פשוט תגידי לו. כמו שיחת 'יחסינו לאן', בדיוק מה שכתבת כאן: תקשיב, אתה מוצא חן בעיניי מאד. אבל אני חייבת מישהו שמשקיע בעצמו יותר, בדברים הכי בסיסיים. אני לא מצפה שתתחיל לקנות מותגים בחנויות יוקרה, אבל וכו' (השלימי כראות עינייך). לגמרי לגיטימי להציב גבולות (ודווקא מפני שהיתה לך סבלנות כל הזמן הזה והתעלמת מההיבט הזה והתמקדת בו כאדם). 

בחור שמישהי מוצאת חן בעיניו - יהיה מוכן לעשות הרבה כדי להשתנות בשבילה. זה גם יכול להיות מחוסר מודעות. לא תמיד זה 'אידיאולוגיה' (ואני מקווה שזה לא מאידיאולוגיה). 

אם אתם מגיעים לשלב של פגישה עם ההורים - את יכולה גם להעביר לו את המסר דרך אחד ההורים (ככה"נ האמא). 

פשוט כתבת 'חייבת את עזרתכן'. 

בכל אופן - אל תתחילי עם זה. כשאתם בשיחה הזאת של 'יחסינו לאן', תתחילי דווקא עם כמה את מעריכה אותו ומתרשמת ממנו; ואחרי שתביני מה ההתייחסות שלו לקשר, תגידי שיש גם משהו שמקשה עלייך, ותגיעי לעניין שלשמו נתכנסנו. 

ראה כאן: א. עשית זאת שוב - לקראת נישואין וזוגיות

אתה צריך ללמוד לזהות הומור יבש

ב"ה זה היה רק לבוש לא מותאם בעיני ומידות גדולות ולא ריח.. אבל באמת אחרי החתונה יש לך בדר"כ יותר מקום לקנות לו/איתו את הבגדים.

יש לי תחושה שאם הוא באמת בן תורה וכך מתלבש, זה לא אידאולוגיה.

אישית, משכתי עוד בלי להגיד וכשהקשר יותר זרם, הגבתי על זה בחיוך.. כששאל יותר, הסברתי יותר..

בהצלחה!

אז אולי דווקא יש בה משהו. 

סתם לתשומת לבך: לזרוק משפט כזה כתגובה למענה מפורט מבלי לנמק - זה "לא רעיון טוב"!

אבל שיהיה לך ערב נעים.  

שאם הייתי מגלה שמנסים לרמוז לי משהו סחור סחור, הייתי מתחרפן...

למרות שכמובן זה תלוי באיזה אופן אומרים לי את זה.

אם אתם זוכרים משרשורים קודמים, יש לי חולשה לבנות שלא מודעות לנשיותן (שימו לב לניסוח, יש להן, רק שהן לא מודעות לזה)

זה ידליק אותי, ואם יפריע לי משהו ספציפי, אעיר בשילוב כמויות של ביטויי הערצה (:

במיוחד בחורי ישיבה קצת או קצת הרבה מרחפים, ולכן יש למצוא את הדרך או ישירות

או דרך צד שלישי להסביר להם שיתחילו לנחות לקרקע וזהו, אין פה שום דבר בעייתי

שמעתי על מספיק אנשים שאחרי החתונה האישה שלהם החליפה להם את כל הארון בגדים

ואפילו את צורת הלבוש. צריך רק לבדוק האם יש עקשנות מצדו על העניין גם אחרי שהסבירו

לו או שהוא מוכן לשמוע, אם מוכן לשמוע אין לייחס לבעיות אלו שום חשיבות.

לגרום לו להחליף משקפיים דרכי. "תגידי לו שהמשקפיים מכוערות, ושהוא צריך חדשות."

ואני הייתי כזו מעופפת שלא הבנתי בכלל מה הבעיה במשקפיים שלו ולמה היא לא אומרת לו בעצמה....

מזדקנים...

לחתוך על מראה חיצוני, בד"כ מדובר על משהו שא"א לשנות (אלא רק באמצעות ניתוחים פלסטיים וכד').

במקרה שלך צריך לשנות משהו באופי ובהתנהגות שלו..

אם הצלחת לראות את היופי שבו למרות הסירחון וכו',

אז כנראה שלא מדובר על סירחון מי יודע מה..

אשמח לעזור לך בפרטי..

אבל זה גם לא אופי והתנהגות כי היא אומרת שיש לו פנימיות מדהימה.

זה בסך הכל טעם בתחום הלבוש והרגלי הגיינה.

יש לה עכשיו הזדמנות פז לבחון את הקשר ביניהם, עד כמה היא מרגישה בנח איתו לשתף אותו בנושאים כאלה.

באמת אין לה מה לסגור את השידוך הזה עד שלא ילמדו לשתף אחד את השני בעניינים האלה. זו אחלה הכנה ותרגול לחיי זוגיות ולכל ההתנגשויות שיכולות להיות להם בעתיד.

את חייבת לדבר איתו על זה או בצורה ישירה או דרך מישהו אחר

ואז לבדוק אם מתאים לך

זוגיות זה כולל קירבה פיסית ואם הוא דוחה אותך זו סיבה מאוד לגיטימית לחתוך

לא חייב שיהיה יפה במיוחד אבל שנראה טוב

וריח זה דבר חשוב מאוד

העניין שציינת לגבי המראה החיצוני הוא בלבוש ולא ביופי שלו עצמו כך שתוכלי לשנות אותו ללא בעיה.

אחותי התחתנה עם מישהו שלא היה מתלבש בכלל יפה ולא מתקלח ולא גוזז ציפורניים ועוד כמה דברים והוא השתנה 180 מעלות. האמת אבל שגם חלק גדול זה מאיתנו בגלל שהוא היה גר איתנו בבית אז הוא ראה איך אורח החיים מתנהלים פה לעומת הבית שלו והשתנה לפי זה.

לדעתי את לא צריכה להימנע מלהמשיך את השידוך איתו מכוון שזה דבר שניתן לשנותו ללא בעיה.

טבע העולם שרוב הגברים נמשכים אחרי הנשים. זה דבר פעוט מאוד. אם תסבירו לו זאת בצורה יפה הוא יקבל את דבריך ללא פגע.

כמובן שאני לא מצדיק את זה שהוא הגיע לפגישה שלכם אחרי הלימודים ולא התקלח והחליף בגדים ובא יפה ומריח טוב מכוון שאחרי הכול לא כול שני וחמישי אתה פוגש מישהי ועוד שהיא יכולה להיות אישתך לעתיד אז קצת רושם טוב ונעים.

אך אם לא פסלת אותו אז ונתת לו הזתמנות איך צורך שעכשיו כן תפסלי אותו אחרי שהכרת אדם עם פנימיות מדהימה וקדושה כמו שאמרת בעצמך.

אני חושב לפי מה שאמרת שהוא מאוד תורני אם תדברי איתו על כך הוא לא יפגע ואף יבין.

את הגבר איך להתלבש וזה ממש בסדר

אני עצמי חשבתי שזה יפה שהגדים גדולים עלי ואחרי שהתחתנתי אשתי לימדה אותי איך להתלבש זה פשוט משהו שגבר לא לומד מעצמו באופן טבעי, בניגוד לאשה. 

בקשר להיגנה זו כבר יכולה להיות בעיה באופי בעיה שקשה לשנות ואסור לבנות על זה

אבל מצד שני זה גם יכול להיות משהו פשוט של הרגל שניתן לשנות אני לא מכיר את הבחור כדי להגיד לך

יכול להיות מאוד שקצת עידוד שלך יכול לגרום לו להשתנות באופן מידי ובקלות. 

הבעיה אצל בחורים שהם לא מריחים את זה ולא מודעים בכלל לבעיה בתחום הזה והם צריכים שמישהו ילמד אותם את זה

בניגוד לבנות שהנושא בא להן באופן טבעי. 

לפני החתונה לראות שהוא מסוגל להשתנות עוד לפני. 

וזה דבר שניתן לשנותו. יש כאלה שזה יהיה קל אצלם ויש כאלה שיצטרכו קצת עבודה.

כמובן שאת הכול צריך להסדיר ביניהם לפני.

בהצחלה בשידוך.

כמו שיש גברים יש גם נשים. אין לי מושג מהיכן הבאת זאת שגברים פחות מריחים טוב ולא יודעים להתלבש.

פשוט טבע הנשים להתייפות זה הכול.

אני מסכים איתך שהתופעה הזו  יותר מצויה בגברים מאשר נשים אבל לא צריך להכליל את כל הגברים כמו שאתה עשית.

לגבי ההיגיינה.

תעיין בשורות האחרונות.

מדבר על כל הגברים

סתם שאלמד להתנסח יותר בבהירות להבא...

שתי שורות אחרונות לגבי הההיגיינה.

ציטוט: "הבעיה אצל בחורים שהם לא מריחים את זה ולא מודעים בכלל לבעיה בתחום הזה והם צריכים שמישהו ילמד אותם את זה

בניגוד לבנות שהנושא בא להן באופן טבעי."

אלו דברים לגמרי חיצוניים שניתנים בקלות לשינוי, בניגוד לתכונות אופי או הרגלי התנהגות אחרים שאותם דווקא קשה מאוד לשנות. אני עצמי דחפתי לשינוי כזה של בעלי, הוא מצדו נענה בשמחה ולאט לאט החלפנו את הביגוד עד שהיה כולו לטעמי.  אדם שהוא בעל עומק כמו שאת מתארת יסתגל בקלות וישמח לשנות דברים כאלה למענך... כמובן, אם הוא בעניין... 

משמח לשמוע שאתם מתקדמים מהר בקשר וממה שכתבת אני מבין שמה שמפריע לך זה הלבוש, חוסר ההגיינה וכו' ולא המראה עצמו של הבחור. כאדם נשוי, אני ממש מבין אותך והנושאים שמפריעים לך עלולים להפריע עוד יותר אחרי החתונה בע"ה, אבל מכיוון שאלו דברים שניתנים לשינוי חבל לוותר עליו. 

אני מציע לך לפנות בדיסקרטיות לאחד הר"מים שלו ולבקש שיעביר שיעור בנושא עם המלצות ספציפיות איך להשקיע בלבוש והגיינה בדייטים, בתקווה שהוא ישמע ויפנים את העניין. אם זה לא עוזר, אפשר לפנות לאחד החברים או האחים שלו, שיזמו איתו שיחה, אקראית כביכול, בלי להזכיר אותך או את הקשר איתך כמובן.

בהצלחה!

כמו שאת אומרת אולי באמת מדובר בבחור איכותי ורציני, וחיצוניות היא באמת רק חיצוניות.

ונכון שזה בלתי אפשרי לסגור עם בחור שאת סולדת מהצורה בה הוא משקיע בעצמו.

אז אני מציע אולי לפנות לאדם שקרוב אליו כמו ר"מ בישיבה שלו או משהו כזה שידבר איתו על זה, כמובן באופן חכם שלא יווצר הרושם שאת שלחת אותו וכו', ושאותו גורם ינסה להבין מה המקום או היחס הנפשי של האדם לכל הנושא הזה, ייתכן שזו רק חוסר שימת לב כמו שיש אצל הרבה בחורים, וייתכן שזה יחס יותר עקרוני, אחרי זה אולי יהיה לך כיוון יותר ברור.

אגב אני לא חושב שיש בזה בעיה מוסרית בשום אופן

כפי שאני מכירה הרבה בעולם הישיבות לא מודעים לצורך ביציאה מסודרת ונקיה. היות שהבחורים יוצאים לפגישות מהישיבה (ורחוקים כבר שנים מהסינר של אמא לטוב ולרע), יתכן מאד שזה לא בכלל באופיו, אלא לא שם לב לעניין, ומישהו צריך להטות את תשומת ליבו לכך. (ישנן ישיבות שמדריכים היום את הבחורים ליציאה מכובדת: לבוש נקי, צחצוח שינים, מקלחת וכדו')

לא כדאי לחכות ל"את שתחליטי אחר נישואין! "

מזדהה שכדאי לפנות לרב בישיבה, חבר, אולי מי שהיציע/ה שידברו איתו בנושא.

אם ישנה, הרי זו רק חיצוניות הניתנת ברצון ובמודעות לשינוי,

ואם לא, עדות לכך שזה לא מה שמתאים לך.

                    בהצלחה!

לא מכירה הרבה גברים, אבל יש אחד שאני מכירה דיי טוב (התחתנו במקרה לפני כמה שנים )

לדעתי, אם הייתי אומרת לו שיקפיד על ההופעה לפני שהתחתנו- לא היה לו מושג מה אני רוצה ממנו (הוא לא היה מוזנח, אבל ללא ספק טעון שיפור..)

אחרי החתונה אני התחלתי לאט לאט לדבר על התאמת צבעים, לקנות חולות חדשות, לזרוק את הישנות..

הרי זאת באמת את שתקני את הבגדים אחרי החתונה- מבחינתם הם ילבשו את אותו דבר שנים! (בלי לפגוע, הרוב..)

אולי כדאי רק לשים לב שיש את הרצון להשתנות, אבל לקחת גם בחשבון שהם לא תמיד רואים את הדברים כמונו, ויכול להיות שלא יהיה להם ברור בכלל מה לא בסדר, ולכן לא תראי שום שינוי.

שוב, זה מההיכרות שלי עם האחד שלי. אבל הייתי מאוד מתבאסת אם הייתי מפספסת אותו בגלל הדבר הזה..

אין לי מושג . ממש לא יודעת . 

מה שבטוח -אם לחתוך -לא להסביר לו למה . זה סתם פוגע , ולרוב אנשים מגיבים במגננה לביקורת. 

אם לא לחתוך -אז לודא שאת שלמה עם הכל ,וזה כולל הריח -כי הריח לא יעלם לשום מקום . 

החליט בסוף. אני מאמין שזו לא תיהיה בעיה בשבילו.

אגב לגבי המראה את יכולת לרשום את זה בצורה קצת יותר יפה. לפי דעתי זה לא מכבד את אח שלנו הצדיק וגם אותך אפילו איך שאת רושמת את זה. "לא עפה עליו" נשמע קצת רע. את יכולה לרשום שאת לא מתחברת ליופי שלו שזה נשמע הרבה יותר יפה ומכבד. זו דעתי לפחות.

יש המון סוגי אנשים שהם לא תמיד הכי נקיים או מסודרים או יפים אבל צריך להתייחס אליהם בכבוד אפילו שרק מדברים עליהם.

חוץ מזה שלגבי היופי זה דבר שלא ניתן לשינוי. הקב"ה ברא הרבה מראות חלקם יפים וחלקם פחות יפים אז אם את לא ממש מתחברת ליופי שלו כדאי מאוד שתשקלי טוב טוב את הבחירות שלך כי זה שהוא שקדן בלימוד שלו לא יעזור לך לחיות  איתו סוף כול סוף לכול החיים מכוון שהיופי בסופו של דבר מהווה מכשול.

שיהיה לך בהצלחה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך