צריך להתייחס אליו בכבוד ובאנושיות , לגבי ערבים זה מורכב כי אנחנו שונאים את האויבים שלנו , ולא כולם אויבים , אבל מי שברור לנו שהוא אויב אז נשנא אותו , וגם אם זה גוי אחר שצורר אותנו , 

חביב אדם שנברא בצלם נאמר רק על אדם הראשון , ועל היהודים שהם הממשיכים שלו. ( הפסוק כי בצלם אלוקים עשה את האדם , הוכנס מאוחר מאוד בטעות למשנה עצמה . הוא לא בכתב יד מוסמך שנקרא קאופמן) .

 כל ההמשך במשנה הוא חביבין ישראל.

 כמובן שזוכרים לטוב כל גוי שעושה דברים טובים.

ערבים שלא אויבים שלנו כמו איזה שבט ערבי בסאהרה הם כמו כל גוי.

 ערבים בארץ שעושים הכל נגדנו - אסור לאהוב .מי שאוהב את האויב שלנו - שונא אותנו.

ובתור עובדה. אלו שכן אוהבים את הערבים שנגדנן גם שונאים יהודים טובים כמו הנוער בגבעות .

או שאת לא מגדירה אותם אויב?

זה ידוע, כל גוי- אדם.

אבל (אבל גדול), יש לנו עניין עם אויבים (חוץ משבעה עממים ועמלק), ועם אויבים ישנם כללים פשוטים מאוד.

א. הקם להורגך-השכם להורגו.

ב. לא תעמוד על דם רעך.

ג. ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם.

ד. לבוא לעזרת ישראל מיד צר.

וגם אם שוויץ תכריז מלחמה- כנ"ל. היחס בתור פרט מסתכם בשלום בבוקר וחסל. וגם ממילא אסור למכור/לקנות להם/מהם. במיוחד מאויב. ובתור עם- זו הארץ שלנו, אז תעופו מכאן!!!!!!!!!!!!

אנחנו במלחמה עם הערבים, וככה אמור להיות היחס אליהם.

אם לא היינו איתם במחלמה, אז היחס אמור להיות מכבד, אבל לא בארץ. אלא אם כן הם ישמרו 7 מצוות בני נח.

כל דבר שהקב"ה ברא בעולמו יש להעריך אותו ולכן גם אם נוקמים/מוחים זכרו(כעמלק)/כחלק ממלחמה/כל דבר אחר, עושים זאת מפני הצווי ולא מפני שינאה כל שהיא...

"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ י-ה-ו-ה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט: תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי"

ויש עוד הרבה.

ע"פ הרמב"ם, המוסלמים גם עובדים את הקב"ה והם לא עובדי ע"ז, בניגוד לנוצרים.

אבל מהצד הרעיוני, אין שום הבדל בין מוסלמי לנוצרי, בין "פלשתינאי" לצ'כוסלובקי לגרמני.

אנחנו נגד הרוע "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק".

הגוי היחיד שמצווה עלינו לשנוא אותו הוא עמלק, וגם אז, אם שומר שבע מצוות בני נוח, פקע ממנו דין מוות.

ולא רק, אלא שיש הרבה דעות שעמלק שהתגייר גיורו גיור.

אמנם אנחנו פלורוליסטים, ולא גזענים, אבל גוי הוא במדרגת מדבר, ויהודי הוא במדרגת יהודי!

בגוי יש רק נפש אלו-ה ממעל, וליהודי, נשמתו היא נשמת ה'!!

קדושת הגוי היא מהצד הבחירי, וקדושת היהודי היא מעצם היותו, של הצד הסגולי שלו!!

אולי על פני השטח הם נראים דומים, אבל יהודי שאינו שתו"מ,

עדיין קיים בו הצד הסגולי של נשמת כלל ישראל, והוא קדוש ויש לו חלק לעוה"ב מהצד הסגולי של נשמתו.

לעומתו, הגוי, קדושתו היא רק מהצד הבחירי (של מעשיו) ועל פי מעשיו הוא זוכה לגן עדן.

ממליץ לך ללמוד קצת מכתבי הרב, הם מלאים בסגולת הנשמה הישראלית כנגד הנפש הגויית.

בנביא כתוב "הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור "

גם בזמן שמנאצים את ה' הם קרויים בנים של בורא עולם.

ומהו "שובו בנים שובבים" שקורא להם בנים מורדים. אם ח"ו היה לך בן שמורד בך האם לא היה שום הבדל בינו לבין שאר בני אדם יותר? תמצא לי אזכור כזה על הגויים להפך בדור המבול כתיב כי נחמתים כי עשיתים שהעולם יש לו להחרב והשאיר את נח ורק לאחר שבנה את עם ישראל מאברהם מתברר למפרע שמה שכתוב בהבראם בזכות אברהם נברא העולם.

תראה את אבשלום שניסה להרוג את אביו דוד המלך ועדין אהבו אביו והוציאו מדינו של גהינם באומרו אבשלום בני בני.

ההבדל בין ישראל לעמים הוא שכל מי ששייך לעם ישראל הבורא הוא מלכו ומתערב אצלו וכמו שכתוב בנביא "חי אני נאם אדני יהוה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם " ועל כן מזמן מתן תורה שקבלו מלכותו בהכרח שאם לא כן היה חוזר העולם לתוהו ובוהו הרי כל יהודי מחוייב להיות עבד בין שיעשה מעשה עבד ובין שלא.

לעומת הגויים שאין ה' מלכם ולו עליהם נאמר לבלתי ידח ממנו נדח רק ישראל שקשורים לבורא עולם בעצם כמו בן שקשור לאביו רק הם מחוייבים  לעבודת ה'. לעומת שאר העמים הרי שאין בהם קשר של הכרח בינם לבין הבורא ואין להם הבטחה שישובו בתשובה ואף אם מתנהגים כיאות הרי זה כמו חבר טוב.

לא כמו בן.

ראית את חז"ל שאמרו בתנא דבי אליהו שתורה וישראל קדמו לעולם ולא יודעים מי קדם ואמרו שישראל קדמו לתורה. כלומר קדמו במעלה. כלומר הקשר בין ישראל לה' יותר גבוה בין התורה לבין ה'. אלא שכדי שיוכל קשר זה להתגלות צריכים ישראל לחיות על פי תורה. כמו בן שיראו שבן הוא בנו כשמבין את רצון אביו ומתנהג כבן אך גם בלי התנהגות הראויה לבן הוא בן ממש לא פחות מבן צדיק

כמו שאמרת מי ששייך לעם ישראל מתייחד בכך שאני ה' א-לוהיכם בהכרח וזה אינו תלוי בו.

כלומר השתייכותו לעם ה' היינו השתייכותו לכלל ישראל הרי הוא שייך לה' בהכרח. כי להיות שייך לעם ישראל פירושו להיות העם שעליו נאמר אני ה' א-לוהיכם.

הגורל של מי ששייך לעם ישראל שונה מעצם השתייכותו לעם ישראל. לעומת שאר הגויים אין הגורל שלהם להיות עם ישראל שלעתיד לבא כתיב והלכו גויים רבים ואמרו לכו נעלה אל ה' ה' ויורהו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

מי ששייך לעם ישראל שייך לממלכת כהנים שמטרת הכהן הוא ללמד תורה. והרי גורל העמים הוא לבא לקבל תורה.

לא מצפים מהגויים להתגייר, כך שתאמר בסוף כולם התגיירו ואין הבדל. לא!! מי ששייך לישראל הוא בעל גורל שונה עליו נאמר חלק ה' עמו הם חלקו של ה'. ומי שהוא גוי הוא תחת השר של האומה הוא שייך לעם בעל מהות אחרת לגמרי שייך למלאך של האומה. לעומת יהודי מצד הכלל שבו הוא שייך למהות של הנהגת ה' בעולם.

ועל כן מצד פרטיותו הוא יכל להתדמות לגויים אך השתייכותו לעם ישראל היא אינה מקרית כלל אלא עצמית כמו שאמרת חילוני אינו צריך להתגייר הוא שייך לעם בין אם הוא רוצה או לא.

גוי שמתגייר הוא משנה את השתייכותו הכללית בעצם להיות שייך לעם היהודי ולא יוכל לחזור אחורה.

זה שגוי יכל להתגייר זה באמת פלא, שאפשר לעשות צעד שאי אפשר להתחרט. אך כמו שאמרת בעצמך יהודי לא יכל לצאת מהעם שלו, ששייך לה' ממילא ההבדל בין יהודי לגוי ברור.

יהודי מצד הכלל שבו שייך לה' בעצם וגוי אינו שייך לה' בעצם מצד הכלל שבו אלא שישנו פלא מסויים שקרוי גיור ויכל להשתייך אך מכאן ואילך לא יוכל לחזור אחורה. כי מצד הכלל שבו יש כבר שינוי מהותי.

מצד הפרט שלהם באמת יהודי וגוי יכולים להיות דומים ואפילו יהודי יכל להיות יותר גרוע מכיון שמצד הכלל שבו יש לו תפקיד בעל אחריות יותר ומעילה בתפקידו גורמת נזקים יותר.

הסבר על פרק ב' מומלץ באתר: חבד-אור אין סוף,משום מה לא נותן להעתיק קישור, אפשר למצוא באתר גם הסבר על פרק א' , אבל פרק ב' יותר קשור לנושא.
אבדוק בהמשך מקור מדויק על מעלת הגוף, אבל בכללי-בחירה אמתית היא בחירה בין שני דברים שווים לגמרי, מסתמן שהגוף שלנו ושל הגוי היה שווה קודם הבחירה, מהרגע שנבחר גופנו שתיכנס דווקא בו הנשמה האלוקית(כפי שמוסבר במקורות שהבאתי),התעלה גופנו למעלה גבוה משל הגוי ע"י אותה בחירה.
סיכום: הקב"ה בחר בגופנו וזה מה שהעלה אותו למעלה גבוהה יותר מגוף הגוי.

ז"א, שעושה חסד בשביל עצמו.

השינאה בהזאת ל"מתנגדים" ממש לא מצויה אצל החסידים הרציניים ( ולכל הסיפורים של חבד על מתנגדים לא צריך להקשיב).

מי החליט שהשתמשתי בזה ככינוי גנאי?! כתבתי עובדה,לא ציינתי אם זה בקטע שלילי או חיובי.

אחלק את התשובה לסעיפים. כיון שזהו באמת נושא עמוק הנוגע לזהות העם היהודי.

1. אין בלשון הקודש מילה הנקראת דת שהכונה לפולחן לא-ל. זוהי מילה לצורך תרגום לשון לע"ז רליג'יה. הפירוש במילה דת היא צו המלך וכמו הדת נתנה בשושן הבירה. תורת ה' אינה מוגדרת כדת לעומת שאר העמים שיכולים להיות נוצרים ועל כל פנים להיות עמים שונים אלו מאלו. התורה היא המהווה את האומה הישראלית כלשון רב סעדיה גאון אין אומתנו אומה אלא בתורתה. לעומת "דת" שהיא תוספת על האומה ולא מהווה את האומה. בתורה ישנה עבודת ה' לעומת עבודת זרה. אין התורה קרויה "דת" במובן של רליג'יה.         ולכן הטענה שאין הבדל בין יהודי לגוי אלא שיהודי הוא מי שתחת הדת היהודית ואם אינו "דתי" הרי אין לו חלק בא-לוהי ישראל. כאילו ה"דת" היהודי הוא דבר הנוסף על היהודי וכשאין מקיים אינו יהודי אלא רק בפוטנציאל לעומת גוי שנזקק עדין להתגייר כדי להשתייך ל"דת היהודית". אינה טענה כבילה. כיון שכל עוד שהיהודי שייך לעם ישראל הרי הוא שייך אוטומטית לתורת ה' שהיא מהות ישראל.
2. מציע לך לקרא את מאמר הנמצא באתר דעת:

           http://www.daat.ac.il/daat/history/tnuot/yahadut-2.htm                  שמסביר את דעת הנטורי קרתא ומסביר היטב את מהות הציונות שנסתה להפוך את התורה לדת ומדוע החרדים מתנגדים לציונות. מצטער להודיע לך נפלת למינות שהיא מהות הציונות. (אינני חרדי אני ציוני דתי (אף שאיני מסכים עם מהות הציונות))

3. ישראל אינם מוגדרים על פי מעשה המצוות. אלא כמו שציטטת יפה קודם לכן: מוגדרים כעם שעליה נאמר "אני ה' א-לוהיכם" כלומר שה' הוא מלכה. מי שמלכו את ה' אף אם עובר על מצוות ה'. אין זה נקרא שאינו מקיים מצוות. אלא שיש לו מצוה והוא עובר עליה ועל כן הם נקראים עבירות. ולא כביכל שעזב לדת אחרת ואין מעשיו נחשבים עוד. לא! על אי עשיית המצוות יהא נידון בגהינם כדין עוברי עבירה. אלא אף כשעוברים עבירות נקראים מורדים במלכות כדברי רבינו יונה בשערי תשובה שכל עבירה היא מרידה במלכות ה'. היינו שתמיד יהודים אלו שייכים לעם ישראל שנקראת ממלכת ה'. ואפילו ישראל שחטא נראה ישראל שנאמר חטא ישראל (ואין הכונה על סתם חטא שישראל חטאו פעמים ובודאי נשארו עם ה' האם כל חטא קטן שעושה כבר אינו שייך לעם ישראל? אלא מדובר אפילו ליהודי שממיר את דתו [ואם תביא ראיה שלומדים זאת מעכן שמעל בחרם הרי שם כתוב "וגם עברו את בריתי"] כמובא ברש"י "על דבר קדושי - העלמה שנתקדשה ושניהם היו אנוסים לעבור על תורת - משה על ידי גוים, וגם העדים כיוצא בהם היו רואה אני שהיא צריכה גט שאף ישראל משומד לרצונו שקדש, [קדושיו] קדושין, שנאמר (יהושע ז', יא; סנהדרין מ"ד ע"א) חטא ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא. וכל שכן האנוסים שלבם לשמים." (מתוך שו"ת רש"י סימן קעא(
4. עוד ראיה מרש"י (והאמת זו גמרא מפורשת ראה סעיף 6) לעיל שאם כדבריך שישראל שחטא ישראל הוא הכונה שיכל לחזור לעמו בלי גיור. כיצד בזמן שהשתמד לרצונו ועזב "דת ישראל" והרי לדעתך אינו יהודי עוד. וכיצד אם קידש קידושיו קידושין? הרי עדין לא חזר לחיק היהדות (אף שיש לו הקלה מסויימת בשביל החזרה שאינו צריך גיור) ואין לו "חלק בא-לוהי ישראל" ח"ו ואם כן כיצד קידושיו מקדשין?
5. מובא בתנא דבי אליהו יד "פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ואמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם? ועניתי: דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים לכל" וכיון שכך אי אפשר להגדיר את ישראל על ידי מעשה של מצות התורה כשישראל קודמים להגדרת התורה. התורה היא רק הדבר שבאמצעותו ישראל מגלה את מהותו בעולם לא יותר מכך. שהתורה נבראה בשביל ישראל כמובא בקהלת רבה א, ט "וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה? - לא תורה בשביל ישראל?! אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותה, על אחת כמה וכמה".
6. אם להיות ישראל זה לעמוד בתפקיד ישראל להיות אדם "דתי". אם כן מדוע על הגוי להתגייר? יש לומר שאף שההבדל בין ישראל לגוי לדעתך בלבד הוא רק התפקיד על הגוי להתגייר בשביל לקיים מצוות כחלק מן העם היהודי. לגבי יהודי שחטא כגון שהתנצר ועדין הוא נקרא ישראל הוא חטא בעצם תפקידו כישראל. מ"מ כיון שגר היה שייך לעם אחר קודם לכן מדוע אם חוזר לסורו להיות חלק מן העם הצרפתי למשל אינו מאבד את שמו כיהודי ברצותו לחזור בתשובה ואינו צריך גיור? "טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. למאי הלכתא? דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל - ישראל משומד קרינא ביה, וקידושיו קידושין". וכ"פ הרמב"ם (הל' איסו"ב יג, יז) והשו"ע (יו"ד סי' רסח סע' יג).  ניחא לישראל שחטא כיון שנולד לעם ישראל אף אם מצטרף בבחירתו לעם אחר אינו מאבד שם ישראל כיון שדבר התלוי בבחירה יכל להשתנות ולא דבר התלוי בהכרח הוולדו לעם היהודי. (אלא שקשה הדבר לגבי ילדיו מדוע יחשבו לדעתך לזרע ישראל? ואם תאמר בני בנים הרי הם כבנים ומצד סביו קשור לעם. אם כן מדוע נכדיו על פי ההלכה אינם זקוקים לגיור? לקבל על עצמו את דת ישראל כחלק מן העם היהודי? כיון שכפרו בעיקרון זה. אלא דינם תינוקות שנשבו שעדין שייכים לעם היהודי למרות שאינם יודעים מאומה מן ה"דת היהודית"?).
7. כעת הוכיח שאף מהצד הפרטי יש הבדל בין יהודי לגוי. אמרנו שמצד הכלל של היהודי הרי הוא שייך למלכות ה' (בין שמקיים מצות או לאו שאפילו כשאין מקיים נקרא מורד במלכות שהוא תחת מלכותו) שהרי מהות עם ישראל היא בהיותה מלכות שמלכה הוא ה'. ומהות ישראל לא תשתנה לעולם כדברי הנביא "חי אני נאם א-דני י-הוה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" ואפילו בלא זה רואים אנו הסטורית  שישנו כח נצחי בעם ישראל  שאף שהוא מפוזר בארצות ולא כולם תלמידי חכמים  יודעי תורה ועוברים צרות ותלאות רבות ונסיונות להמרת דתם לקבלת טובה גשמית על כל פנים  עם ישראל החזיק אלפי שנים!!  מכאן שישנו קשר בין הצד הפרטי של היהודי לבין השתייכותו לכלל ישראל כיון שאם כל פרט יעשה כרצונו ולא יחוייב ללכת בהתאם לכלל הרי שהכלל יעלם כלא היה. וכמו שנעלמו עמים רבים מההסטוריה!! אלא רואים מן התורה ומן ההסטוריה שישנו כח שמקשר בין הצד הפרטי של היהודי רצונו האינדוידואלי לבין כלל ישראל שמהותה היא מלכות ה'. (אגלה לך סוד, כח פרטי זה נקרא נשמה א-לוהית ואף שאולי אתה רוצה לטעון שזאת יד ההשגחה מבחוץ והוא כח חיצוני ליהודי [בלשון הקבלה זהו אור מקיף] ואף שהאמת שהיא נשמתו המלמדת אותו תורה שמובא בשער א פרק יד בנפש החיים "הנשמה שהיא המלמדת לאדם דיעה ובינה בתוה''ק. לכן עיקר משכנה הוא במוח כלי המחשבה" ואם כן אינה כח חיצוני אל כח פנימי הנובע מן האדם עצמו [בלשון הקבלה אור פנימי] מכל מקום גם אם תכפור בזה הרי ממילא מוכרח אתה לומר שישנו קשר בין רצון היהודי הפרטי לבין רצונו בתור כלל ישראל שאמרו כאיש אחד ובלב אחד נעשה ונשמע).
8. לאחר שהוכחנו מבחינה הסטורית ומבחינת התורה שגם מצד פרטיות האדם הרי הוא מקושר למלכות ה' ברור שישנו הבדל מהותי בין יהודי לגוי ויותר מכך אמרו אף על פי שחטא ישראל הוא הרי שכח זה נשמה א-לוהית זו (שאין לגוי) הוא חלק עצמי מהיהודי כמו בן שקשור בעצמיותו לאביו ולא כדברי רבי יהודה שלא נפסק להלכה "בנים אתם לה'... רבי יהודה אומר: אם נוהגים אתם מנהג בנים, הרי אתם בנים, ואם לאו אי אתם בנים" אלא כדברי רבי מאיר שלא ירדו חכמים לסוף דעתו "בין כך ובין כך קרויים בנים" (ואף שרבי יהודה מכיר את הפסוקים בנים משחיתים יש לומר שמפרש על עוונות בעלמא ולא בהמרת דת או שמסכים עם רבי מאיר אלא שאומר שפסוק זה שקראם בנים בקשר ללא תתגודדו לא דיבר על בנים באותו כוונת רבי מאיר וצריך עיון).
9. כמו שמהות ישראל היא להיות מלכות ה'. מהות כל אומה משבעים אומות הוא להיות תחת ממשלת השר של האומה שלה כדברי חז"ל כמובא בזוהר פרשת שמות "רבי יצחק פתח לכל אומה יש שר למעלה, וכשהקב"ה נותן ממשלה לזה, משפיל לזה." (לכל מי שסוגר את העיניים כשהוא שומע מקור מהזוהר להיזהר אלו דברי התנא רבי יצחק!! אך נראה לי שזה מופיע בעוד מקומות בחז"ל ראה במפורש בתרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל על הפסוק בהנחל עליון גויים) וכן בתנ"ך בפרק י בספר דניאל מוזכרים שַׂר מַלְכוּת פָּרַס ראה שם. וכן הסטורית אפשר לראות לדוגמא בגרמניה ראינו שהיה רצון שהיה שייך לכלל האומה הגרמנית להשמיד את היהודים. וכן רואים שיש רצון שמשותפים בה כל העם לדוגמא המהפכה הצרפתית שהתייחסה לכל העם הצרפתי. אך יותר מכך ישנו רצון שמייחד כל עם לעצמו וכל מי ששייך לעם מרגיש צרפתי או גרמני וגאה להשתייך לאומה שלו. כלומר בשבילו העם אינו רק מקום אלא ישנו רצון כללי של האומה שהוא גאה להשתייך אליה. וכמו שקראתי שרב ביקר יהודים ביוון והסביר שבשבלם לצאת מן יוון זהו גלות והם מרגישים ממש יוונים.  וכיון שכדי שיהיה כלל צריך שכל הפרטים שתחת הכלל הזה ילכו תחת הכלל הזה. וכמו שאין העם הצרפתי וכו' מתפרק בקלות אלא ישנו דבק המאחד כל הפרטים למהות הזאת הנקראת העם הצרפתי. וכיון שראינו שהאומות לדורתיהם תמיד ניסו לפגוע בעם ישראל ברור שמהות האומות הם התנגדות למהות ישראל שהיא מלכות ה'. (אגלה לך עוד פעם סוד, זה נקרא סטרא אחרא) וכיון שאם כל פרט עושה כרצונו גורם לכלל להאבד. הרי נמצא שישנו כח המקשר בין הרצון הפרטי של הגוי לבין הרצון הכללי של האומה ששייכת לסטרא אחרא. (וזה נקרא נפש דקליפה).                             ועוד שאמרו חז"ל שכשירדה תורה לישראל  (שהיא הפיכת העם העברי למלכות ה' הנקראת ישראל  מנעשה ונשמע עד להיות מלכות ה' בפועל בירידת התורה) ירדה שנאה לעולם. נמצא שמצד הכלל של הגויים (העולם) הרי הם מתנגדים למהות ישראל (התורה שאין אומתנו אומה אלא בתורתה).  וישנו כח המקשר בין הצד הפרטי של הגויים לבין הכלל הזה שאם לא כן מה מבטיח את השנאה שתהיה בקבע בעולם? (אף שמצד פרטיותם יכולים להיות נחמדים וגויים טובים מצד התקשרותם לכלל שבהם הרי שייכים לצד הסטרא אחרא שמתנגד לישראל).   נמצא שאף מצד פרטיות הגוי הרי הוא שייך למהות הופכית מיהודי.
10. גם האנטישמיות מוכיחה שישנו הבדל בין יהודי לגוי. מדוע גוי שונה יהודי? הרי מצד פרטיותו אפשר לראות גויים שאפילו חברים עם יהודים. אלא רק מצד התקשרותו לכלל שבו יש לו התנגדות לכלל ישראל וכמו שמשלו חז"ל את ישראל ככבשה בין שבעים זאבים שמצד הכלל כל אומה היא זאב המנסה לטרוף את ישראל כי מתנגדים לישראל (למהותה היא מלכות ה') ורק מצד התקשרותו לאומה שלו שהיא זאב הרי הוא אנטישמי. ולא מצד עצמו שהרי באמת מצד פרטיותו (כפי שנבחן בלי התקשרותו לכלל שבו) אין הבדל בין יהודי לגוי.

נסיים בנימה אופטימית.   חז"ל מלמדים אותנו שלכל אומה יש שר כלומר כמו שמהות ישראל היא מלכות ה' שהוא מלכם, מהות כל אומה היא להיות תחת ממשלת השר שלה ועל כן יש לכל עם שפה משלה וכמו שכתוב בפירוש על בהנחל עליון גויים שהפרידם לשבעים עמים בדור הפלגה ובלל שפתם והיינו מפאת שקיבלו מהות אחרת. ועדין לא היתה שנאה לישראל אלא ממתן תורה. כי הרי התורה נועדה לכל האומות כמובא במסכת שבת "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשון" שכך ידעו האומות שהתשובה כיצד לחיות את חייהם בדרך המתאימה למהותם שהרי שר הוא חלק מן מלכות ה'. הוא דרך ישראל וכשישראל אינם מדריכים את האומות כראוי שעל כן קרויים כהנים שתפקידו ללמד תורה."כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" וכן הרי הוא שליח ישראל לעבוד את ה' בפועל בקרבנות בבית המקדש כך ישראל צריכים להיות שליחי האומות להדריך כיצד לקיים בפועל את עבודת ה' כיצד לחיות חיים של משמעות אמיתית לכל. וכשרואים שהם בסבל ויודעים מצד השר שבהם שלישראל ישנה התשובה ואינם נותנים להם הרי הם שונאים אותם. ולעתיד לבא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה שכולם ידברו לשון הקודש ותתפשט ישראל על כל הארצות  אך עדין יהיה הבדל בין ישראל לעמים אף שכולם יעבדו שכם אחד את ה' והוא שישראל יהיו בבחינת כהנים להם וכמו שכהן נבדל משאר עמו בכך שתפקידו הוא לעבוד בפועל ותפקיד ישראל לשלחו לעבוד את ה' בשבילם. ואז השבעים עמים על אף שישמרו את יחידותם שמהותם היא השר דרך ישראל ידעו כיצד להתאים את השר של הם למלכות ה' וכמו שכתוב והלכו גויים רבים" שעדין ישארו גויים. "ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורהו מדרכיו" ולא כל דרכיו אלא רק המתאים להם.

אני רואה שאתה אדם רציני. הופתעתי מהתשובות שלך למרות שלא ענית על הכל אבל ענית מספיק. לקח לי זמן לתגובה כי באמת זה נושא עמוק הכנסת אותי לתוך דיון הלכתי הייתי צריך לחקור קצת. זה משמח אותי מכיון שזה עוזר לי לפשט את הרעיונות יותר טוב וממילא להבין יותר טוב. והנה הסברים נגדיים לכל טענה.

(מצטער על אי העקבה של המספור איני יודע כיצד לתקן זאת לשם נוחות צרפתי את הכל מחדש בקובץ התשובה.docx)

1. נראה לי שכאן לא הבנת אותי. אני מתנגד למושג דת וכמו שהגדרת אותו "פרוגמת חיים המבוטאת בהלכה" כלומר דרך חיים הקשורה לקשר עם א-לוהים כפי שמוגדרת בהלכה היהודית שבחר לחיות אותה, בנוסף על היותו שייך לעם היהודי (ולכך אינו צריך גיור). וכמו שאנו רואים שישנם עמים שונים בעלי דת אחת שיכולות להיות אפילו אויבות אלו לאלו צרפת ואוסטריה-הונגריה למשל נלחמו זו בזו במלחמת העולם הראשונה. וישנו עם אחד שיכל להיות בעלת כמה דתות ביוגוסלביה יש מוסלמים, נוצרים, יווניים ונוצרים קאטוליים ואף אחד יפקפק ב"יוגוסלביותם" של המוסלמים מסאראיבו. 

במתן תורה כתוב "היום הזה נהיית לעם" בלי התורה אין דבר המאגד את עם ישראל להיות שייך לאותה קבוצה הנקראת בני ישראל מלבד התורה. לא לשון כמו שאתה רואה שבגלות כל היהודים דברו שפות זרות אלו מאלו לא ארץ כמו שרואים בגלות וכן עם ישראל נולד כמצרי ולא נולד בארץ ישראל כלל. ואף שישנו מוצא משותף של אברהם יצחק ויעקב הרי גר שנתגייר שייך לעם היהודי כמו לכל אחד אחר. וכדבריך כמו שהבאת את הרמב"ם שיכל לומר א-לוהי אבותינו א-לוהי אברהם יצחק ויעקב. וכמו רבי עקיבא שהיה בן גרים ושייך לעם ישראל. מכיון ששייך לדרכי החיים שהתוו אותם האבות. ובכלל כל בני האדם באו מנח ויש לנו מוצא משותף וכשישראל נולדים בתור העם הצרפתי מה מבדיל אותם מהעם הצרפתי? הרי יהודיה שהתחתנה עם גוי צרפתי הבן שלה יהודי על פי הלכה שייך לעם היהודי. אז מה מפריד?? ואף דת אינו יכולה להגדיר עם: תראה את כל הדתות, שיכולים להיות בעלי דת אחת ולהיות שייכים לעמים אחרים.

לכן כשאחד שייך לעם היהודי למרות שפרק עול והשתמד פירושו ששייך לעם של התורה. משום שהגדרת העם היהודי הוא העם שהוציא אותו הבורא ממצרים ונתן לו את התורה. כיון שהוא שייך הסטורית לעם זה, כיון שעל פי ההלכה אם נולד לאמא יהודיה שייך לקבלת התורה ומחוייב במצוות כמו כל יהודי הרי הוא שייך לעם היהודי. לעומת גויים שאם יקבלו עליהם את התורה ויעשו לפי התורה בלי גיור, אינם נחשבים יהודים כי התורה אינה דת שכל מי שהולך לפיה נקרא יהודי. אלא קודם כל היא בסיס הרעיון המאחד את הקבוצה שנקראת העם היהודי כפי שנתגלה הדבר בהסטוריה. אם אתה קשור לתורה בלי קשור הסטורית לתורה אינך יהודי מה שאי אפשר לומר לגבי הגדרת דת. שאינה נכונה בעליל. בלשון הקודש לא קיים המובן דת במובן שאתה מציין אלא רק כפקודה מאת המלך.

ועל כן לומר שאין הבדל בין יהודי לגוי היא טעות גמורה!! מכיון שיהודי קשור לתורה ולא-לוהי ישראל שהוציא את ישראל ממצרים מעצם השתייכותו ההסטורית לעם היהודי. כך שאין לו ברירה אלא הוא כבול בגורל התורה מכיון שכבול בגורלו של עם ישראל כפי שנקבעה על פי ההלכה מיהו יהודי. ראה למשל את השואה שהיא רדפה את כל המתבוללים היהודים מפאת ששייכים לעם היהודי גם שלא ברצונם וממילא שייכים בהכרח אל ה' נותן התורה. לעומת גוי שאינו שייך בעצם אל ה' ואם בוחר לילך בדת העובדת את ה' זהו מקרי לו ויכל לשנות אותה מפני שהדת אינה מגדירה את הזהות שלו אלא רק את דרך חיים שלו. לעומת זאת זהותו של היהודי מוגדר הסטורית על פי התורה. וממילא זהותו קשורה לא-לוהים ויש לו חלק בא-לוהי ישראל גם אם לא ירצה.

ושוב תבדוק!! זה היה חידוש הנצרות לקרא "ישראל אמיתי" מי ששייך לדת ישראל שיצר יש"ו ולאו דוקא בני אברהם יצחק ויעקב כמו שטענת שאין הבדל בינם לגויים אלא רק השתייכות לאמונה. ולמרות זאת כל חכמי ישראל יצאו נגדם אף שבתחילת הנצרות היהודים נוצרים שמרו תורה ומצוות אלא שהגדירו את התורה כדת כהגדרתך.

ביתר ביאור, שהתורה אינה דת.

התורה הם מצוות של העם היהודי, צריך להיות יהודי בשביל להיות שייך לתורה. יצירת עם ישראל היתה על ידי הבורא שהוציא אותנו ממצרים כשהיינו שייכים לתרבות המצרית. עבדים של מצרים נכון, ממוצא עברי ושמרנו על זה בלי רצון להתבולל. אך כמו שאר עבדי מצרים ממוצא אחר. היינו עבדים בלי דבר שמייחד אותנו לעצמנו. לא היתה לנו התפתחות הדרגתית כמו שמשפחה באה בארץ ונאחזה בה וגדלה עד שנהייתה לעם. לא היה שום תהליך טבעי!!

אלא הבורא הוציא אותנו בפעם אחת, ונתן לנו את התורה. וזוהי היתה מטרת היווצרות ישראל כעם בדרך לא טבעית. ועל כן הסותר את התורה, הרי הוא סותר את מטרת המצאות ישראל כעם בעולם. שכיון שהוא עם היוצא מגדר הטבע, כאילו קם בעצמו ונעשה לעם בכח! כבש את ארץ ישראל, עד שנהיה לעם וזה היה בלי תהליך טבעי. נמצא שהשמירה של עם ישראל להיות עם! היא התנגדות לטבע. לעומת שאר העמים שהם עמים טבעיים שסיבת הווצרותם טבעית, ויש להם בנוסף גם דת. אך בלי התורה אין לעם ישראל לא סיבה טבעית להיות ישראל וגם לא מצד עצמו שיהיה לו תכלית לגלות את הבורא להדריך את העולם הטבעי לחיות בדרך הבורא.[1]

לכן ישראל בלי תורה פירושו חוסר בזהות של עם ישראל, והיא תכליתו. לעומת שאר העמים שאינם זקוקים לתכלית כיון שזהותם היא בסיבה טבעית. ואין זה חיסרון בזהותם.

2. לא טענתי שאתה שייך לחרדים אמרתי שאני לא שייך לחרדים מכיון שאני מסכים עם הכתבה שהבאתי לך של נטורי קרתא הם צודקים בהגדרת הציונות שמטרתה לגרום לנו לחשוב כמו שאתה חושב שאין הבדל בין יהודי לגוי. וכן צודקים בהגדרת היהדות. רק שהרב קוק העמיק יותר לכן למסקנה אינני מסכים שצריך לחכות למשיח ואין אפשרות לעשות שום פעולה מדינית אלא רק החזרה בתשובה "דתית".
3. אינני מבין מה כוונתך בדיוק "מלוכה סטטית" אך בודאי שזה דבר המתבטא בחיים.   

"אני ה' א-לוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-לוהים אני ה' א-לוהיכם" פירוש: אני הוא הבורא השופט שלכם שבהסטוריה התגלתי כמי שהוצאתי אתכם ממצרים. שהייתם בבית עבדים ולא הייתם מוגדרים בכלל כעם ישראל ורק מכיון שהוצאתי אתכם להיות לכם לא-לוהים שהרי למטרה זאת הוצאתי אתכם ממצרים כמו שאמר משה "שלח את עמי ויעבדוני". לכן מבחינה הסטורית "אני ה' א-לוהיכם". המלך שלכם וכדברי שמואל אל העם אינכם צריכים מלך מכיון ש"וי-הוה אלהיכם מלככם". ולכן מבחינה פרקטית אינם צריכים מלך כי יש לכם כבר מלך.

אין זו הגדרה סטטית!! שהרי כך נשבע ה'  "חי אני נאם אדני יהוה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם   "כלומר זה לא שה' הוא מלך בלי קשר לתורה ומצוות שפירושו חיוב לקיים דבר ה'. כי בהסטוריה כבר ידאג ה' שנקיים את התורה ומצוות מכיון שההשתייכות ההסטורית שלנו להיות חלק מעם שמלכו הוא ה'. תמנע מאתנו למרוד בה' וכמו שמי שתחת ממשלת מלך מלכותו תחייבו לקיים את דבר המלך.  והדבר נעשה על ידי אומות העולם וכמו שאמרו חז"ל שכשירד התורה בסיני ירדה שנאה לעולם. פירוש שהתורה איננה קשורה רק לעם היהודי אלא לעולם כולו. ולכן כשישראל אינם הולכים בדרך התורה הרי שהאומות כבר יחזירו אותנו בשנאתם ויזכירו לנו שאנו עם ה' ואין לנו בחירה בכך  כי "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". 

וכמו בשואה כיון שיהודים שייכים מבחינה הסטורית לעם שהוציא ה' ממצרים על כן אף אלו שהתבוללו קשורים לגורלו של העם היהודי. ושנאת הגויים באה למנוע מהעם היהודי לעזוב את התורה ומצוות. וכמו שמצינו בתנ"ך שכל עוד עם ישראל עבדו עבודה זרה ועזבו את ה' באו הגויים והיכו ושעבדו בהם וכך סבלו מן הגויים.

על כן, אף כשיהודים עוזבים את ה' וממירים דתם ועובדים עבודה זרה אין הם פוסקים  להיות יהודים השייכים לעם שמלכו הוא ה' (ולא מכיון שזאת הגדרה סטטית) מכיון שהגויים כבר יזכירו לנו מי אנחנו מבחינה הסטורית ולא יתנו לנו לסטות מהמסלול ההסטורי בו סלל לנו הבורא במתן תורה. ולהיות כמו הגויים. האומות חשים את השנאה את ההבדל בין ישראל לגויים וכמו ראש האדם כשנפגע משפיע על כל הגוף כך ישראל אותיות לי ראש כשיוצא מדרכי התורה פוגע הוא בגויים ועל כן הגויים פוגעים בנו חזרה להזכיר לנו שאנחנו י-ה-ו-דים!!

האנטישמיות שומרת שמלכות ה' לא תהיה סטטית (שנהיה בעלי נשמה א-לוהית שמחברת אותנו לעם ישראל ועדין איננו מקיימים מצות.) ונחיה כמו הגויים. אלא שמלכות ה' תהיה אצלנו חיה ובועטת.

4. פירוש די מפולפל!! אבל אין זה הפירוש.
1. וכך מפורש ברמב"ם(הלכות אישות פרק ד הלכה טו) " ישראל משומד שקידש בת ישראל--אף על פי שהוא עובד עבודה זרה ברצונו--הרי אלו קידושין גמורין, וצריכה ממנו גט." וכיצד הם קדושין גמורין אם גוי יש לפנינו?
1. בתשובות הרשב"א (חלק א קסב) "ומה שאמרת שכל המקדש אומר כדת משה וישראל וזה יצא מכלל דת משה וישראל הקידושין בעצמן כדת משה וישראל היו. ואפילו גר שנתגייר וחזר לסורו אם קדש קדושיו קדושין שאין משגיחין במקדש אם תם ואם רשע ואם ראוי לבא בקהל אם לאו אלא בגוף הקידושין או שנעשו כדרך שבני אדם מקדשין שלא באונס ובלבד שלא יהו כאיסורי ערוה, החמורה כחייבי מתות וכחייבי כרתות דהא איסורי לאוין תפסי בהו קדושי מפקעינן להו בדאמר כדת משה וישראל דכל ממילא כדת פשה וישראל הוא ומקדש והא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש" והרי גוי אם עושה מעשה קדושין ואומר כדת משה וישראל אין קידושיו קדושין אע"פ שאמר הרשב"א שמשגיחין רק אם גוף הקדושין נעשו כדרך שבני אדם מקדשין. אלא שצ"ל שכגוי עושה את גוף הקדושין אין אלו קדושין כלל שהם קידושין בין בני ישראל כי אין שם ישראל עליו. לעומת זאת ישראל משומד כיון ששם ישראל עליו הרי קדושיו קדושין כיון שגוף המעשה מורה על היותו קדושין כדרך בני ישראל.
1. תיבת משומד התחלף בצנזורה למומר, וכשמדברים על מומר לדבר אחד מציינים זאת וסתם משומד הכונה למי לעובד עבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא.

נוסח ברכת המינים המקורי הוא 'למשומדים' וכו'. וכבר פרש"י לברכות (בנוסח המקורי כמובא בדק"ס, ולא כמצונזר בספרים שלפנינו) בזה הלשון: "ביבנה תקנוה לאחר זמן מרובה, קרוב לתרבותו של ישו הנוצרי, שלמדו להפך דברי אלקים חיים". (וכן העתיקו הנמוק"י והרשב"ץ בפירושיהם שם).

1. ביעב"ץ "ועתה ראה גם ראה מה בידינו רעה, ומה עול מצאו בנוסח ברכה זו ('ולמשומדים') כי רחקו מעליו הנה מלת 'משומד', כבר נודע לרבים שאין הדבר כמו שחשבו המון הטועים בלתי בקיאים בעיקר הלשון, דמו היותו מענין 'שמד' שבעברית [עיין ספר התשבי שורש שמד, ובבאר הגולה למהר"ל באר ז[ והוא אמנם טעות מוחלט בהכרח גמור, שאם כמו שהבינוהו, מה שייך להתפלל שלא יהא להם תקוה, אחר שכבר נשמד פרים ממעל כפי הוראת השם (לפי הבנתם), בודאי אבדה תקותם, לא יעלה על הדעת שתהא תקוה לדבר נשמד ונכרת. אם כן אין ענין ללשון בקשה זו כלל. והלא יראה כאולת לפי דרכם שאי אפשר לחשוב כזאת על חכמים אמתיים.             אכן האמת הברור במלה, כאשר כתבו הרמב"ן, איש אמת נודע בשערים, בפירושו על התורה בפרשת בא....[זה לשון הרמב"ן: "וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים, והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום, ופירושו מנוכר, ושיעורו משומדע, מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמודעוהי (בראשית מב ח), וחסרו העי"ן, כמו שהבליעוה במלות רבות, ואמרו מדם במקום מדעם (עי' ערוך ערך מדעם). דור קטי (כתובות י, דור קטיע. בקי, בקיע (סנהדרין ה"]:

והנה אונקלוס המתרגם נשתמש בלשון זה, ובאר הכתוב 'כל בן נכר לא יאכל בו' (שמות יב, מג) 'כל בר ישראל דאשתמד', ובזמן שנתנה תורה, וגם כמעט כל הזמן שהיה פסח נוהג לא היו עדיין בעולם אותן אמונות של אומות המושלות עתה ברוב העולם, ונאסרו המשומדים בפסח על פי הקבלה האמיתית. גם אין טעמו של המתרגם לקרותן משומדים מענין שמד אפילו יהיו עובדי עץ ואבן, שאין דרכו לתרגם השמות כי אם על פשוטו של מקרא, והוא אומר כאן 'בן נכר', אף אונקלוס לא נתכוין לכנות לו שם לגנאי ולקללה, אלא זהו ממש פירושו, שעל בן נכר באה הקבלה, שפירושו מי שנתנכרו מעשיו (רש"י עה"ת), שהוא עם היותו מכיר רבונו ויודעו, מתנכר אליו. 

והוא הענין בעצמו המכוון אצל המתרגם ב'בר ישראל דאשתמד', זה ברור מאד. על כל פנים נראה לעין בריא הראות, שהרצון בו על האנשים הפושעים בו, ומזידים ומורדים בה' נאמר" (יעב"ץ, לוח אֶרֶשׁ א, קנט(.

1. ובספר יוחסין לר"א זכות (מאמר ראשון) "וכדמות זה המעשה בסנהדרין ירושלמי שקרה כל זה ליהודה בן טבאי שברח לאלסכנדריא כדי שלא יעשוהו נשיא. ובדרך עם תלמיד אחד כמו שקרה ליהושע בן פרחיה עם ישו הנוצרי. וקבלתם אמת שהנוצרי היה תלמידו וזאת היא הכת הג' מהמינים כת תלמידי ישו הנוצרי המשועמדים הנכנסים בתורת המעמודיא ופירוש משומדים משועמדים. והרמב"ן כתב שנקראו משומדים העובדים ע"ז שנתנכרו מעשיהם לאביהם שבשמים תרגום כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, ותרגום ויכירם ואשתמודענון ויהיה לשון משומד משומדע בחסרון עי"ן, כמו דורקטי דור קטוע. ובפ' אמר ר' עקיבא בשבת (דף פז א) נראה כפי' הרמב"ן וכן פי' רש"י שם מכל בן נכר המנוכר לאביו שבשמים, ומעמודיא הם כת ישו הטובלים במים, זה פי' רבינו האי, וביבנה תקנו ברכת המינין על אלו."
5. הבאתי לך עוד מקור ממדרש רבה. שבו התורה היא בשביל התורה ולא ישראל בשביל התורה. וממילא כיצד ישראל תוגדר על ידי התורה כאשר התורה היא אמצעי בשבילה. ממתי העיקר מוגדר על ידי האמצעי. האם גם מדרש רבה הוא מאוחר??
6. הגמרא של מסכת שבת שהזכיר: "שבר את הלוחות מאי דריש אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה) שמות יב, מג (וכל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה [כאן] וישראל מומרים על אחת כמה וכמה" מכאן מקור שמי שהוא משומד הרי לא ראוי לקשר עם התורה. מה פירוש בן נכר הרי ישראל שחטא ישראל הוא?
1. ראה תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ג סימן כה(במודפסות בקיצור סימן קל"ז). "רב נטרונאי. והילכתא: משומד אין יורש את אביו ישראל. מאי טעמא דכיון דאישתמד ליה נפק ליה מקדושה דישראל ומקדושה דאבוה. דלא הויא ירושה אלא לבר ישראל דמיתיחס בתר אבוה, דכתיב (בראשית יז, ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך כו', מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא משומד זה שאינו מתיחס אחר אביו ישראל."

ובתשובת הגאונים מוספיה (ליק) סימן כג:  "כך הראוני מן השמים שמשומד אינו יורש את אביו ישראל מאי טעמא דכיון דאשתמד ליה נפק ליה מקדושה דישראל ומקדושה דאבוה ואשכחינן דלא הויא ירושה אלא לבר ישראל דמתיחס בתר אבוהי דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך זרע כשר דמתיחס אחר ישראל דכתיב להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך מי שזרעו מיוחס אחריו יצא משומד שאין מתיחס אחר אביו ישראל ושוב מצינו באברהם אבינו כשאמר לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך אעפ"י שהיו לו ישמעאל ויצחק לא פרע חובו אלא יצחק שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע וכשבא יצחק אע"פ שהיו לו עשו ויעקב לא פרע חובו אלא יעקב ונכנס למצרים. וכן לירושה אינו יורש אלא זרעו שמתיחס אחריו ונקראת משפחת אביו על שמו אבל משומד מתעברת נחלה מאומה לאומה ואין עושין כן."[2] מכאן שהגדרת ישראל משומד (בן נכר) היא: שיצא מקדושת ישראל ומקדושת אביו כי אין נקרא על שם משפחת אביו עוד כיון שלא מתקיים בו הפסוק "להיות לך לא-להים ולזרעך אחריו" ועל כן אינו בכלל ירושת ארץ ישראל. ואינו נכלל בהבטחת ה' לעשותו לגוי גדול לירש את ארץ ישראל.

והרמב"ן הגדיר זאת כך "וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים, והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום" ומ"מ נקרא בשם ישראל שנאמר חטא ישראל שאע"פ שחטא ישראל הוא. (וכמו בדור אחאב שהיו עובדי עבודה זרה אמר "ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם, נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך" (מלכים א כ לא( כלומר שעדין קשורים למורשת ההסטורית של עם ישראל עד שאחאב קשור לכל מלכי ישראל.)

1. ואם כן יש להבין מהו ההבדל בין יהודי מעם ישראל שישראל שחטא ישראל הוא וכן לגבי זרעו לבין עשיו שנקרא ישראל משומד שאין זרעו מתייחסים לזרע ישראל ואין אומרים עליו ישראל שחטא ישראל הוא אלא "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי"?         אלא על יהודי משומד שבמעשיו מתנכר לאביו ולא ראוי להבטחת ה' להיות עם שירש את ארץ ישראל. ועל רשע זה אומרים בהגדה שלפי שהוציא את עצמו מן הכלל באומרו מה העבודה הזאת לכם כאילו אינו מחוייב בכלל העבודה של העם, יש להקהות את שיניו ולומר לו אילו היה שם במצרים לא היה נגאל. כידוע שיצאו ישראל חמושים ממצרים שמתו כל אלו שלא ראויים להיות עם ישראל לפי הבטחת ה' אך לאחר מתן תורה שנאמר "היום הזה נהייתה לעם" כי עד מתן תורה היו "עם בכח" וממתן תורה נעשה "עם בפועל". ועל כן אף רשע זה שייך לעם ישראל בפועל אף שאינו ראוי לכך. כיון שהיהודי המשומד, הסטורית כבר שייך לעם ישראל ממש, אף שלפי מעשיו אינו היה ראוי להיות בפועל שם-בעבר קודם מתן תורה להיות עם ישראל, אך מעתה שם ישראל עליו, ואינו זקוק לגיור.
1. כיון שבמתן תורה נאמר "היום הזה נהיית לעם" כלומר הם כמו קידושין שיש בהם הויה. וכדרש חז"ל (תענית פרק ד משנה ח) "ביום חתונתו זהו מתן תורה" (נראה לי לפי זה שהבטחת ה' לאברהם וכו' הם כמו אירוסין שאסור על כל העולם וכל לישראל היה אסור להתבולל במצרים) וממשיל הנביא את עם ישראל שהוא עובד עבודה זרה נמשל לאשה שזנתה תחת בעלה כרגיל בנביא היינו שאף שהמעשים מתנכרים לקשר הקדושין בינם לבין בעלה, מכל מקום יש קידושין ונדונים כאשה שזנתה. וממילא ישראל משומד שונה מגוי בכך שהוא כמו אשה שעדין מקודשת לבעלה אלא שזנתה.

ואין ע"ז מכונה זנות בנביא בלבד אלא אף בתורה וכמו "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי איתו וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלוא על כי-אין אלוהיי בקרבי, מצאוני הרעות האלה   ואנוכי, הסתר אסתיר פניי ביום ההוא, על כל-הרעה, אשר עשה:  כי פנה, אל-אלוהים אחרים ועתה, כתבו לכם את-השירה הזאת, ולמדה את-בני-ישראל, שימה בפיהם:  למען תהיה-לי השירה הזאת, לעד--בבני ישראל כי-אביאנו אל-האדמה אשר-נשבעתי לאבותיו, זבת חלב ודבש, ואכל ושבע, ודשן; ופנה אל-אלוהים אחרים, ועבדום, וניאצוני, והפר את-בריתי והיה כי-תמצאנה אותו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו:  כי ידעתי את-יצרו, אשר הוא עושה היום, בטרם אביאנו, אל-הארץ אשר נשבעתי." והיינו שאף אם הוא ישראל שנאמר עליו חטא ישראל וגם עברו את בריתי. מכל מקום ישראל שחטא ישראל הוא והקשר בניהם נהייה קשר של הסתר פנים שמוצאים אותו רעות. ותמיד קשור אל א-לוהיו אם בדרך טובה או בדרך רעה. והקדושין לא מופרין לעולם.

והנה לך הגדרה מהכתוב עצמו, שתמיד ישנו קשר מיוחד בין היהודי אל ה' כמו קשר של קידושין אלא שאפשר לו במעשיו להתנכר לקשר זה, שקשר זה כבר מוכרח ואינו תלוי במעשיו. (בשביל להתגרש צריך גט בלי זה אינו יכל להחליט הקשר נגמר אלא הקשר כפוי עליו) כך ישראל שחטא תמיד קשור לעם ישראל ולה' אלא שבמעשיו מתנכר לקשר זה. ועל כן מתנהלים אתו לפי מעשיו.

ועל כן ברור מדוע ההלכה מציינת דוקא קידושין שקידושיו קידושין משום שהוא המשך הקשר המקודש בינו לבין ה' ומכח זה יכל אף להמשיך קשר זה ולהקים "בית בישראל".

יצא לנו שיהודי משומד במעשיו מתנכר לעמו ולאביו שבשמים (ראה רמב"ן) ומכל מקום קשור אליו בקשר מוכרח שלא כמו הגוי שאינו קשור בהכרח אל הא-לוהים אלא בקשר מקרי.

1. וסיבת הדין שישראל משומד הרי הוא כגוי לכל דבריו כי החכמים נקראים עיני העדה  שמראים את הדרך שלא יכשלו כיצד להוציא את הזהות של עם ישראל בקרבם מן הכח אל הפועל. ולהרחיק את הקיים בפועל שסותר את הזהות היהודית כגון גויים ולכך נחשבים אף יהודים שבפועל חייהם סותרים את זהות העם היהודי. וכל זה לגבי הקיום בפועל של התורה. לעומת זאת לגבי התורה בכללותה שהם המצוות השייכות לכל מי ששייך לעם ישראל הרי הדבר נוגע לו ומחוייב בדיני התורה וצריך תשובה וקרבנות על כל מעשיו בהיותו משומד כמו אשה מקודשת אף כזנתה. ועל כן אף משומד קדושיו קדושין.

וכעת נבין את עיקר ההלכה שישראל משומד הרי הוא כגוי לכל דבריו:

1. בשו"ת מהר"י מינץ סימן יב "וזה לשון התשובה בסדר נשים (בתשובות השייכות להלכות אישות):יבמה שנפלה לפני יבם מומר צריכה חליצה ואין לנו חילוק להתיר בין שקדשה הבעל ואח"כ המיר בין שהמיר לפני הקידושין, שהמומר הרי הוא כישראל לכל דבריו שנאמר חטא ישראל. אף על פי שחטא ישראל הוא. ואין לנו לחלקו מדת ישראל, אלא שאינו נאמן באיסורין הואיל ונחשד עליהם ויינו יין נסך הואיל וחשוד לע"ז, אבל קידושיו קידושין וגטו גט וחליצתו חליצה. כללו של דבר הרי הוא כישראל חשוד."

לשיטת רש"י ברור אם כן שאף משומד הרי הוא יהודי ושונה הוא מגוי אלא שחושדים בו כגוי, אך מעשיו ממש מצות וממש עבירות.

1. ראה בתשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער א סימן נג "ויבמה שנפלה קמי יבם משומד זקוקה ליבום ואית עלה זיקא דאורייתא, מהו ליבומה משומד?. אסורה, ולא משתרייא לעלמא עד דחלצה מן ההוא יבם משומד. מ"ט דמן כד איקדשה לבעלה חלה עלה זיקא דאמרינן נישואין הראשונים מפילין." וכמו שאף שאשה אלמנה אסורה לכהן גדול אם נתחתנה עם אחיו הכהן הדיוט ובאותו זמן לא היתה אלמנה הרי לדעת מי שאומר נשואין מפילין הוא שיבום הייבם הוא המשך לאישות המת ואישות זו התהוותה בשעת נישואי האח המת. וכיון שבאותו הזמן המשומד לא היה משומד הרי אף לאחר שנשתמד אנו מסתכלים על הקשר בניהם בשעת הנשואין הראשונים וחייבת יבום "אבל ודאי אי כד נסבה בעל ההוא יבם הוה משומד קודם לכן לא צריכה חליצה מיניה. עד הנה.(א"ח: עיין בטור א"ח סימן קנ"ז ובב"י שם ובאחרונים וכלם כתבוה בשם מר רב יהודאי ז"ל וכאן מבואר שהם דברי מר רב הילאי ז"ל דלא הוה מאור עינים. ועיין לעיל סימן כח וסימן נ').

זאת אומרת הקשר של הקידושין של היהודי קודם שנשתמד ממשיך להתקיים ולא נאבד, ולפי דבריך שאין הבדל בין יהודי לגוי באותו זמן, אין הקשר צריך לחול. ואף על גב שבמפורש כתוב שאם מקדש קידושיו קדושין. הרי אני מדבר אף לשיטת הרדב"ז שהקדושין הם מדרבנן וכמובא בשו"ת רדב"ז חלק א' סימן שנא: "דקדושי מומר לאו דאורייתא נינהו אלא משום חומרת אשת איש אמרו מומר שקדש חוששין לקדושיו דמדין תורה הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו" והחשש הוא כפי שיובא בתשובת מהר"י מינץ שמא עשה תשובה באותו זמן וקידושיו קדושין. אלא אפילו לשיטתו הרי רק מעשיו מכאן ולהבא משעה שנשתמד נידונים כמעשי גוי ועל כן מדאורייתא לא פועל דבר, מכל מקום הרי עדיין יהודי וקשר הקדושין שלו (מצד דין יבום) נמשך ולא נאבד משעה שנשתמד. והמעשים שנעשו קודם היותו משומד כיון שחלו מדאורייתא הרי לא אבדו ממנו כיון שעדין שייך לעם ישראל. שאם היה כדבריך שאינו עוד יהודי אלא שאינו צריך גיור, הרי צריכה הזיקה להאבד שכל דיני התורה לא חלים עליו.

1. וראה עוד תשובה שמוכח ממנה זאת. בתשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער א סימן נד "רב סעדיא זצ"ל. וששאלתם: א"א =אשת איש= שהלך בעלה למ"ה =למדינת הים= ובא ישראל משומד וכנסה כמנהג גויים והולידה בן ואח"כ בא בעלה ונתן לה גט, ואותו משומד מחלל שבתות בפרהסיא, עכשיו אותו בן כשר הוא כי אביו נחשב בגויים וגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, או דילמא כיון שאם חזר בו ישראל גמור הוא והולד ממזר. כך ראינו: שהולד ממזר.לא מטעם שאם חזר בו משומד הרי הוא כישראל לכל דבריו אלא מפני שהיתה הורתו ולידתו בקדושה. ואין הולכין בדין זה אחר שמירת שבת ולא אחר חילולה." ועוד תשובה מעין זאת: תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער א סימן כח "ר' חנוך בר' משה. ואלמנה או ארוסה שנפלה לפני יבם משומד אין לה תקנה עד שיחלוץ לה אותו משומד. דתנן (שם /יבמות/ דף כ"ב ע"א): מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית. אבל משומד כיון דהורתו ולידתו בקדושה היתה היא זקוקה ליבום ולא משתריא והיא עגונה לאותו משומד. עד הנה[3]" אם סוברים כרש"י הרי הפירוש שכיון שנולד יהודי הרי הוא שייך לעם ישראל מתוקף לידתו בקדושה ונדון כבן ישראל לעניין זה שכל מה שמדובר מי שייך לעם ישראל בודאי הוא ממשיך את השושלת. וקידושיו קדושין וכו' אך לגבי היחס אליו למעשיו (ולא מבחינת בניית בית בישראל שודאי שייך לישראל) הרי יש לחשודו בגוי ועל כן אין בדין זה הולכים אחר שמירת שבת וכו'.

ואם סוברים כרדב"ז הרי קודם שנשתמד הרי מעשיו הם בקדושה כלומר יש להם תוקף הלכתי מדאורייתא, אך לאחר שנשתמד יצא מקדושת ישראל כמו שראינו בתשובות למעלה. ועל כן אין להם תוקף הלכתי מדאורייתא, אך כל פנים הרי הוא שייך לעם ישראל אף שיצא מקדושת ישראל כיון שבלידתו הרי היה בכלל קדושת ישראל ועל כן מעשה לידתו כיון שהיה לו תוקף הלכתי הרי נמשכת השפעתו עד סוף הדורות גם לאחר שנשתמד שנידון כמו ישראל שבה על הנשואה ולא כגוי הבא על הנשואה. וישראל שחטא ישראל הוא. ורק לגבי מעשיו נידון כגוי ולא לגבי זהותו (היינו שתמיד בשם ישראל יכונה).

1. וראה תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער ב סימן כט רב נטרונאי ז"ל. "וששאלתם בשביל ישראל שנשתמד מהו שיגרש את אשתו שהוא משומד. מי אמרינן כיון דאי קדיש הוו קידושיה קידושין וגיטו נמי הוי גט, או דילמא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן.כך ראינו: המגרש לאשתו כשהוא משומד גטו גט מעליא הוא כשר הוא. סוף סוף ההיא קדושתיה קמייתא דקדיש בגוה בההוא לישנא קא מגרש. אלו מקדש השתא כשהוא משומד מי לא הוו קידושיו קידושין. ועוד אי לאו דהכין מאי תקנתא דבת ישראל ענייה תיתסר לעולם, אשכחינן דאקילו רבנן לענין עגונה בכמה אנפי דעדיפי מן הלין, וכל שכן הכא דליכא" נמצא שסובר כרש"י ורמב"ם שקידושיו קידושין גמורין לא מדרבנן. ועל כן יכל גם לגרש ממש כשהוא משומד.
1. וראיה שכל דיני תורה חלים עליו ומעשיו נידונים לפי המצות ועבירות התורה ואין במעשיו לא כלום בשעה שהוא משומד כגוי ממש כהבנתך. ראה בתשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער ו סימן ח(במודפסות סימן שי"ג ולקמן סימן י"ו) "וששאלתם בשביל משומד שחזר בו אם צריך לטבילה או לא. כך ראינו דמלקות הוא צריך דהא עבד ליה כמה עבירות עשה ולא תעשה וכריתות ב"ד. טבילה לא צריך, דלאו גר הוא דצריך טבילה דהתם לעילויה מגיותו דהיותה הורתו ולידתו שלא בקדושה, והאי בר ישראל הוא והורתו ולידתו בקדושה ולא צריך טבילה, דאפילו גר דמהיל וטביל אי הדר לגיותו וחזר ונתיהד לא צריך טבילה." +(י"ד רס"ח י"ב  (+.וראית שחייב בכל המצוות גם בהיותו משומד ושייך לעם ישראל המחוייב בתורה ומצוות. ואינו כגוי ממש (רק בלי צורך לגיור). אלא שרק יש להתייחס אליו כאל גוי לכל דבריו כשיטת רש"י ואפשר שזהו גם לשיטת הרדב"ז שיצא מקדושת ישראל שלגבי מעשיו אין הוא נידון כמעשה יהודי כלל. בבחינת חלות מעשיו על שאר עם ישראל שאינו נידון כאח אך לגבי עצמו הרי בודאי שייך לישראל וחייב בתורה ומצוות ויש לו חיוב לשוב בתשובה. וזה הדיוק שנקרא בן נכר שמתנכר לאחיו ולאביו שבשבמים שקורהו הרמב"ן אביו היינו מצד המשפחה הרי נידון כבן אל נכר וכאילו אינו אביו. אך מצד עצמו הרי שם ישראל עליו.  
1. נמצא שלרש"י אנו אומרים שודאי יש לנו יהודי וגם למעשיו יש תוקף מדאורייתא אך כיון שבמעשיו מתנכר לאביו שבשמים הרי היחס אל מעשיו הוא  בחשד שדומה לגוי. ולרדב"ז הרי אף לגבי זהותו כיהודי אין זה משתנה כיון שהמעשה הראשון שלידתו והורתו היה בקדושה. ועוד שכל המעשים שלו הם נידונים כמעשים של גוי לגבי  הקשרים שלו  עם עם ישראל אך לא לגבי עצמו.  אך לא משמע כל כך בלשון הורתו ולידתו בקדושה לגבי בן בנו שני משומדים שלא התחתנו אם כן אין הורתו ולידתו בקדושה ואפשר לדחוק שמצד זהותו שייך לישראל וישראל שחטא ישראל הוא ומצד ההריון זה בקדושה. אך אפילו לא נאמר כך אלא שבאמת נכד נכדו אין הורתו בקדושה הרי מה שאומרים לידתו והורתו בקדושה היא למימר לגבי זהותו כישראל שבה על אשת איש אך במעשיו לא פועל דבר. אך לפי זה גם הנכד ישראל הוא מפני שהולכים אחר הזהות ולא אחר המעשה. ומכל מקום הרי לגבי הזהות שלו הוא יהודי ושונה מגוי אף שאינו יכל לפעול מדאורייתא.
1. ונראה  שלרדב"ז הביאור כזה כשהשאלה על הזיהוי הרי השאלה חיובית יש כאן ישראל העומד לפנינו. וכמו אם בה על אשת איש השאלה היא האם ישראלי בא על אשת איש התשובה חיובית ועל כן הוולד ממזר. אלא שבמעשה המצוות ישנם שתי בחנות המצוה בפני עצמה. וכן השליחות שפועל בשם כל ישראל וכמו שאומרים לפני קיום מצוה לשם יחוד ..בשם כל ישראל. כי התורה ניתנה לכלל ישראל לעם ישראל ומתוך ששייך לעם ישראל הרי מחוייב במצות ועל כן המצות המקיים הכהן שייכים אליו גם כן כיון שהוא שליח של עם ישראל לקיים המצוה. וכן כל מצוה עשה ולא תעשה הוא נמצא בשליחות לפעול בשם כל ישראל. ועל כשהשאלה האם עומד לפנינו ישראלי שקיים מצוה או עבר עבירה התשובה תהיה חיובית. ויהיה חייב עונשין ומלקות וכו' אך אם השאלה היא האם מעשיו נוגעים לעם ישראל כגון קידושין שפעולתו היא ביחס לכלל שנעשית אשת איש וכו' התשובה תהיה שלילית. מכיון שבמעשיו אינו שליח של ישראל. מדוע? כי הוציא את עצמו מן הכלל. ועל כן אין מעשיו פועלים לגבי הכלל ואין נחשב אחיך אלא נקרא בן נכר. ועל כן אין קידושיו חלים כלל. אז מדוע קידושיו קידושין? כי אף שאין לו יכולת לקדש, קידושיו חלים מדרבנן. מספק שמא חזר בתשובה. ואולי יש בכח חכמים שיחולו קידושין גמורין איני יודע.  וכיון שאין מעשיו בשליחות כלל ישראל הרי הוא בשליחות ההפך המתנגד לזהות ישראל סטרא אחרא ועל כן יינו יין נסך וכו' ועל כן הוא כגוי לכל דבריו. (לפעולותיו לא לזהותו) ולפי רש"י אין גם הקידושין חלים מדאורייתא, ומה שהוא כגוי כיון שבמעשיו מתנכר לזהות ישראל ועל כן יש לחושדו וכיון שהחכמים תפקידם להתרחק מכל מה שסותר לזהות ישראל הרי נחשב ומונהג כגוי לכל דבריו. ועל כן אפשר שמחלוקת רש"י ורדב"ז היא שלרדב"ז השליחות של מעשה המצות היא צריכה להיות ברצון, ועל כן כל עוד אינו מוציא עצמו מן הכלל הרי מעשיו משפיעים על הכלל כיון שנעשה בשליחות הכלל. ולרש"י הוא שליח של כלל ישראל בעל כורחו ואין זה תלוי ברצונו אלא שיש לחושדו כגוי. וברור שבמעשיו ואורח חיים שלו הם הפך מהות ישראל ועל כן אף יינו יין נסך כיון שעל כל פנים עושה מעשיו בשליחות הסטרא אחרא ברצונו אף שעדין הוא שליח בעל כורחו של עם ישראל.
1. ולפי זה יובן דברי הרב אליעזר מלמד בהלכות שבת פרק א הלכה טו "העובר על אחת מכל העבירות שבתורה, אינו נחשב מומר לכל התורה, ומתייחסים אליו כאל יהודי שחטא. אבל העובדים עבודה זרה והמחללים שבת בפרהסיא, אע"פ שלא חטאו כדי להכעיס והם שומרים את שאר המצוות, קנסו אותם חכמים, שכל זמן שלא יעשו תשובה, הרי הם כמומרים לכל התורה ודינם כגויים לכל דבר (עירובין סט, ב; חולין ה,) משמעות הדבר שאין מקבלים מהם קרבנות בבית המקדש (רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ד) ואין מצרפים אותם למניין (מ"ב נה, מו (ואין שותים מהיין שנגעו בו, ואין מצווה לגמול עמהם חסד כפי שמחויבים כלפי כל אחד מישראל (אהבת חסד ח"א ג, ג(."

היינו שנוקט כשיטת רש"י שיש להסתכל עליו כישראל חשוד ועל כן קונסים אותם בכך.

1. מהר"י מינץ מביא שאומרים הגאונים אם נתקדשה האשה לבעל קודם היה אחיו מומר הרי זקוקה לחליצה ואם בזמן הקדושין היה מומר הרי אינה זקוקה לחליצה. לכאורה נראה שסוברים כרדב"ז והחילוק הוא שבהיותו בכלל אחיך הרי כל הדינים חלים עליו ואף אם  המיר כיון שזהותו כישראל נשאר הרי זקוקה לחליצתו אך אם היה מומר הרי כל הדינים הנוגעים ביחס לכלל ישראל לא חלו עליו והוא כתנאי שלא על דעת זאת מתקדשת שהקידושין הם לא כוללים את האח המומר. וראה את כל הדיון לגבי יהודי שנשתמד מה דינו שנראה שמפרט דברים רבים בעניין[4].
7. באמת הקשית לשאול על עניין מהו כלל לעומת קבוצה? ב"ה זה גרם לי לחשיבה מחודשת.

ואף שאפשר להביא הוכחות שישנו דבר כזה כלל כמו שמובא שספירת המלכות נקראת שכינה ונקראת כנסת ישראל וגם מובא לשון זה אצל חז"ל במדרשים מעבר לזוהר. וכמו שמובא בנפש החיים שער א "סוד כנסת ישראל שהיא שורש הכנסיה של כל נשמות כלל ישראל יחד."

ובשער ב בנפש החיים בהגהה "לכן כלל ישראל יחד נקראין איברין דשכינתא. ע' זוהר פנחס (ח"ג רלא, ב) ושם (ח"ג רלח, ב) ריש ע"ב, וד, (ח"ג רנב, ב) סוף ע"ב. וזהו ענין הכתוב הלוך וקראת באזני ירושלים כו' זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. כינה הכתוב כל ישראל בשם ירושלים. כי היא היתה כנסית כלל ישראל בעלותם ליראות פני האדון ה' ברגל. ושם קבלו כלל ישראל שפע תורה קדושה ויראה כ"א לפי שרש אחיזת נשמתו מכנ"י {מכנסת ישראל} . ולזה נקראת ירושלים של מעלה ז"ש אהבת כלולתיך ר"ל כלילות. וזהו ענין שכינה הנזכר בכל מקום פי' הפשוט של שכינה. היינו קביעות דירה. "

ואמרו חז"ל שרק על ידי עשרה מישראל השכינה שורה היא כנסת ישראל. אם כן הכלל נבחן בפני עצמו. וכן מדוע משה ואהרון שמואל ודוד רבי יהודה הנשיא הרמב"ם הגר"א אינם יכולים לפי ההלכה להחשב למניין שעליו שורה השכינה?. ולעומת זאת עשרה יהודים פשוטים שכינה שורה וכל הדינים של המניין חלים עליהם? שאם יש רק קבוצה שהיא אוסף של פרטים, בודאי אוסף של גדולי ישראל יותר חשוב מאוסף של עשרה יהודים פשוטים!! אך בפלפול אפשר להתכחש לכל דבר, הבאתי זאת בשביל  האחרים שלא החליטו בדעתם.

מכל מקום, אני איישב את הקושי בדרך הכי פשוטה שאני יכל. כדי ליישב את הקושי בקבלת המושג כלל כדבר הנידון בפני עצמו. שבאמת הוא דבר המעורר פליאה! אף שאין לי אסמכתא, מכל מקום הוא תירוץ על דרך ואבעית אימא שהעיקר שהזרות של המילה 'כלל' תיושב לא משנה באיזה דרך. אך האמת עד לעצמו.

ההבדל בין כלל לקבוצה: כלל הוא דבר המקשר את הפרטים בהכרח. וקבוצה הוא דבר המקשר את הפרטים במקרה.

ויובן בשתי חלקים:

א. הוא שהפרטים מתקשרים לכלל בהכרח ולא בבחירה. לדוגמא אנשים יכולים לשנות את דעתם וממילא הרעיון שמקשר אותם לאנשי הקבוצה כבר אינו מקשר אותם. לעומת רעיון המשפחה שמקשרו למשפחתו גם אם אינו מעוניין ברעיון זה. 

ב. שהפרטים מתקשרים אחד אל רעהו בקשר מוכרח מפאת הכלל. בקבוצה למשל ניתן ליצור קבוצה אחרת על בסיס אותו רעיון ואין קשר בין אנשי הקבוצה הראשונה לאנשי קבוצה השניה. לעומת זאת במשפחה אף שניתן ליצור קבוצה על רעיון משפחה ביולוגית הרי הילד שלו בהכרח יתקשר לאביו שיהיה סבו ואין כאן שתי קבוצות נפרדות אלא תוספת פרטים על הקבוצה הראשונה.

כלומר כל הפרטים לא רק שמבטאים את אותו כלל אלא אף קיימים בכלל בלי הבחנה בניהם ולכן בלתי אפשרי להפריד בניהם גם בצורתם הפרטית, כיון שחומרם הוא אחד.

ועל כן צריך להבחין שתי הבחנות: הכלל בפני עצמו שמקושרים אליו בהכרח. והפרטים הפועלים לפי רצונם. לעומת קבוצה שהרעיון שלהם הוא מקרה ונוסף על הפרטים, ואין הפרטים נמצאים בשני מישורים: במישור הפרט ובמישור הכלל. בכלל: הפרטים נמצאים במישור הכלל בצורת ההכרח. ובמישור הפרט נמצאים לפי רצונם. וכמו משפחה יש את הצד הכללי שהם שהפרטים קשורים אחד לשני בהכרח מצד רעיון המשפחה ויש את המישור הפרטי והם היחסים בין פרטי המשפחה כיצד אנשי המשפחה מתייחסים זה לזה שזה תלוי ברצון הפרטים.

ועל בסיס זה ניתן לומר לאנשי המשפחה שאינם מסתדרים אלו עם אלו תעזור לאחיך הרי הוא המשפחה שלך!! כלומר יש רעיון מופשט הנקרא משפחה אך אין זה מושג בעלמא לשם הגדרה אלא שמושג זה יש לו תביעה אל האדם תעזור לו בכלל שהוא משפחתך, בלי קשר למצב היחס שלך עם אחיך. וכמו בן שיש לו יחסים רעים עם אביו הרי מעבר ליחס הפקרטי שלהם יש קשר של כלל הנקרא בני. ובשעת שרפה יתעורר להצילו לא משנה איך מתנהג ילדו. כי הוא בנו (ברעיון המופשט). לכן כאן אין הפרטים יוצרים את הקבוצה. אלא ההפך הכלל קיים בפני עצמו ומתגלה דרך הפרטים שמתווספים. הכלל יוצר את הפרטים.

כמו הגוף שאף שרוב תאי הגוף מלבד המח הרי מתחלפים עדין נשאר אותו גוף. וכמו שסוס אינו צורת הסוס שהרי גם פסל עם צורת סוס אינו סוס. ואף כשהסוס מאבד את רגליו אנו פוסק מלהיות סוס!

וכשעוסקים אנו בכלל הכונה בגילוי שלו שהרי הכלל תמיד קיים בפרטים.

למשל אף שישנם איש ואשה הקשורים זה לזה במושג משפחה הרי אינם תחת הכלל של המשפחה כל עוד לא נולד להם ילד. אלא בקבוצה שיצרו וקראו לקבוצה זו משפחה. שהרי יכולים ליצור קבוצה זו עם עוד אנשים ולא יהיה זה קשור לקבוצה זו. אך לאחר שנולד להם ילד נוצר כלל שנקרא משפחה והם תחת הכלל זה מעתה בין אם הם רוצים ובין אם לא. הוא נידון בפני עצמו. גם אם כל הפרטים אינם מעוניינים בכך.

כעת אם יופיע האב עם האם. הרי אף ששייכים לכלל הנקרא משפחה יכולים להיות גם בקבוצה הנקראת משפחה ולאו דוקא בכלל. לעומת זאת כשיופיעו אב אם ובן הרי יתגלה לפנינו הכלל הנקרא משפחה. וכשיופיע האב ובנו זהו כבר מצב ממוצע שמצד אחד רק על ידי הכלל יכול להווצר הילד ומצד שני לא מתגלה לפנינו  הכלל בשלימותו שהרי בלי האם לא יווצר הבן.

כך לגבי מלכות ה' שהיא מהות עם ישראל, כדי שרעיון זה יתגלה צריך מספר אנשים שודאי לא יכולים להיקרא קבוצה אלא רק כלל. אף שגם ביהודי הדבר הנקרא כלל ישראל נמצא בו. מכל מקום אינו גלוי לפנינו. מהו מספר אנשים שבה כלל ישראל מתגלה? חז"ל אמרו שמספר עשרה השכינה כלומר כלל ישראל שורה. ורק מכאן יש לנו עדה כלומר כלל פחות מכאן אין לנו קבוצה שניתן לקרא לה כלל ישראל אלא רק קבוצה.

ננסה להסביר כך: מהות המלכות אמרו חז"ל דאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו. כלומר כל עוד יש לנו קבוצה שיכולה להסתדר לולי מוראה של מלכות הרי אין לנו גילוי המלכות.

כל אדם יש לו דעת, ופירוש דעת אינה השכלה אלא שההשכלה ניכרת לו כדבר המשמעותי לחייו. על דרך הפסוק או הודע אליו חטאתו אשר חטא אף שידע את מעשה החטא את החטא עצמו לא ידע כלומר לא הכירו אלא היה לו הדבר כדבר זר. כך אפשר שיהיו כמה אנשים שמסכימים על אותה השכלה אך "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונים" שאין ההשכלה מחוברת לחייו של זה באותו אופן שהשכלה זו מחוברת לחייו של זה. אלא יש כאן דעות שונות.

ועל כן כשיש לנו שלושה אנשים יש כאן שלושה דיעות וכשמעמידים אותם על נושא אחד. הרי שניתן להציב שלושה דיעות מתנגדות והדיעה שקרובה לשניהם כדיעה ממוצעת. כך אין אנו צריכים מלכות אלא הולכים על פי המיצוע. ולא צריך דיעה שהיא הזהות שלהם שתאפשר להם להכריע. ובארבע אף שאין הכרעה מכל מקום שייכים לאותו מכנה משותף יש שני קיצוניים ואמצעם הוא הוא שני קיצונים אחרים שאף אם אין הסכמה בניהם מכל מקום השניים הקיצונים כבר הגדירו את המכנה המשותף שלהם.

כך ניתן עד תשעה שיש לנו שתי קבוצות של שלושה שהם קבוצות קיצוניות. ובאמצעם דיעה של הקבוצה האמצעית המגשרת בניהם. אך מעשר אנשים יש לנו עשר דיעות. והרי יש לנו כאן שתי קבוצות של חמש חמש.

קבוצה של חמש מכילה את כל האפשרויות: כמו לבן ושחור שעומדים בשתי נגודים. ואז כן לבן וכן שחור זהו אפור. לא לבן ולא שחור זהו שקוף. גם לא לבן ולא שחור (שקוף) וגם כן לבן וכן שחור (אפור) יוצא אפור שקוף. והרי כשלוקחים חמש דיעות יש לנו כל האפשרויות. אך כשאנו מעמידים על נושא אחד מהו דעתם של עשר הרי יש לנו כל האפשרויות מצד אחד שעומדים כנגד כל האפשריות מצד שני. וכמו קבוצה של חמש היא לגבי שחור ולבן וקבוצה של חמש אחרת היא לגבי צורה עגול לבין קו והנושא שלהם הוא מהו לגבי ציור. וכך שיש לנו שתי קבוצות המתנגדות זו לזו לגמרי ומתקיים אילולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו שכיון שכל אחד רוצה שדעתו תתגלה וכיון שאין דיעה מפשרת לכל הדיעות. שהרי הדיעה המפשרת לקבוצה של חמש היא דיעה מתנגדת לדיעה המפשרת של הקבוצה השניה. ואם בכל זאת מסכימים לעניין אחד. פירושו שישנה זהות אחת המשותפת לכולם בהכרח בלי קשר לדעתם והיא המאפשרת את ההסכמה בניהם. והדיעה הכללית שבהם היא נקראת מלכות.

וכמו שאם ניקח עשרה בני אדם מעשר עמים שונים הרי בודאי שכל אחד רואה מזוית העם שלו. ואם בכל זאת מסכימים פירושו שיש זהות משותפת שהיא שכולם בני אדם.

וכך בישראל ישנה זהות המשותפת לכל פרטי העם והוא מהות העם עצמו שהוא מלכות ה'.

על פי זה מובן מדוע מניין נעשה מגיל שלוש עשרה כיון שפחות מכאן אין לו דעת ואף שקשורים לכלל ישראל הכלל אינו מתגלה כשאין עשרה דיעות (שאינם קלות כאשה שדעתה קלה) מישראל. ועל כן כלל ישראל הרי הוא הדבר שאיחד אותם והוא במתן תורה שהיו כאיש אחד בלב אחד לקבל את התורה. ואף שאפשר שהכלל ישתנה, כיון שהכלל הוא התורה הרי והתורה אינה משתנה לעולמי עד ולכן הזהות הכללית שנתהוותה במתן תורה לא תשתנה כלל אלא רק גילוי הכללים שבה. ובהסטוריה תמיד יהיו שונאי ישראל שיקשרו את שלשלת הדורות.

ככל שהזהות של כלל ישראל מחוורת לישראל הרי יש לו תביעות יותר לבני ישראל לפעול במציאות לפי מהותם. וכלשון הרב קוק (ישראל ותחיתו חלק ב פרק כ) "היא בעצמה בחטיביותה העליונה בצורתה המשוכללת באמונת ישראל" כלומר האמונה של כלל ישראל שהיא זהותם כעם "נותנת את האומץ, ומפתחת את החוב העמוק, לאשר את החיים כולם וכל הפרטים שבהם, מעמק הראשית עד עמק אחרית, לאותה השאיפה המאשרה, הבלתי פוסקת מלפעום בלבבות הקדושים מאשרי א-להים חיים" ככל שהזהות של ישראל ברורה יותר לפרטי בני ישראל, הרי הכלל מהם תובע לבצע את מטרת יעודו.

כן הדבר לגבי הכלל של האומות, שכאשר הכלל הוא אויב של העם היהודי. הרי כל יחיד מהעם הזה, הרי הוא מרגיש את תביעת הכלל של עמו להיות אויב של היהודים.

8. חביב אדם שנברא בצלם מדובר על אדם הראשון!! וראה תרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל (מקוה שזה מספיק קדום) על פסוק ויולד כדמותו כצלמו (פרק ה פסוק ג) "וַחֲיָא אָדָם מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִיד יַת שֵׁת דְדָמֵי לְאִקוּנֵיהּ וְלִדְמוּתֵיהּ אֲרוּם מִן קַדְמַת דְנָא אוֹלֵידַת חַוָה יַת קַיִן דְלָא דָמֵי לֵיהּ וְהֶבֶל אִתְקְטֵיל עַל יְדוֹי וְקַיִן אִטְרַד וְלָא אִתְיַיחְסוּ זַרְעִיתֵיהּ בְּסֵפֶר יֵיחוּס אָדָם וּבָתַר כֵּן אוֹלִיד יַת דְדָמֵי לֵיהּ וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ שֵׁת:" קין לא היה בדמות אדם הראשון! חיצונית אפשר להיות דומה, אך הדמיון בינו לבין א-לוהים אינו דמיון חיצוני! קין היה רוצח! ה' אמר לו לפתח חטאת רובץ כי גם כשהקריב קורבנות היה רוצח ב"כח" והוציא זאת ל"פועל". וראה ש"ישראל קרויים אדם ואין האומות העולם קרויים אדם" ויודעים אנו "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא". האומות רצחו את ישראל בכל ההסטוריה. הם לא בדמות אדם הראשון, הם כמו קין אמנם בני אדם אך צריכים עדין להתעלות למדרגת אדם. וזה יתאפשר רק בזכות ישראל.

וכיון שהבאת את הרמב"ם נביא גם ממנו (מורה נבוכים סוף פרק שביעי) "ועל זה העניין מי שלמד איש נין אחד והועילהו דעת, כאלו הוליד האיש ההוא, באשר הוא בעל הדעת ההוא. ובזה העניין נקראו תלמידי הנביאים, בני הנביאים, כמו שאבאר בשיתוף שם בן: ובזאת ההשאלה נאמר באדם, ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו. וכבר קדם לך עניין צלם אדם ודמותו מה הוא, וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיע עליהם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם אדם ודמותו הנאמר עליה  בצלם א-להים ובדמותו: אמנם שת כאשר למדהו והבינהו, ונמצא שלם השלימות האנושי, אמר בו ויולד בדמותו כצלמו, וכבר ידעת כי כל מי שלא הגיע לו זאת הצורה אשר ביארנו עניינה, הוא אינו איש אבל בהמה על צורת איש ותבניתו, אבל יש לו יכולת על מיני ההיזק וחדוש הרעות, מה שאין כן לשאר ב"ח, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע, והוליד הנזקים כאלו הוא דבר ידמה לאדם או יזיקהו. וכן היו בני אדם הקודמים לשת. ואמרו במדרש, כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות, ר"ל שדיםף וכאשר רצהו השם, הוליד בדמותו כצלמו. והוא אמרו, ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו:" הרי נמצאת למד שרק ישראל שקבלו תורה והדרכה מהבורא הרי הם בדמות א-לוהים ושאר האומות אף שבצורתם  הם בני אדם בפנימיותם הם מזיקין. שאף שכל הגויים הביאו תועלת לאנושות הרי הביאו גם  קללה בשפיכות דמים וקלקול מוסרי. לעומת ישראל שהביאו רק ברכה.

9. איני יכל לשנות לאדם דרך לימוד. אלא הדרך שיש ללמוד את התורה הוא כפי שחכמינו מלמדים אותנו ללמוד את התורה. לפי גדולי ישראל וכו'. ועל כן מי שלומד בדרך שונה הרי לעולם אי אפשר לשכנעו. אך אומר רק זאת. אם חכמים היו כותבים באגדות במילים שאפשר להבין את משמעותם הפשוטה ואף שמדברים בדרך חידות וכו' מכל מקום יש את המשמעות הפשוטה של המילים שהיא נותנת בסיס מוצק להבנת כוונתם. אך אם הם מדברים במשלים ואין לנו בסיס מוצק להבנה דרך ההבנה הפשוטה של המילים הרי לעולם לא תדע שלכך חז"ל התכוונו שהרי כל סיפור ניתן להעביר על ידו מוסר השכלים שונים לפי כוונת המספר. וכל שכן אם הכונה לדבר בסימבולים וכו' אלא אף שאין הכונה בפשט כמו שהוא כמו שמביא שרים והם רואים את השרים אומרים הא איזה שר נחמד באו נלך אחריהם. מכל מקום צריך להתחיל מפשט המילים שאם לא נמצא שחז"ל לא העבירו דבר!! שהרי תמיד תוכל להכניס כוונות משלך במילים שלהם כשלא בטוח שלזה התכוונו אלא אם כן יש לזה בסיס בהבנה הפשוטה של המילים.
10. אמת לכאורה ניתן לומר שבגלל שלא שומרים מצות יש אנטישמיות. (וכבר הסברתי בהערה שניה את סיבת האנטישמיות) ויש כאן כח חיצוני שמעניש.  אך מכל מקום לפי זה נמצא שישראל שייכים להנהגה שונה מהגויים. ובזה עצמו יש הבדל בניהם שישראל מחוייבים לתכלית התורה.  אך גם זה נראה מתפיסה ילדותית את הבורא כמי שיורד מלמעלה ומעניש. אין ה' יורד ממש, וכמו שאמרת שזה כמו ספורי מעשיות. מעולם ה' לא ירד ודיבר עם הגויים ואמר להם לכו ותענישו את ישראל. הגויים חושבים בעצמם והם פוגעים בישראל. כל אחד יש לו את המחשבות שלו והרגשות שלו וכו'. אלא שהאנטישמיות הוא דבר מובנה פנימית בתוך הגויים וישראל. שהרי לא ראינו שירד ה' ושכנע את הגויים לפגוע בישראל.   בתנ"ך כתוב כשישראל עבדו עבודה זרה הוא מכרם לגויים לא כתוב שהוא בה ואומר לגויים לכו תפגעו בהם אלא שהוא מכר שהכוונה להעבירם לרשותם. קרי אני לא מתערב תעשו כרצונכם והגויים מרצונם פגעו בישראל. מדוע? מהיכן השנאה הזאת??

התגובה בראשי פרקים:

מי שרוצה להגיב שיקרא את התגובה במלואה כי אלו רק ראשי פרקים.

1. תורה שונה מדת כיון שישראל בלי תורה היא חיסרון בזהות ישראל כעם לעומת שאר האמות לדוגמא הסינים שאין זה משנה מה דתם הם נשארים סינים בלי קשר לדת. ועל כן אי אפשר להגיד שכל מה שמייחד את ישראל הוא בכך ששומרים מצות דתם. שבכך עושים את התורה בדבר נוסף על הזהות של עם ישראל. אלא אין זה נכון. אם הוא נקרא ישראלי ממילא קשור לתורה כי זה חלק מהזהות שלו.
2. אינני טוען שאת חרדי. אמרתי שנטורי קרתא צודקים לגבי הסברם על היהדות כדאי ללמוד מהם בעניין זה אף שבפועל לגבי הציונות אני לא חושב שזאת הדרך לכולם.
3. עם ישראל שייכים למלכות ה' עקב כח הנשמה לקשר לזהות העם גם בגלות ולשאר  עם נצחי. אל תדאג המלכות ה' איננה סטטית, האנטישמיות מקשרת את ישראל לדורות הקודמים עד ישראל שקבלו את התורה.
4. משומד בצנזורה הפך למומר. ועוד מפורש ברמב"ם(הלכות אישות פרק ד הלכה טו) " ישראל משומד שקידש בת ישראל--אף על פי שהוא עובד עבודה זרה ברצונו--הרי אלו קידושין גמורין, וצריכה ממנו גט."
5. מדרש רבה אומר שהתורה היא בשביל ישראל וממילא אי אפשר להגדיר את העיקר (ישראל) על ידי אמצעי (התורה).
6. היחס בין ישראל לה' הוא כמו אשה שזנתה תחת בעלה שעדין היא בקשר קדושין ועל  אף שבמעשיה מתנכרת לקידושין הרי נשארת מקודשת ודוקא זה מביא להנהגת הסתר פנים. ועל כן גם יהודי עובד עבודה זרה ומחלל שבת אינו כגוי אלא מקודש לה'.  אף לדעת הרדב"ז שקדושי משומד מדרבנן הרי כשהשאלה היא על הזהות שלו כישראל, כמו אם ישראל משומד בה על אשת איש הרי אומרים שהולד ממזר ולא כגוי הבא על אשת איש. מפני שרואים כאן ישראל שבה על ישראלית ורק לגבי כח השפעת מעשיו לגבי כלל ישראל אין לו כח. לעומת שיטת רש"י שהרי הוא ישראל לכל דבריו והקדושין קדושים מדאורייתא והכונה שהוא כגוי לכל דביריו הוא שחושדים בו כגוי. ועל כן יינו יין נסך וכו'.
7. יש מקורות מפורשים שיש דבר כזה כלל ולא קבוצה, וכמו שעשרה יהודים פשוטים מביאים את השכינה לגבי הלכות מניין וכו' ושמונה מגדולי ישראל אינם מקיימים מצוה כלומר אין כאן רק צירוף אלא גילוי מעבר לפרטים.      כלל הוא דבר מוכרח לעומת קבוצה שהיא צירוף לא מוכרח. וכמו שכלל המשפחה היא מאחדת את כל בני המשפחה גם מי שלא רוצה להיות שייך יותר למשפחה ויקים משפחה אחרת גם המשפחה הזאת תהיה שייכת לכלל זה. והכלל הוא אף תובעני ואינו מושג בלבד וכמו תעזור לאחיך (גם אם אינכם מתנהגים כמו אחים) מפני שהוא משפחה שלך.
8. חביב אדם שנברא בצלם, נאמר על אדם הראשון. ולמי שדומה בפנימיותו לאדם הראשון ואינו מזיק כקין שהיה רוצח בכח ולא היה בדמות אדם הראשון. וזה מדובר רק על ישראל שקרויים אדם.
9. צריך דבר מוצק שהוא פשט המילים בכדי שחז"ל שכותבים דבר אגדה אף שאין הוא ממש כפשוטו מכל מקום עדע שיעבירו את התוכן צריך הסכמה על פשט המילים שממנו יגיעו לכוונת הדברים . כי אם לא אלא יעבירו את התוכן במשל, כך שכל אחד יפרש כרצונו ויכניס מחשבותיו למילים, הרי נמצא שחז"ל לא העבירו דבר!!
10. ה' לא מתערב בבריאה. לא ראינו שה' יורד ומתעסק ומשכנע אנשים זוהי חשיבה ילדותית! כל אחד חושב כרצונו ומרגיש כרצונו ויש בחירה חופשית שאם לא כן על מה יעניש? אלא שישנו מנגנון פנימי המובנה אצל ישראל ועמים כך שזה מאפשר שנאה אך גם לא לשנא. צריך לדעת מהו (כבר הסברתי מהו בהערה שניה בתגובה שלימה שלי)  ועל כן נמצא שישראל שונים מהגויים שבלי זה לא ישנאו אותנו.

חלק מזה. לגוי יש "רוח" אבל לא נשמה.  לכן יש הבדל עצום בין יהודי לגוי. המהר"ל כותב שמה שחז"ל אומרים שהקב"ה עבר עם התורה והציע אותה לאומות והם סרבו ,זה בא מהסביר שהתורה לא מתאימה מהותית לגויים. התורה היא ביטוי לנשמת ישראל . תלמד ספר אורות , יש שם הרחבה על זה   בהצלחה. 

גוי לא זכה לקבל תורה,יהודי כן. הקב"ה בחר בנו,רומם אותנו וקידש אותנו לפני שקיימנו את מצוות, קודם מתן תורה בכלל,זה מעלה אותנו למדרגה גבוהה ביותר ומובדלת בתכלית משל הגוי!!!

הגוי כמו שאר הבריאה נוצר בשביל שהיהודי יקיים בשלימות את מצוות הקב"ה,אין כלל השוואה (כולל בגוף,לא רק בנשמה!)

גם לגוי יש ייעוד עצמי בעולם, ללא קשר ליהודי,

רק שחבל שלרוב הגוי משחית את ייעודו  ומקלקל אותו.

הנוצרים טענו שישראל זה מי שמאמין והוא ישראל האמיתי ולא משנה אם הוא מזרע יעקב או לא ולהפך אף מי שהוא מזרע יעקב בחוסר אמונתו אינו ישראל אמיתי עוד.

להזכירך ההלכה הוא שאם האמא יהודיה הוא נשאר יהודי וישראל שחטא ישראל הוא. ומהו ישראל? ואבדל אתכם מן העמים להיות לי  לא אתה מבדיל את עצמך מן העמים אלא הבורא מבדיל זה תלוי בך. מה שאתה יכל לעשות זה לממש את הפוטנציאל שלך כיהודי. יהודי גם רשע בסופו של דבר יתנקה בגהינם וילך לגן עדן. ואין כך הדבר לגבי גויים.

כל גוי שייך לאומה שלו וממילא מי שמעליו זה השר של האומה. לעומת זאת ישראל שייכים לה' (בן של אבא חילוני הרי הבכור שלו קדוש וצריך פדיון הבן) והתפקיד שלו הוא לגלות את ה'. לעומת שאר האומות תפקידם לגלות את השרים שלהם בשביל להוות הכנה לגילוי ה' בעולם.

אז ככה.. ערבים הם האויבים שלנו!! יש אוליייי ערבים טובים אבל לא בגלל זה אנחנו נחשוב לפני כל ערבי 'רגע.. ערבי טוב או לא?' וואלה ללא!!

אנחנו צריכים לכבד אותם ברמה מינימלית ובסיסית בלבד!! לא יותר מזההההה..

ה לא אוהב אותםםם!! הוא אולי רוצה שנהיה אור לגויים וזה כולל גם קידוש שם השם בעולםםם אבל לא כמו שרשמתם פה חלקק. "מצטערת" נורא. אך אני לא מסכימה!!

חחח סתם יצא לי חרוז..

יתברך שונא את עשו.  רק גוי ששומר 7 מצוות בני נח , ומאמין בתורת משה בעיקרון מצויים להחיותו. 

בכלל צריך לבדוק בכל דבר מה ההלכה אומרת , ולא לפעול רק לפי הרגש. זו טעות נפוצה היום. 

ומוות למחבלים.

אולי משום שבדורינו  ערבים מציקים לנו אז יותר שונאים אותם, אבל בדור הקודם הגרמנים הציקו. 

לא צריך לקלל, לשנוא אחד שלא הזיק לך.

אין הבדל בין ערבי לבין גוי אחר.

אם כי קל לנו יותר לשנוא ולתעב ערבים בגלל המצב הבטחוני,

אבל אין הבדל.

הן את הערבי והן כל גוי מכל סוג שהוא צריך לכבד, לא לקלל.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...