שלושה רבדי תקשורת.
שפת דיבור -
המעלה: הזולת מבין את המסר שאני מעביר. יש לנו קוד משותף במידה ושנינו מכירים את אותה שפה. הזולת קולט ושומע את מילותי.
החסרון: אינני מצליח להעביר את עומק החוויה במילים. אדם שחווה חוויה מסוימת התרגשות מאוד גדולה נשמתית, לא מצליח להגדיר, לתחום את החוויה הזו באותיות. מה שהוא אומר זה לא מה שחווה, אלא קוד שמנסה להגדיר לנו את מה שחווה בצורה מאוד מצומצמת. החוויה עוברת צמצום והקטנה, ולפעמים אפילו עיוות.
אותיות המחשבה-
יש בהן מעלה שאין באותיות הדיבור, דהיינו כשאדם חושב לעצמו, חווה חוויה, הוא עוד לא מגדיר במילים מוגדרות לאחרים, אך הוא כבר מבין את החוויה לעמנו.
המעלה: לא מאבדים את עומק החוויה.
החסרון: אי אפשר להעביר אותם לזולת שיתחבר לאותיות המחשבה.
שפת המוסיקה-
המוסיקה מסוגלת להעביר את עומק החוויה שהאדם חווה יותר מאותיות הדיבור, יש לאותיות המוסיקה אפשרות להגיע אל הזולת. כלומר, אין את החסרון של אותיות המחשבה, ויש את המעלות של אותיות הדיבור שהן מגיעות לזולת.
זה מדהים לדעתי.
כמה עומק יש במוסיקה. וואו.
