אבל יש לי עוד

נחמיה.

ממש נגע בי במהלך הלימוד לבגרות.

הוא דמות שיראת השמיים שלו מאוד נוכחת. זה מתבטא בביטחון העצום שלו בהצלחת תהליך הגאולה, בתפילות רבות ל-ה' ובאמונה גדולה.

מעבר לזה, הוא עמד על דעתו ולא פחד לדרוש מהעם לעשות את הצודק והישר (גם בנושאים של בין אדם למקום - שמירת שבת ונישואי תערובת, וגם בנושאים של בין אדם לחברו - מתנות עניים ולויים, עזרה לעניים ששקעו בחובות וכו').

הוא עצמו נתן דוגמא אישית, וככה באמת הוא הצליח לחולל שינוי.

מעורר השראה ממש.

בס"ד

ממש מהמם

ומעורר השראה |מעריץ|

שיר השירים, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, המעפילים, גדעון, קריעת הממלכה מעל שלמה, כלמיני פרקים שאני לא זוכרת כרגע בישעיה, ירמיה, יחזקאל, תרי עשר... פרק א' בחגי. לא זוכרת מה עוד.

(יש לי מן חשש שלא ראיתי אותך פה כבר המון זמן.

ולמען האמת בשום מקום.

לאן נעלמת ילדה?)

עולה לי כרגע בעיקר סיפור הידידות שבין דוד ליהונתן, וקינת דוד על מות שאול ויהונתן. (שמואל א' ו-ב')

במיוחד פרק כ'

 יח הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים יט עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו כ תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער כא הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם כב תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון כג יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב כד מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך כה זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות כו שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו כז כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו

הפירוש הוא בעיקר על פסוק כ"ד 

דוד המלך מסתכל בבריאה ומתחיל לשבח אותה ככל שהוא ממשיך לשבח ההתפעלות שלו רק גדלה (תנסי לקרוא כל פסוק עם יותר ויותר התלהבות) עד שבאיזה שהוא שלב דוד המלך כל כך מתפעל שהוא כבר לא יכול רק לתאר את הבריאה והוא חייב לשבח את הקב"ה ישירות (סוג של אנחת רווחה) ורק אז הוא יכול להמשיך להתפעל

(אני באופן אישי לוקח את זה מדי פעם לתפילה בברכה השני'ה שגם בה יש הרבה שבחים ואז "פריקה")

דברי הימים ב פרק טו למניין הנוצרים ימ"ש.

בכל מקרה יחזקאל פרק כ ממש יפה

יש כאלה שלא מסכימים עם השניים וטוענים שהיה אחד או ארבע וחמש ואפילו שמעתי מחקר אחד שאמר שהיה שבע

פרק קי'ט בתהילים