הרבה יותר מ"פעם"... אל תאמר על הימים הראשונים שהיו טובים מאלה.

בזמן שלטון "מפא"י ההיסטורית", המצב בכללי, והשייכות של חלקים גדולים מהציבור לתורה ומסורת, היה כנראה פחות מהיום. למרות ה"סטאטוס קוו". וחלק מה"צרות" של היום - באות מהטובה.. כמו, למשל, שיו"ש בידינו, מה שלא היה לפני מלחמת ששת הימים, שאז לא דיברו על "שטחים"..

בשנים שאחרי קום המדינה, נוער דתי התבייש ללכת עם כיפה. שמעתי מממי שהיה פעם מזכ"ל בנ"ע, שהם כלו עם קסקט, כי כולם הלכו כך, כדי שלא "יבחינו". היום ציציות בחוץ זה "סטייל" שמכובד גם על הלא-דתיים..

אחוז המאמינים במוצהר, והשייכים לתומ"צ במוצהר, בכנסת ובממשלה, גם הוא גדול לאין ערוך.

אז זה לא של "פעם"..

זה דבר שהוא קבוע (כלומר מה היה המצתב ב ה באייר תשח) כמובן שהראיה שלי לגבי מה שהיה אז יכולה לקבל פרספקטיבה לאחר זמן (כשתגדל תבין?), 

דרך אגב זו גם תהיה התשובה לשאלת הרציה. כידוע הרב זצל לא האמין שניתן להגיע למשהו דרך הציונים - ולכן ניסה להקים את דגל ירושלים - הרציה הרגיש שאחרי נפלאות תשח אנו רואים שה' בחר בדרך הזו (התנועה הציונית) ולכן צריך ללכת על זה (למרות שגם הוא התנגד לדברים רבים ואמר שבסוף למרות שאין במדינה רוב של דברים טובים - עדיין גדול קידוש ה' ולכן צריך ללכת על זה). בפרספקטיבה שלך זמן ארוך יותר אני לא יודע מה היה אומר לו היה חי היום 

(אלו גם לערך דברי הרב טל לגבי ההנתקות)

נ.ב. צריך לזכור שמי שחי בצל טראומת השואה הכלים שלו לא ממש אובייקטיבים. אני זוכר את סבא שלי ז"ל שהיה מתחרפן עלינו שאתם לא מבינים מה ההבדל וכו' למרות שהודה (בעיקר בפני חבריו) שאילו מדינה אחרת היתה מתנהגת כמו המדינה הזו אז הינו צועקים אנטישמיות

"כמו שפסק הרמב"ם", לא פחות ולא יותר.

על ההסבר של הטעם וההשוואה להיום אפשר להתווכח, אבל ההלל הוא תקנה של חז"ל ומשם תוקפו "...וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁתְּחִלָּתָם מִלֵּילֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל".

אי אפשר לקבוע הלל על דעת עצמנו (לקרוא תהילים אפשר תמיד, על אף שהגמרא אומרת "והאמר מר: הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף", אבל בברכה?!)

תיקנו הלל 8 ימים, מהראשון ועד השמיני, אחרת לא היה הלל כלל.

הלשון 'תקנו' בגמרא שם משמעו חיברו, דהיינו שהנביאים חיברו אותו. הציטוט שהבאת הוא תשובה לשאלה "והלל זה מי אמרו?" (לא ברור לי למה לא הבאת את לשון השאלה).

כדי לקבוע ברכה צריך תקנה של חז"ל, כגון חנוכה (והרה"ר מעולם לא ראתה עצמה כבעלת סמכות לגזור גזירות ולתקן תקנות בעניינים אחרים כמו שבת וכדו', אז למה כאן כן? תימא).

יש 18 ימים מאד מסוים בהם קבעו קריאת הלל, לעומת זאת מגילת תענית מלאה בימים שהיו בהם תשועות גדולות ולא שמענו שהיו קוראים בהם הלל - בטח לא בברכה, באף תקופה שהיא.

אם יש שוני מהימים במגילת תענית הוא לגריעותא - שכן מצינו שתיקנו ימי הודאה על הצלה מסכנה (גם חנוכה עצמו עיקרו הוא הצלה, בנוסף על הטעמים שהובאו בהמשך).

וגם על חנוכה עניתי לך שההלל תלוי בתקנת חז"ל.

וגם מהמשך הגמרא ברור שזאת השאלה כי הדיון הוא מי אמרו - ישראל במדבר או דוד המלך.

1. הוא לא מדגיש, הוא מזכיר את זה כדבר אחרון בהסבר הרקע של התקופה בהלכה א'. אבל הטעמים לתקנה של החג הם בהלכה ב', והם הניצחון במלחמה ונס פך השמן. עיין שם.

2. אתה מבלבל בין נס והצלה עליהם רב האי כותב שקובעים לחזרת השלטון עליה לא מוזכר דבר כזה. ולגבי  הקריאה למדינה "חזרת השלטון" - זה כבר תלוי בהשקפה, ראה בשרשור המקביל שעוסק בשאלה הזאת.

בה"ג מדבר על הצלה מצרה ואתה משליך מזה על הקמת השלטון - אלו שני עניינים שונים (ייתכן שעל שניהם אומרים הלל, על זה אפשר לדון. אבל אין ראייה מבה"ג)

אגב, בה"ג הוא לא רב האי אלא ר"ש קיירא (וי"א ר' יהודאי גאון).

טענתי היא שהיא לא מוכרחת וצריך מקור מפורש יותר לקביעת הלל על הקמת שלטון (לגבי חנוכה כבר הגבתי, אם עדיין לא ברור תגיד ואסביר שוב בע"ה).

במה זה יתר על חנוכה?

הם משווים את ה'עצמאות' לפסח...

תקנת ההלל היתה בזמן המלכות

(אחשוורוש זה בכלל פורים)

"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" היא לשון הגמרא שמסבירה את ההבדל בין פסח שבו אומרים הלל לבין פורים שבו לא אומרים בגלל שעדיין נשארו בגלות.

הם אומרים שבחנוכה עדיין היינו תחת לחץ רומאי וגם היה שייך "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" ולכן צריך להקביל את יום העצמאות לפסח ולומר הלל גם בלילה (כשהסיבה האמיתית להלל בליל פסח היא שהגאולה עצמה הייתה בלילה).

לא!

קבלתי תמונה יותר ברורה.

בכל אופן, שירים אני משתדלת שלא לשמוע, החזקתי מעמד עד עכשיו..

אבל אולי כן להגיד הללבלי ברכה לפי הרב מרדכי אליהו..

אהה וחסדי הים האיר את עיני לגביי התאריכים.. אז זה גם ככה לא יהיה ביום העצמאות הממלכתי.

לא כל אחד יכול להחליט יום לעצמו.

הרצי"ה זצ"ל היה אומר שאדרבה, זה חלק מהענין, שהמדינה מתחשבת בכך שלא יצא מזה חילול שבת.

יש כח ביד החכמים לקבוע בזמן אחר מסיבה כזו.

והרצי"ה אמר, על גילוח וק"ו "שמיעת ישרים": "הכרת פניהם ענתה בם" - "מי שמאמין ומי שלא מאמין" - במעשה ה' בהקמת המדינה.

האחת - אדם לא קובע לעצמו יום לומר הלל... אין דבר כזה. יכול לומר "נשמת כל חי", פרקי הודאה... הלל - זו תקנה לציבור.

ו"לא ללכת לפי הרבנות הראשית בשום פרמטר", זו בעיה גדולה...  הרבנות הראשית שקבעה את יום העצמאות כיום חג, היו בה גדולי עולם; הרב הרצוג ("מלך בתורה" כהגדרת הרש"ז אוירערבאך זצ"ל), הרב עוזיאל, הרב המקובל הספרדי הרב עובדיה הדאיה, ועוד. ואח"כ הרבנים הראשיים הרב אונטרמן והרב ניסים - רבו של הרב אליהו. ואח"כ הרב גורן והרב עובדיה. ואח"כ הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. כולם - זכר צדיקים וגאונים לברכה. ואיש מהם לא שינה את תקנות הרבנות הראשית לציבור בענין חגיגת יום העצמאות. רק הרב גורן זצ"ל קבע לומר גם בלילה עם ברכה, והרב ליאור שליט"א חש לשיטתו, ולכן אומר בלילה, אם כי ללא ברכה. וגם מברך "שהחיינו".

ב. זה שאת מעונינת שהשמחה תבוא לך מבפנים - אשרייך. אבל את ההלכה זה לא משנה.

ומכל מקום, כדי שהשמחה באמת תבוא "מבפנים" כדאי מאד ללמוד כמה דברים יסודיים באמונה, ממקורות של ענקי עולם, שהכירו את משמעותם והנחילונו:

ללמוד על משמעות סגולת ישראל, דהיינו מעלתם הפנימית שבאה ממעלת נשמתם, שאינה זזה בשום אופן. ואח"כ מופיעה במצוות ומתעצמת דרכם, אבל לא תלויה ביסודה בהם. וגם ה"ערבה" היא חלק מהכלל. "וכל פושע בישראל הוא קדוש בעל כרחו" (הרצי"ה קוק זצ"ל).

ללמוד על מעלת ארץ ישראל, ארץ ה', שרק איתה עם ישראל חי באמת. מופיעה נשמתו בציבור. "איתה הם גוי אחד ולא הם בלעדיה".

ללמוד על מעלת השלטון על הארץ, כדברי הרמב"ן על המצוה לציבור: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". וזה מחבר בין קדושת כלל ישראל, לקדושת הארץ. דווקא השלטון עליה. לא רק במצוה פרטית, כלולב, צריך "קנין"... לא רק איש ואשתו מתחברים ע"י "קנין". עם ישראל וקדושתו, ואר"י וקדושתה, מתחברים ע"י בעלות-כללית, שלטון, ריבונות. וכל המשך גילוי הקדושה, והאידיאלים הרמים שלנו, מתחילים מזה.

ללמוד על מעלת החיים הממשיים של עם ישראל. שכל דבר טוב ששייך לכלל, יש בו קדושה. ערך. אפילו גשמי. הארץ, פירותיה ("לאכול פירותיה הקדושים" הב"ח).  אם הגוף של אדם יחידי קדש (והנשמה קדש-קדשים. השל"ה הקדוש), קל וחומר הגוף של כלל ישראל.

ללמוד מה עבר עם ישראל בגלות. איזה פרעות ושמדות נוראיים. עוד בשבי רומא. אח"כ בהשמדות והשריפות-חיים ר"ל במסעי הצלב. בגירושים מאנגליה ואח"כ מארצות שונות. בספרד ופורטוגל באינקויזיציה. בהתעמרות בלתי פוסקת בתימן, כולל חטיפת יתומים קטנים ואיסלומם בכח. בפרעות ת"ח-ת"ט באכזריות נוראה שעדיף לא לכתוב כעת. ועוד-ועוד, ר"ל.  והאחרון הכביד - בשואה בה נספה כשליש עמנו.

ולהבין, שה"חיים" כפשוטו של עם ישראל בארץ, בתקומת המדינה שלש שנים אח"כ, זה לא משהו "שולי" כי זה "גשמיות" ולא "אידיאלים".. זה קדש-קדשים. זה המפתח לכל האידיאלים.

ללמוד על משמעות הנס של הכרזת המדינה. גילוי השגחה עליונה של רוח גבורה (הרמב"ם אומר שרוח גבורה להצלה, הוא מדרגה במעלות רוה"ק. ק"ו רוח גבורה להצלת כלל ישראל). משמעות הקידוש השם העצום שכנגד החילול השם הכי נורא המתואר בנביא: "ותבואו ותחללו את שם קדשי באמור אליהם: עם ה' אלה ומארצו יצאו". קל וחומר אחרי השואה הנוראה. כבוד ישראל הוא כבוד ה'.

ללמוד שכאשר יש קידוש השם - בעצם שלטוננו בארץ; בצבאנו שמגן על עם ישראל ונודע בכל העולם, אחרי 2000 שנות חרפה ורדיפות; בריבוי עצום של תורה בארץ שלא היה כמותו מעולם כנראה, אולי בימי חזקיה; בנתינת פירותיה בעין יפה בשפע עצום שעל זה אמרו חז"ל שאין לך קץ מגולה מזה; בהתפתחות בעוד הרבה תחומים, שגם הם חלק מבנין עם ישראל, גם בקדש וגם בחול; בריבוי ילודה יהודית בארץ ושביעות רצון של יושביה למעלה מרוב מדינות העולם - ויש גם ל"ע חילול השם (הרצי"ה היה מציין ביחוד המשפט ודברים בחינוך. ולצערנו קרו עוד כמה דברים ידועים) - אז הקידוש השם מכריע. כדברי הירושלמי.

ללמוד ש"לא עביד קוב"ה ניסא לשקרא". ה' לא עושה נס לשקר. בוודאי לא נס עצום ונשגב כזה, של שיבת עם ישראל לשלוט בארצו, ביום הקדוש הזה, ה' באייר, יום העצמאות.

ללמוד שתשובת הדור מאהבה. מראיית מעלתו הפנימית. מאהבתה ועידודה, ולא מקטרוג, בלי סתירה לצורך בביקורת-בונה על תופעות שליליות. ומזה יתגלה מה שבתוכו, כפי שנאמר על דורות אחרונים, "טב מלגאו וביש מלבר". טוב מבפנים ו"ביש" מבחוץ.

ומתוך עיון היטב בדברים הללו ולימודם, מבינים שביום הקדוש והעצום הזה, יום העצמאות, ה' באייר - חזרה ריבונות לעם ישראל על ארצו (ויש מה לשכלל באיכות ובכמות), וריבונות אינה תלויה באדם זה או אחר, אלא שלטון האומה. ניצל בכך עם ישראל ממיתות רעות ומשונות בכל ארצות גלותו, תוקן החילול השם הנורא שבעצם הגלות, חזרה קדושת הארץ להתחבר עם קדושת העם (וזה לא תלוי רק ב"מה שרואים". צריך להאמין בדברי חז"ל. גם לא כל מצוה "רואים" מיד את קדושתה). מבינים שקדושת הכלל אינה זזה ממנו - ולכן גם שלטונו בארץ הוא קדוש ונשגב, ואינו תלוי בסברות בני אדם. מבינים שזה המפתח, יסוד ההבראה, לכל המעלות הרוחניות העתידות, כדברי הנביאים על סדר הגאולה, מ"נטעתים על אדמתם" ועד "את רוחי אתן בהם" וכו'.

מבינים שלא פחות מששמחים על שיבת עם ישראל לארץ, על כל גווניו ("הלוואי בני עימי, על אדמתם, אפילו מטמאים אותה.." ומי שבארץ, אומר ה"חסד לאברהם", הוא צדיק אפילו שחיצונית נראה שלא.. אחרת הארץ היתה מקיאה אותו... איך יתכן רשע מבחוץ וצדיק מבפנים? אלא שיש בו כח של סגולה פנימית) - שמחים בשלטונו על ארצו, יסוד תקוות הופעת קדושתו ומעלותיו.

מבינים שאנחנו כעת לא ב"ירידה" כמו שהיה בדורות של חורבן, אלא בעליה. אז גם אם נמצאים לפעמים כאילו-באותה נקודה על ההר - אבל כאן הפנים לכיוון למעלה.. מאמינים בכך שה' הוא שגואל אותנו.

ומבינים ש"אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יכול לכווין שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' העליונה אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים - ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים על לב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (הרב קוק זצ"ל)

הורה להגיד אחרי התפילה בלי ברכה

בתאריך הזה קבעו חג על עניין אחר לגמרי, בלי קשר לשאלה אם המדינה היא דבר חיובי או לא - זה פשוט לא זה.

את החופש.

בלי הלל, עם מנגל וחידון התנ"ך -  בכל אופן,מסורת משפחתית.

(אבל נראה לי אני לא עומדת בקריטריונים של הסקר, אני לא משתייכת לציבור הדת"ל)

על ניסך שבכל יום עמנו.

אם מקשיבים לכל הויכוחים על ההלל והברכה , נהיה ברור שמיעוט זעיר באמת מודה לה', ואילו הרוב שבעד רואה חובה שייראו שלמרות שהוא דתי הוא בסדר ונאמן למדינה. 

 כלומר שהכל זה כמו אמירת הנותן תשועה שאומרים בח"ל לכבוד המלך.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

ותראה.