אהבתי את הקטע עם השירים . וההפעלות ידיים .

כאילו אם לא בחרתי במקצוע גננת/מורה - יש לי אותו בבית...

 אפשר לשטף אותם בהכנת ארוחת הערב, למשל אם מכינים פנקייק- הם ישפכו חלק מהחומרים לבלילה, יערבו וכו'. כמובן, בעזרתך. ילדים אוהבים את זה, בדר"כ.

בנוסף, לעשות אמבטיה משותפת ארוכה- הרבה משחקי מים, קצף באמבטיה, לשטוף את הבובה. זה כיף במיוחד בחום הזה..

מה יקרה אם לא תעסיקי אותם? אם סתם תעשי דברים שאת רוצה או צריכה לעשות, בלי קשר אליהם?

נניח שאני מתעסקת בעיסוקים שלי . מה שהם יעשו ברקע.(בהנחה שאני ממש מתעלמת ונותת להם להיות יצירתיים  כמו שאמרתן.)

1. ישפכו את כל הבובות/קוביות/משחקים על הריצפה .

2. יוציאו את כל הסירים מהארון .

3. יטפסו על הספה וישבו על הסורגים של החלון (קומה 3, וזה רעיון טוב למדי שמחזיק 10 ד' בדיוק..)

4. יעמדו על השולחן ויפורר את כל מה שיגיע לידם..

5. יקרעו קצת ספרים/עיתונים/דפים חשובים (שלא שמתי במקום)

6. יקחו טושים/מדבקות ויקשטו את הידיים/פה/מה שיראו בדרך..

7. ירביצו אחד לשני.

8. יבכו.

9. כמובן שאני לא אצליח לעשות כלום ! תוך כדי שאני רואה את הנ"ל..

והכל מנסיון- ולא שאני מדמיינת שזה מה שיקרה..

אתן מבינות שאני מוכרחה להעסיק אותם ...

אבל  תודה על התגובה. העלה לי חיוך שאני נזכרת במה שהם יכולים לעולל לי ..

אם ככה, אז הרבה בחוץ. לטייל או במתקנים בגינה. ולשתות ולאכול פירות או כריך תוך כדי. קחו את הזמן שם.

כשחוזרים אפשר לשים להם מוזיקה ושירקדו. 

ואחרי שהוציאו אנרגיה, אז פלסטלינה או בצק - מודרך . את בסביבה. אגב זאת הסיבה שאצלי עושים הכל - מיצירה ועד פאזלים - על השולחן במטבח לידי. 

ואח"כ משחק הרכבה עם חלקים - דופלו, מגה בלוקס, וכו'.

או לעשות ספורט על מזרונים - גילגולים, תנועות וכו'

וקצת משחק או סרט מצוייר במחשב.

בסוף ארוחת ערב ואמבטיות בסדר שנראה לך.

1. ישפכו בובות- אז מה? תאספו אח"כ

2. לקשור\להדביק ידיות של ארונות

3. תיסגרי את החלון\תריס כשאת לא לידם

4. אח"כ מטאטאים בערב. אפשר להרים כיסאות למעלה כמו לשטיפה באופן די קבוע.

5. אז תשימי ניירת במקום. או על השולחן באמצע. (הכיסאות למעלה כאמור...)

6. קופסת טושים לא צריכה להיות בהישג ידם. אלא במדף שאת מורידה להם כאת בסביבה.

7. נו אם יהיו בעיות חמורות תיגשי אליהם...

8. כנ"ל. את סה"כ פה בבית לא במקום רחוק.

9. נכון לא תספיקי יותר מדי אבל גם משהו קטן זה כבר משהו. אולי תישטפי כמה צלחות מארוחת צהריים או תדחפי מכונה אחת.כבר התקדמות...

באופן כללי כשיש שניים קטנטנים כאלה את חייבת להתאים את הבית שיהיה לך נח.

שהכל יהיה כמה שפחות בהישג ידם. שדלתות של חדרים יהיו סגורות.

חוץ מזה כשאומרים לך שתתעסקי בדברים שלך זה לא שתיכנסי למטבח תיסגרי את הדלת ותרימי את כל השבת. הכוונה שתעשי דברים קטנים. תכניסי מכונה, תשטפי קצת כלים. תחזירי קצת ניירת למקום. תפזרי איזה ערמת כביסה מקופלת (לא את כולה רק איזה סיבוב אחד או שניים).

בזמן הזה תוציאי להם איזה כמה כדורים או מכוניות לאמצע הסלון. או שבזמן שאת שוטפת כלים תני להם לפרק ארון מטבח עם קופסאות (תדאגי שלא יהיו כלים שבירים כמובן). תוך כדי תדברי אליהם תתארי מה את עושה או מה תעשו אח"כ. אם הם מרביצים כמובן תפסיקי ותרחיקי אחד מהשני ותגידי "לא מרביצים!".

בד"כ אם אני עושה דברים הקטנים תמיד די מתרכזים סביבי בכל מקרה. אין הרבה סיכוי שאהיה במטבח והם יהיו לאורך זמן באיזה מקום רחוק ממני (הלוואי שזה היה ככה ...).

אני יכולה לומר שמי שלא התנסה, לא יבין.

יש ילדים שאי אפשר לעזוב אותם לרגע.

הם גם לא מצליחים להתרכז ליותר מרגעים ספורים בענין מסויים, הרבה פעמים סף התסכול שלהם נמוך מאוד והם מתייאשים תוך שניות ממשימות אם לא נמצאים איתם ומתווכים את המשימה כל הזמן. ובמשימה אני מתכוונת גם למשחק פשוט במכוניות או כדורים למשל.

זה מאוד לא פשוט.

אני לא יודעת אם זה המצב אצל הפותחת, אבל אם כן, אני מבינה אותה מאוד.

הם בטח ירשו את זה מאבא .

(סתםםם)

הם ממש עדינים ורגועים . פשוט נראה לי שצריכים תעסוקה כבר ומשעמם להם עם הדברים הרגילים.

אבל היו פה הרבה רעיונות שאני אייסם כבר היום (פלסטלינה/עזרה בארוחת ערב/להיות יותר זמן בגינה)

זה ממש נחמד..

גם אני תמיד אומרת .

אני באמת מדברת על מצב קיצוני. 

עם חלק מילדי, בהחלט אפשר להתנהל כמוך, וכך אנחנו עושים - הרהיטים פשוטים, אין וילונות (כדי שלא יתלו עליהם ויסכנו את עצמם), את מה שהם אוהבים אני דווקא שמה במקום נגיש, שלא יתפתו לטפס ולהסתכן, הבית די הפוך, ואין זורמת ממני - יעידו השכנות וחמותי....

אבל חלק מסויים מהילדים הם במצב קשה יותר על הסקאלה. צריך כל הזמן לכבות שריפות, והשמיכה  קצרה מאוד -  את מותחת מצד אחד, הלך עלייך מצד שני.

צריך לדעת שזה קיים.

וזה היה מדהים!!

מה שאני עשיתי :

1. שטיפת כלים.

2. הכנסתי מכונה.

3. הוצאתי מהמייבש מכונה.

4. קיפלתי קצת כביסה.

5. סידרתי איכשהו את הבלאגן שהיה בסלון .(טיטאתי)

6. ארוחת ערב. 

7. מקלחות.

באזור 19:05 - ישבתי על הספה ורוויתי נחת (הם במיטות בשקט) 

קודם כל , אני לא אומרת שזה מה שאני יעשה כל יום . ומצאתי את הפתרון.. אבל , מידי פעם ,כנראה,הם יודעים להעסיק את עצמם..  

למי שמעניין אותו  מה שהם עשו תוך כדי:

עזרו לי במה שביקשתי .

הסתכלו בחלון (הרצתי אותם מחלון לחלון למען הסדר הטוב..) .

שיחקו בקוביות.

הסתכלו עלי מטפלת בכביסות .

קפצו על המיטה שלנו .

מידי פעם משכו בשערות אחת לשניה .(אפילו אחת מהם נשכההה .מה עושים עם הנשיכות האלו ????)

לא יודעת אם זה יכול לעבוד כל יום.. אבל זה היה סבבה .

ראיתי את התגובה על המשחקיה-רעיון גדול .. יש דברים שאני פשוט לא חושבת עליהם ..טוב שאתם כאן אנשים!!

מה שנקרא 'אורח לרגע רואה רגוע'

עם בריכה קטנה ומתנפחת וכמה דליים של מים חמים..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....