בעניין הרב - תכתבי איזור.

יש הרבה ב"ה.

ועוד - אומרים שמתגרשים רק כשעדיף להיות לבד כל החיים מאשר עם הבעל הקיים.

אף אחד לא מבטיח לך כלום אחרי גירושין.

אם עברתם מה שעברתם, והצלחתם להמשיך ביחד, ויש לך רשימה כזאת נפלאה של דברים טובים עליו - 

זה נפלא!

מכאן תחפשו איך לצמוח.

ההתלבטות על גירושין ממש ממש ממש לא נשמעת קשורה אליכם ב"ה. (מהמעט שכתבת פה כמובן)

זאת העיצה מהלב שלי.

פגשת איש מקסים, התחתנת איתו,

עכשיו יש לך עבודה לרומם את זה.

יש מצבים קשים מאד, שאין חברות, אין אהבה, לא רואים טוב, ועדיין עובדים. ואפשר לעבוד, למרות שזה קשה.

תשמחי שהעבודה שאת צריכה לעשות היא ממקום כל כך טוב!

זה כיף לעבוד כדי שיהיה יותר כיף וטוב, עם מישהו שהוא חבר טוב, מקסים, תומך אכפתי וכו'.

סליחה שאני לא זוכרת מקור, אבל זאת בעיה לקבוע סימנים כאלה עם ה'..

ודווקא מכיוון שאנחנו לא בדרגה של להבין את הכוונות של הסימנים שהוא באמת שולח לנו..

ממש לא נשמע שזאת סיבה להתגרש...

בהצלחה, הרבה תפילות

פוסק גדול.

כדאי לך להתחיל שם את היעוץ. מאוד פרגמטי.

יוכל לשקף לך את המצב. 0528465585

שלום וברכה!

אני מנצלת את ה"במה". אנחנו מחפשים יועצת זוגית- מינית באיזור המרכז. עדיף זוג. 

אשמח לקבל שמות, המלצות ופרטי התקשרות.

תודה!

את יכולה להסביר מה קשה לך בפאן הרומנטי?

אני מאמינה שזה דבר שהוא בידינו ובשליטתנו, אם יש אהבה אפשר להבעיר אותה.

בעיני גירושים צריכים להיות כמו שנכתב פה למעלה רק כשהלבד עדיף מהביחד.

חברות טובה היא לא עניין של מה בכך, לחיות עם אדם שאוהב אותך ודואג לך הוא לא עניין של מה בכך.

קשיים בפוריות זה באמת דבר שמעיב על זוגיות ומעמיס עליה אתגרים,

אני לא יודעת על איזה רב להמליץ באיזור שלך ודווקא מציעה לך להתייעץ עם אישה טובה שתוכל לעזור לך.

אני מתייגת את @עדידפ שהיא בעצמה יועצת בכמה תחומים ובוודאי תוכל לעזור ואם לא אני בטוחה שתדע למי להפנות. 

וכובד הראש הראוי שצריך ללוות את השיקולים בהתלבטות כמו שלך, וכמובן התייעצות עם רב,

אני מכירה מס' זוגות שהיו במקום שלך וקיבלו החלטה להיפרד. ובסופו של דבר ההחלטה הועילה לכל אחד מהם.

צריך להביא גם את הצד הזה. הוא כמובן נכון רק במקרים נדירים, אבל הוא קיים ולגיטימי והסבל שלך לגמרי מובן.

את צודקת כשאת מחפשת עזרה, 

זה באמת לא מצב שכדאי להשלים איתו.

מגיע לך להיות מאושרת. בהחלט.

אני קוראת אותך וחושבת לעצמי- הרי זכית בבחור שאת אומרת שהוא כה מדהים ומציינת כמה יתרונות נפלאים. 

ואני מזמינה אותך לשאול את עצמך, את ממש לא חייבת לענות לי-

האם את חושבת שבחור אחר יהפוך אותך למאושרת?

האם את חושבת שעצם הנישואים הם גורמים לך להיות אומללה או שאולי האומללות נובעת ממקום אחר ואת מצפה שחיי הנישואין יפתרו את האומללות? 

עוד אשת מקצוע שאני ממליצה עליה זו מרים קליין שהתארחה פה בפורום, 

היא מאמנת אישית ומדריכת מיניות. בתהליך שהיא עושה איתך את עוברת שינוי שיכול להשפיע על התחושות שלך לגבי הנישואין. אני אשמח להעביר לך את המספר שלה בפרטי.

כשבעצם אין לדעת אם בכלל יש ציפורים על העץ. 

אני מציעה לך להתבונן במשפט שלך

"והתקווה הזו שקיים מישהו אחר שמתאים לי יותר, שאיתו אהיה שלמה יותר, מקשה עליי להיות רגועה איפה שאני." 

תמיד בחירה אומרת לוותר על כל האופציות האחרות. 

כל בחורה שמתחתנת צריכה להבין שבזה שהיא בחרה באיש שלה היא מוותרת על שאר הגברים בעולם. זה לא פשוט. 

כי אף אחת לא מתחתנת עם האיש הטוב בעולם,

המצב האופטימלי זה להתחתן עם האיש שאיתו יהיה הכי קל לעבוד ולבנות משהו מאושר. 

אני מאמינה שאיש לא יכולה להפוך מישהו למאושר,

האושר שלך תלוי בך,

הזוגיות שלכם תלויה ביכולת שלכם לעבוד ביחד, 

התשוקה שלך תלויה בעיקר בך.

נשמע שיש לך פרטנר נפלא לעבוד איתו. 

זה אולי קלישאה אבל באמת, אני מזמינה אותך לחשוב איך את יכולה לעשות אותו למאושר, "במידה שאדם מודד- מודדים לו" תנסי לחשוב אילו דברים היית רוצה שהוא יהיה בשבילך ותהיי בשבילו- תבחני מה זה עושה לך. 

מה את חושבת?

כואב לי עליך שההריונות לא צלחו.

אין קשר בין הפלות לבין אהבה רומנטית.

כנראה שזה רצון ה' עם כל הקושי הגדול.

אשרייך שזכית לכזה בעל טוב, תומך ואכפתי! בכלל לא מובן מאליו..

זה שיש לכם אהבה חזקה ויציבה זה הכי חשוב.

מעבר לזה אפשר להתייעץ לגבי הפאן הרומנטי.

יש יועצים בקדושה ומטפלים שונים שיכולים לעזור.

אפשר לפנות למכון פועה. מאמינה שידעו להפנות..

קשר רומנטי צריך לתחזק ולפעמים גם ללמוד איך עושים זאת.

הלוואי שתזכו בכל הטוב! שתחיו בשמחה ובאהבה גדולה ושה' ימלא חסרונכם.

אני לא באמת יודעת מה קורה וקרה ביניכם..אבל לי זה נשמע שאולי מצבכם(הפלות וכו'..) מעיב על האוירה ביניכם וגורם לך להרגיש מרוחקת ממנו..ויקירתי,מה שהרגשת לפני החתונה שהגבר שלך מקסים,האם זה לא בעיניך רגש?רגש לא חייב להיות עז וגדול..גם אם קטן.גם אם מרגישים חיבה כלפי אדם מסוים זה מתפתח ומתעצם.ובפרט שאת לא מתארת בעיות מיוחדות ביניכם.אז מה בעצם מונע ממך להרגיש יותר אוהבת? אולי בכל זאת כדאי לחשוב על הכיוון שכתבתי...בהצלחה אהובה!!!

אין לי מספר אבל למדרשת הרובע בטוח יש.

גם הרב יהושע שפירא זה רעיון מצויין מצויין (וזה קרוב מאוד אליך)

תנסי להתקשר לישיבת רמת גן ולשאול איך קובעים איתו פגישה (ואם הם לא יודעים שיביאו לך טלפון של מישהו שיודע) ואם זה לא הולך תשאלי בפורום!!!

ישיבת רמת גן:

03-6748424

0524752071

http://www.pnimi.org.il/love-and-relationships/699-think-love

כואב לי לשמוע שזוגות מתגרשים ועוד יותר כאב לי עליך.

לפני שאת הולכת לרב לכי לייעץ כמו שתחיה הציעה מרים קלין ואחרות..

עם טיפול נכון את יכולה להגיע לפסגה חבל על כל יום שעובר .

אני מכירה 2 חברות שהיו בהליכי גירושים מהסיבה הנל והם טיפלו והיום חיים באושר ..

גירושים זה הצעד שאחרי שיודעים שעשו הכל על מנת למנוע את זה.

אף אחד לא מבטיח לה עתיד וורוד עם גבר אחר יש לך יהלום ביד שאת רק צריכה ללטש אותו ...

שנית לגבי ההפלה יש מיליון סיבות להפלות אם עברת את זה כמה פעמים את אמורה לקבל חוות דעת מקצועית אולי חיזוק לרחם וכו"

היי אנונימית יקרה.
אני מתארת לעצמי כמה זה קשה להיות בספק. הספק הכי גרוע שיש. עושב כל כך הרבה ייסורים בלב. בראש. אפילו בגוף.
אני מאמינה וחושבת שאין טעויות בעולם ולאחר המעשה, לאחר שבחרת, לאחר שהתחתנתם עצם העובדה הפשוטה הזאת מראה שזהו אכן רצון ה'. הוא רוצה שתהיי עם הבחור הזה. שזהו אכן החצי שלך. בעלך. (לא מדובר על קשיים הגובלים בשגעונות כמו אלימות, בעיות נפשיות וכו אלא כאשר במציאות הכל יחסית נורמלי.)

אני מנסה לשקף לך. כרגע, המציאות מראה שהבעיה היא בך. ז"א זה לא שעשית משהו רע. אני בטוחה שאת בנאדם מדהים, מאמין עם רצון כל כך טוב. אבל, לפי דברייך, בעלך הוא כל כך מושלם. כל כך זכית. שוב, לפי דברייך. אז מי אמר לך יקרה שלי. אחותי. שבחוץ יש שם איזה מישהו שיעשה *אותך* מאושרת. מישהו יותר טוב? יתר חתיך? עם חיבור יותר מושלם אלייך? אייאייי אם היו חותמים לנו על זה. אבל אף אחד לא יחתום לנו על זה. כי זה פשוט לא המציאות. תשאלי רווקות מבוגרות. כמה גברים הן עברו בחייהן, כל כך הרבה, וכל כך הרבה שלא מתאימים בכלל!
יקרה שלי. את מתוקה. והספק הורג אותך. ולדעתי, למרות הכל, האופציה להתגרש לא נכונה כאן. ולא בגלל שאני מפחדת ממנה. ממש לא. אלא בגלל עצם העובדה הפשוטה והיחידה שלפי מה שכתבת הבעיה היא בך יקירתי.
אני חושבת שמה שמחזק את הרגשתך ואת ספקותייך זאת הטענה שגם לפני החתונה היו לך ספקות. אז כדי להפריך לך קצת וכדי להקל מהמחשבות, אני אגיד לך מה שאולי את כבר יודעת -- שלכולן כמעט יש ספקות לפני. גם לי היו. ולפעמים זה גם ממשיך אחרי. 
ועוד אגיד לך יקרה, שאם כבר התפללת אז עשית נכון אבל עכשיו עשי זאת שוב, ובלי תנאים. תתפללי לה' ותגידי לו אבא שלי, אבא יקר ואוהב בבקשה תרחם עלי. הרי אתה חיברת בינינו. מה שנעשה כבר- זה ממך. בבקשה תחבר בינינו באופן מושלם ושלם יותר. תראה לי בתוכי במחשבותיי את כוונתך המקורית. תגרום לי לאהוב את בעלי. להיות מאוהבת. להימשך אליו. לרצות אותו ורק אותו.
ככה להתפלל ללא תנאים אלא ב-בקשה עצומה ובאמונה אמיתית שבורא העולם לא טועה. ואם כבר התחתנם (ואין בעיה שהיא מוגדרת כ-לא נורמלית.) אז יוצא שזהו אכן רצון ה'. את לא זקוקה לסימנים(תנאים) האלה. כי הנה אותו פגשת. והתחתנת איתו בסופו של דבר. ועכשיו נותר להתפלל לה'. שיוריד קצת מהחשבות שלפעמים באות ממחשבה שמגיע לי יותר טוב. ושאני יודעת הכי טוב מה טוב לי. אז להתפלל שה' יכניס בנו ענווה אמיתית להכיר שהוא זה שיודע הכי טוב. הוא מכיר אותי הכי טוב. הוא מבין הכי טוב מה טוב לי. והנה הוא באמת הביא משהו טוב. אז " אבא בבקשה תרחם עלי ברוב חסדיך ורחמיך ותזכה אותי לרצות את רצונך ולאהוב את בעלי כמו שהוא. ולא לפזול ולא לדמיין ולא להסתפק. תזכה אותי אבא בבקשה.."
 

מקווה ומתפללת שתמצאי מזור לכאבך כי ידוע שהספק הוא הכי משגע ומחרפן שיש. ובע"ה תזכי לבית כשר וטהור ומלא באהבה אמיתית ותשוקה אמיתית עם בעלך שאבאשלך נתן לך.

כמו שכתבו לך כאן ...

מישהי אמרה לי משל נחמד-

דירת שכירות מפחדים להשקיע בה לתקוע מסמרים ...למה?אולי עוברים.אולי לא נשארים פה.

לא בא לי לךהוציא כסף על מה שלא שלי.

ודירת קבע משפצים ומשקיעים בה ..

הנמשל-

הנישואין שלנו ...תחליטי מה את רוצה אבל לא להמשיך להתלבט. 

אנחנו כל פעם היינו רבים ואומרים רע לך כ"כ בואי נתגרש..

אבל זה רק הורס ובפועל לא נכנסים לזה ..אנחנו לא בדיטים כבר החלטנו..

 אנחנו כמו משפחה נהיים דם קרוב..משהו אחד-

ובקשר לחשק זה הורמונים לדעתי..

אל תדאגי זה עובר..מתגבר בדרך כלל לפני מחזור

אולי צריך לקחת משהו לאיזון הורמונלי שיעזור לרחם גם להיות חזקה ולא להפיל.

ניסית את זה?

לכי לחנות טבע...

מזדהה איתך לפעמים בעלי מגעיל אותי ולפעמים מושך..

קשור להורמונים..

גם לילדים אין לי כח אז...

זה לא עוזר

שיש ילדים להרגיש את זה...

זה רק יותר קשה...

כדאי קודם להיות בטוחים בנישואין ואז ילדים

בענין החשק

השלמה היא דבר חשוב וקשה

זה אומר שאני מוותרת על דברים 

אני חסרה אותם

אבל שלמה עם מישהו אחד...

זה עבודת חיים

מרים אדהאן כתבה פעם שלחיות פירושו לחיות תמיד עם חור בלב.

יש דברים שלעולם לא יהיה כמו שדמינתי.

אבל יש דברים יותר יפים...

זה הברירה להסתכל על הביגלה ...

יש לך אפשרות לבדוק בעצמך האם יש עוד דברים בחיים שאת לא מרוצה מהם?

תעשי עם עצמך בירור ממה אני מרוצה ממה לא?

מה אפשר לשנות ומה לא?

גם על בן הזוג וגם לא..

הרבה פעמים אם נוריד את ההרגשה שאני חייבת להיות מרוצה,נשואה,בעבודה.

הייתי בוחרת בזה שנית.(מוכח במחקרים )

רק מה?האדם שונא דברים ישנים דברים שהוא רגיל דברים שהוא חייב.

קראתי פעם כתבה על מישהי שהייתה בצרה ולא היה לה כח לחיות.

יעצו לה להגיד לפני כל דבר שהיא עושה אני רוצה לעשות את זה אני בוחרת בזה.

וזה בהתחלה סתם לקוני ובהמשך מרגישים חיים..

אני רוצה לצאת לקניות אני רוצה לעשות כביסה.

למה?תעני לעצמך.כדי ש...

ואני רוצה לחיות עם בעלי. לשמח אותו . ל...

ואם לא...אז יעוץ אני ממליצה על י.נ.ר.

במודיעין יש מישהו טוב..

וגם לא כל רב הוא מבין צריך מישהו טוב.

אחרת אם הולכים למישהו לא מתאים מתבאסים..

ולא רוצים להיעזר...כדאי מישהי שומרת סוד רגישה.אולי עדיף יועצת רגילה ולשלב עם יועצת מינית.לא חייבים הכל ביחד..זה גם מביך ..וכדאי גם לדבר על העבר זה קשור להווה בקשר חזק...

בהצלחה לך וכל הכבוד על הרצון והמודעות (וגם שאת מסכימה אפילו לנסוע רחוק)

תיזהרי מאנשים חובבנים ולא מוסמכים.

בעיקר בגלל שהם זולים וזה מפתה..

תחפשי המלצות.

וגם יש אגודות בזול כמו יד שרה ועוד...

גם קופת חולים מממנת.

אומנם הם לא בדיוק רבנים אבל הם מדהימים ברמות אחרות. קוראים להם יונתן ויסכה שומר מצפת-יש עליהם הרבה חומר באינטרנט.. בגדול-הם ממש מסתכלים על הנישואים בזווית מאוד שונה מימה שתשמעי מאנשים אחרים.ובאיחוד לפן הרומנטי-יש להם מלא מלא טיפים,עצות,רעיונות .... אנחנו היינו אצלם והם תותחים ברמות עלממש ממש ממש ממש ממליצה!!! אם את רוצה אשלח לך מספר

20160529142527.html

ואני יודעת כי הייתי אצלם

דבר ראשון אני רוצה להתנצל... קל לייעץ מאחורי מקלדת... אולי אני צריך לזכור את האות י' בוידוי יותר.

בואי נחליט שהיות ואני לא יודע עליכם כמעט כלום אולי יותר נכון שתתיחסי למה שאני כותב כאילו הוא נכתב למישהי אחרת. רק אם תמצאי שמה שכתבתי, או חלק, שייך אלייך אז תאמצי לפי שיקול דעתך. בכל מקרה אין בדברי ביקורת וחשוב שתרגישי שלגיטימי להרגיש מה שאת מרגישה.

אני מסכים מאד שקשר פיזי טוב הוא חשוב מאד. אני גם מאד מאמין שחבל ולא כדאי לוותר עליו. אבל, הייתי רוצה לייעץ לך להשתדל לא לתת לו משקל גדול מידיי. סיבה אחת היא שלפעמים דווקא לתת לבעיה מסוימת משקל עודף ולמרכז אותה יתר על המידה מקשה על הפתרון וגם מוביל לייאוש מוקדם אם הפתרון מתעכב קצת...

סיבה אחרת היא שלפי מה שהבנתי מדברייך זה כנראה החיסרון היחיד כמעט, או היחיד המשמעותי, בעינייך בקשר שלכם. אני חושב שכל מי שמתחתן, בצורה כזאת או אחרת, מקבל מתנה עטופה. עם הזמן והשנים אנחנו מקלפים עטיפות ומגלים מה באמת קיבלנו. לפי דברייך קיבלת מתנה נהדרת אם כי לא מושלמת. אני חושב שחבל עם מתנה כזאת לרוץ עם פתק החלפה... אין מתנות מושלמות ומי יודע מה יחסר במתנה הבאה שתקבלי? וכמה זמן עד שתקבלי אותה? ועוד, המשקל של חסרון בקשר הפיזי מתמעט עם השנים, חסרונות אחרים מתעצמים פעמים רבות.

אז נאמר שבינתיים הסכמנו שקשר פיזי טוב הוא חשוב ולא מוותרים עליו. אבל, גם לא בטוח בכלל, שבשבילו שווה לוותר על כל שאר הטוב שקיבלת בעיסקת החבילה.

אם כך נשאר להחליט איך מחזירים את המשיכה לחייכם. דבר ראשון לדעתי אין תחליף לייעוץ מקצועי.

ראשית כדאי לברר איזה מנגנון "משיכתי" יוצר אצלך גבר חכם. זאת שאלה שתצטרכי לברר עם עצמך לעומק מכיוון שפעמים רבות התשובה היא לא "מודעת".  אולי אפשר לומר שגבר חכם הוא מבחינתך סימן לגבר חזק ושולט, לא פריאר? אולי את משייכת גבר חכם עם גבר שהוא מפרנס מוצלח? אולי חווית בשלב מוקדם יותר בלבולים וספקות וקיווית לגבר שיבוא עם אג'נדה מבוססת שתציל אותך מחוסר בטחון מסוים? אולי הדימוי שלך לגביו התערער בגלל איך שאת תופסת את האופן שבה הוא נתפס בחברה, ואולי גם את מרגישה שבגללו המעמד שלך התערער? ואלי דמות מסוימת בעבר שהייתה "אידיאל" של גבריות בעינייך היה חכם?

אני חושב חשוב לברר את התשובה לשאלה הזאת. ברגע שתדעי את התשובה יקל עלייך למצוא בו תכונות אחרות שיענו על הצורך שזיהית. או לחלופין לאחר שתגלי את הסיבה היא כבר לא תראה לך חשובה ותוכלי להרפות מהעניין.

בנוסף ולא במקום, אולי כדאי לך ללמוד יותר על עצמך ועל איך את משפרת את האינטימיות בניכם, מבחינה גופנית ולאו דווקא רגשית. לפעמים תהליך הפוך קורה וחוויות אינטימית טובות יעזרו לבנות את המשיכה הרגשית שחסרה לך.

התהליך יכול להיות קצר אבל הוא גם יכול להתארך למרות שאני (שוב מאחורי המקלדת...) מאד מאמין שהוא יסתיים בהצלחה אם תתמידי בו. 

בהצלחה!

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'