א. ברור שחשוב למצוא בזמן שהילדים לא בבית/ישנים - זמן לנוח ביום. כהוגן ובשלוה.

ב. אפשר  לשבת בשעה רגועה עם הילדים, להגיד להם מה קשה בערב - ולבקש רעיונות.. לא חייבם לקבל הכל - את מחליטה מה שייך ומה לא. ועושים איזה דף על הסדר שהחלטתם. תולים בכניסה לחדר שלהם, למשל.

כשהילדים שותפים בתכנון ומבינים מה קשה לאמא בענין, הם יכולים לגלות הרבה רצון טוב, וגם ליישם.

ג. יש גם אפשרות לחלק: לגמור קודם עם הקטנים יותר, שיכולים לישון יותר מוקדם. הפסקה קלה - ועם הגדולים בפאזה אחרת.

אם זה ימנע ממך את הלחץ - שווה.

אפשר לראות אם הקטנים לא "מחזיקים את עצמם בכח".. אבל אם לא - פשוט תעשי חשבון-לאחור, מהשעה שהם קמים בבקר, ותראי שיש להם מספיק שעות שינה. אם יש - אז למה לא..  זה דבר לא נדיר. אם מתחילים ארוחת ערב בשעה שהיא סבירה גם לגדולים - לא חייב להיות מאד מאוחר - אז אח"כ אפשר להשכיב קודם את הקטנים.

ו"תחליטו ביחד" על הסדר שהולכים לישון, ועל העזרה בערב.

ומקסימום לאכול עוד פרי/קרקר לפני השינה אם נראה לך שזה מידי רחוק להם מהלילה

א. הייתי ממליצה לך לישון לפחות פעם או פעמיים בשבוע.

ב.דברי עם הגדול/ה על הצורך שלך בעזרה, תסבירי להם, 

לא כעס על מה שאת מצפה.

ג. מסכימה לחלוטין.

והייתי מוסיפה בכלל. לכי לעשות בדיקות דם!

קחי ויטמינים.

  ברזל ירוד הוא מתכון לחולשה וחוסר כוח.

הרבה כוח יקרה!

אם את נרדמת בעשר וקמה עייפה (ולא מקימים אותך בלילה כל הזמן) סביר להניח שיש כאן בעיה כלשהיא. 

לי יש CMV ואכן יש לי תקופות שאני ישנה עשר שעות וקמה גמורה. 

לפני שמתחילים עם האטרף של הערב [מקלחות, חדרים, ארוחת ערב, מערכת, בטוח שאין שיעורים ?מסרק סמיך, סיפור, שמע ישראל ונשיקה]  אני עושה הפסקה אמיתית של כמה דקות ואוכלת משהו שותה[!חשוב במיוחד בהנקה]  מנסה כמה שיותר לאגור כוח ואורך רוח וזה קצת עוזר

בעצות פרקטיות אחרים פה יותר טובים, אבל אני רק רוצה להגיד לך שאם את תוהה על רגשותייך ועל הקושי שלך עד כמה הם הגיוניים, התשובה היא כן וכן וכן! לטפל בשישה ילדים לבד ערב אחרי ערב זו משימה עצומה, ממש ממש לא דבר של מה בכך. תעריכי את עצמך המון על כל ערב שנגמר וכולכם שרדתם אני לא בטוחה שאני הייתי שורדת...

אם קורה ואת מצטערת על דבר שעשית כך או לא עשית אחרת, אנא תני לעצמך אותה התייחסות אוהבת שאת שואפת לתת לילדים שלך: לראות את המכלול ולא את הרגע, את ההשקעה העצומה שלך והכוונות הטובות והניסיון להשתפר כל הזמן ולהיטיב עם הילדים שלך ככל יכולתך. לא להתמקד במה שהתפשל, כי זה ברור ואין שום ספק שדברים יתפשלו מדי פעם. אנא אל תהיי קשה עם עצמך ואל תצפי מעצמך להיות מלאך.

ובכלל, ממליצה בחום שתשימי את הצרכים שלך במקום מאוד גבוה בסולם השיקולים. כשאת מתלבטת מה להרשות ומה לא, איפה להתגמש ואיפה להיות איתנה כסלע - הטיעון "כי ככה נוח לי יותר" הוא טיעון לגיטימי מדרגה ראשונה. חשוב לך שלמטפלת של הילדים שלך יהיה נוח ונעים. זה קריטי.

שולחת לך קטע לקריאה אם בא לך, וחיבוק.

ואני לא מפסיקה לבכות

נשמע ששווה לקרוא את הספר כולו...

גם אותי הקטע הזה מרגש מאוד מאוד ומחזק בימים קשים.

מדהים כמה שהוא מבין...

(מופיע בספרה "מילים טובות"), והרב ארז משה דורון מביא אותו בספרו.

באמת קטע מרגש!

(@בהתהוות, שימי לב)

תודה שהזכרת לי אותו

בדרך כלל הגישה מסביב - הבאת ילדים אז תהיי אימא מושלמת אחרת איך העזת?

וכל מיני רווקים שכותבים על דברים שלא מבינים שצריך רישיון להורות. וזקנות שהיה להם ילד אחד וחגורה אז הן לא רגילות לבכי. וגם מחנכים שמבלים עם ילד חצי שעה ביום כשהוא כבר מקולח ואחרי ארוחת ערב. הם מספרים שחצי שעה זה מספיק ואפשר בנחת. כמובן מספיק הרי מישהו כבר בילה אתם 5 שעות ועשה את כל העבודה השחורה ופחות נעימה ונשאר רק לדבר בנחת. ואמהות קרייריסטיות שרק בחופש הגדול מבינות מה זה ואז הן דורשות לבטל את החופש. רק שהן חושבות שאימא צריכה להיות סבלנית תמיד ומצפות לזה מכול מי שמטפל בילדים. 

אף אחד באמת לא מעריך. דווקא אם אישה תהיה בחוץ, תשקיע בכל מה שלא משפחה שלה אז יעריכו ויכבדו.

וגם דרישה שתהיה מעבר - חייבת להיות יפה גם עם 16 ילדים, ולעשות חסד בין לבין ולעבוד כמובן ותהיה מעניינת...

הילדים שלי (שני הגדולים, בני שמונה ושבע) אוהבים לעשות "מסעדה". הם עורכים לבד את השולחן לארוחת ערב, חותכים ירקות (בסכין חד"פ), מורחים פרוסות, מחליטים על פינוקים מיוחדים לארוחה...

זה ממש לא כל ערב, אבל זה מציל אותי בזמנים שאין כ"כ כוח. אני שואלת: "רוצים להכין היום מסעדה?" ובד"כ הם נענים בשמחה.

כנ"ל במקלחות: "מי רוצה להתקלח ראשון?" "בוא נראה אם אתה מספיק להתקלח בתוך כך וכך דקות!" ולפעמים אפילו הגדולה מתנדבת לקלח את הקטנים... היא עוד בגיל שזה כיף ונותן לה תחושה של גדולה...

לשינה, לצערי, אין לי פתרונות, כי גם אצלי זה הקטע הקשה... אבל לדעתי אפשר להרפות. שלא יישנו כ"כ מוקדם... לתת להם לשחק בחדר (להשתדל שיהיה בשקט), לשים להם דיסק וכדומה, ופשוט להתעלם מכך שהם עוד לא ישנים... כי אחרת זה גוזל כוחות נפש...

ואז הם בוחרים סיפור....

אולי כדאי להפעיל את הגדולים בעזרה עם הקטנים.

ילדה בת 6-7 יכולה לקלח ילדה בת שנתיים או שלוש. והן אפילו יהנו מזה.

גדולים יכולים להלביש קטנים

יכולים לחתוך ירקות, להכין חביתות, להוציא דברים מהמקרר, לערוך שולחן, לפנות שולחן, לטאטא, לשטוף כלים.

ובטח עוד יכולים לעשות כל מיני פעולות קטנות שאת יכולה להיעזר בהן מאוד.

ולגבי זה שלא חזרת לכוחות שלך- למה את מרגישה רע עם זה. זה הגיוני!! את עם 6 ילדים!! ותינוקת!! לא סתם אמרו חז"ל שזמן התאוששות הוא 24 חודש.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...