היי, אני שואלת אתכם פה כי אולי אתם יותר יודעים ומבינים ואשמח לעצה טובה.
אני יוצאת עם בחור באמת מקסים ומבחינת השקפה דתית ואופי זה נראה לי מתאים והוא ממש ילד טוב וכביכול נראה מתאים לי שכלית ומה שרציתי וכשאני רואה אותו גם יש משעכה ומציאת חן.
הקטע הוא שאני לא מרגישה שזה זה. משהו אומר לי שזה לא שלי ואני מוצאת את עצמי הרבה במחשבות ובעצבות...
אני מאוד מבולבלת כי מצד אחד אומרים שזה טבעי שיש ספקות השאלה אם זה מעסיק אותי יותר מדי זה כבר לא בריא (אני מציינת שפעם הייתי מרגישה כביכול עם בנים מסויימים שזה "זה" וזה לא היה זה ואפילו יצא לי לבטל חתונה למרות ההרגשה שזה כביכול זה)
עוד משהו, כשהלכתי לראות את המשפחה שלו פעם ראשונה לפניי כמה זמן מאוד נרתעתי (ואולי כי אני גם מאוד ביישנית)
אז אני באמת לא יודעת כבר למה להקשיב להרגשה הזאת או לרצון הזה לשמור הזה ולא להפסיק את הקשר איתו..
אשמח בבקשה לעצות ואם זה דבר נורמלי או חריג ומה עושים עם זה!!!😕
תודה

אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה