היום אני וחברות שלי עשינו את הטקס בבית ספר,
וממש התחברנו לדמויות ולסיפורים שהצגנו והתחלנו לבכות שם...
חיילים- הם הקריבו את עצמם כדי שיהיה יותר טוב..
נגפ"א- כי הם אשכרה בדיוק כמוני, והם נרצחו מהסיבה המשותפת שלנוו..
אני לא חושבת שיש הבדל בין חיילי צה"ל לבין נפגעי פעולות האיבה אצלי כולם שווים. כולם מעמ"י אז זה לא משנה.
שאלת מה מוציא אצלכם את הרגש, הבכי ואת הכאב אז התשובה שלי היא הסרטים שמראים על אותם אנשים שנרצחו.
אני ילדה רגשנית מאוד אז כמעט כל דבר גורם לי לבכות.( נראלי זה התפתח עם השנים פעם לא הייתי כ"כ רגשנית)
אני מרגישה שכל אחד מההרוגים הוא חלק מימני וקשה לי להשלים עם זה שהוא או היא כבר לא איתנו.
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
