נשימה עמוקה. התקשרתי. אמרתי לה.
"אחותי, זה לא ילך, תבואי, תקחי מה שאת רוצה
ולכי לבית אביך, ככה פשוט".
ובחלום, " אין לי חפץ בעולם טוב ממך"... התעוררתי מזיע,
בודק איפה אני נמצא, מפחד שהיא לוקחת את המדרש כפשוטו.
הסמארטפון, הציפית, המנורת קריאה, הכל פה שלי...
נרגע. אני בביתי.
והיא? היא לקחה את הלפטופ שלי.
חוזר לישון בהבנה חדשה,
שאמנם אין לי לפטופ,
אבל כנראה צדקתי בהבנתי
לגבי מה שהיא מרגישה כלפיי.

