כל הכיתה הפריעה, אוקי?
באמת שכולן.
אבל לא, רק אותי היא רואה,
ורק לי היא תעיר,
ורק אני יצטרך להגיש עבודה,
נכון?
ואם היא שנייה אחת תעצור, ותפסיק לצרוח עלי שאני נושמת,
היא תוכל לשמוע את סימפוניית הרעש שכל הכיתה מייצרת!!
כל הכיתה, לא אני.
כי אני בקושי הפרעתי.
ועדן התגלגלה על הרצפה מרוב צחוק,
והמורה מעבירה אותי מקום ואומרת לי שאני כל השיעור מתגלגלת מצחוק ובגלל זה היא מעבירה אותי מקום,
ואמור להיות לה שמיעה מוזיקלית,
היא מורה למוזיקה למען ה'!!
היא אמורה לשמוע יותר טוב מכולנו את סימפוניית הרעשים שכל שאר הכיתה ניגנה!!
אבל לא,
רק אני אשמה.
אני.
וכל השאר קדושות.
יופי.
אז עכשיו יש לי עבודה להגיש,
סיכום על מונטיפיורי,
ולהקריא אותו בתחילת שיעור הבא מול כל הכיתה.
כי לטענתה אני, "הפרעתי לתוכן של השיעור היום, אז בשיעור הבא אני צריכה להכניס תוכן"
בלהבלהבלה
יופי.
איזה יופי של מורה מתחשבת יש לי.
אני חושבת אפילו שאני גרועה בגרפיקאות
