ואולי זה באמת מעיד על בורות שלי. אני יודע תנ"ך ושירה פופולרית. יהודי פשוט...

שמהפסוק הזה לקוח המבנה התחבירי של "תבל זו רבה ודרכים בה רב". והגניב אותי לעלות על זה סתם כך ביום בהיר.

אה, ויישר כח על הרעיון. 

שעוד חשבו שלשירה צריך להיות איזשהו מימד אסתטי... חרוז זה מאד חשוב!

נא לא לפתוח את העניין לדיון על מהות היצירה השירית. סתם הערת אגב צינית מצדי.

אשיר לכבודו שי"ן יו"ד רי"ש... כי אין צור בלתו אל"ף חי"ת רי"ש... (החרוזים פה הם שי"ן קו"ף רי"ש...)

וזו לא חריזה, זו חזרה.

אבל זה ממש לא הופך את הביזיון של רי"ש ורי"ש לחריזה מבריקה... 

מילא אם הוא היה משתמש ב'ריש' במשמעות שונה (ראש בארמית). אבל סתם לאיית בשביל לחזור על הצליל? זה נשמע כמו תוצר של איש אוויל.

באכדית זה פשוט "איש" (ועל כן משמעות שמו של 'אויל מרודך' מלך בבל איננה 'מרדוך הטמבל', אלא 'האיש של מרדוך', כמו 'איש הא-להים', להבדיל...). 

אז המשמעות של הפסוק "איש חכם נשפט את איש אויל" הכוונה את איש-איש כמו אשת-איש?

נראה לי שבעברית זה קיבל גוון קצת יותר שיפוטי... אבל אויל מרודך זה שם בבלי. 

ו-אבוי על הפירוש הזה. 

כמו גימ"ל בי"ת רי"ש - גימ"ל בי"ת רי"ש...

תקראי את זה: יואוו, - צעירים מעל עשרים

ישעיהו לייבוביץ'? (סתם כי היה על זה שרשור פה לאחרונה)

יש בדיחה כזאת על בתי כנסת רפורמיים, שהם מקיימים באדיקות את "הללוהו במינים ועוגב". מינים בתרתי משמע. 

אין לי עניין בהעלבת המין הנשי. אם הייתי רוצה - הייתי עובר אחת-אחת ומעליב אתכן (מזכיר לך דמות מאיזשהו ספר? ). 

כמו הפרה מהמסעדה?

ברור שאויל בעברית זה אויל, לא צריכא למימר שנאמר "גם אויל מחריש חכם יחשב".

וברור שנהיה בצד של אחיך, הוא גימ"ל בי"ת רי"ש - גימ"ל בי"ת רי"ש.

הוא אמנם ידע ארמית, אבל... 

נראה לי בדיעבד שהבנתי מה כוונתך...

ומה הקוף שנדבק לראש?

ובכלל - קו"ף צריך להיות לפני הרי"ש, ולא אחריו

וסתם מי שזה מעניין אותו יכול לראות:
את ה "פירוש". משמעות הפיוט-
http://www.piyut.org.il/textual/50.html

https://books.google.co.il/books?id=6wBYLWZFjmUC&pg=PA22&lpg=PA22&dq=%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%A8+%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95+%D7%A9%D7%99%D7%9F+%D7%99%D7%95%D7%93+%D7%A8%D7%99%D7%A9&source=bl&ots=IT_o7Volf9&sig=p1W97WD8wBv-NjO6oAuFTJuPX_g&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwivtdv-6s3MAhVGtBoKHfQCAuIQ6AEIGjAA#v=onepage&q=%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%A8%20%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95%20%D7%A9%D7%99%D7%9F%20%D7%99%D7%95%D7%93%20%D7%A8%D7%99%D7%A9&f=false

(קשה לזהות הודעות רציניות במהלך הזה)

עלתה לי לראש עכשיו (בעקבות קריאת הכותרת שלך) שורה נפלאה לשיר - עכשיו רק צריך לחשוב על מה לכתוב ועל שאר השיר: "בעניי כי עינוני בנות". אני חושב שזה שיבוץ נפלא... אולי שיר על דייטים. 

כשייכתב, תן לי לקרוא.

שאמנם אוכל לפרסם אותם רק אחרי שתהיה לי מישהי, מרוב התבכיינותם הפתטית, אבל עדיין לא נמנעתי מלכתוב אותם.

שמעת על הרעיון?

אולי אני אפרסם את השיר תחת שם העט המקורי 'עוד סתם אחד'...

פעם כתבתי 'תפילת יין' לשבת זכור (אחי הגדול איתגר אותי לכתוב על משקל 'תפילת טל', כך שכל בית יסתיים ביין. הוא ממש התלהב מהתוצרת ה'חקלאית' שלי...)

אחד הפיוטים המדהימים ביותר!

היה נדמה לי שהיא אמורה להיות מנוקדת בחיריק ואז זה אפילו לא חרוז, אבל אני רואה שבתנ"ך המילה מופיעה פעמים - פעם בחיריק ופעם בצירי. אתמהה 

 "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ"

אבל דווקא המילה 'שובע' משמשת הרבה כמשל במובן הזה.

ואכן יש דוגמאות רבות אחרות.

מסגרת טובה בשביל להוסיף ולשרת את התוכן, לא כשהיא לשם עצמה (במשמעותה הפיזית, הפיוטית, והמטאפורית).

לתקוע חרוז ללא משמעות, כדי להדגיש שהמסגרת היא לא הדבר היחיד. פטיש.

כמו שעשיתי כאן - אדום חזה בתגובה לתירוץ של כתיבת "ודרכים בה רב" לצורך החרוז...

עוד פטיש.

כיוון ש'רב' יכול להיות לא רק תואר של שם עצם ביחיד, אלא גם שם עצם שגזור מתואר, שמשמעותו 'הרבה' ("יש לי רב אחי", לדוגמה). 

ידי חובה?

שעסק בתופעה של נהייה מוגזמת אחרי רב שלא לשם הלימוד אלא מתוך צורך נפשי. הכותרת הייתה "יש לי רב, אחי".

אבל אם הבנתי נכון המשמעות במילה 'רב' בפסוק שם הוא קיצור לרכוש רב ולא כמו שהסברת (ולכן אין לא משמעות בתור עצמו), או שאני טועה?

שטובה כמו כל אפשרות אחרת. 

אנחנו יודעים ממגילת אסתר, נניח, ש"רוב בניו" - אין הכוונה ל-most of his sons (כנ"ל גם לגבי פסוקי החיתום של המגילה, "רוב אחיו"), אלא "בניו הרבים". אי לכך, בהחלט ייתכן שיש לראות בשמות עצם שגזורים כ'רב' כאלו שמשמעותם היא 'הרבה'. 

אני לא אומר אלא שואל כי לצערי אני לא מספיק בקי.

אבל נראה לי שהמשמעות עדין תהיה אותו דבר. 

דוגמה נוספת: "גם תבן גם מספוא רב עמנו" (ולא 'רבים' עמנו).

ועוד: "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט"

אגב - מצאתי פסוק שממש קשור: "קום אכל כי רב ממך הדרך" (מלכים א יט, ז) 

בפסוק הראשון וגם באחרון המילה 'רב' סמוכה לעצם יחיד. לתבן ולמספוא בראשון (והמילה 'רב' סמוכה לשניהם, כאומרת "גם תבן רב גם מספוא רב עמנו") ולדרך באחרון (ושם המשמעות היא לא מספרית אלא דרך אחת).

ולגבי הפסוק האמצעי אפשר לומר כמו לגבי "יש לי רב" שהמילה "חיל" מושמטת (מה שאי אפשר לומר כשמזכירים את המילה).

האם אני טועה?

נראה לי שההסבר היותר פשוט הוא ש'רב' פשוט יכול לשמש כ'הרבה'. לא רואה סיבה לשימוש במלים שהושמטו אם אין בכך צורך ואם יש יותר מדוגמה אחת שבה ניתן להסביר באופן של רב-משמעות (רב!-משמעות). 

אבל זוהי כבר, למעשה, שאלה של פרדיגמה. 

הפסוק האחרון לא הובא כראיה לשום דבר, אלא כאנקדוטה. 

בכל אופן - באמת לא נראה לי שרחל בנתה על איזו מהדוגמאות שהבאתי, אלא באמת שינתה לצורך החרוז. 

התכוונת ל"שיר מסויים אל"ף חי"ת רי"ש", נכון?

http://www.piyut.org.il/tradition/90.html?currPerformance=103


@המתוייגים בע"מ...

"עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים." קהלת ט יד

ואכן

זה גם שם של ספר של נחום גוטמן על תל אביב הקטנה של אז.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8_%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%94_%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%94_%D7%9E%D7%A2%D7%98

אני צריך ללמוד לקרוא ככה יותר. כך או אחרת, הכרתי את השם של הספר של גוטמן, אז זה קצת קלקל.

מן הסתם המילה הזו מרמזת לאיזה עניין... 

זה פסוק בקהלת במקור. ובכן העניין הוא... - צעירים מעל עשרים

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל