ואולי זה באמת מעיד על בורות שלי. אני יודע תנ"ך ושירה פופולרית. יהודי פשוט...

שמהפסוק הזה לקוח המבנה התחבירי של "תבל זו רבה ודרכים בה רב". והגניב אותי לעלות על זה סתם כך ביום בהיר.

אה, ויישר כח על הרעיון. 

שעוד חשבו שלשירה צריך להיות איזשהו מימד אסתטי... חרוז זה מאד חשוב!

נא לא לפתוח את העניין לדיון על מהות היצירה השירית. סתם הערת אגב צינית מצדי.

אשיר לכבודו שי"ן יו"ד רי"ש... כי אין צור בלתו אל"ף חי"ת רי"ש... (החרוזים פה הם שי"ן קו"ף רי"ש...)

וזו לא חריזה, זו חזרה.

אבל זה ממש לא הופך את הביזיון של רי"ש ורי"ש לחריזה מבריקה... 

מילא אם הוא היה משתמש ב'ריש' במשמעות שונה (ראש בארמית). אבל סתם לאיית בשביל לחזור על הצליל? זה נשמע כמו תוצר של איש אוויל.

באכדית זה פשוט "איש" (ועל כן משמעות שמו של 'אויל מרודך' מלך בבל איננה 'מרדוך הטמבל', אלא 'האיש של מרדוך', כמו 'איש הא-להים', להבדיל...). 

אז המשמעות של הפסוק "איש חכם נשפט את איש אויל" הכוונה את איש-איש כמו אשת-איש?

נראה לי שבעברית זה קיבל גוון קצת יותר שיפוטי... אבל אויל מרודך זה שם בבלי. 

ו-אבוי על הפירוש הזה. 

כמו גימ"ל בי"ת רי"ש - גימ"ל בי"ת רי"ש...

תקראי את זה: יואוו, - צעירים מעל עשרים

ישעיהו לייבוביץ'? (סתם כי היה על זה שרשור פה לאחרונה)

יש בדיחה כזאת על בתי כנסת רפורמיים, שהם מקיימים באדיקות את "הללוהו במינים ועוגב". מינים בתרתי משמע. 

אין לי עניין בהעלבת המין הנשי. אם הייתי רוצה - הייתי עובר אחת-אחת ומעליב אתכן (מזכיר לך דמות מאיזשהו ספר? ). 

כמו הפרה מהמסעדה?

ברור שאויל בעברית זה אויל, לא צריכא למימר שנאמר "גם אויל מחריש חכם יחשב".

וברור שנהיה בצד של אחיך, הוא גימ"ל בי"ת רי"ש - גימ"ל בי"ת רי"ש.

הוא אמנם ידע ארמית, אבל... 

נראה לי בדיעבד שהבנתי מה כוונתך...

ומה הקוף שנדבק לראש?

ובכלל - קו"ף צריך להיות לפני הרי"ש, ולא אחריו

וסתם מי שזה מעניין אותו יכול לראות:
את ה "פירוש". משמעות הפיוט-
http://www.piyut.org.il/textual/50.html

https://books.google.co.il/books?id=6wBYLWZFjmUC&pg=PA22&lpg=PA22&dq=%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%A8+%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95+%D7%A9%D7%99%D7%9F+%D7%99%D7%95%D7%93+%D7%A8%D7%99%D7%A9&source=bl&ots=IT_o7Volf9&sig=p1W97WD8wBv-NjO6oAuFTJuPX_g&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwivtdv-6s3MAhVGtBoKHfQCAuIQ6AEIGjAA#v=onepage&q=%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%A8%20%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95%20%D7%A9%D7%99%D7%9F%20%D7%99%D7%95%D7%93%20%D7%A8%D7%99%D7%A9&f=false

(קשה לזהות הודעות רציניות במהלך הזה)

עלתה לי לראש עכשיו (בעקבות קריאת הכותרת שלך) שורה נפלאה לשיר - עכשיו רק צריך לחשוב על מה לכתוב ועל שאר השיר: "בעניי כי עינוני בנות". אני חושב שזה שיבוץ נפלא... אולי שיר על דייטים. 

כשייכתב, תן לי לקרוא.

שאמנם אוכל לפרסם אותם רק אחרי שתהיה לי מישהי, מרוב התבכיינותם הפתטית, אבל עדיין לא נמנעתי מלכתוב אותם.

שמעת על הרעיון?

אולי אני אפרסם את השיר תחת שם העט המקורי 'עוד סתם אחד'...

פעם כתבתי 'תפילת יין' לשבת זכור (אחי הגדול איתגר אותי לכתוב על משקל 'תפילת טל', כך שכל בית יסתיים ביין. הוא ממש התלהב מהתוצרת ה'חקלאית' שלי...)

אחד הפיוטים המדהימים ביותר!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

 "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ"

אבל דווקא המילה 'שובע' משמשת הרבה כמשל במובן הזה.

ואכן יש דוגמאות רבות אחרות.

מסגרת טובה בשביל להוסיף ולשרת את התוכן, לא כשהיא לשם עצמה (במשמעותה הפיזית, הפיוטית, והמטאפורית).

לתקוע חרוז ללא משמעות, כדי להדגיש שהמסגרת היא לא הדבר היחיד. פטיש.

כמו שעשיתי כאן - אדום חזה בתגובה לתירוץ של כתיבת "ודרכים בה רב" לצורך החרוז...

עוד פטיש.

כיוון ש'רב' יכול להיות לא רק תואר של שם עצם ביחיד, אלא גם שם עצם שגזור מתואר, שמשמעותו 'הרבה' ("יש לי רב אחי", לדוגמה). 

ידי חובה?

שעסק בתופעה של נהייה מוגזמת אחרי רב שלא לשם הלימוד אלא מתוך צורך נפשי. הכותרת הייתה "יש לי רב, אחי".

אבל אם הבנתי נכון המשמעות במילה 'רב' בפסוק שם הוא קיצור לרכוש רב ולא כמו שהסברת (ולכן אין לא משמעות בתור עצמו), או שאני טועה?

שטובה כמו כל אפשרות אחרת. 

אנחנו יודעים ממגילת אסתר, נניח, ש"רוב בניו" - אין הכוונה ל-most of his sons (כנ"ל גם לגבי פסוקי החיתום של המגילה, "רוב אחיו"), אלא "בניו הרבים". אי לכך, בהחלט ייתכן שיש לראות בשמות עצם שגזורים כ'רב' כאלו שמשמעותם היא 'הרבה'. 

אני לא אומר אלא שואל כי לצערי אני לא מספיק בקי.

אבל נראה לי שהמשמעות עדין תהיה אותו דבר. 

דוגמה נוספת: "גם תבן גם מספוא רב עמנו" (ולא 'רבים' עמנו).

ועוד: "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט"

אגב - מצאתי פסוק שממש קשור: "קום אכל כי רב ממך הדרך" (מלכים א יט, ז) 

בפסוק הראשון וגם באחרון המילה 'רב' סמוכה לעצם יחיד. לתבן ולמספוא בראשון (והמילה 'רב' סמוכה לשניהם, כאומרת "גם תבן רב גם מספוא רב עמנו") ולדרך באחרון (ושם המשמעות היא לא מספרית אלא דרך אחת).

ולגבי הפסוק האמצעי אפשר לומר כמו לגבי "יש לי רב" שהמילה "חיל" מושמטת (מה שאי אפשר לומר כשמזכירים את המילה).

האם אני טועה?

נראה לי שההסבר היותר פשוט הוא ש'רב' פשוט יכול לשמש כ'הרבה'. לא רואה סיבה לשימוש במלים שהושמטו אם אין בכך צורך ואם יש יותר מדוגמה אחת שבה ניתן להסביר באופן של רב-משמעות (רב!-משמעות). 

אבל זוהי כבר, למעשה, שאלה של פרדיגמה. 

הפסוק האחרון לא הובא כראיה לשום דבר, אלא כאנקדוטה. 

בכל אופן - באמת לא נראה לי שרחל בנתה על איזו מהדוגמאות שהבאתי, אלא באמת שינתה לצורך החרוז. 

התכוונת ל"שיר מסויים אל"ף חי"ת רי"ש", נכון?

http://www.piyut.org.il/tradition/90.html?currPerformance=103


@המתוייגים בע"מ...

"עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים." קהלת ט יד

ואכן

זה גם שם של ספר של נחום גוטמן על תל אביב הקטנה של אז.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8_%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%94_%D7%9E%D7%A2%D7%98

אני צריך ללמוד לקרוא ככה יותר. כך או אחרת, הכרתי את השם של הספר של גוטמן, אז זה קצת קלקל.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה פסוק בקהלת במקור. ובכן העניין הוא... - צעירים מעל עשרים

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.