ומה היחס לערבים?
אולי זה בכלל אותו דבר. אולי אין הבדל ביחס בין גוי שוויצרי לבין גוי ערבי?
צריך להתייחס אליו בכבוד ובאנושיות , לגבי ערבים זה מורכב כי אנחנו שונאים את האויבים שלנו , ולא כולם אויבים , אבל מי שברור לנו שהוא אויב אז נשנא אותו , וגם אם זה גוי אחר שצורר אותנו ,
חביב אדם שנברא בצלם נאמר רק על אדם הראשון , ועל היהודים שהם הממשיכים שלו. ( הפסוק כי בצלם אלוקים עשה את האדם , הוכנס מאוחר מאוד בטעות למשנה עצמה . הוא לא בכתב יד מוסמך שנקרא קאופמן) .
כל ההמשך במשנה הוא חביבין ישראל.
כמובן שזוכרים לטוב כל גוי שעושה דברים טובים.
ערבים שלא אויבים שלנו כמו איזה שבט ערבי בסאהרה הם כמו כל גוי.
ערבים בארץ שעושים הכל נגדנו - אסור לאהוב .מי שאוהב את האויב שלנו - שונא אותנו.
ובתור עובדה. אלו שכן אוהבים את הערבים שנגדנן גם שונאים יהודים טובים כמו הנוער בגבעות .
או שאת לא מגדירה אותם אויב?
זה ידוע, כל גוי- אדם.
אבל (אבל גדול), יש לנו עניין עם אויבים (חוץ משבעה עממים ועמלק), ועם אויבים ישנם כללים פשוטים מאוד.
א. הקם להורגך-השכם להורגו.
ב. לא תעמוד על דם רעך.
ג. ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם.
ד. לבוא לעזרת ישראל מיד צר.
וגם אם שוויץ תכריז מלחמה- כנ"ל. היחס בתור פרט מסתכם בשלום בבוקר וחסל. וגם ממילא אסור למכור/לקנות להם/מהם. במיוחד מאויב. ובתור עם- זו הארץ שלנו, אז תעופו מכאן!!!!!!!!!!!!
אנחנו במלחמה עם הערבים, וככה אמור להיות היחס אליהם.
אם לא היינו איתם במחלמה, אז היחס אמור להיות מכבד, אבל לא בארץ. אלא אם כן הם ישמרו 7 מצוות בני נח.
כל דבר שהקב"ה ברא בעולמו יש להעריך אותו ולכן גם אם נוקמים/מוחים זכרו(כעמלק)/כחלק ממלחמה/כל דבר אחר, עושים זאת מפני הצווי ולא מפני שינאה כל שהיא...
"הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ י-ה-ו-ה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט: תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי"
ויש עוד הרבה.
ע"פ הרמב"ם, המוסלמים גם עובדים את הקב"ה והם לא עובדי ע"ז, בניגוד לנוצרים.
אבל מהצד הרעיוני, אין שום הבדל בין מוסלמי לנוצרי, בין "פלשתינאי" לצ'כוסלובקי לגרמני.
אנחנו נגד הרוע "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק".
הגוי היחיד שמצווה עלינו לשנוא אותו הוא עמלק, וגם אז, אם שומר שבע מצוות בני נוח, פקע ממנו דין מוות.
ולא רק, אלא שיש הרבה דעות שעמלק שהתגייר גיורו גיור.
אמנם אנחנו פלורוליסטים, ולא גזענים, אבל גוי הוא במדרגת מדבר, ויהודי הוא במדרגת יהודי!
בגוי יש רק נפש אלו-ה ממעל, וליהודי, נשמתו היא נשמת ה'!!
קדושת הגוי היא מהצד הבחירי, וקדושת היהודי היא מעצם היותו, של הצד הסגולי שלו!!
אולי על פני השטח הם נראים דומים, אבל יהודי שאינו שתו"מ,
עדיין קיים בו הצד הסגולי של נשמת כלל ישראל, והוא קדוש ויש לו חלק לעוה"ב מהצד הסגולי של נשמתו.
לעומתו, הגוי, קדושתו היא רק מהצד הבחירי (של מעשיו) ועל פי מעשיו הוא זוכה לגן עדן.
ממליץ לך ללמוד קצת מכתבי הרב, הם מלאים בסגולת הנשמה הישראלית כנגד הנפש הגויית.
בנביא כתוב "הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור "
גם בזמן שמנאצים את ה' הם קרויים בנים של בורא עולם.
ומהו "שובו בנים שובבים" שקורא להם בנים מורדים. אם ח"ו היה לך בן שמורד בך האם לא היה שום הבדל בינו לבין שאר בני אדם יותר? תמצא לי אזכור כזה על הגויים להפך בדור המבול כתיב כי נחמתים כי עשיתים שהעולם יש לו להחרב והשאיר את נח ורק לאחר שבנה את עם ישראל מאברהם מתברר למפרע שמה שכתוב בהבראם בזכות אברהם נברא העולם.
תראה את אבשלום שניסה להרוג את אביו דוד המלך ועדין אהבו אביו והוציאו מדינו של גהינם באומרו אבשלום בני בני.
ההבדל בין ישראל לעמים הוא שכל מי ששייך לעם ישראל הבורא הוא מלכו ומתערב אצלו וכמו שכתוב בנביא "חי אני נאם אדני יהוה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם " ועל כן מזמן מתן תורה שקבלו מלכותו בהכרח שאם לא כן היה חוזר העולם לתוהו ובוהו הרי כל יהודי מחוייב להיות עבד בין שיעשה מעשה עבד ובין שלא.
לעומת הגויים שאין ה' מלכם ולו עליהם נאמר לבלתי ידח ממנו נדח רק ישראל שקשורים לבורא עולם בעצם כמו בן שקשור לאביו רק הם מחוייבים לעבודת ה'. לעומת שאר העמים הרי שאין בהם קשר של הכרח בינם לבין הבורא ואין להם הבטחה שישובו בתשובה ואף אם מתנהגים כיאות הרי זה כמו חבר טוב.
לא כמו בן.
ראית את חז"ל שאמרו בתנא דבי אליהו שתורה וישראל קדמו לעולם ולא יודעים מי קדם ואמרו שישראל קדמו לתורה. כלומר קדמו במעלה. כלומר הקשר בין ישראל לה' יותר גבוה בין התורה לבין ה'. אלא שכדי שיוכל קשר זה להתגלות צריכים ישראל לחיות על פי תורה. כמו בן שיראו שבן הוא בנו כשמבין את רצון אביו ומתנהג כבן אך גם בלי התנהגות הראויה לבן הוא בן ממש לא פחות מבן צדיק
כמו שאמרת מי ששייך לעם ישראל מתייחד בכך שאני ה' א-לוהיכם בהכרח וזה אינו תלוי בו.
כלומר השתייכותו לעם ה' היינו השתייכותו לכלל ישראל הרי הוא שייך לה' בהכרח. כי להיות שייך לעם ישראל פירושו להיות העם שעליו נאמר אני ה' א-לוהיכם.
הגורל של מי ששייך לעם ישראל שונה מעצם השתייכותו לעם ישראל. לעומת שאר הגויים אין הגורל שלהם להיות עם ישראל שלעתיד לבא כתיב והלכו גויים רבים ואמרו לכו נעלה אל ה' ה' ויורהו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
מי ששייך לעם ישראל שייך לממלכת כהנים שמטרת הכהן הוא ללמד תורה. והרי גורל העמים הוא לבא לקבל תורה.
לא מצפים מהגויים להתגייר, כך שתאמר בסוף כולם התגיירו ואין הבדל. לא!! מי ששייך לישראל הוא בעל גורל שונה עליו נאמר חלק ה' עמו הם חלקו של ה'. ומי שהוא גוי הוא תחת השר של האומה הוא שייך לעם בעל מהות אחרת לגמרי שייך למלאך של האומה. לעומת יהודי מצד הכלל שבו הוא שייך למהות של הנהגת ה' בעולם.
ועל כן מצד פרטיותו הוא יכל להתדמות לגויים אך השתייכותו לעם ישראל היא אינה מקרית כלל אלא עצמית כמו שאמרת חילוני אינו צריך להתגייר הוא שייך לעם בין אם הוא רוצה או לא.
גוי שמתגייר הוא משנה את השתייכותו הכללית בעצם להיות שייך לעם היהודי ולא יוכל לחזור אחורה.
זה שגוי יכל להתגייר זה באמת פלא, שאפשר לעשות צעד שאי אפשר להתחרט. אך כמו שאמרת בעצמך יהודי לא יכל לצאת מהעם שלו, ששייך לה' ממילא ההבדל בין יהודי לגוי ברור.
יהודי מצד הכלל שבו שייך לה' בעצם וגוי אינו שייך לה' בעצם מצד הכלל שבו אלא שישנו פלא מסויים שקרוי גיור ויכל להשתייך אך מכאן ואילך לא יוכל לחזור אחורה. כי מצד הכלל שבו יש כבר שינוי מהותי.
מצד הפרט שלהם באמת יהודי וגוי יכולים להיות דומים ואפילו יהודי יכל להיות יותר גרוע מכיון שמצד הכלל שבו יש לו תפקיד בעל אחריות יותר ומעילה בתפקידו גורמת נזקים יותר.
הסבר על פרק ב' מומלץ באתר: חבד-אור אין סוף,משום מה לא נותן להעתיק קישור, אפשר למצוא באתר גם הסבר על פרק א' , אבל פרק ב' יותר קשור לנושא.
אבדוק בהמשך מקור מדויק על מעלת הגוף, אבל בכללי-בחירה אמתית היא בחירה בין שני דברים שווים לגמרי, מסתמן שהגוף שלנו ושל הגוי היה שווה קודם הבחירה, מהרגע שנבחר גופנו שתיכנס דווקא בו הנשמה האלוקית(כפי שמוסבר במקורות שהבאתי),התעלה גופנו למעלה גבוה משל הגוי ע"י אותה בחירה.
סיכום: הקב"ה בחר בגופנו וזה מה שהעלה אותו למעלה גבוהה יותר מגוף הגוי.
ז"א, שעושה חסד בשביל עצמו.
השינאה בהזאת ל"מתנגדים" ממש לא מצויה אצל החסידים הרציניים ( ולכל הסיפורים של חבד על מתנגדים לא צריך להקשיב).
מי החליט שהשתמשתי בזה ככינוי גנאי?! כתבתי עובדה,לא ציינתי אם זה בקטע שלילי או חיובי.
אחלק את התשובה לסעיפים. כיון שזהו באמת נושא עמוק הנוגע לזהות העם היהודי.
http://www.daat.ac.il/daat/history/tnuot/yahadut-2.htm שמסביר את דעת הנטורי קרתא ומסביר היטב את מהות הציונות שנסתה להפוך את התורה לדת ומדוע החרדים מתנגדים לציונות. מצטער להודיע לך נפלת למינות שהיא מהות הציונות. (אינני חרדי אני ציוני דתי (אף שאיני מסכים עם מהות הציונות))
נסיים בנימה אופטימית. חז"ל מלמדים אותנו שלכל אומה יש שר כלומר כמו שמהות ישראל היא מלכות ה' שהוא מלכם, מהות כל אומה היא להיות תחת ממשלת השר שלה ועל כן יש לכל עם שפה משלה וכמו שכתוב בפירוש על בהנחל עליון גויים שהפרידם לשבעים עמים בדור הפלגה ובלל שפתם והיינו מפאת שקיבלו מהות אחרת. ועדין לא היתה שנאה לישראל אלא ממתן תורה. כי הרי התורה נועדה לכל האומות כמובא במסכת שבת "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשון" שכך ידעו האומות שהתשובה כיצד לחיות את חייהם בדרך המתאימה למהותם שהרי שר הוא חלק מן מלכות ה'. הוא דרך ישראל וכשישראל אינם מדריכים את האומות כראוי שעל כן קרויים כהנים שתפקידו ללמד תורה."כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" וכן הרי הוא שליח ישראל לעבוד את ה' בפועל בקרבנות בבית המקדש כך ישראל צריכים להיות שליחי האומות להדריך כיצד לקיים בפועל את עבודת ה' כיצד לחיות חיים של משמעות אמיתית לכל. וכשרואים שהם בסבל ויודעים מצד השר שבהם שלישראל ישנה התשובה ואינם נותנים להם הרי הם שונאים אותם. ולעתיד לבא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה שכולם ידברו לשון הקודש ותתפשט ישראל על כל הארצות אך עדין יהיה הבדל בין ישראל לעמים אף שכולם יעבדו שכם אחד את ה' והוא שישראל יהיו בבחינת כהנים להם וכמו שכהן נבדל משאר עמו בכך שתפקידו הוא לעבוד בפועל ותפקיד ישראל לשלחו לעבוד את ה' בשבילם. ואז השבעים עמים על אף שישמרו את יחידותם שמהותם היא השר דרך ישראל ידעו כיצד להתאים את השר של הם למלכות ה' וכמו שכתוב והלכו גויים רבים" שעדין ישארו גויים. "ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורהו מדרכיו" ולא כל דרכיו אלא רק המתאים להם.
אני רואה שאתה אדם רציני. הופתעתי מהתשובות שלך למרות שלא ענית על הכל אבל ענית מספיק. לקח לי זמן לתגובה כי באמת זה נושא עמוק הכנסת אותי לתוך דיון הלכתי הייתי צריך לחקור קצת. זה משמח אותי מכיון שזה עוזר לי לפשט את הרעיונות יותר טוב וממילא להבין יותר טוב. והנה הסברים נגדיים לכל טענה.
(מצטער על אי העקבה של המספור איני יודע כיצד לתקן זאת לשם נוחות צרפתי את הכל מחדש בקובץ התשובה.docx)
במתן תורה כתוב "היום הזה נהיית לעם" בלי התורה אין דבר המאגד את עם ישראל להיות שייך לאותה קבוצה הנקראת בני ישראל מלבד התורה. לא לשון כמו שאתה רואה שבגלות כל היהודים דברו שפות זרות אלו מאלו לא ארץ כמו שרואים בגלות וכן עם ישראל נולד כמצרי ולא נולד בארץ ישראל כלל. ואף שישנו מוצא משותף של אברהם יצחק ויעקב הרי גר שנתגייר שייך לעם היהודי כמו לכל אחד אחר. וכדבריך כמו שהבאת את הרמב"ם שיכל לומר א-לוהי אבותינו א-לוהי אברהם יצחק ויעקב. וכמו רבי עקיבא שהיה בן גרים ושייך לעם ישראל. מכיון ששייך לדרכי החיים שהתוו אותם האבות. ובכלל כל בני האדם באו מנח ויש לנו מוצא משותף וכשישראל נולדים בתור העם הצרפתי מה מבדיל אותם מהעם הצרפתי? הרי יהודיה שהתחתנה עם גוי צרפתי הבן שלה יהודי על פי הלכה שייך לעם היהודי. אז מה מפריד?? ואף דת אינו יכולה להגדיר עם: תראה את כל הדתות, שיכולים להיות בעלי דת אחת ולהיות שייכים לעמים אחרים.
לכן כשאחד שייך לעם היהודי למרות שפרק עול והשתמד פירושו ששייך לעם של התורה. משום שהגדרת העם היהודי הוא העם שהוציא אותו הבורא ממצרים ונתן לו את התורה. כיון שהוא שייך הסטורית לעם זה, כיון שעל פי ההלכה אם נולד לאמא יהודיה שייך לקבלת התורה ומחוייב במצוות כמו כל יהודי הרי הוא שייך לעם היהודי. לעומת גויים שאם יקבלו עליהם את התורה ויעשו לפי התורה בלי גיור, אינם נחשבים יהודים כי התורה אינה דת שכל מי שהולך לפיה נקרא יהודי. אלא קודם כל היא בסיס הרעיון המאחד את הקבוצה שנקראת העם היהודי כפי שנתגלה הדבר בהסטוריה. אם אתה קשור לתורה בלי קשור הסטורית לתורה אינך יהודי מה שאי אפשר לומר לגבי הגדרת דת. שאינה נכונה בעליל. בלשון הקודש לא קיים המובן דת במובן שאתה מציין אלא רק כפקודה מאת המלך.
ועל כן לומר שאין הבדל בין יהודי לגוי היא טעות גמורה!! מכיון שיהודי קשור לתורה ולא-לוהי ישראל שהוציא את ישראל ממצרים מעצם השתייכותו ההסטורית לעם היהודי. כך שאין לו ברירה אלא הוא כבול בגורל התורה מכיון שכבול בגורלו של עם ישראל כפי שנקבעה על פי ההלכה מיהו יהודי. ראה למשל את השואה שהיא רדפה את כל המתבוללים היהודים מפאת ששייכים לעם היהודי גם שלא ברצונם וממילא שייכים בהכרח אל ה' נותן התורה. לעומת גוי שאינו שייך בעצם אל ה' ואם בוחר לילך בדת העובדת את ה' זהו מקרי לו ויכל לשנות אותה מפני שהדת אינה מגדירה את הזהות שלו אלא רק את דרך חיים שלו. לעומת זאת זהותו של היהודי מוגדר הסטורית על פי התורה. וממילא זהותו קשורה לא-לוהים ויש לו חלק בא-לוהי ישראל גם אם לא ירצה.
ושוב תבדוק!! זה היה חידוש הנצרות לקרא "ישראל אמיתי" מי ששייך לדת ישראל שיצר יש"ו ולאו דוקא בני אברהם יצחק ויעקב כמו שטענת שאין הבדל בינם לגויים אלא רק השתייכות לאמונה. ולמרות זאת כל חכמי ישראל יצאו נגדם אף שבתחילת הנצרות היהודים נוצרים שמרו תורה ומצוות אלא שהגדירו את התורה כדת כהגדרתך.
ביתר ביאור, שהתורה אינה דת.
התורה הם מצוות של העם היהודי, צריך להיות יהודי בשביל להיות שייך לתורה. יצירת עם ישראל היתה על ידי הבורא שהוציא אותנו ממצרים כשהיינו שייכים לתרבות המצרית. עבדים של מצרים נכון, ממוצא עברי ושמרנו על זה בלי רצון להתבולל. אך כמו שאר עבדי מצרים ממוצא אחר. היינו עבדים בלי דבר שמייחד אותנו לעצמנו. לא היתה לנו התפתחות הדרגתית כמו שמשפחה באה בארץ ונאחזה בה וגדלה עד שנהייתה לעם. לא היה שום תהליך טבעי!!
אלא הבורא הוציא אותנו בפעם אחת, ונתן לנו את התורה. וזוהי היתה מטרת היווצרות ישראל כעם בדרך לא טבעית. ועל כן הסותר את התורה, הרי הוא סותר את מטרת המצאות ישראל כעם בעולם. שכיון שהוא עם היוצא מגדר הטבע, כאילו קם בעצמו ונעשה לעם בכח! כבש את ארץ ישראל, עד שנהיה לעם וזה היה בלי תהליך טבעי. נמצא שהשמירה של עם ישראל להיות עם! היא התנגדות לטבע. לעומת שאר העמים שהם עמים טבעיים שסיבת הווצרותם טבעית, ויש להם בנוסף גם דת. אך בלי התורה אין לעם ישראל לא סיבה טבעית להיות ישראל וגם לא מצד עצמו שיהיה לו תכלית לגלות את הבורא להדריך את העולם הטבעי לחיות בדרך הבורא.[1]
לכן ישראל בלי תורה פירושו חוסר בזהות של עם ישראל, והיא תכליתו. לעומת שאר העמים שאינם זקוקים לתכלית כיון שזהותם היא בסיבה טבעית. ואין זה חיסרון בזהותם.
"אני ה' א-לוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-לוהים אני ה' א-לוהיכם" פירוש: אני הוא הבורא השופט שלכם שבהסטוריה התגלתי כמי שהוצאתי אתכם ממצרים. שהייתם בבית עבדים ולא הייתם מוגדרים בכלל כעם ישראל ורק מכיון שהוצאתי אתכם להיות לכם לא-לוהים שהרי למטרה זאת הוצאתי אתכם ממצרים כמו שאמר משה "שלח את עמי ויעבדוני". לכן מבחינה הסטורית "אני ה' א-לוהיכם". המלך שלכם וכדברי שמואל אל העם אינכם צריכים מלך מכיון ש"וי-הוה אלהיכם מלככם". ולכן מבחינה פרקטית אינם צריכים מלך כי יש לכם כבר מלך.
אין זו הגדרה סטטית!! שהרי כך נשבע ה' "חי אני נאם אדני יהוה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם "כלומר זה לא שה' הוא מלך בלי קשר לתורה ומצוות שפירושו חיוב לקיים דבר ה'. כי בהסטוריה כבר ידאג ה' שנקיים את התורה ומצוות מכיון שההשתייכות ההסטורית שלנו להיות חלק מעם שמלכו הוא ה'. תמנע מאתנו למרוד בה' וכמו שמי שתחת ממשלת מלך מלכותו תחייבו לקיים את דבר המלך. והדבר נעשה על ידי אומות העולם וכמו שאמרו חז"ל שכשירד התורה בסיני ירדה שנאה לעולם. פירוש שהתורה איננה קשורה רק לעם היהודי אלא לעולם כולו. ולכן כשישראל אינם הולכים בדרך התורה הרי שהאומות כבר יחזירו אותנו בשנאתם ויזכירו לנו שאנו עם ה' ואין לנו בחירה בכך כי "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".
וכמו בשואה כיון שיהודים שייכים מבחינה הסטורית לעם שהוציא ה' ממצרים על כן אף אלו שהתבוללו קשורים לגורלו של העם היהודי. ושנאת הגויים באה למנוע מהעם היהודי לעזוב את התורה ומצוות. וכמו שמצינו בתנ"ך שכל עוד עם ישראל עבדו עבודה זרה ועזבו את ה' באו הגויים והיכו ושעבדו בהם וכך סבלו מן הגויים.
על כן, אף כשיהודים עוזבים את ה' וממירים דתם ועובדים עבודה זרה אין הם פוסקים להיות יהודים השייכים לעם שמלכו הוא ה' (ולא מכיון שזאת הגדרה סטטית) מכיון שהגויים כבר יזכירו לנו מי אנחנו מבחינה הסטורית ולא יתנו לנו לסטות מהמסלול ההסטורי בו סלל לנו הבורא במתן תורה. ולהיות כמו הגויים. האומות חשים את השנאה את ההבדל בין ישראל לגויים וכמו ראש האדם כשנפגע משפיע על כל הגוף כך ישראל אותיות לי ראש כשיוצא מדרכי התורה פוגע הוא בגויים ועל כן הגויים פוגעים בנו חזרה להזכיר לנו שאנחנו י-ה-ו-דים!!
האנטישמיות שומרת שמלכות ה' לא תהיה סטטית (שנהיה בעלי נשמה א-לוהית שמחברת אותנו לעם ישראל ועדין איננו מקיימים מצות.) ונחיה כמו הגויים. אלא שמלכות ה' תהיה אצלנו חיה ובועטת.
נוסח ברכת המינים המקורי הוא 'למשומדים' וכו'. וכבר פרש"י לברכות (בנוסח המקורי כמובא בדק"ס, ולא כמצונזר בספרים שלפנינו) בזה הלשון: "ביבנה תקנוה לאחר זמן מרובה, קרוב לתרבותו של ישו הנוצרי, שלמדו להפך דברי אלקים חיים". (וכן העתיקו הנמוק"י והרשב"ץ בפירושיהם שם).
, דור קטיע. בקי, בקיע (סנהדרין ה
"]:והנה אונקלוס המתרגם נשתמש בלשון זה, ובאר הכתוב 'כל בן נכר לא יאכל בו' (שמות יב, מג) 'כל בר ישראל דאשתמד', ובזמן שנתנה תורה, וגם כמעט כל הזמן שהיה פסח נוהג לא היו עדיין בעולם אותן אמונות של אומות המושלות עתה ברוב העולם, ונאסרו המשומדים בפסח על פי הקבלה האמיתית. גם אין טעמו של המתרגם לקרותן משומדים מענין שמד אפילו יהיו עובדי עץ ואבן, שאין דרכו לתרגם השמות כי אם על פשוטו של מקרא, והוא אומר כאן 'בן נכר', אף אונקלוס לא נתכוין לכנות לו שם לגנאי ולקללה, אלא זהו ממש פירושו, שעל בן נכר באה הקבלה, שפירושו מי שנתנכרו מעשיו (רש"י עה"ת), שהוא עם היותו מכיר רבונו ויודעו, מתנכר אליו.
והוא הענין בעצמו המכוון אצל המתרגם ב'בר ישראל דאשתמד', זה ברור מאד. על כל פנים נראה לעין בריא הראות, שהרצון בו על האנשים הפושעים בו, ומזידים ומורדים בה' נאמר" (יעב"ץ, לוח אֶרֶשׁ א, קנט(.
ובתשובת הגאונים מוספיה (ליק) סימן כג: "כך הראוני מן השמים שמשומד אינו יורש את אביו ישראל מאי טעמא דכיון דאשתמד ליה נפק ליה מקדושה דישראל ומקדושה דאבוה ואשכחינן דלא הויא ירושה אלא לבר ישראל דמתיחס בתר אבוהי דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך זרע כשר דמתיחס אחר ישראל דכתיב להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך מי שזרעו מיוחס אחריו יצא משומד שאין מתיחס אחר אביו ישראל ושוב מצינו באברהם אבינו כשאמר לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך אעפ"י שהיו לו ישמעאל ויצחק לא פרע חובו אלא יצחק שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע וכשבא יצחק אע"פ שהיו לו עשו ויעקב לא פרע חובו אלא יעקב ונכנס למצרים. וכן לירושה אינו יורש אלא זרעו שמתיחס אחריו ונקראת משפחת אביו על שמו אבל משומד מתעברת נחלה מאומה לאומה ואין עושין כן."[2] מכאן שהגדרת ישראל משומד (בן נכר) היא: שיצא מקדושת ישראל ומקדושת אביו כי אין נקרא על שם משפחת אביו עוד כיון שלא מתקיים בו הפסוק "להיות לך לא-להים ולזרעך אחריו" ועל כן אינו בכלל ירושת ארץ ישראל. ואינו נכלל בהבטחת ה' לעשותו לגוי גדול לירש את ארץ ישראל.
והרמב"ן הגדיר זאת כך "וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים, והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום" ומ"מ נקרא בשם ישראל שנאמר חטא ישראל שאע"פ שחטא ישראל הוא. (וכמו בדור אחאב שהיו עובדי עבודה זרה אמר "ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם, נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך" (מלכים א כ לא( כלומר שעדין קשורים למורשת ההסטורית של עם ישראל עד שאחאב קשור לכל מלכי ישראל.)
ואין ע"ז מכונה זנות בנביא בלבד אלא אף בתורה וכמו "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי איתו וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלוא על כי-אין אלוהיי בקרבי, מצאוני הרעות האלה ואנוכי, הסתר אסתיר פניי ביום ההוא, על כל-הרעה, אשר עשה: כי פנה, אל-אלוהים אחרים ועתה, כתבו לכם את-השירה הזאת, ולמדה את-בני-ישראל, שימה בפיהם: למען תהיה-לי השירה הזאת, לעד--בבני ישראל כי-אביאנו אל-האדמה אשר-נשבעתי לאבותיו, זבת חלב ודבש, ואכל ושבע, ודשן; ופנה אל-אלוהים אחרים, ועבדום, וניאצוני, והפר את-בריתי והיה כי-תמצאנה אותו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו: כי ידעתי את-יצרו, אשר הוא עושה היום, בטרם אביאנו, אל-הארץ אשר נשבעתי." והיינו שאף אם הוא ישראל שנאמר עליו חטא ישראל וגם עברו את בריתי. מכל מקום ישראל שחטא ישראל הוא והקשר בניהם נהייה קשר של הסתר פנים שמוצאים אותו רעות. ותמיד קשור אל א-לוהיו אם בדרך טובה או בדרך רעה. והקדושין לא מופרין לעולם.
והנה לך הגדרה מהכתוב עצמו, שתמיד ישנו קשר מיוחד בין היהודי אל ה' כמו קשר של קידושין אלא שאפשר לו במעשיו להתנכר לקשר זה, שקשר זה כבר מוכרח ואינו תלוי במעשיו. (בשביל להתגרש צריך גט בלי זה אינו יכל להחליט הקשר נגמר אלא הקשר כפוי עליו) כך ישראל שחטא תמיד קשור לעם ישראל ולה' אלא שבמעשיו מתנכר לקשר זה. ועל כן מתנהלים אתו לפי מעשיו.
ועל כן ברור מדוע ההלכה מציינת דוקא קידושין שקידושיו קידושין משום שהוא המשך הקשר המקודש בינו לבין ה' ומכח זה יכל אף להמשיך קשר זה ולהקים "בית בישראל".
יצא לנו שיהודי משומד במעשיו מתנכר לעמו ולאביו שבשמים (ראה רמב"ן) ומכל מקום קשור אליו בקשר מוכרח שלא כמו הגוי שאינו קשור בהכרח אל הא-לוהים אלא בקשר מקרי.
וכעת נבין את עיקר ההלכה שישראל משומד הרי הוא כגוי לכל דבריו:
לשיטת רש"י ברור אם כן שאף משומד הרי הוא יהודי ושונה הוא מגוי אלא שחושדים בו כגוי, אך מעשיו ממש מצות וממש עבירות.
זאת אומרת הקשר של הקידושין של היהודי קודם שנשתמד ממשיך להתקיים ולא נאבד, ולפי דבריך שאין הבדל בין יהודי לגוי באותו זמן, אין הקשר צריך לחול. ואף על גב שבמפורש כתוב שאם מקדש קידושיו קדושין. הרי אני מדבר אף לשיטת הרדב"ז שהקדושין הם מדרבנן וכמובא בשו"ת רדב"ז חלק א' סימן שנא: "דקדושי מומר לאו דאורייתא נינהו אלא משום חומרת אשת איש אמרו מומר שקדש חוששין לקדושיו דמדין תורה הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו" והחשש הוא כפי שיובא בתשובת מהר"י מינץ שמא עשה תשובה באותו זמן וקידושיו קדושין. אלא אפילו לשיטתו הרי רק מעשיו מכאן ולהבא משעה שנשתמד נידונים כמעשי גוי ועל כן מדאורייתא לא פועל דבר, מכל מקום הרי עדיין יהודי וקשר הקדושין שלו (מצד דין יבום) נמשך ולא נאבד משעה שנשתמד. והמעשים שנעשו קודם היותו משומד כיון שחלו מדאורייתא הרי לא אבדו ממנו כיון שעדין שייך לעם ישראל. שאם היה כדבריך שאינו עוד יהודי אלא שאינו צריך גיור, הרי צריכה הזיקה להאבד שכל דיני התורה לא חלים עליו.
ואם סוברים כרדב"ז הרי קודם שנשתמד הרי מעשיו הם בקדושה כלומר יש להם תוקף הלכתי מדאורייתא, אך לאחר שנשתמד יצא מקדושת ישראל כמו שראינו בתשובות למעלה. ועל כן אין להם תוקף הלכתי מדאורייתא, אך כל פנים הרי הוא שייך לעם ישראל אף שיצא מקדושת ישראל כיון שבלידתו הרי היה בכלל קדושת ישראל ועל כן מעשה לידתו כיון שהיה לו תוקף הלכתי הרי נמשכת השפעתו עד סוף הדורות גם לאחר שנשתמד שנידון כמו ישראל שבה על הנשואה ולא כגוי הבא על הנשואה. וישראל שחטא ישראל הוא. ורק לגבי מעשיו נידון כגוי ולא לגבי זהותו (היינו שתמיד בשם ישראל יכונה).
היינו שנוקט כשיטת רש"י שיש להסתכל עליו כישראל חשוד ועל כן קונסים אותם בכך.
ואף שאפשר להביא הוכחות שישנו דבר כזה כלל כמו שמובא שספירת המלכות נקראת שכינה ונקראת כנסת ישראל וגם מובא לשון זה אצל חז"ל במדרשים מעבר לזוהר. וכמו שמובא בנפש החיים שער א "סוד כנסת ישראל שהיא שורש הכנסיה של כל נשמות כלל ישראל יחד."
ובשער ב בנפש החיים בהגהה "לכן כלל ישראל יחד נקראין איברין דשכינתא. ע' זוהר פנחס (ח"ג רלא, ב) ושם (ח"ג רלח, ב) ריש ע"ב, וד, (ח"ג רנב, ב) סוף ע"ב. וזהו ענין הכתוב הלוך וקראת באזני ירושלים כו' זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. כינה הכתוב כל ישראל בשם ירושלים. כי היא היתה כנסית כלל ישראל בעלותם ליראות פני האדון ה' ברגל. ושם קבלו כלל ישראל שפע תורה קדושה ויראה כ"א לפי שרש אחיזת נשמתו מכנ"י {מכנסת ישראל} . ולזה נקראת ירושלים של מעלה ז"ש אהבת כלולתיך ר"ל כלילות. וזהו ענין שכינה הנזכר בכל מקום פי' הפשוט של שכינה. היינו קביעות דירה. "
ואמרו חז"ל שרק על ידי עשרה מישראל השכינה שורה היא כנסת ישראל. אם כן הכלל נבחן בפני עצמו. וכן מדוע משה ואהרון שמואל ודוד רבי יהודה הנשיא הרמב"ם הגר"א אינם יכולים לפי ההלכה להחשב למניין שעליו שורה השכינה?. ולעומת זאת עשרה יהודים פשוטים שכינה שורה וכל הדינים של המניין חלים עליהם? שאם יש רק קבוצה שהיא אוסף של פרטים, בודאי אוסף של גדולי ישראל יותר חשוב מאוסף של עשרה יהודים פשוטים!! אך בפלפול אפשר להתכחש לכל דבר, הבאתי זאת בשביל האחרים שלא החליטו בדעתם.
מכל מקום, אני איישב את הקושי בדרך הכי פשוטה שאני יכל. כדי ליישב את הקושי בקבלת המושג כלל כדבר הנידון בפני עצמו. שבאמת הוא דבר המעורר פליאה! אף שאין לי אסמכתא, מכל מקום הוא תירוץ על דרך ואבעית אימא שהעיקר שהזרות של המילה 'כלל' תיושב לא משנה באיזה דרך. אך האמת עד לעצמו.
ההבדל בין כלל לקבוצה: כלל הוא דבר המקשר את הפרטים בהכרח. וקבוצה הוא דבר המקשר את הפרטים במקרה.
ויובן בשתי חלקים:
א. הוא שהפרטים מתקשרים לכלל בהכרח ולא בבחירה. לדוגמא אנשים יכולים לשנות את דעתם וממילא הרעיון שמקשר אותם לאנשי הקבוצה כבר אינו מקשר אותם. לעומת רעיון המשפחה שמקשרו למשפחתו גם אם אינו מעוניין ברעיון זה.
ב. שהפרטים מתקשרים אחד אל רעהו בקשר מוכרח מפאת הכלל. בקבוצה למשל ניתן ליצור קבוצה אחרת על בסיס אותו רעיון ואין קשר בין אנשי הקבוצה הראשונה לאנשי קבוצה השניה. לעומת זאת במשפחה אף שניתן ליצור קבוצה על רעיון משפחה ביולוגית הרי הילד שלו בהכרח יתקשר לאביו שיהיה סבו ואין כאן שתי קבוצות נפרדות אלא תוספת פרטים על הקבוצה הראשונה.
כלומר כל הפרטים לא רק שמבטאים את אותו כלל אלא אף קיימים בכלל בלי הבחנה בניהם ולכן בלתי אפשרי להפריד בניהם גם בצורתם הפרטית, כיון שחומרם הוא אחד.
ועל כן צריך להבחין שתי הבחנות: הכלל בפני עצמו שמקושרים אליו בהכרח. והפרטים הפועלים לפי רצונם. לעומת קבוצה שהרעיון שלהם הוא מקרה ונוסף על הפרטים, ואין הפרטים נמצאים בשני מישורים: במישור הפרט ובמישור הכלל. בכלל: הפרטים נמצאים במישור הכלל בצורת ההכרח. ובמישור הפרט נמצאים לפי רצונם. וכמו משפחה יש את הצד הכללי שהם שהפרטים קשורים אחד לשני בהכרח מצד רעיון המשפחה ויש את המישור הפרטי והם היחסים בין פרטי המשפחה כיצד אנשי המשפחה מתייחסים זה לזה שזה תלוי ברצון הפרטים.
ועל בסיס זה ניתן לומר לאנשי המשפחה שאינם מסתדרים אלו עם אלו תעזור לאחיך הרי הוא המשפחה שלך!! כלומר יש רעיון מופשט הנקרא משפחה אך אין זה מושג בעלמא לשם הגדרה אלא שמושג זה יש לו תביעה אל האדם תעזור לו בכלל שהוא משפחתך, בלי קשר למצב היחס שלך עם אחיך. וכמו בן שיש לו יחסים רעים עם אביו הרי מעבר ליחס הפקרטי שלהם יש קשר של כלל הנקרא בני. ובשעת שרפה יתעורר להצילו לא משנה איך מתנהג ילדו. כי הוא בנו (ברעיון המופשט). לכן כאן אין הפרטים יוצרים את הקבוצה. אלא ההפך הכלל קיים בפני עצמו ומתגלה דרך הפרטים שמתווספים. הכלל יוצר את הפרטים.
כמו הגוף שאף שרוב תאי הגוף מלבד המח הרי מתחלפים עדין נשאר אותו גוף. וכמו שסוס אינו צורת הסוס שהרי גם פסל עם צורת סוס אינו סוס. ואף כשהסוס מאבד את רגליו אנו פוסק מלהיות סוס!
וכשעוסקים אנו בכלל הכונה בגילוי שלו שהרי הכלל תמיד קיים בפרטים.
למשל אף שישנם איש ואשה הקשורים זה לזה במושג משפחה הרי אינם תחת הכלל של המשפחה כל עוד לא נולד להם ילד. אלא בקבוצה שיצרו וקראו לקבוצה זו משפחה. שהרי יכולים ליצור קבוצה זו עם עוד אנשים ולא יהיה זה קשור לקבוצה זו. אך לאחר שנולד להם ילד נוצר כלל שנקרא משפחה והם תחת הכלל זה מעתה בין אם הם רוצים ובין אם לא. הוא נידון בפני עצמו. גם אם כל הפרטים אינם מעוניינים בכך.
כעת אם יופיע האב עם האם. הרי אף ששייכים לכלל הנקרא משפחה יכולים להיות גם בקבוצה הנקראת משפחה ולאו דוקא בכלל. לעומת זאת כשיופיעו אב אם ובן הרי יתגלה לפנינו הכלל הנקרא משפחה. וכשיופיע האב ובנו זהו כבר מצב ממוצע שמצד אחד רק על ידי הכלל יכול להווצר הילד ומצד שני לא מתגלה לפנינו הכלל בשלימותו שהרי בלי האם לא יווצר הבן.
כך לגבי מלכות ה' שהיא מהות עם ישראל, כדי שרעיון זה יתגלה צריך מספר אנשים שודאי לא יכולים להיקרא קבוצה אלא רק כלל. אף שגם ביהודי הדבר הנקרא כלל ישראל נמצא בו. מכל מקום אינו גלוי לפנינו. מהו מספר אנשים שבה כלל ישראל מתגלה? חז"ל אמרו שמספר עשרה השכינה כלומר כלל ישראל שורה. ורק מכאן יש לנו עדה כלומר כלל פחות מכאן אין לנו קבוצה שניתן לקרא לה כלל ישראל אלא רק קבוצה.
ננסה להסביר כך: מהות המלכות אמרו חז"ל דאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו. כלומר כל עוד יש לנו קבוצה שיכולה להסתדר לולי מוראה של מלכות הרי אין לנו גילוי המלכות.
כל אדם יש לו דעת, ופירוש דעת אינה השכלה אלא שההשכלה ניכרת לו כדבר המשמעותי לחייו. על דרך הפסוק או הודע אליו חטאתו אשר חטא אף שידע את מעשה החטא את החטא עצמו לא ידע כלומר לא הכירו אלא היה לו הדבר כדבר זר. כך אפשר שיהיו כמה אנשים שמסכימים על אותה השכלה אך "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונים" שאין ההשכלה מחוברת לחייו של זה באותו אופן שהשכלה זו מחוברת לחייו של זה. אלא יש כאן דעות שונות.
ועל כן כשיש לנו שלושה אנשים יש כאן שלושה דיעות וכשמעמידים אותם על נושא אחד. הרי שניתן להציב שלושה דיעות מתנגדות והדיעה שקרובה לשניהם כדיעה ממוצעת. כך אין אנו צריכים מלכות אלא הולכים על פי המיצוע. ולא צריך דיעה שהיא הזהות שלהם שתאפשר להם להכריע. ובארבע אף שאין הכרעה מכל מקום שייכים לאותו מכנה משותף יש שני קיצוניים ואמצעם הוא הוא שני קיצונים אחרים שאף אם אין הסכמה בניהם מכל מקום השניים הקיצונים כבר הגדירו את המכנה המשותף שלהם.
כך ניתן עד תשעה שיש לנו שתי קבוצות של שלושה שהם קבוצות קיצוניות. ובאמצעם דיעה של הקבוצה האמצעית המגשרת בניהם. אך מעשר אנשים יש לנו עשר דיעות. והרי יש לנו כאן שתי קבוצות של חמש חמש.
קבוצה של חמש מכילה את כל האפשרויות: כמו לבן ושחור שעומדים בשתי נגודים. ואז כן לבן וכן שחור זהו אפור. לא לבן ולא שחור זהו שקוף. גם לא לבן ולא שחור (שקוף) וגם כן לבן וכן שחור (אפור) יוצא אפור שקוף. והרי כשלוקחים חמש דיעות יש לנו כל האפשרויות. אך כשאנו מעמידים על נושא אחד מהו דעתם של עשר הרי יש לנו כל האפשרויות מצד אחד שעומדים כנגד כל האפשריות מצד שני. וכמו קבוצה של חמש היא לגבי שחור ולבן וקבוצה של חמש אחרת היא לגבי צורה עגול לבין קו והנושא שלהם הוא מהו לגבי ציור. וכך שיש לנו שתי קבוצות המתנגדות זו לזו לגמרי ומתקיים אילולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו שכיון שכל אחד רוצה שדעתו תתגלה וכיון שאין דיעה מפשרת לכל הדיעות. שהרי הדיעה המפשרת לקבוצה של חמש היא דיעה מתנגדת לדיעה המפשרת של הקבוצה השניה. ואם בכל זאת מסכימים לעניין אחד. פירושו שישנה זהות אחת המשותפת לכולם בהכרח בלי קשר לדעתם והיא המאפשרת את ההסכמה בניהם. והדיעה הכללית שבהם היא נקראת מלכות.
וכמו שאם ניקח עשרה בני אדם מעשר עמים שונים הרי בודאי שכל אחד רואה מזוית העם שלו. ואם בכל זאת מסכימים פירושו שיש זהות משותפת שהיא שכולם בני אדם.
וכך בישראל ישנה זהות המשותפת לכל פרטי העם והוא מהות העם עצמו שהוא מלכות ה'.
על פי זה מובן מדוע מניין נעשה מגיל שלוש עשרה כיון שפחות מכאן אין לו דעת ואף שקשורים לכלל ישראל הכלל אינו מתגלה כשאין עשרה דיעות (שאינם קלות כאשה שדעתה קלה) מישראל. ועל כן כלל ישראל הרי הוא הדבר שאיחד אותם והוא במתן תורה שהיו כאיש אחד בלב אחד לקבל את התורה. ואף שאפשר שהכלל ישתנה, כיון שהכלל הוא התורה הרי והתורה אינה משתנה לעולמי עד ולכן הזהות הכללית שנתהוותה במתן תורה לא תשתנה כלל אלא רק גילוי הכללים שבה. ובהסטוריה תמיד יהיו שונאי ישראל שיקשרו את שלשלת הדורות.
ככל שהזהות של כלל ישראל מחוורת לישראל הרי יש לו תביעות יותר לבני ישראל לפעול במציאות לפי מהותם. וכלשון הרב קוק (ישראל ותחיתו חלק ב פרק כ) "היא בעצמה בחטיביותה העליונה בצורתה המשוכללת באמונת ישראל" כלומר האמונה של כלל ישראל שהיא זהותם כעם "נותנת את האומץ, ומפתחת את החוב העמוק, לאשר את החיים כולם וכל הפרטים שבהם, מעמק הראשית עד עמק אחרית, לאותה השאיפה המאשרה, הבלתי פוסקת מלפעום בלבבות הקדושים מאשרי א-להים חיים" ככל שהזהות של ישראל ברורה יותר לפרטי בני ישראל, הרי הכלל מהם תובע לבצע את מטרת יעודו.
כן הדבר לגבי הכלל של האומות, שכאשר הכלל הוא אויב של העם היהודי. הרי כל יחיד מהעם הזה, הרי הוא מרגיש את תביעת הכלל של עמו להיות אויב של היהודים.
וכיון שהבאת את הרמב"ם נביא גם ממנו (מורה נבוכים סוף פרק שביעי) "ועל זה העניין מי שלמד איש נין אחד והועילהו דעת, כאלו הוליד האיש ההוא, באשר הוא בעל הדעת ההוא. ובזה העניין נקראו תלמידי הנביאים, בני הנביאים, כמו שאבאר בשיתוף שם בן: ובזאת ההשאלה נאמר באדם, ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו. וכבר קדם לך עניין צלם אדם ודמותו מה הוא, וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיע עליהם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם אדם ודמותו הנאמר עליה בצלם א-להים ובדמותו: אמנם שת כאשר למדהו והבינהו, ונמצא שלם השלימות האנושי, אמר בו ויולד בדמותו כצלמו, וכבר ידעת כי כל מי שלא הגיע לו זאת הצורה אשר ביארנו עניינה, הוא אינו איש אבל בהמה על צורת איש ותבניתו, אבל יש לו יכולת על מיני ההיזק וחדוש הרעות, מה שאין כן לשאר ב"ח, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע, והוליד הנזקים כאלו הוא דבר ידמה לאדם או יזיקהו. וכן היו בני אדם הקודמים לשת. ואמרו במדרש, כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות, ר"ל שדיםף וכאשר רצהו השם, הוליד בדמותו כצלמו. והוא אמרו, ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו:" הרי נמצאת למד שרק ישראל שקבלו תורה והדרכה מהבורא הרי הם בדמות א-לוהים ושאר האומות אף שבצורתם הם בני אדם בפנימיותם הם מזיקין. שאף שכל הגויים הביאו תועלת לאנושות הרי הביאו גם קללה בשפיכות דמים וקלקול מוסרי. לעומת ישראל שהביאו רק ברכה.
[1] ובזה מבואר סיבת האנטישמיות. כי כיון שעם ישראל הוא עם שאינו טבעי אף כשנמצא בגלות הרי הוא מפוזר בכל העולם, ועדין חש עצמו להיות עם אחד. מה מחבר בניהם? אין סיבה טבעית. מדוע הם מתעקשים להיות עם אחד? זה בלתי טבעי ועל כן מציאותם מתנגדת לטבע. מדוע הם מתנגדים לחיות בדרך טבעית? אם הם מגלים את יעודם לעולם הטבעי שהוא גילוי התורה "והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ונורהו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה" אנו באם להדריך את העמים להשאר שונים אחד מהשני ועדין לחיות באחדות עם האנושות כולה משום שכולם נבראים והבורא הוא המחנך של העולם כולו. זהו המסר הישראלי!!
אך בלי יעוד, נשארנו כעם המתנגד למי שחי בדרך הטבע, כלומר לגויים!! ועל כן ממילא הם שונאים אותנו. כשמגלים שבלי התורה הרי העולם יחרב מגלים שהעל טבעי הוא עצמו קיום הטבע ואינו מתנגד לטבע. שהרי בעולם בלי תורה קרה שחיתות נוראה עד שהביא הבורא מבול לעולם כי לא חפץ בבריאה באופן הזה.
[2] המשך התשובה היא: " ואם תאמר הא דאמר רב חייא בר אבין אמר ר' יוחנן נכרי יורש את אביו דבר תורה שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר והכין פירש מה רב צדוק גאון ז"ל ואמרו ליה במתיבתא דילמא את אביו ישראל. אמר להו אי הר שעיר דיצחק וירתיה עשו כדאמרתון, השתא דלאו יצחק הוה הכי קאמר כי ירושה לעשו לאורתינון לבניה גויים. וקאמרינן ודילמא שאני עשו דישראל משומד הוה וירתין ליה בניה אבל גוי גמור אימא לך דלא ירתי ליה בניה. אלא מהכא כי לבני לוט נתתיה ירושה לאורותיה לבניה גויים. ואמרו קמיה אי הכין הוא דגוי יורש את אביו גוי מה עסקנו אם הגוי ומי הטיל משפטו של גוי עלינו לומר גוי יורש את אביו גוי ואמר להון אצטריך דאי אית ליה לגוי מלוה או פקדון ביד ישראל ומת ההוא גוי כי קא אמרינן גוי יורש את אביו גוי דבר תורה מחייב ישראל לאהדורה לההיא מלוה או פקדון ליורשיו דההוא גוי ואי אמרינן גוי אינו יורש את אביו גוי תהוי כנכסי הגר וקנינון ההוא בר ישרא ולא מחייב לאהדורי ליורשיו. וכן היכא דשבק גוי נכסי והחזיקו בהון ישראל אי אמרת גוי אינו יורש את אביו גוי הוי כנכסי הגר וכל המחזיק בהן זכה בהן והשתא דקיימא לן דגוי יורש את אביו גוי ירית להון ואית בהון משום גזל וקבלוה רבנן דמתיבתא. לפיכך המלוה את חברו ונשתמד ואח"כ מת אביו של משומד אין נפרע ישראל מלוה שלו מממון שהניח ישראל אביו של משומד מפני שאינו יורש משומד את ישראל אביו ואחריה דישראל על המשומד." ובמדרש שכל טוב בראשית פרק לב "רצה שעיר. שכבר נלחם הוא ובניו עם החרי יושבי הר שעיר והורישו וישבו תחתם, לכך נפלה אימת עשו על יעקב:" הדרך שקיבל את הר שעיר היה דרך מלחמה ולא שהבטיחו אביו מקום זה ששייך לחרי. ובמדרש יש דיעה שזוהי מארץ שבעת עממים שתינתן לישראל ראה (מדרש רבה בראשית מד כז) "רבי חלבו בשם רבי אבא בשם ר' יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים, את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני, ולא נתן להם אלא ז'...ואיזה הם הג' שלא ניתן להם, ....רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם הג' שלא נתן להם בעולם הזה, אדום שנאמר כי לא אתן לכם מארצם וגו' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר (דברים ב'), ובמואב כתיב (שם) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, קניזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב, אבל לימות המשיח יחזרו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. "
[3] מה דלא חילק אם בשעת נישואים הראשונים היה משומד או לאו משמע שאף אם היה משומד בשעת הנישואין הרי צריכה יבום ושלא כמו התשובה לעיל משמע שסובר שגם אם משומד בזמן הקדושין הרי צריכה ממנו גט, או שחולקים אם נישואין ראשונים מפילין, שאפילו אם הראשון סובר כרש"י מכל מקום סובר שכיון שמעשיו מנוכרים ונקרא בין נכר אדעתא דהכי לא קדשה עצמה. או שסובר האחרון כרש"י ועל כן יש תוקף למעשיו אלא רק שחושדים בו כגוי והיא מחלוקת רש"י ורדב"ז. אך נראה שנידון הדבר בתשובת מהר"י מניץ.
[4] שו"ת מהר"י מינץ סימן יב "וזה לשון התשובה בסדר נשים (בתשובות השייכות להלכות אישות):יבמה שנפלה לפני יבם מומר צריכה חליצה ואין לנו חילוק להתיר בין שקדשה הבעל ואח"כ המיר בין שהמיר לפני הקידושין, שהמומר הרי הוא כישראל לכל דבריו שנאמר חטא ישראל. אף על פי שחטא ישראל הוא. ואין לנו לחלקו מדת ישראל, אלא שאינו נאמן באיסורין הואיל ונחשד עליהם ויינו יין נסך הואיל וחשוד לע"ז, אבל קידושיו קידושין וגטו גט וחליצתו חליצה. כללו של דבר הרי הוא כישראל חשוד.
והתשובה שנמצאת בתשובת הגאונים שאם המיר בשעה שקדשה אינה צריכה חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה אין לסמוך על זה ודבריהן סותרין זה את זה, שאם זיקתו זיקה וחליצתו חליצה, לאחר שהמיר מה לי קדשה קודם לכן, ומה לי קדשה אחרי כן?, הרי הוא מוחזק כישראל להיות חליצתו חליצה. ואם בהמרותו נחשב כנכרי גמור, היאך הוא שתהא חליצתו חליצה? ע"כ אין לה תקנה אלא בחליצה וצור ישראל יאיר עינינו במאור תורתו. שלמה בר' יצחק ע"כ תשובת רש"י" כלומר שואל רש"י כיון שהדין שקדושי דאורייתא חלים גם המומר בהיותו מומר, וחליצתו חליצה בהיותו מומר מה זה משנה אם היה מומר בשעת הקדושין?
"ומ"ו רבי מאיר זצ"ל הביא ראיה לדברי הגאונים דהיכא דליכא יבם אחר אלא המומר פטורה מן החליצה מדפריך ס"פ הגוזל קמא: אלא מעתה יבמה שנפלה לפני יבם מוכה שחין תפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפה מעיקרא, ומשני דניחה לה דטב למיתב טן דו כו'.אם כן לגבי מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת, אדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא. היכי דמומר היה בשעה דנתקדשה לאחיו דאסקא אדעתא והוה ליה כאלו התניתה על מנת שלא תתיבם לו עכ"ל מ"ו רבינו זצ"ל בחידושיו פרק הגוזל קמא, עכ"ל במיימוני. ז"ל הטור אבן העזר: כתב רב שרירא גאון נפלה לפני מומר כגון שהורתו ולידתו בקדושה, זקוקה לייבום. ומתעגנא עד דחליץ לה. ורב יהודאי גאון כתב אי כדנסבה בעלה, הוי יבם מומר, לא בעי חליצה מיניה. ואם היה הבעל מומר, וישבה תחתיו ומת בהמרותו בלא בנים אין צריכה ייבום דהא לאו אחיו הוא ואין זקוק לה חליצה ע"כ ולא ידענא למה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם, ומה גם חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאה או לא , עכ"ל הטור א"ה
ומעתה אתחיל ואומר מה שהתחיל וכתב הר"י א"ז(אור זרוע): כתוב בתשובת הגאונים שומרת יבם שנפלה לפני מומר לא משתרי לעלמא עד דחליץ ליה, דהא אע"ג דהמיר בקדושתיה קאי, וקי"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין עכ"ל אפשר, שכיון ורוצה לומר תשובת רש"י או דעת רב שרירא גאון שהביא הטור א"ה כדלעיל. אף על גב שרב שרירא תלה טעמו בהורתו ולידתו בקדושה, לכך זקוקה לייבום. והתשובה מהגאונים כתבה דהא אף על גב דהמיר בקדושתיה קאי וקי"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין, אלמא בתפיסת קידושין תליא מילתא ולא בהורתו ולידתו בקדושה." היינו כרש"י "וראיה שר"י א"ז כתב קודם התשובה הנ"ל בסמוך לה לעיל מינה ממש בדין נכרי שקידש בזמן הזה, וז"ל אמר רב יהודה אמר רב אסי נכרי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושיו כו' עד כי אמרית קמיה דשמואל אמר לא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים כו' עד ועד כאן לא פליגי אלא בדוכתי דקביעי, אבל בדוכתין דלא קביעי לכ"ע אין חוששין לקידושי נכרי. ואפילו בדוכתא דקביעי, פר"ח דליתא להא דרב אסי. מיהו ישראל מומר, שקידש קידושיו קידושין. כדתניא ס"פ החולץ גבי גר טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. ואמרינן למאי נ"מ דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל מומר הוא וקידושיו קידושין. הא למדת דישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט, דישראל רע הוא עכ"ל." יש לדייק שאמר ישראל רע כמו רש"י שקראו ישראל חשוד. "מכל מקום איכא למימר דלא פליגי על רב שרירא גאון אלא תרי טעמים קאמרינן חדא בקדושתיה קאי דהא הורתו ולידתו בקדושה והיינו ההיא דרב שרירא גאון, ועוד דקי"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קידושין כרש"י. ומה שכתב רב נחשון גאון דקידושין הראשונים מפילין וכתב וכן הילכתא, וכתב עוד וכן מצאתי בספר בשר על גבי גחלים אבל לא כתב וכן הילכתא אע"ג דכתב שיש עלה זיקה דאורייתא היינו למ"ד קידושין הראשונים מפילין. אבל איהו סבר בשר על גבי גחלים לא סבירא ליה הכי, אלא מדרבנן. וסבור כיון דאיכא מ"ד דסבירא ליה דאורייתא, יש לנו להחמיר מדרבנן. וכן רב נחשון שכתב וכן הילכתא אינו ר"ל על הזיקה אלא על הדין" שכך יש לנהוג לא שפוסקים שהוא הלכה מדאורייתא "או רוצה לומר מדרבנן. או מספקא להו אי הלכתא כמ"ד קידושין הראשונים מפילין או כמ"ד מיתה מפלת, כמו שאפרש אי"ה. אכן לא פירשו בדבריהם אם חזר המומר קודם מיתת הבעל בתשובה כמו שכותב ר"י א"ז לקמן ותשובה מרבותינו, שהשיבו שמוזכרין להנהיג בני הדור לאסור ולהתיר במצוה מפי זקנים כו' ודרשו וחקרו ומצאו דתליי' באשלי רברבי כו', דהיינו לדעת רב שרירא גאון ורש"י, והסכימו נגדם והורו הלכה למעשה לקולה ולא לחומרא, והיינו כשהוא מומר בשעת קידושין. וכתב ואף אנו רואים לקיים בעצמינו ישמע חכם ויוסיף לקח. ומה יש להקשות בה, אי משום דאמר גבי גר דאי הדר ביה וקדיש ישראל מומר קרינא וקידושיו קידושין כו', היינו ממש הסתירה שהק' רש"י כדאיתא במרדכי, וז"ל כי אעפ"י שחטא ישראל הוה לכל דבריו ואם קידש קידושיו קידושין. הלא תירצו הגאונים וז"ל משום דהוא עביד מעשה, דאע"ג דפריש מן הצבור וקסבר שהוא נכרי מקרא צווח עליו כו' ר"ל דקידושין שהמומר עושה בידיים חמירי מזיקה דאתיא ממילא. ועוד כתבו טעמים אחרים באופן מספיק שהקושיא שהקשה רש"י מתורצת וליתא לקושייתו כלל ע"ד שחיתום וסיום תשובתם. ואע"פ שלא הוצרכו לסהודי על תשובת הגאונים שכדאי הם לסמוך עליהן, כתבנו לידידינו לפי מיעוט דעתינו סמך וראיה וליכא לאוזוזי כלל מינה, עכ"ל. הרי לפנינו אף על פי שלא ידעו ולא שמעו טעם הגאונים שהתירו מכל מקום סמכו על טעמים שבדו מעצמם להתיר עד שכתבו ואין לאוזוזי מינה כלל. ואיכא למימר אילו שמע רש"י תירוצם על סתירתו וקושייתו וטעמיו הוי גופיה הדר ביה. וכל שכן מהר"ם שהיה סומך על ראייתו והיה גם כן מתיר כשבא מעשה לידו, כי לא על חנם כתב המרדכ"י על תשובת הגאונים ולא הביאו שום ראיה לדבריהם עכ"ל. משמע אילו הביאו ראיה וטעם לדבריהם לא היה כותב מהר"ם ולא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י, אלא היה מתיר כדברי הגאונים כי כדאי הם לסמוך עליהם אם נתנו טעם לדבריהם. ודומה לזה איתא בפרק יש נוחלין: אמר ליה רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע, כי אתא פסק דינא דידי קמייכו וחזיתון ביה פירכא לא תקרעון עד דתיתון לגבאי אי אית ביה טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי, לאחר מיתה לא מקרע דתקרעני' ולא מגמר תגמרנהו, שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. [ופירש רשב"ם לא תקרע תקרעוניה לבטל דברי דאי הוה אנא וכו' ושמא גם אתה היום ולמחר תמצאו תירוץ לפירכא דידכו' כו' וע"ש אלמא כשיש קושיה על פסק דין יש לפסוק באופן אחר דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות והיום ולמחר כשימצא תירוץ על הקושיה חוזר ודן כפסק הראשון. וכן בנדון דידן כיון שמצאנו תירוץ על סתירות רש"י יש לנו לדון כפסק הראשון ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, שפסקו הלכה למעשה נגד רש"י מקרא ומסברא. ומה שכתב אחר כך. וז"ל: ממה שכתב בזו התשובה כיון דנישואין הראשונים לא הפילו ומיתה נמי לא הפילה דאכתי מומר היה אי הדר בתר הכי לא משגיחינן משמע כו', עד וכן נראה בעיני אני המחבר כו', עד וזוקק את אשת שמעון לחליצה ולייבום שהרי קיימא לן מיתה מפלת כו' ואני המחבר הוא רבי יצחק אור זרוע. ולשון זה כתב כמה פעמים בחיבורו באז"ג וכותב וזוקק שמעון לחליצה ולייבום ונותן טעם לדבריו דקי"ל דמיתה מפלת וייבום על כרחה קולא היא ואפילו הכי מתיר אפילו לייבם משום דסבירא ליה ופשיטה ליה דמיתה לחודה מפלת. ולא כדעת הגאונים דתלו במיתה וקידושין, והיינו משום דמספקא להו או משום חומרא בעלמא. אלא ודאי ר"י א"ז ס"ל כפר"ח ופוסק כוותיה אפילו לכתחילה וכן משמע בתשובה לעיל. ואם כן המיר לאחר קידושין ומת אחיו בהמרותו בנדון דידן אינה זקוקה ליבם לגמרי אלא מותרת לעלמא בלא חליצה משום דמיתה לחודא מפלת וכן משמע בתשובה לעיל וז"ל ולפר"ח אפילו היה יהודי בשעת נישואין לא חלצה משום דסבירא ליה מיתה לחודה מפלת וקיימא לן כר"ח עכ"ל א"ז, עכ"ל
ועיקר חילוקים אם קידושין הראשונים מפילים או מיתה מפלת היא ביבמות בפ' ב"ש במתניתין המגרש את האשה והחזיקה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר, וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר. קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי זו יתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם. אמר עיפא מאי טעמא דרבי אלעזר הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור. אמרו ליה רבנן לעיפא א"ה חליצה נמי לא תיבעי וכ"ת ה"נ והתניא משום ר' אלעזר אמרו חולצת. אלא אמר עיפא טעמא דרבי אלעזר לא ידענא. אביי אמר היינו טעמא דרבי אלעזר מספקא ליה אי מיתה מפלת אי נישואין הראשונים מפילין, אי מיתה מפלת והא רמיא קימה ליבום אי נישואים הראשונים מפילין והא עמדה לפניו שעה אחת באיסור. רבא אמר לעולם פשיטא ליה לרבי אלעזר דמיתה מפלת ומיהו הכל בקיאין בגירושין ואין הכל בקיאין בחזרה. אדרבה חזרה כיון דיתבה תותיה אית לה קלא, מי לא עסקינן דאהדרא בליליא ומית. רב אשי אמר היינו טעמא דרבי אלעזר דגזר הני משום יתומה בחיי האב הכי נמי מסתברא, תניא כוותיה דרב אשי כו'. ור"ב הביא זאת לראיה לר"ח בקיצור כדאיתא לעיל בתשובה. ונ"ל דדעתו כיון דלאביי מספקא ליה לר"א אי מיתה מפלת אי קידושין הראשונים מפילין ולרבנן פשיטא להו דמיתה מפלת, דר"א ס"ל דמותרת ליבם והלכתא כחכמים כאשר פסקו רב אלפס והראש. ורבא ס"ל דלכ"ע מיתה מפלת והיינו מיתה לחודא דאי קידושין הראשונים נמי מפילין אין סברא לומר דחכמים היו מתירין אותו ליבם כיון שנאסרה עליו שעה אחת. ואף על גב דרב אשי שהוא בתרא לא הזכיר בתירוצו איזו היא מפלת איכא למימר דאינו חולק. וכן משמע מפירוש רש"י דפירש במשנה מותרת ליבם ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילין יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעה שגירשה אחיו והוי עליו גרושת אחיו, ורבי אלעזר אוסר מפרש טעמיה בגמרא כו'. הרי שפירש לכ"ע דטעם חכמים שמתירין אותה ליבם משום דמ"מ, ורבותינו הגאונים דסבירא להו לעיל דקה"מ איכא למימר דסבירא להו כההוא דסבר קה"מ דפרק קמא בפלוגתא דרבי ירמיה ורבא ומייתי לה נמי בפ"ד אחין. אבל דוחק לומר דפליגי אשיטא דפרק ב"ש, דהא על כרחך רבנן דרבי אלעזר ס"ל דמיתה מפלת כדפי' מדהתירו אותו ליבם וכדפירש רש"י, ורב אלפס והראש פסקי כוותיהו. לכך איכא למימר מספקא להו לגאונים אי קה"מ או מיתה מפלת לכך תלוי בקידושין ובמיתה כדפי' לעיל. או ס"ל דודאי מיתה מפלת אלא מדרבנן החמירו לחוש כמ"ד קה"מ. ומה שכתבו ז"ל ומילתא דמומר מילתא דלא פסיקה דאיכא אח מומר דזוקק את אשת אחיו לייבום כדפרשי רבנן דמתיבתא, דקידשה אחיו כשהוא אכתי ישראל דהנהו קידושין הראשונים מפילין, היינו מדרבנן משום חומרא כיון דאיכא מ"ד דס"ל דאורייתא, וניחא טפי לומר כך מדחילקו בין איסור לאו לאיסור כרת כדפי'.
ואם כן כיון דדרך חומרא דמדרבנן הוא, אם כן בנדון דידן אף על גב דישראל היה בשעת נישואין כל הדיעות מודים כיון שכבר נישאת ועל פי ת"ח שמותרת לבעלה ולא תצא מהתירא הראשון כאשר פסק מעלת כ"ת. גם ראייה גדולה יש ממה שכתב המרדכ"י מרבי אברהם הגדול שכתב, ותימא היא אי בעי חליצה ממנו, והיינו או משום עיגון שצריכה להמתין עד שיחלוץ וגם שלשה חדשים אחר כך או משום דרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו, ר"ל שלא לפסוק אשה לכהונה בחליצה אם איפשר באופן אחר. ואף כי יש לדחות דמיירי במומר בשעת נישואין ומיתה, קצת דוחק הוא כיון שמומר סתמא קאמר ותולה טעמו הלא במקום ערוה הוא וקנאין פגעו בו כו'. ומה שכתוב בתשובה בסדר נשים יש דברים בגו דברים תמוהין שרש"י בעצמו כתב שנתנו טעם לדבריהם דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה. ואם כן הוא כאילו התניתה דעל מנת כן נתקדשה לו ע"מ שלא להתייבם לו כמה שכתב מהר"ם נמצא שאין כאן זיקא. אם כן מה כתב רש"י שדבריהם סותרים הא"ז הלא לטעמם אין כאן זיקה. ועוד כיון שהמיר נתבטלה האחוה מזיקה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו כדמשמע בתשובת הגאונים לעיל ובדבריו רבינו טובי' לעיל בתשובה, והביא ראיה מן הסמ"ג והוסיף לכתוב ולפסוק דקידושי מומר דרבנן ומסכים לדעת ר"ח. ועוד דבמקדכי כתוב שללא נתנו שום טעם, ואם כן למה נניח תלמוד ערוך דהיינו ר"ח והגאונים שהסכימו עמו ומחזיקין פירושו ומסייעין לו ברעיות סיוע שיש בו ממש, ונחזיק בתשובות שיש בהן תמוהות ופרכות? וכל שכן דאיכא למימר על המחמירים אלו עלה על לבם מה שכתבו האחרונים הוו הדרי בהו, וכ"ש וק"ו כיון דאיכא למימר מה שהחמירו חומרא בעלמא הוא מדרבנן.
א"כ בנדון דידן שכבר נשאת ע"פ חכמים כאשר כתב מר בכה"ג כולם מודים שלא תצא, ומדלא הביא בכל התשובות גם דברי מהר"ם שכתב אעפ"י שהבאתי ראייה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י ש"מ שדעתו להקל. דמסתמא כל דברי מהר"ם היו ידועים אצלו, שהרי מהר"ם רבו מובהק היה. ומה שכתב בעל הטור א"ה מרב שרירא גאון הבאתי לעיל, ומה שכתב עליו ולא ידענא מה חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאת או לא , הרבה חילוקין יש כדלעיל. ונוכל לומר דס"ל כפר"ח דמיתה לבדה מפלת ואם כן אין חילוק, ולכך כתב לא ידענא חילוק כו'. ומ"ש רב יהודאי גאון אי כדנסבה בעלה היה היבם מומר לא בעי חליצה נוכל לומר כדי להשוות הדיעות דסבירא ליה כר"ח אלא דס"ל אפילו חוזר בתשובה קודם מיתת הבעל דהוי אחיו בשעת מיתה אפילו הכי לא בעיא חליצה כיון דבשעת קידושין היה מומר, על דעת כן לא קדשה נפשה. וה"ה אם לא היה מומר בשעת קידושין והמיר אחר כך לא בעיא חליצה אם לא חזר בתשובה קודם מיתת אחיו, דלא אחיו הוא בשעת מיתה ומיתה מפלת. ומ"ש ואם היה הבעל מומר וישבה תחתיו ומת בהמרתו בלא בנים אינה צריכה ייבום דהא לאו אחיו הוא ואין זקוק לה חליצה, איכא נמי למימר דכל שכן אם היבם מומר אפילו אם המיר אחר הקידושין, דהא ע"כ לישנא ואם היה הבעל מומר כו' משמע שהיה ישראל כשר בשעת קידושין, מדלא קאמר ישראל מומר שקידש ומת בלא בנים. ואם כן יש לדון ק"ו ומה זה הבעל שקידש בידים קידושי דאורייתא אפילו הכי אתא לישנא דאחים , כי ישבו אחים יחדיו ומפקה מידי זיקה ולא בעיא חליצה, זיקה דיבם דאתיא ממילא ואין בה אלא לאו ק"ו דאתיא לישנא דאחים ומפקה מידי זיקה ולא בעיא חליצה. ומ"ש עליו הטור ולא ידענא למה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם, היינו משום דס"ל דמה שהוא מומר לא מפקה לי מתורת אחין, אבל מכל מקום נוכל לומר דס"ל כפר"ח דמיתה מפלת ולא בעיא חליצה. ובתשובה המתחלת כתב א"ז כו' כתב בהדיא וקיימא לן כר"ח גם שם כתב ור"ב הביא ראייה לדברי ר"ח מדתנן פב"ש כו' ומה שהקשה ר"ב מממזר כו' כבר תירצו בתשובת הגאונים דמומר גרע מכולם, ומביאין ראייה מספ"ב דיבמות ממה ששנינו שם מי שיש לו אח מ"מ, ולא קאמר מי שיש לו אח כל עיקר וע"ש. גם רבינו טוביה הביא ראייה מן הסמ"ג דגבי מומר נתבטל האחוה מש"כ בממזר. גם קידושין תופסים מדאורייתא בממזר למאן דאית ליה קידושין תופסים בחייבי לאוין. מה שאין כן במומר לרבינו טוביה, שכתב דקידושי מומר חומרא בעלמא הוא דמשמע שאינו אלא מדרבנן. וכן משמע מדברי ר"י א"ז ומדרברי בנו רבינו חיים שיסד הסא"ז, כאשר כתב ר"י א"ז אלעיל, וז"ל: מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין כו'. ולשון ומיהו משמע שר"ל אף על גב דגוי שקידש בזמן הזה אין חוששין לקידושיו אפילו במקום דשכיחי עשרת השבטים, מיהו בישראל מומר חוששין לקידושיו והיינו חששא בעלמא. וכן משמע מלשון בנו שכתב וז"ל: גוי שקידש בזמן הזה אין חוששין לקידושיו אבל ישראל מומר שקידש חוששין לקידושיו עכ"ל. והיינו חששה בעלמא כדעת רבי' טוביה בההיא דקידושין הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו, דפירוש חומרא בעלמא לרבינו טוביה. והנה מה שכתב בסא"ז ולפר"ח אפילו היה יהודי בשעת נישואי אחיו אם היה מומר בשעת מיתת אחיו אינו לא חולץ ולא מייבם, כתוב בסא"ז שלי מבחוץ מכתיבת למדן כתיבה ישנה ישנה ישנה, וז"ל: וצ"ע בדברי הרמב"ם שכתב מי שיש לו אח מכל מקום זוקק אשתו לייבום ואפילו עובד ע"ז. ושמא יש לחלק בין עובד ע"ז למומר גמור והיינו כר"ט. ומוכח מדבריו דמומרין בזמן הזה אף על כב שדנין אותם דהוו מומרים לתיאבון מכל מקום גריעי טפי ממור להכעיס לדבר אחד, כיון דסוף סוף עובר על כל התורה אע"ג דלתאבון קא עביד. וסיום דבריו מרבי טוביה לעיל בתשובה, מכל אלה היה נראה להתיר יבמה שנפלה לפני מומר כפר"ח. אלמא דעתו נוטה לדעת ר"ח. אם כן דבר פשוט הוא דאיכא למימר דבנדון דידן דכבר נשאת מודה דדנין כר"ח להתיר. ומ"ש על הראייה ממהר"ם דבאירוסין איירי כדאיתא בתוס' ס"פ הגוזל קמא ואין משם ראייה ליבמה מן הנישואין כו', יש להאריך אם יש תנאי בנישואין או לא, ובאיזה עניין מועיל התנאי ובאיזה עניין נתבטל בשעת הנישואין שהתנאי בטל. ומכל מקום הקידושין קידושין כדאיתא בתוספ' בפרק המדיר. ולפי שנראה לי שאין בו צורך לנדון שלנו קצרתי.
מסקנה דמילתא אחר שהא"ז פסק דקי"ל כר"ח, דהיינו הלכה למעשה דאפילו המיר אחר הנישואין ומת אחיו אחר כך דלא בעיננן חליצה ומותרת לינשא, כ"ש בנדון דידן דכבר נשאת וכל שכן כיון דאיכא נמי ר"ת שמביא ראייה לדברי ר"ח. ורבינו טוביא שנוטה גם כן אחר דעת ר"ח וגם הגאונים אי ס"ל דקה"מ רק מדרבנן לחומרא כדמשמע מתוך דבריהם, איכא למימר דבדיעבד אם כבר נשאת מודו דלא תצא. ואפילו על רש"י איכא למימר אי שמע טעמים וראיות של אחרונים הוה הדר ביה. וכן רב יהודאי גאון בעל ה"ג. וגם בטור איכא למימר דכולהו ס"ל כפר"ח הכל כדפריש'. לכן אני מסכים עם מעלת כ"ת דלא בעיא חליצה ומותרת לבעלה. ובמטו שאל יאשימני שום אדם על מה שהארכתי ובהרבה מקומות כפלתי הדברים ללא צריך. כי הסיבה היא שהוראה זו דבר חידוש הוא והנוסחאות מן התשובות מוטעות מן הסופרים ולא הוגהו. וגם צ"ע רב עם מה שרבו בה הדיעות, ואל דעות יצילנו משגיאות ויראינו ישועות הנבאות, כה תפילת המעתיר הטרוד."
התגובה בראשי פרקים:
מי שרוצה להגיב שיקרא את התגובה במלואה כי אלו רק ראשי פרקים.
חלק מזה. לגוי יש "רוח" אבל לא נשמה. לכן יש הבדל עצום בין יהודי לגוי. המהר"ל כותב שמה שחז"ל אומרים שהקב"ה עבר עם התורה והציע אותה לאומות והם סרבו ,זה בא מהסביר שהתורה לא מתאימה מהותית לגויים. התורה היא ביטוי לנשמת ישראל . תלמד ספר אורות , יש שם הרחבה על זה בהצלחה.
אוהבת את מלכנוגוי לא זכה לקבל תורה,יהודי כן. הקב"ה בחר בנו,רומם אותנו וקידש אותנו לפני שקיימנו את מצוות, קודם מתן תורה בכלל,זה מעלה אותנו למדרגה גבוהה ביותר ומובדלת בתכלית משל הגוי!!!
הגוי כמו שאר הבריאה נוצר בשביל שהיהודי יקיים בשלימות את מצוות הקב"ה,אין כלל השוואה (כולל בגוף,לא רק בנשמה!)
גם לגוי יש ייעוד עצמי בעולם, ללא קשר ליהודי,
רק שחבל שלרוב הגוי משחית את ייעודו ומקלקל אותו.
הנוצרים טענו שישראל זה מי שמאמין והוא ישראל האמיתי ולא משנה אם הוא מזרע יעקב או לא ולהפך אף מי שהוא מזרע יעקב בחוסר אמונתו אינו ישראל אמיתי עוד.
להזכירך ההלכה הוא שאם האמא יהודיה הוא נשאר יהודי וישראל שחטא ישראל הוא. ומהו ישראל? ואבדל אתכם מן העמים להיות לי לא אתה מבדיל את עצמך מן העמים אלא הבורא מבדיל זה תלוי בך. מה שאתה יכל לעשות זה לממש את הפוטנציאל שלך כיהודי. יהודי גם רשע בסופו של דבר יתנקה בגהינם וילך לגן עדן. ואין כך הדבר לגבי גויים.
כל גוי שייך לאומה שלו וממילא מי שמעליו זה השר של האומה. לעומת זאת ישראל שייכים לה' (בן של אבא חילוני הרי הבכור שלו קדוש וצריך פדיון הבן) והתפקיד שלו הוא לגלות את ה'. לעומת שאר האומות תפקידם לגלות את השרים שלהם בשביל להוות הכנה לגילוי ה' בעולם.
אלא אם כן הם עשו משהו במכוון נגד עמ"י ויודעים את זה עליהם- במקרה כזה אז לא. אז ככה.. ערבים הם האויבים שלנו!! יש אוליייי ערבים טובים אבל לא בגלל זה אנחנו נחשוב לפני כל ערבי 'רגע.. ערבי טוב או לא?' וואלה ללא!!
אנחנו צריכים לכבד אותם ברמה מינימלית ובסיסית בלבד!! לא יותר מזההההה..
ה לא אוהב אותםםם!! הוא אולי רוצה שנהיה אור לגויים וזה כולל גם קידוש שם השם בעולםםם אבל לא כמו שרשמתם פה חלקק. "מצטערת" נורא. אך אני לא מסכימה!!
חחח סתם יצא לי חרוז..
יתברך שונא את עשו. רק גוי ששומר 7 מצוות בני נח , ומאמין בתורת משה בעיקרון מצויים להחיותו.
בכלל צריך לבדוק בכל דבר מה ההלכה אומרת , ולא לפעול רק לפי הרגש. זו טעות נפוצה היום.
ומוות למחבלים.
אולי משום שבדורינו ערבים מציקים לנו אז יותר שונאים אותם, אבל בדור הקודם הגרמנים הציקו.
לא צריך לקלל, לשנוא אחד שלא הזיק לך.
אין הבדל בין ערבי לבין גוי אחר.
אם כי קל לנו יותר לשנוא ולתעב ערבים בגלל המצב הבטחוני,
אבל אין הבדל.
הן את הערבי והן כל גוי מכל סוג שהוא צריך לכבד, לא לקלל.
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...