א. ברור שחשוב למצוא בזמן שהילדים לא בבית/ישנים - זמן לנוח ביום. כהוגן ובשלוה.

ב. אפשר  לשבת בשעה רגועה עם הילדים, להגיד להם מה קשה בערב - ולבקש רעיונות.. לא חייבם לקבל הכל - את מחליטה מה שייך ומה לא. ועושים איזה דף על הסדר שהחלטתם. תולים בכניסה לחדר שלהם, למשל.

כשהילדים שותפים בתכנון ומבינים מה קשה לאמא בענין, הם יכולים לגלות הרבה רצון טוב, וגם ליישם.

ג. יש גם אפשרות לחלק: לגמור קודם עם הקטנים יותר, שיכולים לישון יותר מוקדם. הפסקה קלה - ועם הגדולים בפאזה אחרת.

אם זה ימנע ממך את הלחץ - שווה.

אפשר לראות אם הקטנים לא "מחזיקים את עצמם בכח".. אבל אם לא - פשוט תעשי חשבון-לאחור, מהשעה שהם קמים בבקר, ותראי שיש להם מספיק שעות שינה. אם יש - אז למה לא..  זה דבר לא נדיר. אם מתחילים ארוחת ערב בשעה שהיא סבירה גם לגדולים - לא חייב להיות מאד מאוחר - אז אח"כ אפשר להשכיב קודם את הקטנים.

ו"תחליטו ביחד" על הסדר שהולכים לישון, ועל העזרה בערב.

ומקסימום לאכול עוד פרי/קרקר לפני השינה אם נראה לך שזה מידי רחוק להם מהלילה

א. הייתי ממליצה לך לישון לפחות פעם או פעמיים בשבוע.

ב.דברי עם הגדול/ה על הצורך שלך בעזרה, תסבירי להם, 

לא כעס על מה שאת מצפה.

ג. מסכימה לחלוטין.

והייתי מוסיפה בכלל. לכי לעשות בדיקות דם!

קחי ויטמינים.

  ברזל ירוד הוא מתכון לחולשה וחוסר כוח.

הרבה כוח יקרה!

אם את נרדמת בעשר וקמה עייפה (ולא מקימים אותך בלילה כל הזמן) סביר להניח שיש כאן בעיה כלשהיא. 

לי יש CMV ואכן יש לי תקופות שאני ישנה עשר שעות וקמה גמורה. 

לפני שמתחילים עם האטרף של הערב [מקלחות, חדרים, ארוחת ערב, מערכת, בטוח שאין שיעורים ?מסרק סמיך, סיפור, שמע ישראל ונשיקה]  אני עושה הפסקה אמיתית של כמה דקות ואוכלת משהו שותה[!חשוב במיוחד בהנקה]  מנסה כמה שיותר לאגור כוח ואורך רוח וזה קצת עוזר

בעצות פרקטיות אחרים פה יותר טובים, אבל אני רק רוצה להגיד לך שאם את תוהה על רגשותייך ועל הקושי שלך עד כמה הם הגיוניים, התשובה היא כן וכן וכן! לטפל בשישה ילדים לבד ערב אחרי ערב זו משימה עצומה, ממש ממש לא דבר של מה בכך. תעריכי את עצמך המון על כל ערב שנגמר וכולכם שרדתם אני לא בטוחה שאני הייתי שורדת...

אם קורה ואת מצטערת על דבר שעשית כך או לא עשית אחרת, אנא תני לעצמך אותה התייחסות אוהבת שאת שואפת לתת לילדים שלך: לראות את המכלול ולא את הרגע, את ההשקעה העצומה שלך והכוונות הטובות והניסיון להשתפר כל הזמן ולהיטיב עם הילדים שלך ככל יכולתך. לא להתמקד במה שהתפשל, כי זה ברור ואין שום ספק שדברים יתפשלו מדי פעם. אנא אל תהיי קשה עם עצמך ואל תצפי מעצמך להיות מלאך.

ובכלל, ממליצה בחום שתשימי את הצרכים שלך במקום מאוד גבוה בסולם השיקולים. כשאת מתלבטת מה להרשות ומה לא, איפה להתגמש ואיפה להיות איתנה כסלע - הטיעון "כי ככה נוח לי יותר" הוא טיעון לגיטימי מדרגה ראשונה. חשוב לך שלמטפלת של הילדים שלך יהיה נוח ונעים. זה קריטי.

שולחת לך קטע לקריאה אם בא לך, וחיבוק.

ואני לא מפסיקה לבכות

נשמע ששווה לקרוא את הספר כולו...

גם אותי הקטע הזה מרגש מאוד מאוד ומחזק בימים קשים.

מדהים כמה שהוא מבין...

(מופיע בספרה "מילים טובות"), והרב ארז משה דורון מביא אותו בספרו.

באמת קטע מרגש!

(@בהתהוות, שימי לב)

תודה שהזכרת לי אותו

בדרך כלל הגישה מסביב - הבאת ילדים אז תהיי אימא מושלמת אחרת איך העזת?

וכל מיני רווקים שכותבים על דברים שלא מבינים שצריך רישיון להורות. וזקנות שהיה להם ילד אחד וחגורה אז הן לא רגילות לבכי. וגם מחנכים שמבלים עם ילד חצי שעה ביום כשהוא כבר מקולח ואחרי ארוחת ערב. הם מספרים שחצי שעה זה מספיק ואפשר בנחת. כמובן מספיק הרי מישהו כבר בילה אתם 5 שעות ועשה את כל העבודה השחורה ופחות נעימה ונשאר רק לדבר בנחת. ואמהות קרייריסטיות שרק בחופש הגדול מבינות מה זה ואז הן דורשות לבטל את החופש. רק שהן חושבות שאימא צריכה להיות סבלנית תמיד ומצפות לזה מכול מי שמטפל בילדים. 

אף אחד באמת לא מעריך. דווקא אם אישה תהיה בחוץ, תשקיע בכל מה שלא משפחה שלה אז יעריכו ויכבדו.

וגם דרישה שתהיה מעבר - חייבת להיות יפה גם עם 16 ילדים, ולעשות חסד בין לבין ולעבוד כמובן ותהיה מעניינת...

הילדים שלי (שני הגדולים, בני שמונה ושבע) אוהבים לעשות "מסעדה". הם עורכים לבד את השולחן לארוחת ערב, חותכים ירקות (בסכין חד"פ), מורחים פרוסות, מחליטים על פינוקים מיוחדים לארוחה...

זה ממש לא כל ערב, אבל זה מציל אותי בזמנים שאין כ"כ כוח. אני שואלת: "רוצים להכין היום מסעדה?" ובד"כ הם נענים בשמחה.

כנ"ל במקלחות: "מי רוצה להתקלח ראשון?" "בוא נראה אם אתה מספיק להתקלח בתוך כך וכך דקות!" ולפעמים אפילו הגדולה מתנדבת לקלח את הקטנים... היא עוד בגיל שזה כיף ונותן לה תחושה של גדולה...

לשינה, לצערי, אין לי פתרונות, כי גם אצלי זה הקטע הקשה... אבל לדעתי אפשר להרפות. שלא יישנו כ"כ מוקדם... לתת להם לשחק בחדר (להשתדל שיהיה בשקט), לשים להם דיסק וכדומה, ופשוט להתעלם מכך שהם עוד לא ישנים... כי אחרת זה גוזל כוחות נפש...

ואז הם בוחרים סיפור....

אולי כדאי להפעיל את הגדולים בעזרה עם הקטנים.

ילדה בת 6-7 יכולה לקלח ילדה בת שנתיים או שלוש. והן אפילו יהנו מזה.

גדולים יכולים להלביש קטנים

יכולים לחתוך ירקות, להכין חביתות, להוציא דברים מהמקרר, לערוך שולחן, לפנות שולחן, לטאטא, לשטוף כלים.

ובטח עוד יכולים לעשות כל מיני פעולות קטנות שאת יכולה להיעזר בהן מאוד.

ולגבי זה שלא חזרת לכוחות שלך- למה את מרגישה רע עם זה. זה הגיוני!! את עם 6 ילדים!! ותינוקת!! לא סתם אמרו חז"ל שזמן התאוששות הוא 24 חודש.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות