היי(: אני דתייה לאומיה,ובתור אחת שכזאת לפעמים אני חושבת לעצמי ש- וואלה לפעמים
אני לא רוצה להבין את משמעות החיים.יש חילונים שלא מבין את משמעות החיים. וואלה באמת הם נהנים
אבל הם בסופו של דבר יפסידו כי הם לא עושים בעולם הזה הרבה,אני יודעת תמיד חשבתי לעצמי
שהחילונים צריכים לקנא בנו. לפעמים אני חושבת כייף להם שהם לא מבינים את המשמעות,(למרות שהם מפסידים)
כי לנו זה יותר קשה,גם להבין את משמעות החיים(המצוות והתורה),גם לקיים אותה,וגם אם אתה עושה משו לא בסדר
אז אתה ממש מרגיש רע עם עצמך. ככה לפחות אני מרגישה,פעם הייתי צדיקה ובאמת צדיקה!עשיתי את דברי ד'
כאילו בלי להתווכח עם אפחד!ועכשיו אני פחות צדיקה,ואני מרגישה את זה.ולמה? בגלל החברה!מעמדתי בחברה
למה הרבה ילדים צריכים לשנות את עצמם ברוחניות כדי להתקבל בחברה!? תגידו לי זה לא נשמע לכם הזוי?
ובאמת התקלקלתי.יש בי הרבה נשמה אבל יש לי עכשיו נפילה,קשה לי איתה!קשה לי קצת.
לפעמיםם באלי ללכת עם חצאית קצרה,כי זה יפה! אני באמת חושבת שזה יפה,בראש שלי בגלל החברה.
הייתי חזקה מידי,ונפלתי.עכשיו אני לא יודעת איפה אני.באלי לפעמים להנות מהחיים ולעשות מה שאני רוצה.
ועכשיו תגידו לי שלעשות מה שאני רוצה ולהיות חופשיה זה להתגבר על היצר!אופ די כבר!אני רוצה להשתחרר!
לא יודעת מה לעשות עם עצמי.באלי להנות ומצד שני לקדש את ד'. אמאלה תעזרו לי,זה מוזר לי שאני כותבת את זה בכלל,שיש לי מחשבות ושאלות מוזרות כאלה אני מרגישה רע עם עצמי.אתם לא מרגישים כמוני?תעזרו ליי בבקשה!!!!!!!
