הוא בד"כ יודע לומר לי בדיוק מתי המקום לעצור.

(אמנם יש פעמים שאדם הולך לישון אפילו בלי רצון לישון - אלא מתוך ברירת מחדל, מפני שהוא עייף מהתמודדויות המציאות, ואז זה כמובן שלילי; אבל אני מאמינה שלרוב אם הגוף מבקש מנוחה צריך לתת לו, וביום שלאחר מכן לבדוק מה חסר בנפש ולמלא אותה. לא להילחם בגוף. אם מקשיבים לו באמת, הוא יודע הרבה יותר טוב מהשכל מה הוא צריך.)

זה מסוג האנשים שאומרים לך משהו ואתה מקבל את זה באהבה, וזה נותן מוטיבציה לשנות- אז זאת היא.
לא נפגעתי מזה, אולי אם זו הייתה מישהי אחרת כן היה מפריע לי.
אבל אני חושבת שלהיפגע מדבר כזה זה חבל, בסך הכל היא רוצה לטובתי.
לפחות שזה לא יפגע בסביבה שאני נמצאת בה, בהסתכלות של הסביבה עלי..
אני חושבת שלא הייתי אומרת את זה לחברה, גם אם היא מאד טובה, אבל כן אני שמחה שהיא אמרה את זה.
זה עורר אותי לשנות משהו בי. לא מבטיחה לקיים אבל מבטיחה להבין ולפחות לנסות.
אני חושבת שלתת את היכולת לחברה טובה להגיד באמת מה היא מרגישה וחושבת לגבי,זה חשוב. אם נחיה רק על פי עצמינו בלי עצות ואמירות מהסביבה, לא חושבת שאפשר להגיע רחוק.
(לא תיכננתי לכתוב את זה בכלל, והכי מוזר שזה יצא ממני, אבל בכל זאת החלטתי להשאיר את זה פה).


ולגבי השינה, את בהחלט צודקת. ואני אפילו זוכרת שלמדתי את זה גם פעם.
אבל גרוע מכל, כמו שאמרת להפוך את האפשרות לישון כבריחה מהתמודדויות החיים. מה שאני מרבה לעשות לצערי.

אני חושבת שזה תלוי באופן האמירה.
הייתי נזהרת מאמירות נחרצות ושופטות כי "מה ששנוא עליך..." ואני יודעת על עצמי שסביר להניח שהייתי נפגעת.

זה תלוי גם בסוג החברה ועד כמה היא קרובה.
וגם תלוי האישיות. בי אישית קשה לפגוע, אבל זה מאד תלוי, וגם מאד לגיטימי להיפגע מזה.