קצת ארוך. צריכה עזרהאנונימי (פותח)

שלושה חודשים אחרי לידה שקטה..עברתי תקופה מאוד קשה. הרבה בכי. דיכאונות. חוסר תיאבון. כעס רגשי אשמה. עכשיו, מרגישה שמתחילה קצת להתאושש. אבל אז פתאום יש שוב נפילות. אני מרגישה שאני לא נותנת לעצמי להתאושש.

 פתאום אני נזכרת שאיך אני יכולה להיות שמחה, כי הרי קרה לי הגרוע מכל...איך אני יכולה להנות ממה שיש לי הרי היה צריך  להיות לי תינוק.(יש לי ברוך ה ילדים בבית)

אני "יורדת על עצמי"  איך אני יכולה ליהנות משינה רצופה בלילה ..הרי הייתי צריכה לקום כל כמה שעות בלילה כדי להניק... איך אני מרשה לעצמי לחייך ולשמוח..ולהנות מדברים פשוטים

בקיצור מקווה שהבנתם. תעזרו לי לצאת מהמחשבות הללו. האם יש דרך להמשיך בחיים כמו שהיו? או שזה משהו שילווה אותי לעד?

 

אני מחכה לרגע שאני יוכל לישון בשקט ברציפות ולא בבוקר כשהואארנק

לרגע שאני יוכל לישון בשקט ברציפות ולא בבוקר כשהוא הולך למעון ויש לי יום חופשי מעבודה ואז להשלים שעות שינה. מחכה לרגע שאוכל לחזור ולישון 6 שעות ברציפות בלי לקום. 

סליחה שאני אומרת את זה אני מקנה בך כי את אחרי כמה לידות וברוך ד' זכית בכמה ילדים נפלאים תראי איזה יופי, איזה כוחות יש לך ללדת כמה ילדים זה כל כך לא ברור.

לי היה הריון מאוד קשה עם בדיקות כל שבוע שבועיים, מתח, בחילות הקאות... ואז חשבתי שאני יכולה לנשום אז באה הלידה אחרי כמה ימים של אשפוז כי הוא לא רצה לצאת .. ואז בעיות בהנקה.... חיתוך לשון ועוד...

לכן אני לא יודעת אם זה מעודד אותך הייתי שמחה לדעתארנק

שאני אחרי כמה לידות ויש לי כמה ילדים בריאים .

אין לי מושג בת כמה את, אבל אני יודעת שהלחץ הזה של להיכנס להריון לא עוזר.

מאחלת לך הרבה בהצלחה!

תראי את המציאות בצורה אחרת את יכולה לעשות עכשיו עוד כמה דברים שלא הספקת לעשות לפני כן 

יש לך זמן לעצמך!

אויש..את לא באמת מקנאה בה...אנונימי (3)

ובאמת במחילה ממך תחשבי לפני שאת מנחמת בניחום שווא..

אחותי, היא אחרי לידה שקטה!אורית**

היא היתה מתה לקום בלילה להניק!!!

 

ולא - אין לה זמן לעצמה, כי 3 חודשים אחרי לידה איומה שכזאת, קשה מאד למצוא את ה"עצמה" הזה שנמצא שם בפנים.

 

 

ב"ה שאת לא מבינה מה זה לידה שקטה. הלוואי על כל עם ישראל.

וואי מחילה אבל ההודעה שלך צרמה לי מאוד מאודמעין אהבה
לא כך מנחמים.

תאמיני לי את לא מקנאה בה.
בטח לא בגלל השינה הרצופה.
וגם אם יש ילדים זה לא אומר שזה לא כואב האובדן והחלל הריק.

יודעת שהתכוונת לטוב אבל כדאי להיות יותר רגישים.
^^^ מצטרפתרסיס אמונה
מתוקהאנונימי (3)

כאחת שעברה הסטוריה לא נעימה..

הסטוריה של הפלות חוזרות פעם אחרי פעם, אכזבה אחרי אכזבה, 

וגם הרגשתי תחושות דומות.....

אמנם אני לא משווה..באמת עברת טראומה קשה מאוד וה' ינחם אותך,

אבל אני חשבתי שאחרי טראומה כזו אצליח בעצת אנשים טובים להתרומם ולעזור לעצמי ,..

הייתי קצת מדוכדכת תקופה וגם בעלי הטוב ניסה לדבר לתמוך וכו'..

רק אחרי שנתיים!! של סיוט הלכתי לטפל..אחרי כמה מפגשים בודדים שיקמתי את עצמי, סילקתי מחשבות רעות ופשוט התחלתי לחיות,

אז מתוקה אני מתחננת אלייך, אנשים טובים כאן יעזרו לך מאוד!ייתנו עצות טובות ומועילות ,אבל אל תוותרי ללכת לאיש מקצוע..בכדי להוציא, לפרק את המחשבות האלו, את רגשות האשמה (שבטוח קיימות כי ככה האדם בנוי...)

תרגישי אחר כך משוחררת, תוכלי להרות שוב מתוך שמחה ללא מצפון.

תראי רק בשורות טובות.

חיבוק אמיתי!

 

נשמה יקרהמעין אהבה
עברת משהו ממש ממש קשה מנשוא.
רק מלחשוב על זה אני בוכה.
אינך מחפשת פה ניחומים כי אין באמת...

אבל מה שכן נשמח לתת לך חיבוקים ועוד חיבוקים שיעזרו לך לרצות לעזור לעצמך וללכת לטיפול מקצועי אצל אישה נעימה ורגישה שתעזור לך לעבד ולגלות את הכוחות שאני בטוחה שטמונים בך.
כוחות שלאט לאט יצמיחו אותך חזרה ואת תחזרי לחיים ולשמחה ולא תרגישי רע עם זה שטוב לך.

מאמינות בך!
יש פורום תמיכה לאחר אובדן בכיפהאנונימי (4)

(עברתי גם הפלה...)

כואב הלב לשמועפעם ראשונה

את במקום שמאוד קשה לך לעזור לעצמך, את בתוך הכאב.

ואין אדם מוציא את עצמו מבית האסורים.

 

למענך,

למען בעלך,

למען הילדים שבבית

ולמען הילדים שיבוא בעתיד

לכי לטפל בעצמך.

 

 

 

הפותחתאנונימי (פותח)
אני לא רואה את עצמי יושבת מול איש מקצוע ומגלה את הרהורי ליבי...אני טיפוס מאוד סגור. הלכתי לדיקור סיני..צמחי מרפא. לא מתאים לי מטפלת רגשית. וגם אני חושבת שזה משהו בראש. אני צריכה לשנות כיוון חשיבה וזה ישפיע על הרגש. או כח אלוקי שיבוא פתאום ויעזור לי
ועוד משהוללי + 3

שמעתי על מישהי שאחרי שעברה את זה נסעה לחו"ל לשבועיים, וזה מאוד עזר לה להתנתק וקצת לחזור לעצמה,

אני גם מאוד רציתי אבל בגלל הילדים שבבית לא היה שייך, כי לא רציתי לעזוב אותם אפילו לא לדקה.

בשביל זה טוב שיש פורום, שאפשר לדבר באנונימיותירושלמית טרייה

מבינה אותך מאד אע"פ שהתקופה הקשה שהיתה לי היתה ממשהו מסוג אחר לגמרי.

אבל גם כזה עם צער וכאב, כזה שאת לא מרשה לעצמך להנות. אצלי זה היה יותר בכיוון של "לא מגיע לי" אבל אני חושבת שזה דומה.

 

יודעת רק להגיד לך שחשוב לדבר ולא לנסות להיות גיבורים, כי אצלי זה התנקם אחר כך בבריאות.

תנסי להמחיש לעצמך שצער ממש הורס לך את הבריאות. הקב"ה לא התכוון לפגוע בבריאותך, וגם לא לצער אותך עד אינסוף. היה דבר אחד קשה, ואת עוד מענישה את עצמך בכפליים.

 

לא יודעת אם זה מתאים פה, אבל אולי תנסי לחשוב שהקב"ה יודע מה היה טוב לאותה נשמה שלא באה לעולם בסוף, וגם לך שאת דווקא צריכה עוד שנה עם שינה טובה בלילה.

 

גם אני לא הייתי הולכת לדבר עם איש מקצוע, אבל אולי לפעמים יש רבניות, נשים צדיקות וחכמות ששיחה איתן יכולה לתת כח לאיזה תקופה. או אמא שלך אם רלוונטי, אע"פ שנשמע שלא.

 

והזמן מרפא את הנפש. אצלי זה היה פשוט ככה, רק שנשארתי עם הנזקים הבריאותיים.

אני קוראת אותך וכואבת. פתאוםאנונימי (5)
מתחילה להבין מה אחותי חווה. ולמה כל כל קשה לה. למרות דהיא מנסה להיראות חזקה.

הלוואי והיו לי מילים לנחמך.
מאחלת לך שה׳ יתן לך הרבה כוחות.

רק חושבת שמתי שכואב לך. תכאבי. זה הכי טבעי. כן, עברת משהו בהחלט כואב. וזה בסדר לכאוב.

וליבי איתך. שולחת חיבוק ווירטואלי.
גם אני עברתי את מה שאת עברתללי + 3

לפני שלוש שנים עברתי גם אני לידה שקטה, זו היתה לידה רביעית שלי, היה לי מאוד!!!! קשה להתאושש, עברתי שנה קשה מאוד, עד שילדתי שוב, וב"ה נכנסתי להריון מיד כשיכולתי, ואומנם עברתי הריון מהסרטים, אבל זה היה שווה את זה, כי מעט פחות משנה אחרי כבר היתה לי תינוקת חדשה ביד, ופשוט הרגשתי שהשם שלח לי אותה כמתנת פיצוי. 

אחד הדברים שקצת הרימו אותי זו היתה תמיכה שקיבלתי מחברה שעברה קצת לפני את אותו סיפור, והיא עשתה לי מעיין קבוצת תמיכה, היא שוחחה איתי הרבה והרגשתי בשיחות איתה שאני מאוד משתחררת , כי היא היחידה שבאמת מבינה אותי, 

וגם כמובן קצת נעזרתי מקצועית, לא הייתי זקוקה להרבה, כי מאוד מהר כבר הייתי עסוקה עם ההריון, וממילא האובדן קצת נדחק החוצה.

מאחלת לך שתתאוששי מהר ותצאי בסופה של התקופה בידיים מלאות.

וד"א אני עכשיו כבר בתחילתו של הריון נוסף ב"ה.

חיבוק ענקקקקאמא_מאושרת

אני חושבת שעיקר העניין זה להבין שאת המצב אנחנו לא יכולים לשנות

וזה לא משנה אם נהיה עצובים בו או נשמח בו (עד כמה שניתן) וננצל את המצב- הוא עדיין ישאר כפי שהוא..

ומגיע לך לישון ומגיע לך לחייך ולשמוח כי את מבחינתך עושה את כל המאמצים ומעבר לזה אלו כבר לא דברים שתלויים בנו..

 

כשאת מגיעה לשלב שבו את "יורדת על עצמך" תפסיקי לחשוב על זה ותחשבי על הילדים שלך. תחשבי כמה הענקת להם היום ואילו דברים כיפיים עשית איתם

תחשבי מה את רוצה לעשות איתם מחר כשהם חוזרים מהגן\ בי"ס, מה לתת להם..

לדעתי הכי קל לנתב את המחשבות האלה לשם, כי זה הדבר הכי חשוב והכי גדול שיש בחיים, ושם ב"ה את יכולה לשנות ויש שם עתיד.

ותחזקי את עצמך. הרי מה שקרה לא קרה מבחירתך. ובע"ה מאחלת שבקרוב תתרחב המשפחה ותיאלצי שוב להתעורר כל כמה שעות בלילה..

הפותחתאנונימי (פותח)
תודה צדיקות. אתם ממש עוזרות לי...זה הטיפול שאני צריכה. מילים עם משמעות שנותנות כח.
וואי איזה קשה!!! חיבוקאנונימי (6)
אבל בוודאי שאת יכולה לשמוח ולהנות.
זה יצר החיים שלנו!!
הוא עוזר לנו לשרוד ולהתעלות על הקשיים.
ותנסי לראות את חצי הכוס המלאה. מגיע לך. תשני לילה בכיף!!! מותר לך ורצוי זה בריא ומחזק.
לא סותר את הקושי הרב!!!!


מצטערת לשמועחמניה
אמנם לא עברתי לידה שקטה, אבל עברתי פעמיים הפסקת הריון, ו3 חודשים נשמע לי ממש מעט זמן כדי להתאושש, אולי עכשיו, אחרי 3 חודשים את רק מתחילה להתאושש..
הכאב בא בגלים, וזה נורמלי לחלוטין, כל מה שתיארת עברתי גם אני, החוסר יכולת לשמוח עד הסוף, ההסתכלות בחוסר הגדול..
לי אישית ממש עזר ללכת לפסיכולוגית, אם זה לא הכיוון, יש קבוצות תמיכה רבות עם נשים שעברו דברים דומים אולי זה יוכל לעזור.
והכי חשוב, תקבלי את עצמך כמו שאת כרגע, מתאבלת וכואבת.. ותני לעצמך זמן, הוא יבריא את הפצעים וישארו רק צלקות קטנות..
הילדים מספיק גדולים לדעת מה היה? הסביבה שלך מודעת למה שעברת? איך האיש שלך מתמודד?
זה גם חלק בתהליך.
הפותחת...עונהאנונימי (פותח)
הסביבה יודעת מה שקרה. ואין לי כח לדבר עם אף אחד על זה..אין לי כח שירשמו עלי. רק עם בעלי אני מדברת ומתנחמת. אין לי כח לקבוצת תמיכה..
אז קחי לך את הזמן,חמניה
כשתרגישי מוכנה זה יבוא גם עם רצון..
בנתיים הייתי משתדלת לצאת להליכות/ כל ספורט אחר, כדי לעזור למצב הרוח

אני אחרי כמעט שנתיים מהפעם השניה, ועדיין קשה לי לפעמים.. אבל עוצמת הכאב פחתה בהרבה
לטיפול הלכתי רק אחרי חצי שנה, שהרגשתי שהתאבלתי מספיק ואני רוצה להתחיל לצאת מהכאב
ב"ה לא עברתי הפלות אבל מכירה כמה שעברו..א..א..
מקווה שזה יעודד אותך קצת.

תחשבי שהתינוק שהיה בתוכך זו הייתה נשמה שהיתה צריכה להשלים תיקון, התיקון שלה היה לרדת לעולם הזה לכמה חודשים בתוך הבטן שלך, שזו זכות גדולה, התינוק הזה הוא נשמה גבוהה הוא סיים את התיקון שלו עוד לפני שנולד.

אם תחשבי ככה בצורה אמונית לגמרי, ברור שזה קשה. אני בטוחה שזה יעשה לך קצת טוב.
מקווה שהועלתי
בטח שעזרתאנונימי (פותח)
אפילו שזה דברים ששמעתי כבר,עוזר לי לקרוא את זה שוב. תודה לך
בשמחה..א..א..
לכל המגיבות לדבריי,ארנק

לא היה לי כוונה לפגוע בה או בכם, דברתי מתוך מקום קושי שלי.

חוץ מזה אל תשפטו בן אדם אם אתן לא יודעות מה עובר עליו ולא היה לי שום כוונה לפגוע אלא רק שיטפתי ואני יודעת מה זה לידה שקטה.

כאחת שעניתי מצטערת אם נפגעת..אנונימי (3)
אכן לא כדאי לשפוט...
את צודקת.
כל אישה וקשייה..
שיהיה לכולנו רק טוב.
סליחה!
תקראי על לילך שם טובאמאשוני
קרה לה מקרה מזעזע בכל קנה מידה שאפשר לתאר, לגבי השאלות שלך שאיך אפשר להנות משנת לילה רצופה ואיך אפשר לשמוח,
היא אומרת אם אני חיה זה עד הסוף, לא חצי חיה חצי מתה...
היא מדהימה בכוחות ובעוצמות ובאופטימיות שלה...
כמובן שמותר לך גם להתאבל ולבכות ולכאוב, אבל אם את מרגישה צורך להתרומם ולהרשות לעצמך להמשיך הלאה אז תקראי מה שהיא כותבת.
* היא לא דתיה ולא קרובה לזה אבל אני בטוחה שאפשר לקבל הרבה גם ממנה ולסנן דברים ספציפיים שמפריעים אם יש
לא רוצה להתחבר לסיפור כזה קשהאנונימי (פותח)
הרבה כוחות לך!!!l666

לא יודעת אם מה שאני אכתוב יעזור. אם לא אז סליחה.

יכול להיות שהיית צריכה משהו כמו לשבת שבעה שזה שבוע שלם של אבל חוקי מה שנקרא. אני חושבת שזה מאוד עוזר למי שאיבד מישהו יקר חס וחלילה. ומה שטוב בזה שאחרי זה חייבים לקום משבעה. ויש רק זמנים מוגדרים לאבל.

כשדוד שלי איבד אח קטן אז היו לו המון רגשי אשמה והוא היה במצב לא טוב והיה כל הזמן הולך לבית קברות. אז רבנים אמרו לו שזה לא טוב לנשמה של נפטר. שנשמה לא יכולה לעלות ככה. שלא טוב לנשמה שעלתה שלא משחררים אותה. כלומר אפילו לא בשבילנו אלא בשביל אותה נשמה אנחנו צריכים לשחרר ולחיות. 

 

ואולי באמת כדאי טיפול או סתם לפרוק למישהי שמוכנה להקשיב גם אם היא לא עברה את זה. 

מוזמנת לאישי אם בא לך.אורית**

מכירה מקרוב לצערי. וחיבוק.

ו3 חודשים זה כלום!

הפותחתאנונימי (פותח)
קוראת את התגובות שוב ושוב...עם דמעות בעיניים. תודה לכם. אתם ממש מחזקות. ונותנות כח
ושאלה נוספתאנונימי (פותח)
חוזרת השבוע לעבוד...מעדיפה שאף אחד לא ידע מה עברתי...אבל יש כאלו שיודעים ויש כאלו שלא..מה להגיב לאלו שיודעים ובאים לנחם? )אין לי כח לשמוע אף מילה על הנושא... וגם מה עונים לאלו שאומרים מזל טוב?
יש אפשרות לבקש מהן בהודעה?חמניה

שפשוט לא יפנו אלייך.. לא ינסו לנחם.. לא מתאים לך כרגע וזה בסדר להגיד

 

אילו שאומרים מזל טוב, עונים להם, בפשטות.. כמה שאפשר.

עדיף להכין משפט קבוע מראש, משהו בסגנון-

"היתה לידה שקטה, אין תינוק.. זה בסדר, לא ידעת.. אני מבקשת לא לשאול אותי שאלות זה קשה לי מידי כרגע" ופשוט להמשיך ללכת..

לצערי מוכר מאוד. חיבוק!אפ

יקרה!

עברתי כמוך לידה שקטה בשלב מתקדם ביותר.

מאוד מבינה על מה את מדברת. ומזדהה עם התחושות. 

את חייבת לזכור שאת רק 3 חודשים אחרי!

אני זוכרת שכל הזמן פחדתי: מה כך זה ישאר תמיד?

אך היום יותר משנה אחרי, זו ממש לא אותה עוצמה. זה בהחלט נוכח בחיים שלי

וכנראה יהיה כך תמיד, זה תיק לכל החיים, אך בפאזה אחרת.

מבינה מאוד את גלי הכאב. אני הייתי מתיאשת מעצמי אחרי שהרגשתי שהתחלתי קצת להתגבר ,

ושוב החושך גדל ופתאום אין שום אור בקצה המנהרה.

עד שהבנתי שכך זה תהליך ההתמודדות וההחלמה, רק שעם הזמן הגלים האלה פוחתים.

ממש חשוב שתתני לעצמך את הזמן ובעיקר את הלגיטימיות לכאוב בכל זמן שזה עולה.

לקח לי זמן ללמוד את זה.

ומניסיון זה צף בכל מיני זמנים ומקומות, קשורים ופחות...

אני גם חשבתי שאני לא יהיה בקטע של לדבר על זה עם מישהי, אבל בסוף הלכתי (ממליצה על מרכז "פנים" בירושלים, יש שם עובדות סוציאליות ועוסקות גם באובדן הריון)

וזה ממש עזר לי. 

הרבה פעמים, כשיש מקום מסוים ששם פותחים ומקבלים תמיכה, יותר קל לחזור לעצמנו בשאר תפקודי החיים

גם לי יש ילדים בבית ב"ה וניסיתי בשבילם לפחות חלקית בשבילם לתפקד וגם כן לתת לעצמי לישון, כי להם מגיע.(זו אחת הסיבות שגם הלכתי למישהי, רציתי לוודא שלא אשאר עם צלקות נפשיות שישפיעו על הילדים וגם לעתיד בעז"ה)ממליצה ממש לנסות אפילו פעם אחת.

מבינה את התחושה של אסור לך להנות. אבל לפחות למען שאר ילדייך. להם ודאי מגיעה

אני זוכרת שבהתחלה חשבתי שלא מגיע שיבשלו לי כי אני ישנה בלילה ואין תינוק לטפל בו,

מה שכמובן לא נכון כי עדיין נמצאים אחרי לידה .

 

לגבי חזרה למקום העבודה- נושא כאוב שגם אותי הטריד בזמנו. 

לדעתי, אם אין לך כח לפתוח, אל דברי על זה.

מנסיון, רוב האנשים שיודעים לא אומרים כלום כי מתפדחים או לא יודעים מה לומר.

אם מישהו יאמר משהו, את יכולה להקשיב ולא לפתח את זה. ואז מן הסתם לא ידברו איתך שוב בנושא. 

לגבי מזל טובים, זה באמת לא נעים, קרה לי כמה פעמים, בגינה( בקול רם: "אז מה ילדת? בן או בת?"- ממש משנה...)בעבודה, (הכי פדיחה זה שזה קורה ליד עוד אנשים שיודעים ואז כולם בשקט מסתכלים עלייך לראות כיצד תגיבי לסיטואציה המביכה)

אישית, פשוט נגשתי בשקט לאותה אחת, אמרתי לה עובדתית במשפט מה שהיה ונגמר הסיפור.

זה הרגע שהן בהלם... ומתנצלות ואת צכה להרגיע אותן...

אפשר לכתוב ספר על טקט בהקשר הזה...

כדאי להיות מוכנים לזה מראש, שיהיה לך משפט מוכן בראש, כי לפעמים שזה בהפתעה, הגרון נחנק והעיניים מוצפות, ולא תמיד זה במקום שנעים לנו.

צריך לזכור שזה כמו עצב חשוף ופגיע.

 

ובאמת תזכרי שכל ה"תקלים" האלו זו תקופה שעוברת כי אחכ כולם יודעים וזה כבר יורד מסדר היום

אבל באמת תוך כדי זה דורש הרבה אנרגיות..

 

מברכת אותך בהמון כוחות

ושתמצאי את הדרך הטובה ביותר בשבילך להתמודד ולהתחזק

כי באמת אין נחמה.

תנסי לעשות כל יום משהו בשביל הילדים שבבית.

אצלי הם היו ה-זרז להשתקמות.

בהצלחה יקרה!

 

 

תודה רבהאנונימי (פותח)
איזו תשובה מושקעת. צריכה לקרוא את זה שוב ושוב...
חיבוקאנונימי (7)
עברתי שתי הפלות. אני אישית לא הצלחתי לבכות בהתחלה כי הייתי בהלם. רק אחרי כ-8 חודשים עיכלתי את זה. זה אבל שצריך לעבור אותו. אובדן שצריך לבכות אותו. רק ככה זה עובר. זה יכול לקחת יותר משנה. רצוי מאוד דמות תומכת - הבעל או מטפלת מוסמכת. במקרה שלי באחת ההפלות לבעלי היה קשה לתמוך בי כי הוא בעצמו היה בסוג של אבל. תהיי רכה עם עצמך. תפרגני לעצמך ואל תאשימי את עצמך בכלל. אומרים שמבחינה רפואית - עובר שלא שרד כנראה לא היה לו סיכוי. מבחינה רוחנית, לי אמרו שאלו נשמות גבוהות מאוד שבאו לעשות תיקון לפרק זמן קצר בעולם הזה. מחבקת ומבינה אותך מאוד.
באמת כואב לקרוא מה שכתבתאנונימי (8)
כבר כתבו את זה אבל אני אכתוב שוב במילים שלי-
הקב"ה שלך לך תפקיד מורכב ולא פשוט. את נבחרת לגדל נשמה טהורה ומיוחדת במשך תשעה חודשים, ובסוף להיפרד ממנה אפילו בלי להכיר אותה... ברור שעוד קשה לך, אבל מחשבות של 'היה צריך להיות לי עכשיו תינוק' הן מבלבלות, כי לא היה צריך להיות לך. היה לך הריון שחשבת שיוביל ללידה של תינוק, אבל הקב"ה רצה שזה יהיה רק הריון בלי תינוק בסוף לגדל.
את עשית את התפקיד שלך בשלמות, ועכשיו התפקיד שלך הוא להמשיך הלאה. אז כשקשה זה בסדר ומותר, אבל כדאי מצליחה להתגבר אז זה עוד יותר מצוין, ואת לא צריכה להרגיש אשמה על כך. הקב"ה רוצה שתמשיכי הלאה, שתצמחי מזה, מותר לך לישון טוב ואפילו לשמוח.
מקווה שעזרתי קצת... בהצלחה!
הפותחתאנונימי (פותח)
תודה . הארת את עיני בכיוון שונה. קוראת שוב ושוב את הדברים. נראה לי פשוט אני צריכה להתחזק באמונה. אבל איך אפשר לחשוב על דבר כזה שהכל לטובה????
ועוד באות במחשבות שאולי אם הייתי נוהגת אחרת בהריון..א ו הולכת לבדיקות..אז הכל היה נראה אחרת...
הקב"ה נתן לך ניסיון באמת קשה...אנונימי (8)
פעם קראתי קטע מתוך משהו שכתבה אישה מיוחדת שעברה לידה שקטה שמאוד עזר להבין את ההבנה הזו שזה היה התפקיד של הנשמה הזו בעולם.
חיפשתי ומצאתי קישור של יומן שלם שכתבה אותה אישה. מקווה שיהיה לך לעזר...
https://drive.google.com/file/d/0BzTMGhEfugphVW5jYkk2T1YtNU0/edit
תודהאנונימי (פותח)
את יודעת אולי איך אפשר ליצור איתה קשר?
בעמוד הראשון שם יש מספר טלפון וכתובת מיילאנונימי (8)
אני מתארת לעצמי שזה כתוב שם כדי שיוכלו ליצור איתה קשר...
הצלחת לפתוח או שאעתיק לך?
בהצלחה!
הצלחתי...אנונימי (פותח)
כבר מתכתבת איתה. תודה לך. ממש בהשגחה פרטית ששלחת לי את זה...כבר שלושה חודשים מגגלת על כל פרט בנושא ואת זה לא ראיתי..וזה ממש עוזר לי
איזה יופי! ממש שמחה שעזרתי!אנונימי (8)
המון המון בהצלחה!
הפותחתאנונימי (פותח)אחרונה
אתם ממש חמודות וצדיקות...למרות שאני לא מכירה אתכן אני מרגישה שאתן קבוצת התמיכה שלי. יהיה נחמד להכיר אתכן באמיתי
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')