ואולי זה באמת מעיד על בורות שלי. אני יודע תנ"ך ושירה פופולרית. יהודי פשוט...

שמהפסוק הזה לקוח המבנה התחבירי של "תבל זו רבה ודרכים בה רב". והגניב אותי לעלות על זה סתם כך ביום בהיר.

אה, ויישר כח על הרעיון. 

שעוד חשבו שלשירה צריך להיות איזשהו מימד אסתטי... חרוז זה מאד חשוב!

נא לא לפתוח את העניין לדיון על מהות היצירה השירית. סתם הערת אגב צינית מצדי.

אשיר לכבודו שי"ן יו"ד רי"ש... כי אין צור בלתו אל"ף חי"ת רי"ש... (החרוזים פה הם שי"ן קו"ף רי"ש...)

וזו לא חריזה, זו חזרה.

אבל זה ממש לא הופך את הביזיון של רי"ש ורי"ש לחריזה מבריקה... 

מילא אם הוא היה משתמש ב'ריש' במשמעות שונה (ראש בארמית). אבל סתם לאיית בשביל לחזור על הצליל? זה נשמע כמו תוצר של איש אוויל.

באכדית זה פשוט "איש" (ועל כן משמעות שמו של 'אויל מרודך' מלך בבל איננה 'מרדוך הטמבל', אלא 'האיש של מרדוך', כמו 'איש הא-להים', להבדיל...). 

אז המשמעות של הפסוק "איש חכם נשפט את איש אויל" הכוונה את איש-איש כמו אשת-איש?

נראה לי שבעברית זה קיבל גוון קצת יותר שיפוטי... אבל אויל מרודך זה שם בבלי. 

ו-אבוי על הפירוש הזה. 

כמו גימ"ל בי"ת רי"ש - גימ"ל בי"ת רי"ש...

תקראי את זה: יואוו, - צעירים מעל עשרים

ישעיהו לייבוביץ'? (סתם כי היה על זה שרשור פה לאחרונה)

יש בדיחה כזאת על בתי כנסת רפורמיים, שהם מקיימים באדיקות את "הללוהו במינים ועוגב". מינים בתרתי משמע. 

אין לי עניין בהעלבת המין הנשי. אם הייתי רוצה - הייתי עובר אחת-אחת ומעליב אתכן (מזכיר לך דמות מאיזשהו ספר? ). 

כמו הפרה מהמסעדה?

ברור שאויל בעברית זה אויל, לא צריכא למימר שנאמר "גם אויל מחריש חכם יחשב".

וברור שנהיה בצד של אחיך, הוא גימ"ל בי"ת רי"ש - גימ"ל בי"ת רי"ש.

הוא אמנם ידע ארמית, אבל... 

נראה לי בדיעבד שהבנתי מה כוונתך...

ומה הקוף שנדבק לראש?

ובכלל - קו"ף צריך להיות לפני הרי"ש, ולא אחריו

וסתם מי שזה מעניין אותו יכול לראות:
את ה "פירוש". משמעות הפיוט-
http://www.piyut.org.il/textual/50.html

https://books.google.co.il/books?id=6wBYLWZFjmUC&pg=PA22&lpg=PA22&dq=%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%A8+%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95+%D7%A9%D7%99%D7%9F+%D7%99%D7%95%D7%93+%D7%A8%D7%99%D7%A9&source=bl&ots=IT_o7Volf9&sig=p1W97WD8wBv-NjO6oAuFTJuPX_g&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwivtdv-6s3MAhVGtBoKHfQCAuIQ6AEIGjAA#v=onepage&q=%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%A8%20%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95%20%D7%A9%D7%99%D7%9F%20%D7%99%D7%95%D7%93%20%D7%A8%D7%99%D7%A9&f=false

(קשה לזהות הודעות רציניות במהלך הזה)

עלתה לי לראש עכשיו (בעקבות קריאת הכותרת שלך) שורה נפלאה לשיר - עכשיו רק צריך לחשוב על מה לכתוב ועל שאר השיר: "בעניי כי עינוני בנות". אני חושב שזה שיבוץ נפלא... אולי שיר על דייטים. 

כשייכתב, תן לי לקרוא.

שאמנם אוכל לפרסם אותם רק אחרי שתהיה לי מישהי, מרוב התבכיינותם הפתטית, אבל עדיין לא נמנעתי מלכתוב אותם.

שמעת על הרעיון?

אולי אני אפרסם את השיר תחת שם העט המקורי 'עוד סתם אחד'...

פעם כתבתי 'תפילת יין' לשבת זכור (אחי הגדול איתגר אותי לכתוב על משקל 'תפילת טל', כך שכל בית יסתיים ביין. הוא ממש התלהב מהתוצרת ה'חקלאית' שלי...)

אחד הפיוטים המדהימים ביותר!

היה נדמה לי שהיא אמורה להיות מנוקדת בחיריק ואז זה אפילו לא חרוז, אבל אני רואה שבתנ"ך המילה מופיעה פעמים - פעם בחיריק ופעם בצירי. אתמהה 

 "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ"

אבל דווקא המילה 'שובע' משמשת הרבה כמשל במובן הזה.

ואכן יש דוגמאות רבות אחרות.

מסגרת טובה בשביל להוסיף ולשרת את התוכן, לא כשהיא לשם עצמה (במשמעותה הפיזית, הפיוטית, והמטאפורית).

לתקוע חרוז ללא משמעות, כדי להדגיש שהמסגרת היא לא הדבר היחיד. פטיש.

כמו שעשיתי כאן - אדום חזה בתגובה לתירוץ של כתיבת "ודרכים בה רב" לצורך החרוז...

עוד פטיש.

כיוון ש'רב' יכול להיות לא רק תואר של שם עצם ביחיד, אלא גם שם עצם שגזור מתואר, שמשמעותו 'הרבה' ("יש לי רב אחי", לדוגמה). 

ידי חובה?

שעסק בתופעה של נהייה מוגזמת אחרי רב שלא לשם הלימוד אלא מתוך צורך נפשי. הכותרת הייתה "יש לי רב, אחי".

אבל אם הבנתי נכון המשמעות במילה 'רב' בפסוק שם הוא קיצור לרכוש רב ולא כמו שהסברת (ולכן אין לא משמעות בתור עצמו), או שאני טועה?

שטובה כמו כל אפשרות אחרת. 

אנחנו יודעים ממגילת אסתר, נניח, ש"רוב בניו" - אין הכוונה ל-most of his sons (כנ"ל גם לגבי פסוקי החיתום של המגילה, "רוב אחיו"), אלא "בניו הרבים". אי לכך, בהחלט ייתכן שיש לראות בשמות עצם שגזורים כ'רב' כאלו שמשמעותם היא 'הרבה'. 

אני לא אומר אלא שואל כי לצערי אני לא מספיק בקי.

אבל נראה לי שהמשמעות עדין תהיה אותו דבר. 

דוגמה נוספת: "גם תבן גם מספוא רב עמנו" (ולא 'רבים' עמנו).

ועוד: "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט"

אגב - מצאתי פסוק שממש קשור: "קום אכל כי רב ממך הדרך" (מלכים א יט, ז) 

בפסוק הראשון וגם באחרון המילה 'רב' סמוכה לעצם יחיד. לתבן ולמספוא בראשון (והמילה 'רב' סמוכה לשניהם, כאומרת "גם תבן רב גם מספוא רב עמנו") ולדרך באחרון (ושם המשמעות היא לא מספרית אלא דרך אחת).

ולגבי הפסוק האמצעי אפשר לומר כמו לגבי "יש לי רב" שהמילה "חיל" מושמטת (מה שאי אפשר לומר כשמזכירים את המילה).

האם אני טועה?

נראה לי שההסבר היותר פשוט הוא ש'רב' פשוט יכול לשמש כ'הרבה'. לא רואה סיבה לשימוש במלים שהושמטו אם אין בכך צורך ואם יש יותר מדוגמה אחת שבה ניתן להסביר באופן של רב-משמעות (רב!-משמעות). 

אבל זוהי כבר, למעשה, שאלה של פרדיגמה. 

הפסוק האחרון לא הובא כראיה לשום דבר, אלא כאנקדוטה. 

בכל אופן - באמת לא נראה לי שרחל בנתה על איזו מהדוגמאות שהבאתי, אלא באמת שינתה לצורך החרוז. 

התכוונת ל"שיר מסויים אל"ף חי"ת רי"ש", נכון?

http://www.piyut.org.il/tradition/90.html?currPerformance=103


@המתוייגים בע"מ...

"עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים." קהלת ט יד

ואכן

זה גם שם של ספר של נחום גוטמן על תל אביב הקטנה של אז.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8_%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%94_%D7%9E%D7%A2%D7%98

אני צריך ללמוד לקרוא ככה יותר. כך או אחרת, הכרתי את השם של הספר של גוטמן, אז זה קצת קלקל.

מן הסתם המילה הזו מרמזת לאיזה עניין... 

זה פסוק בקהלת במקור. ובכן העניין הוא... - צעירים מעל עשרים

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

שילוב של אוטיזם והלכה (גם אם מחמירה).

בניגוד לבעלי, שגם נוהג כך, הוא עושה את זה פחות בטקט...

אבל כן, יש עניין כזה בהלכה, ואני כאישה מסכימה איתה - לא הייתי רוצה שגבר זר ינעץ בי מבט, גם אם אין לו שום כוונות רעות.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

מאוד קשה לי עם קשר עין, אני נוטה להסתכל בנקודה אקראית ברצפה / שולחן. אני מתאר לעצמי שזה קצת מוזר אבל זה מה שיש.

עם אנשים שקרובים אליי, יותר רגיל.

אם למישהי יש עיניים מאוד יפות, יש סיכוי שאבהה בהן (לדבר הזה יסלח ה' לעבדך).

בניגוד לחלק מארצות האיסלם, חז"ל לא ראו עניין לכסות את פני האישה.

 זה מטריד ולא נעים.

ואגב לא מפריע לי בכלל גברים ששומרים עיניים ולא מסתכלים עלי, אני לא נפגעת מזה או משהו...

במקום ימני וזה מחק לי שעה עבודה של סיפור בפרוזה וכתיבה חופשית

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)