סיפור קצת הזוי, אבל אולי למדתי מזה כמה דברים.

הבן שלי לא רצה ללכת לבית הספר, ותקופה ארוכה באמת לא הלך. סיפרתי על זה כאן פעם.

הזמינו אותנו לכזו ועדה. לפי מה שקראתי אחר כך, לפי החוק צריך להזמין בדואר רשום זמן מה מראש ועוד כל מיני דברים שלא עשו איתנו; אבל בכל אופן אמרו לי היכן זה מתקיים ואפילו סדרו לי ולאשתי טרמפ הלוך ושוב לועדה זו, עם המנהל של בית הספר שבני עזב.

ישבו שם כל מיני אנשים בועדה, שלא מכירים ולא הכירו את הבן שלי, ורק שמעו בקצרה כמה מילים מהמנהל והעו"ס שקראו דוחות של בעלי מקצוע, והיו בדעה חד משמעית, כי הבן שלי צריך חינוך מיוחד.

הדבר היה נראה לי קצת תמוה, שכן מדובר בילד חכם ומוכשר.

האמת היא שעד לאותה פגישה דווקא די סמכתי על בעלי המקצוע כמומחים ומבינים גדולים בעניין.

אולם כששמעתי את יושב ראש הועדה אומר, כי חמש עשרה שנה הוא בתפקידו, ומעולם הוא לא שמע על ילד שלא רוצה ללכת לבית הספר, זה היה נשמע לי קצת מוזר. כי אם הוא יכתוב בגוגל "בני לא הולך לבית הספר" או משהו דומה, הוא יכול למצוא כל מיני מאמרים ועצות מבעלי מקצוע (ואולי הוא רק התכוון שבני מתגבר על כל העצות האלה כי הוא חכם מכולם...).

בכל אופן, לא חשבתי להתווכח יותר מדי, בפרט שאמרו לי שנותנים לי זכאות להסעה מיוחדת לבני לבית ספר מרוחק המתאים ל"צרכיו". חשבתי שנותנים לי אפשרות, שאם משום מה ארצה להשתמש בה, לא תהיה לי בעיה בכך.

אולם לאחר מכן התוודעתי לעובדה, כי האישור המתקבל מועדה זו, יכול למנוע מבני ללמוד בבית ספר רגיל, ועל כן הגשתי ועדת ערר על החלטת הועדה (ובין היתר טענתי במכתבי כי היו בעיות בחוקיות ועדה ההשמה, ועל כן אין תוקף להחלטותיה).

ועדת הערר מעולם לא התכנסה, משום שב"ה הצלחתי לשכנע מנהל ת"ת ביישוב אחר לקבל את בני ללמוד אצלו (שהסס בתחילה אחרי שראה את הדוחות השונים שנכתבו, אולם כשראיתי את ההיסוס כתבתי לו מכתב ובו השבתי על הדברים שכתבו בעלי המקצוע, והסברתי היכן לדעתי הם טעו), ומעשית הוא כבר התחיל ללמוד שם בפועל לרצון כל הצדדים, לפני שהספיקו לעשות לי בעיות בעניין...

ניתן גם לפנות אלי באופן אישי.  

הכל התחיל.. בגיל שנתיים הבן שלי התגלה בגן כילד היפראקטיבי. הפריע המון לגננת בריכוז ולא ישב כמעט בריכוז כאשר ילדים אחרים כן יושבים ומשתפים פעולה עם הגננת.

הגננת ביקשה שאכניס אותו לקלינאית.

בגיל 3 קיבל קלינאית ואתה המשכנו עד גיל 3 וחצי.

גיל 3 זה גן עירייה. כבר בגן זה קיבלתי תלונות שהילד "מופרע" אבל לא במלא מובן המילה אלא.. ילד חסר סבלנות לא מבין או משתף פעולה מדרישות הנהלים בגן חוצה גבולות וע"כ חשבתי יחד עם הגננת להכניס אותו לגן שפה.

התחלנו תהליכים... למי שמכיר זה חוסך לי את הכתיבה. עד סוף גיל 3 הכל היה מוכן לוועדה בכדי להכניס את הבן לגן שפה.

אך טענו בעירייה שהגשנו טפסים מאוחר. לנסות בשנה שיהיה בן 4 .

גיל 4 נכנס לגן רגיל עם אישורים מוכנים לוועדה. וכך הכל בעצם התחיל.

הוזמנו לוועדת שילוב והעבירו אותו היום לוועדת השמה לשיבוץ הילד בגן שפה. 

אך בוועדה התהפך הקערה על פייה.

אני והגננת בוועדה בסיכום שהוא נכנס לגן שפה יחד בצירוף כל הגורמים המקצועים שהמליצו לגן שפה. אך לסיכום החליטו בוועדה שהילד לא צריך גן שפה. אלא גן של חינוך בעיות התנהגות אחרי כל הטפסים שקראו וכמובן אחרי הטענות שהיו לי כלפיו כגון:

הילד מתנגד להיכנס לגן מגיל 2 זה כך. ועד היום!!

יש לו מופרעות התנהגות של חוסר הקשבה. יש לו אלימות פיזית. (הוא לא ילד קל) אבל אם אני לבד איתו ואני מציינת לבד!!! הוא ילד מקסים. אם הוא לבד עם סבתא או אבא או דודה או גננת או אח!!! בקטע של בדידות הוא ילד מקסים רגוע שליו מדבר מסביר מתנהג יפה משתף פעולה מבין את הנאמר... 

לפי תמונה זו ראיתי לנכון שכנראה גן שפה זו כיתה קטנה שיוכל להתפתח בה בצורה טובה יותר.

אבל זה הצטייר לי אחרת לגמריי. הם רוצים להכניס אותו לגן של בעיות התנהגות כאשר הגן הוא במרחק של 40 דק' נסיעה. מעיר לעיר. כי אצלנו זה רק חילוני. וגם אם היה דתי לא רוצה לשים אותו שם.

אני בעלי מתנגדים.!! חברה וגננת אומרות לי שזה תרגיל של וועדת השמה כדי למנוע בכלל לשים את הילד בגן שפה כדי לייאש כדי לא לשלם על כסף לעומת זאת אימי טוענת שעשיתי טעות עם הוועדה והיא תאלץ הוועדה לשים את הילד בגן של בעיות התנהגות. 

אמרתי לה שבוועדה אמרו לי שאפשר להגיש עירעור. וכבר אמרתי להם בוועדה שאני לא מסכימה שהילד יצא מהעיר.

היא עדיין בשלה אומרת שהם לא ייקבלו את העירעור. הגננת אומרת זה תרגיל... 

ואני מבפנים בוכיה כ"כ... לא רוצה להעיק על הילד לא לשם התכוונתי. האם באמת אגיש עירעור וישללו את הבקשה?

הורים, אשמח לקבל יעוץ!

תודה. 

אומרת את זה מבפנים. כגננת בגן חינוך מיוחד.

העיריות פוחדות מהורים שעושים בלאגנים, ואם זה לא מופרך, הם מסכימים עם ההורים ופתאום מתחשבים בדעתם. לכן אני אומרת שכדאי להביא חוות דעת ממישהו חיצוני, ועם זה לחזור לעירייה ולהתעקש!!!

חוץ מזה יש גם נקודה שאני לא חושבת שקשור לכאן אבל כדאי לשים לב: לפעמים להורים שמכירים את הילד כל כך טוב, ואוהבים אותו הכי בעולם, קשה לראות דברים (אפילו נכונים) על הילד שלהם. ולפעמים הסתכלות חיצונית טובה מאוד ועוזרת לראות את הילד ממבט נכון. אני מכירה ילדים שההורים התעקשו לכיוון מסוים שלא היה להם טוב, ובזכות וועדת השמה הלכו למקום שהיה להם טוב יותר.

בהצלחה!

אני חושבת שאקבל מכתב שבו יצויין שהילד הולך לגן בעיות התנהגות. כי כך זה סוכם ואמרו לי תוכלי לתת עירעור.

השאלה היא: אני עכשיו אצליח לתת עירעור אחרי כזו שיחה? 

קצת הרגיז אותי שצוות הגן אמרו לי להגיד שהוא מתפרע כתוצאה מכך שהוא לא מצליח לתקשר עם ילדי הגן וכך זה מתבטא באלימות פיזית. ולכן הוא צריך גן שפה.

איך מכזו אמירה הם הגיעו לבעיות התנהגות?

בכל מקרה.... אחרי מה שהיה בשיחה יש לי עדיין הזדמנות? או שאם זה אכלתי אותה???

אם במידה והם יתנגדו בתוקף לשים אותו בגן שפה? אוכל להחזיר אותו לגן רגיל עם המשך ללכת איתו לקלינאית?

יש דרך לצאת מכל הסיפור הזה לצד הטוב ביותר? 

שבמכתב יסוכם שאני רוצה רק בעיר שלי.!! 

ולא מחוץ לעיר!!

יש לי עדכון, אחרי שהייתה לי שיחה עם הגננת של הילד בטלפון,

אמרה לי הסדר הוא כזה: 

הם יישלחו לי מכתב שבו יצויין שהילד צריך ללכת לגן עם בעיות התנהגות מחוץ לעיר.

אנחנו ההורים יחד איתה מצורפת חתימתה של הגננת. שאנחנו מתנגדים בתוקף שהוא ייצא מהעיר. ולכן, הם ייתנו לנו בתוך העיר!

אבל.!!!  בעיר אין לנו גן עם בעיות התנהגויות אלא רק גן של מעוכבי התפתחות. כששם יש:

*טיפול פרא רפואית קלינאית תקשורת

*תרפיה באומנות

*טיפול רגישי

*וקבלת ארוחת בוקר.

מדובר בגן ממלכתי דתי. 

בכיתה יש 11 ילד. 

ז"א גן שפה הוא לא אמור לקבל מכיוון ויש לו בעיות התנהגות.

האם אתם יודעים מכירים גם מסוג זה?

איך סוג הילדים שם?

לשעבר הייתי סייעת מחליפה בגני חינוך מיוחד בעיר שבו אני גרה ולצערי הרב הייתי בגנים מפחידים צורת ההתנהגות של הילדים לא מצאה חן בעניי וכל שכן הבן שלי הוא לא כזה. הוא הרבה יותר עדין ורך..

השאלה אם גנים כמו עיכוב התפתחות הם ילדים בגדר "מופרעים". ?

מה שכן, אני עכשיו דיי רגועה אחרי שיחה עם הגננת ואחרי שאתם הגבתם.

תודה לכם!!

תראי את סוג הילדים ההתנהלות והגננות.

גם אם לא יתנו לך לראות את הילדים - מהצצה אפשר לקלוט.

למרות ששאלתי אמא שהבן של חברה שלה היה בגן הזה היא הייתה מרוצה ממנו מאוד!!

לעומת זו אותה אמא שסיפרה לי זאת, הבן שלה היה באותה מסגרת והוא נכנס למסגרת חילונית כאשר הם חרדים.

למה? כי לא היה מקום בגן הממלכתי דתי. 

חוששני... 

מה שכן יש לי עזרה מצוות הגן לטפל בעניין בעזרת מכתבים..

מקווה שזה יעבוד. הלכתי לדבר שוב עם ראש הוועדה אבל היא בוועדות אחרות במהלך כל החודש!!! (אני גם ראיתי הורים ממתינים בחוץ)

אדאג לפני שאקבל מכתב לעירעור. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....