קראתי כבר מזמן ולפני כמה ימים קראתי את האחרון. ספר פשוט מעולה. כתוב יפה, דמויות שמאוד קל להתחבר אליהן.. הכי אהבתי את הרעיון שהסיפור הוא לא סיפור של דמות אחת, אלא כמה דמויות, שלכל אחת יש סיפור שונה, וכל הסיפורים משתלבים. הסדרה מתארת עולם עתידני שבו האנשים חיים בקהילות משלהם, מנותקים לחלוטין משאר העולם. חלק מהקהילות מודרניות, וברשותן טכנולוגיה מתקדמת, ואילו קהילות אחרות חיות חיים פשוטים ללא חשמל או כל טכנולוגיה שהיא. בקהילה שבספר הראשון יש טכנולוגיות מתקדמות, שוויון מוחלט, והאנשים לוקחים זריקות כל יום על מנת לדכא רגשות, וכך לא יהיו גורמים שליליים כגון קנאה או תאוות בצע. בקהילה הזאת אין מוזיקה, אין צבעים, אין ספרים.. ואין זיכרונות. כולם בחרו למחוק את הזיכרון ולהתחיל מחדש, ורק אדם אחד עוד זוכר, המעניק. תפקידו הוא לייעץ על סמך התנסויות העבר לקהילה. התפקיד הראשי בספר הראשון הוא ג'ונס, שנבחר להיות המעניק הבא, מקבל הזיכרונות. אך מהר מאוד הוא מבין שלמעשה הקהילה לא מושלמת כמו שהיא נראית, ומתחת לפני השטח מתקיימים דברים נוראיים. 

טוב, את השאר פשוט תקראו. מומלץ מאוד מאוד, לכל הגילאים

מאוד אהבתי אותו, וגם את השאר. אבל אני חושבת שאני הכי אוהבת את הרביעי.. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מישו זוכר את שם הסופרת סימן שאלה

ספר קצר  וקליל שכייף לקרוא.הדבר הכי טוב בו  זה שהוא מספר מזוויות שונות את הסיפור שלו,ושהוא מדבר על התמודדות תמידית- שלא כמו ספרים אחרים שכשהספר נגמר החיים חוזרים להיות משעממים(של הדמיות)

הוא מספר על ילד עם פנים מעוותות ועל הקושי שלו בחברה. ספר מעולה.

מדהים אבל רק למי שאוהב פנטזיה

בשם "אלי כהן- האיש שלנו בדמשק". הסיפור ההיסטורי כתוב באופן עלילתי ומותח.

מרגישים בתוך הספר. בלי ניתוחים ופרשנויות שמפריעים לעלילה. מהבחינה הזו, הספר דומה לסגנון הספרים של דבורה עומר.

אם זה מה שאני זוכר - אני מחפש אותו כבר הרבה זמן

מספר על הסתבכויות של איש מוסד בגרמניה של היום עם משקעים שלו כבן לניצולי שואה +

הסתבכויות עם חבר'ה מהארץ שרוצים לעשות שם פיגוע.

מעניין ממש.

קצת קטעים לא נקיים שצריך לדלג אבל בגדול - מומלץ.

יש שם תיאורים ממש קשים ראו הוזהרתם...

מבינה למה אומרים שהוא טוב.

אבל הואו מאד קשה והוא גם מאד מאד, מאד מאד לא מייצג.

לא רוצה לקרוא על גרמנים טובים.

זה שהספר ככ קשה רק מראה כמה הגרמנים רעים.

והספר כתוב בצורה מוזרה, משאיר טעם רע ודיכאון.

נדמה לי שהסופר היה חולה נפש או משהו וזה מורגש.

קניתי את הספר בטבין ותקילין וכשסיימתי פשוט שמתי אותו בפח הזבל וסגרתי את המכסה.

שלי...(מאיר הר ציון ז"ל)

אדם מדהים!

הבריחה מהודו

הבריחה מהודו בספר מסופר על רונן דבש חוזר בתשובה שנכנס לכלא בהודו-כידוע הכלא בהודו הוא כלא נוראי בתנאים קשים מאד והסיכויים לצאת משם קלושים בניסי ניסים ובחסדי שמים רונן הצליח לברוח תוך שהוא מדבר עם אשתו אודליה ומברך שהכל ניהיה בדברו ספר מדהיםםם ומחזק ואמיתי שווה לקרואאא

נרדמתי תוך כדי מרוב שיעמום

אבל בעיקר שמעתי על הספור הזה ספציפית מאותו אדם שניסה להוציא אותו - והוא טוען שהספר גם לא ממש ישר

וההוא שמכור לסמים?

מכתבים לטליה, שחר, בין 2 עולמות...

מומלץ מאוד לכל הורה, מורה ומי שמעניין אותו חינוך, ובכלל יחסים בין בני אדם.

סיפור אמיתי, מדהים מדהים!!

מסכימה מאד!

גם אני קראתי לאחרונה את הספר טירת הזכוכית, באמת ספר מיוחד, הכתיבה והרעיונות השערורתיים בין השורות.

הספר האחרון שקראתי הוא: הנכדה של מר לין  (פיליפ קולדל).

ספר מדהים, כל עמוד ועמוד והם לא רבים. הספר מתאר בצורה יוצאת דופן התמודדות עם סוגים שונים של פרידה ועוד כל מיני. הסוף של הספר יפהפה.

ממליצה בחום.

כשראתה שהיא לא מצליחה עם סדרות אחרות בנושא (חפצים מכנים) היא החליטה להמשיך וזה גרועה ממש - בעיר של מלאכים נופלים אין שום התיחסות ל"פוליטיקה" שהיתה מאוד משמעותית בספר הקודם - וזה גם נגמר בלי שום נקודה משמעותית

מומלץ מאוד מאוד

הסיפור של יהודי אמסטרדם בשואה בעיניים של סופר ישראלי-הולנדי.

כתוב מקסים- כהרגלה של אמונה

וסיפור מרתק

ספר מדהים שכלל מחולק לשני סיפרים והוא שווה כל דף

קראתי אותו באמת אולי עשרים פעם, מכירה אותו כבר המון שנים.

אבל בשבת קודמת יצא לי להתחיל אותו שוב.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!