מבררת לעצמי...אנונימי (פותח)
מקומה של האישה ( נשואה ) בזמן אירוח, אם החברים של הבעל באים לשבת או לארוחה או בכלל.

כיצד הכי נכון לנהוג? אם החברים או החבר לא מודעים להלכה ושואלים לשלומי או נועצים מבטים? זה לא נעים "לייבש" אותם ומצד שני גם נראה לי לא ראוי לשתף איתם פעולה ו"לזרום".
מצד שלישי חשוב שתהיה אווירה נעימה...ולפעמים אני רוצה לדבר איתם רק כדי לשחרר את האווירה.

אשמח לפירוט ונימוק.

תודה מראש לעונים!

מישהו ??? (הפורום הזה ריק? ??!!!)אנונימי (פותח)
תחפשי בלנ"ו עשו על זה לא מזמן דיוןשאג


על הבעל שבורח לחדר?אנונימי (פותח)
זה לא העניין.

זה עניין של אירוח, כיצד נכון לנהוג בארוחות ובהכל.

בלנ"ו זה יותר בעניין של "לפי דעתי" , אני בכוונה שואלת פה כדי לברר מה רוח התורה פה בעניין.

ברור לי שהכל צריך להיות בבריאות וכו' אבל אשמח לעוד ...
התורה אומרתובצאתי
"אל תרבה שיחה עם האשה" ושאסור להסתכל אפילו על האצבע הקטנה של אישה זרה.
לעניינם של דברים, תדברי בשולחן, אבל בעיקר עם בעלך, כך זה מבהיר את הסטטוס. את יכולה גם לפתוח בשיחה עם אחד מהם אבל אם יש שיחה קולחת בין כל המשתתפים אז כשאת מדברת תפני את הדברים לבעלך. למשל: מספרים על קטעים מטיולים ואת רוצה להצטרף אז את פונה לבעלך- חיים (שם בדוי... ), זוכר שסיפרתי לך על הקטע שהיה לי ב... וכמה שפחות.
אכן כך אני עושהאנונימי (פותח)
תודה רבה על התגובה !

אך רצינו להזמין אורחים שהם לא הכי דוסים וזה יכול להיראות להם מוזר.
בעלי מביא כל מיני חברים ואני שמחה שהוא מביא אורחים אך לא כולם מודעים למה שאתה כותב.

לנו הכללים ברורים אך חשבתי שאולי אני מגזימה ואולי טוב לשחרר קצת.

נגיד אורחים שיהיו איתנו שבת שלימה?

כיצד נכון לנהוג, גם בין הארוחות? בטח ידברו איתי, ואני ביישנית מטבעי אך רוצה שהאווירה תהיה נינוחה..( בשבילם זה יכול להיות ממש מוזר שאני לא מדברת וזורמת איתם ואני לא רוצה להיות מוזרה )

הרבה פעמים כשמישהו קופץ לבעלי אני הולכת הצידה, זה מקובל, משתדלת שזה יהיה בבריאות ואם אני באמצע משהו אני ממשיכה אבל פה המקרה קצת שונה זה אנשים בסגנון שונה..

מה שאתה כותב זה שהאיסור הוא על הגבר אך איך עליי לנהוג? אם הם לא רוצים לשמור על עצמם אני אמורה "ללמד" אותם?
אז זה מצוין. זה שאת ביישנית זהובצאתי
עבר עריכה על ידי ובצאתי בתאריך ד' באייר תשע"ו 04:41
"ילמד אותם"/"יבהיר את הסטטוס". תזרמי והכל אבל דרך בעלך. זה לא אמור לגרום חוסר נינוחות, יש גם כאלה שמתנהגים כך באופן טבעי כשנמצאים בחברה של בן הזוג, ולא רק בין גברים לנשים אלא גם בחברת המשפחה שלו וכדו', אפילו אם יושבים עם אחיות שלו. תהיי יותר בקטע של מקשיבה ופחות בקטע לדבר. חלק מהזמן את יכולה גם להעביר במטבח- להגיש, לפנות וכו' זה לא משונה בכלל, זה רגיל.
אגב, התכוונתי שמצד אחד התורה אומרת להתרחק מאוד אבל מצד שני צריך לעשות להתנהג כמו שכתבת- בנינוחות. התורה לא כותבת- אל תדבר עם אשה, אלא "אל תרבה..." וגם לגבי הסתכלות, התורה לא מורה לגברים להפנות גב כשהם מדברים עם המוכרת במכולת... מה שכתוב שאסור להסתכל באשה זה כשמתכוון להנות מיופיה, אבל בדרך כלל הראש של גבר רץ לכיוון הזה תוך כמה שניות מתחילת שיחה עם אשה גם אם הוא ממש לא רוצה לכן מתרחקים כמה שיותר...
וזה נכון גם לגבי הגברים- גם אם מגיעים חברים דוסים של בעלך הם לא אמורים להרגיש חוסר נינוחות וגם לא את. פשוט שיהיה סטטוס מוסכם בשתיקה שיובע מתוך התנהגותך שאת בעיקרון זורמת רק עם בעלך ואיתם את רק מחליפה משפטים קצרים.
דרך אגב,ירא ורך לבב

את ההוספה של "ונתכוון להינות" אין בגמ' זה הרמב"ם הוסיף.

בפשט הגמ' גם אם לא נתכוון להינות כאילו הסתכל במקום התורף.

ועוד משהו, אוליובצאתי
בעלך יכול להסביר להם את כל העניין מראש בחצי דקה.
אולי. אני באמת לא יודע אם זה לעניין, לפעמים כן. אתם יודעים יותר ממני אם זה הגיוני לעשות כזה דבר עם החברים המדוברים...
תודה רבה על התשובות המפורטות !אנונימי (פותח)
עזרת לי מאוד, כל מה שכתבת אנחנו עושים ממילא, אבל עכשיו כנראה אתעסק יותר במטבח...

יתכן ויהיו לי עוד שאלות בנושא אבל אני צריכה לנסח אותן

תבורך בכל הברכות !
*יותר נכון- ארגיש בנוחאנונימי (פותח)
להתעסק במטבח...

בהצלחה רבה! תזכו לקדש שם שמייםובצאתי
אמן. ושאלותאנונימי (פותח)
האם זה בסדר להפנות אליהם או אליו שאלה? כמו-" מה אתה עושה היום", או משהו בסגנון? ( במידה ומשתררת שתיקה ..נראה לי נוח יותר לדבר ושתהיה אווירה נינוחה )

ולגבי בין הארוחות- במיוחד בשבתות ארוכות- מן הסתם אשב בסלון ואקרא משהו. אז הגיוני שהחברים שלו יתחילו לדבר איתי.
האם יש איזו המלצה? ( אציין שאין לנו עדיין ילדים כך שאין הרבה במה להתעסק או דמות שובבית שמסיחה את הדעת ).
בסדרובצאתי
גמור לשאול ולהתעניין. גם כשמתארחים אצל חברים לא נשואים ההורים מתעניינים והסטטוס נשאר ברור.
לשבת בצהריים ביחד נשמע יותר בעייתי, אולי תשבי לקרוא בחדר
אירחתם השבת? היה כייף?
כל הכבוד שאת משקיעה כ"כ הרבה מחשבה באורחים ובעשיית רצון ה'!
תודה רבהאנונימי (פותח)
אז בסוף האורחים לא באו השבת אבל הגיע אורח לכל הסעודות .
(הוא כבר הגיע בעבר והציג את עצמו וניסה לדבר איתי ) השבת נראה שהוא הבין את הדיסטנס,

היה טוב ברוך השם, הייתי במטבח ובשולחן וכולנו דיברנו, וגם הרגשתי בנוח לפרוש לחדר או לסלון לקראת סוף הארוחה וזה אכן היה נחמד.

כן הרגשתי שהיה אולי חציית גבולות דקה כלשהי, זה אכן עניין של דקויות שקשה להצביע מה וצריך להיות בתשומת לב לזה, אך הגבולות נהיו ברורים לאורח כך שלא הייתי צריכה "לעבוד קשה" כי זה כבר אוטומטית קרה.

הבעייה העיקרית שנוצרת היא שבעלי די רחפן בקטע של הכנסת אורחים- ואם אורח בא מבחוץ כשחם וכו הוא יכול לדבר איתו שעות עד שהאורח מכחכח בגרונו בחוסר נעימות ומבקש לשתות.
וזה בהרבה דברים, להגיש אוכל בצלחת אני נותנת להם שיקחו לבד כי אני מרגישה שזה יותר מדי, אז בעלי מציע לשים לו ועל כל כף הוא שואל "זהו? " או "עוד?" וברור שאחרי גג שלוש כפות במקרה הטוב האורח יגיד זהו אם לא בכף הראשונה . גם תה אני מכינה, אז שואלת כמה סוכר /דבש לשים והאורח אומר שסומך עליי- ואם זאת הייתה אורחת בכיף הייתי מרגישה בנוח ושואלת אותה כמה היא אוהבת ושלא תתבייש ... בקיצור, בגלל כל זה- וגם שאני מאוד אוהבת שבאים אורחים- אז נהיה פה איזה רצון שיהיה לאורחים הכי נוח וטוב ושיאכלו טוב והכל- ויש פה גבול עדין שאני נזהרת מלחצות אותו אך מתקשה לשים אותו. ( וזה לא ככ עובד שאני אשאל את בעלי כשהוא שומע כמה סוכר האורח רוצה- זה גם מביך ).


עוד עניין שקשור למה שימ"ל כתב- זה עניין הישיבה.
כשבאים אורחים כמו זוג- אנחנו יושבים בנפרד, הנשים לחוד והגברים לחוד אך כשאין נשים אני לא מרגישה שזה טוב שאני נמצאת לבד בצד.
בדרכ בשבת אני יושבת ליד בעלי כמובן,
מה שעשינו עם האורח- בעלי ישב בראש השולחן, אני בראש השני, והאורח קרוב לבעלי.
גם פה הייתה לי שאלה- פעם ב- זה סבבה, ארוחה פה ארוחה שם, זה סביר, אבל האורח הזמין את עצמו ( אני שמחה שאורח מרגיש בנוח להזמין את עצמו, זה סימן טוב מבחינתי ) לשלושת הסעודות.
ואז בשלב מסויים הרגשתי קצת צער שאני לא יושבת ליד בעלי, מצד שני- איפה היינו שמים את האורח? זה לא ככ צנוע שאהיה כל הזמן מול עיני האורח, וגם לא שייך שיישב מולי . בראש השולחן מול בעלי זה יכול להיות קצת בודד ומרוחק וגם אז אני מול עיניו למרות שזה דיסטנס גם מעצם זה שהוא רואה אותי לצד בעלי.

בעזרת השם אנחנו גם רוצים שיבואו עוד אורחים אז השאלה מתחלקת לשניים- צורת הישיבה כשיש אורח אחד וצורת הישיבה כשיש כמה אורחים..מה נכון וטוב?


ממש ממש תודה רבה !!!
( היו לי בעצם שתי שאלות- על עניין הגבולות ועל עניין הישיבה )
אפשר לשאול את האורחיםובצאתי
דרך בעלך. כלומר: משה, תשאל את דוד כמה סוכר הוא רוצה בתה...
או- משה, אל תעמדו בפתח, תכניס אותו.
ואפילו- משה, הוא לא מרגיש בבית. תגיד לו שירגיש בנוח לקחת מהצלחת המרכזית חופשי.
כשכותבים את זה זה נשמע קצת רע.. אבל כשאומרים את זה בנימה נחמדה זה בסדר גמור. וזה מגדיר- אני המארחת אבל אתה לא האורח שלי אלא של בעלי...
חוץ מזה, אפשר פשוט לשים את האוכל והשתיה בלי לומר מילה. כך מקובל כשבאים למשל לרמי"ם בישיבות. גם בדוגמא שנתת שהם עומדים בפתח, פשוט להניח כיבוד על השולחן ולהגיד לבעלך שיישבו.
לגבי צורת הישיבה אני באמת לא יודע מה לומר. אולי לשבת משני צידי השולחן (לא בראש) כשאת ובעלך צמודים והוא מול בעלך. זה גם תלוי קצת בשולחן
בע"ה כשיהיו לכם ילדים (במהרה!) זה יכול קצת לפתור את הבעייתיות.
ולסיום, מותר גם להגיד לאורח- סעודה שלישית אנחנו אולי עושים איזה משו אז נשמח שתבוא פעם אחרת...
תודה רבה, כל הברכות!אנונימי (פותח)אחרונה
בהצלחהשאג
בדיוק השבת ראיתי דבר מעניין לגבי השאלה הזאתימ''ל

 

יש ספר שבסוף שלו מובא שו"ת עם כמה רבנים, ביניהם הרב קאפח והרב נבנצל.

 

אז הייתה שם בדיוק את השאלה הזאת, ושניהם ענו שתי תשובות שונות אבל דומות.

 

הרב קאפח ענה: "יעשה כפי שימצא לנכון וכמו שאמרו חז"ל "לעולם יהיה אדם ערום ביראה"

(להבנתי הכוונה היא שצריך לבחון לפי העניין, אם יש חשש שתיגרם מצורת הישיבה פגיעה בצניעות אז צריך לשנות אותה לצורה שבה לא תהיה. זה מאד תלוי בסיטואציה ובאנשים המדוברים).

 

הרב נבנצל ענה שהעיקר שלא יהיה הרהור ולכן שלא תשב אשה בין שני גברים.

 

בקיצור: העניין הוא שצריך להיזהר דבר ראשון שלא תהיה אווירה של פתיחות יתירה וקלות ראש, בעיקר בשיחה. וגם להשתדל שלא לשבת בצורה שגורמת להרהור (לא ליד או מול מישהו שהוא לא בעלך).

 

ולענ"ד אם מישהו צוחק איתך או בוהה בך אז ממש לא צריך לזרום עם זה אלא להיפך - להבהיר שאת לא מעוניינת = לא להגיב לצחוק בייבוש מופגן ולהחזיר לבוהה מבט נוקב (או להתעלם בהפגנתיות אם זה לא נעים לך = להראות ששמת לב למבט ולסובב ראש באי נוחות מופגנת).

 

לשבת בין 2 גברים-אנונימי (פותח)
אם בעלי הוא אחד מהם זה בסדר נכון? הכוונה 2 גברים זרים?
בעיקרון אין בעיה לשבת בין שני גבריםובצאתי
הבעיה היא לעבור ביניהם, לא לשבת. כמובן שצריך להקפיד שהישיבה תהיה צנועה, אבל זה ככול דיני צניעות.
אין שום בעיה הלכתית עם זה שתדברי איתםשפיפול
כמובן שאת לא חייבת.
לגבי מבטים שהם "נועצים" - לא בעיה שלך, אם כי יכול להיות שאת מדמיינת.
בוודאי שאם את נשואה ויש לך חברות רווקות, זו מצווה גדולה לדבר איתם בעניין הזה, אם נראה ששייך.
ברור שאם החברות שלך מסוג מסויים, והחברים של בעלך מסוג לגמרי אחר, אין מה להתקשקש סתם על מה שלא מחזיק מים.
זמני היוםצע
עבר עריכה על ידי צע בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 2:20

אשמח לתשובות.

אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.

ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.

א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?

ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.

למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?

ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?

תודה

הדין ההלכתי של אצות, אלמוגים ושושנות יםקעלעברימבאר

מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.

ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?

ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?

לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.

(אהבתי את השאלות)טיפות של אור

כל מה שהזכרת הם דברים שיחסית קשה לסוכך איתם טכניתאריק מהדרום

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

לפי מה שהבנתי אצות וכדומה פטורות ממצצוות התלויותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"ז 8:55

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

עוד סברה-קעלעברימבאר

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

(לא בדיוקטיפות של אור

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

תודה.קעלעברימבאר

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

לא הבנתינקדימון

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

פשיטא שלא הולכים לפי הגדרה מדעית מיקרוסקופית.קעלעברימבאר

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

אם הייני הולכים לפי מיקרוסקופית אז גם חיידק יחיד אנקדימון

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

אם כן מה ההגדרה ההלכתית של צמח?קעלעברימבאר

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

השאלה התעוררה בעקבות תמיההקעלעברימבאראחרונה

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדaibrainora

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

מישהו מכיר את הרב גור אריה ארגמן?אביעד מילוא

שיעורים של רבניםה' אלהים אמת

לא יודע אם זה המקום, אבל מישהו יודע אם יש שיעורים קבועים של הרבנים הבאים במקומות מסויימים מלבד הישיבות שלהם?

הרב דביר טל

הרב ארל'ה הראל

הרב ישראל אריאל

בעקבות הטיסה של פליי דובאיאריק מהדרום

אני בשיעור אצל הרב שאל "מאיפה פרץ להם בנחיתה לשיר עוד אבינו חי? הרי בדרך כלל שרים הבאנו שלום עליכם, למה דווקא השיר הזה פרץ להם?" ואז זה הכה בי "רגע! זה שיר על יוסף! האושפיזין דידן"

כשהם נחתואריק מהדרוםאחרונה

בבין השמשות בין אהרון ליוסף

נטילת לולב ביום טוב שחל בשבת בארץ ישראלדורש טוב לעמי

מה דעתכם בעניין?

לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.

אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.

בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):

א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.

ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!

ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).

יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.

חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).

המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.

והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).

20260916215534.pdf

20260916215610.pdf

המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.

שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".

הדיון חג מסביב לנקודה ומפספס את העיקרואלאד

הגזירה בבבל ובא"י על שאר ימים היתה משום שהמציאות שם היתה "נטולת עירוב" לחלוטין.

משמעות המת' היא שאפילו מירושלים שבתוך החומות להר הבית לא היו מטלטלים.

חיים אחרים לגמרי. היום יש מיעוטא דמיעוטא דלא מטלטלין בשבת במקום ללא חומות. ואילו הקדמונים גם עם חומות לא היו מטלטלין לולב.

ממילא, הנטילה בא"י היתה באופן לא רגיל לנו, או בהולכה מערב שבת או בנטילה בביתו ודיו.

בבבל, לא היו מוכנים לקבל חילוקים וניואנסים מפני דלת העם וחשש ממשי להוצאה וגזרו גז' כללית שלא ליטול.

ממילא, זה טיפה מגוחך לגזור על שופר ומגילה שלא כל יד אוחזת בם, והשאיר את הלולב שיד כל אוחזת בם.

ויתכן לומר, דאילולי "לכם", הפתרון של חז"ל היה לולב של בי"ד כמו בשופר.

מה הכוונה במושג התלמודי "בעיטה ביסורים"?סיעתא דשמייא1

תגיע לתכל'ס, מה אתה רוצה לומר עכשיו?נקדימון
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ג בתשרי תשפ"ז 15:44

הרי כבר שאלת את השאלה הזו בגירסה קצת שונה בשנה שעברה, כאן האם להאשים מישהו זה… - בית המדרש

וכבר אמרת שם את הגיגיך הפוליטיים. מה אתה רוצה עכשיו? כבר הבהרת שם שאתה יודע מה זה אומר, אז בשביל מה לשאול עכשיו?

תגיד ישר מה אתה רוצה

לא קבלתי תשובה עניינית. כנראה ש AI …סיעתא דשמייא1

הוא התשובה:

המושג התלמודי "בעיטה בייסורים" (או "המבעט בייסורים") מתאר מצב שבו אדם שבאים עליו קשיים, מכאובים או צרות (ייסורים), מגיב אליהם בכעס, ברטינה, במרדנות או בחוסר קבלת הדין, במקום לקבל אותם באהבה, באמונה או כהזדמנות לחשבון נפש ותשובה.

הביטוי שאוב מעולם החי – כמו שור או חמור שמבעטים באדונם כאשר קשה להם, במקום להבין את המטרה שלשמה מנהיגים אותם.

המקור וההקשר התלמודי

במסכת ברכות (דף ה', עמוד א') ובמקורות נוספים בחז"ל, מודגש הערך של "ייסורים של אהבה" – ייסורים שנועדו לזכך את האדם ולקרב אותו אל הבורא. חז"ל מלמדים כיצד נכון להתמודד עם סבל:

  • קבלת ייסורים מאהבה: חז"ל משבחים את מי שמקבל את קשיי העולם הזה בשתיקה ובאמונה, מתוך הבנה שיש להם תכלית רוחנית עמוקה.

  • ההפך מבעיטה: מי ש"מבעט" למעשה מפסיד את השכר הרוחני ואת חסד הזיכוך שיכול היה לצמוח מתוך הקושי. במקום שהסבל יביא אותו לצמיחה, הכעס והטרוניה גורמים לו להתרחק עוד יותר.

במדרש ספרי (כי תבא) מובאת השוואה בין דורות שונים, ושם נאמר שמי שמבעט בייסורים מראה קוצר רוח וחוסר הבנה של ההשגחה העליונה, בעוד שגדולי האומה ידעו לבקש ולמצוא את הטוב והתיקון שחבויים בתוך הצרות.

אם תרצה, נוכל להעמיק במקורות המדויקים בגמרא שדנים בייסורים, או לבחון את ההבדל בין ייסורים של אהבה לייסורים של עונש. במה תעדיף להתמקד?

כתוב שהמבעט בייסורים מכפילם לו אותם.קעלעברימבאר

למה? כי מי שמתייסר אך מקבל זאת בהכנעה (יחד עם מה שניתן לשנות), סובל רק מהייסורים. מי שמבעט בייסורים סובל פעמיים, גם מהייסורים וגם המיחס הנפשי הרע שלו והכעס והטרוניא שהם גורמים לו

כלומר לא מכפילים את יסוריו בפועל. נשמע הגיוני.סיעתא דשמייא1

הנה דוגמא:…סיעתא דשמייא1אחרונה

בא לי לשתות קפה. יהודים יקרים רובם חובשי כפה מקיפים אותי מימין ומשמאל כאילו אני אויר. אני שהתרגלתי בגלות שלעמוד בתור זה למנוע גזל זמן מיהודי (או מכל אדם) עומד ומתייסר. לא בגלל עצמי אלא בגלל אותם יהודים יקרים שעוקפים אותי שביום הדין יראו להם את זה בוידאו. או אותם יהודים שחונים בתחנת אוטובוס ומאלצים אותי ואחרים לרדת לכביש כדי לעלות לאוטובוס.

אז כדי שלא יכפילו יסורי עשיתי חשבון נפש ועשיתי מעשה.

לפני שמטפלים בשלמות ארץ ישראל צריך לטפל בהרבה סוגיות אחרות חשובות לא פחות.

כמו שנאמר "עוון עקבי יסובני".

סליחה על ההטרדה שלי בערב שבת וחג.

שבת שלום ומועדים לשמחה.

למה מאריכים בניגון ב"כמו שהודעת לענו מקדם" וכו'?מבקש אמונה

יש לזה סיבה או שסתם נחמד לנגן את זה?

לא מצאתי משהו מרגש במילים האלה ששווה להאריך בהם יותר מהשאר

זה בגלל מה שיש לפני כןנקדימון

הורית לנו לומר 13, וזכור לנו היום ברית 13

ובמילים "כמי שהודעת לענו" יש גם הזכרת זכותו של משה רבינו

אולי יעניין אותך