כדאי כן להיפתח וכו',אבל לקחת את הדברים בעירבון מוגבל,ולדעת שאין ערובה לשום דבר.
ואם זה לא הצליח זה עוד אחד ממבחני האמונה שלנו.
רציתי יותר להאריך בעניין הזה של ההפתעה שפתאום חותכים,אבל אני חושב שזה לא מתמטיקה ותמיד נכון.
אני רק אגיד שמהנסיון שלך אני מאמין שתשימי לב שהתופעה הזאת,יכולה לאפיין אנשים שנמצאים בשלבים פחות בשלים בדר"כ,וזה לא סותר את זה שהם אנשים מעולים.
בסוף?רק אמונה,זה גם מה שאני אומר לעצמי וברור לי שאת יודעת את זה כבר.
אבל בכל זאת - אם נתחזק באמונה החיים יהיו הרבה יותר פשוטים.
גם לי קרה לא מזמן משו כזה..היה ממש זורם וטוב ופתוח..שיתוף והכל..ופתאום הוא התקשר להגיד שלא נראה לו..זה באמת קשה, כי זה גורם לך באיזשהו מקום להבהל ולהרתע מלהיפתח שוב..כאילו את משאירה חלק מעצמך אצל אנשים אחרים ואז חוטפת סטירה..לפחות ככה אני הרגשתי. זה נראה שמתקדם טוב וכבר מריצים את ההמשך בראש..זה גם סוחט הרבה אנרגיות וכוחות נפש..
אבל תכלס בסוף, צריך אולי הפסקה קטנה לנשום, לחזק את עצמי שאם זה לא הוא אז כנראה שמחכה לי משו יותר טוב ובעז"ה יגיע האדם הנכון בזמן הנכון..ובמקום הנכון בחיים..להמשיך בלב שמח ומאמין ובינתיים פשוט להתפלל וכמובן לבדוק עם עצמי תמיד מה עוד אני יכולה לעשות כדי להביא את עצמי לקשר זוגי נכון וטוב.
ואת עושה השתדלות שלך ותשאירי מקום לקב"ה!!
ואלי השאלה היא איך נתמודד עם הפחד.
נפש חיה.אם הבנתי נכון את הכוונה שלך.
קרה לי המון פעמים שאני מתחילה לצאת עם מישהו, ואני לא מצליחה להתרכז ולהנות. אני פשוט מפחדת שזה עלול להיקטע, שזה לא זה. כל פעם מחדש מקווים שהפעם זה זה, והפעם אני אזכה למצוא את הזיווג שלי ולהקים בית. ואני פשוט מפחדת שפתאום זה יגמר.
לא יודעת איך אני מתמודדת. אני מנסה לפגוש את האדם שמולי. אם אני לא מצליחה להפסיק לפחד - לפחות לעשות את זה ביחד עם הניסיון להכיר אותו וליצור אתו קשר.
פעם מישהי אמרה לי: אל תתמקדי בניסיון להקים בית. תחשבי על זה שאת באה לפגוש בן אדם, ללמוד משהו חדש בחיים שלך. ואם זה לא זה - אז בכל זאת זכית להכיר עוד אחד מיצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא.
לא יודעת אם זה תמיד עובד, אבל זו מחשבה מעניינת.
זה בהחלט בהחלט לא נעים!! וכואב מבפנים..
אבל לדעתי גברים שאומרים משפטים כלכך מחברים,
ומרשים לעצמם לפזר מילים כאלה לחלל האוויר מבלי לקחת אחריות זה אומר או שהם לא אמינים, או שמשהו בקשר קצת מתנהל ב- "חופשיות"..
וצריך קצת למתן את הדברים.
אז ה' כנראה באמת מסנן את מי שפחות מתאים, ב"ה
ומצד שני, אולי יש פה מקום לחשיבה מחדש על האופן בו הקשרים מתנהלים..
מקווה שאת מקבלת את דבריי בהבנה ובשמחה..
אין לי כוונה לפגוע חלילה
מקווה שהועלתי ולו במעט..
אנשים נוטים "תוך כדי" להתנהג בצורה נאה, אם אין משהו ממש חריג; וגם - לא תמיד מחליטים ממש המהלך הפגישה.
אח"כ, מסתכלים סובייקטיבית על המכלול - לא חייב להיות קשור בכלום למעלתך האישית - משהו סובייקטיבי, ואומרים.
אז אולי כדאי, מצד אחד אכן להתנהל טבעית, כדי לתת אופציה להיכרות אמיתית. אבל מצד שני, להביא בחשבון, שכל ההיכרות הזו, "הקשר", אין עניינה בשביל עצמה - אלא לבדיקת אפשרות לנישואין.
נכון שמאכזב אם מה שנראה שייך, מתברר כ"לא זה". אבל יותר קל לעכל כך.
לא לחשוש. לעשות את שלך - ולראות אם זה הדדי אחרי הכל, את עצמך רוצה להתקדם עם מישהו שגם רוצה...
הצלחה רבה.
אין תרופת פלא שאחרים יכולים לתת לך!
) שפתאום מפרסמים שהם התארסו. זה גורם לי להרגיש רווק מזדקן, במיוחד בגלל שאני זוכר את החבר'ה האלה כחמשושים חיים בסרט.השלישי עוד לא התחתן, אז אני לא יודע מה הוא יעשה
כן, גם נשותיהם בגיל הזה
אין סיבה שתצא בגיל צעיר אם אתה לא רוצה להתחתן כעת.
ימח שם עראפתרבותינו גם אמרו בן 18 לחופה, ו"עד עשרים שנה יושב הקב”ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו"
מצד אחד גיל ההתבגרות הפסיכולוגי כיום עלה ואנשים בגיל 19 עדיין לא בוגרים מספיק, למרות שכל מקרה לגופו.
מצד שני יש רווקות מאוחרת ולא טוב שאדם יחכה עד שיסיים ללמוד את התורה לגיל 25 ורק אז יתחיל לצאת.
אני מכיר כמה ישיבות שם המליצו להתחיל לצאת בשיעור ד (אם זה נגיד הסדר שעושים צבא בשיעורים ב ג), מתוך תקווה להתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. כי לעיתים כשאדם יוצא לחיים העסק יכול להסתבך עם רווקות מאוחרת ויש ייתרון בלהתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. מצד שני לא צריך להלחץ וכמובן להתחתן רק עם מי שמתאים ולא חייבים דווקא בגילאים טלה אלא מתי שיבוא בעתו וזמנו
מעולם לא ראיתי רב בדורינו שמורה שקודם כל ילמד אדם ורק אז יישא אשה.
מוקדם מדי, וגם כדי שילמד תורה.
אבל לא צריך לחכות לשיעור ה רק בגלל שאדם לא למד תורה מספיק. זה יותר עניין הגיל ולא עניין התורה
אבל גם חשוב מוכנות נפשית ויכולת פיסית וכלכלית להחזיק משפחה.
היה כתבה בערוץ פעם על הרבה בתים שנהרסו בגלל אי חשיבה כלכלית:
ומצרף תגובה מאוד יפה שנתקלתי בה כעתי:
ימח שם עראפתאחרונהעד כמה הייתם מוכנים להתפשר(אם בכלל) ברמה הרוחנית של הבת זוג?
דוג' אתם רוצים מישהי שכיסוי ראש מלא זה חלק מהגדרת הצניעות שלה
ומבחינתה סרט או קשת זה די והותר, וכן על זה ההדרך.
גרמת לי עכשיו לרוץ סביב הבניין
לעשות 50 כפיפות בטן
ולצעוק אחי לכל זר שני.
אתה הבאת אמירה יפה לנשים אך לא התייחסת לשאלה שלי
פה כמה אבל בכל זאת.
חייב להגיד שמתסכל הפער בין כמה שחשוב לנו הגברים מראה לבין כמה שאתן מבינות את זה.
כן גם לנו הגברים הדוסים דוסים שמשתדלים לשמור עיניים, שמעניין אותנו הפנימיות, צניעות, ואישיות. בכל זאת.
אתן לא מבינות את הפער הזה והוא צועק כל פעם מחדש.
למה אני אומר את זה?
1. בבקשה! תשקיעו בנראות בדייטים.לא רק בדייט ראשון אנחנו רוצים להסתכל על הפנימיות אבל זה לא תמיד פשוט. בבקשה תעזרו לנו
2. תבינו את הרצון לראות תמונה לפני דייט. לא אמרתי שתסכימו- זה כבר עניין אישי. אבל תבינו..
3. לפחות דוסיות- בבקשה תתלבשו צנוע, אתן לא מבינות( כמה שאתן חושבות שכן אז אתן לא בכיוון אפילו) מה זה עושה לנו.
בבקשה תחסכו מאיתנו.
סיימתי
זה לא קטע של אשמה
קטע של אכפתיות מההשפעה של המעשים שלך
חוץ מזה את הופכת את הגברים ללא בסדר בגלל שיש להם מחשבות לא צנועות כשהם רואים מישהי לא צנועה... אז אם יש לך טענות תפני להקב"ה
בגדול הטענה שלו היא שהוזלנו את החופה עם כל התזמורות והזמרים השונים.
"חופה היא דבר חשוב וקדוש, ולא מקום למסיבות. מביאים תזמורות וזמרים ועוד משלמים על זה סכומי עתק". "בחתונות של פעם, כמו אצל הרבי מצאנז, היה פחד ויראה בחופות. החסידים לא העיזו להרים עיניים, לא דיברו ולא צחקו". הוא הביע זעזוע מהתנהגויות שנראות כיום: "ראיתי מישהו יושב בחופה ומעשן. איך אפשר? בחופה צריכים לעמוד באימה וביראה"
אני חושב שיש הרבה אמת בטענה הזאת. לאו דוקא שנגנים הורסים את החופה, אלא השטיקים הקבועים בניגונים של החופה ונספחיהם, הנטיה של מחזיק הרמקול להחליק בדיחות (לרוב קבועות), גם הלבוש (בדרך כלל כשאנשים מגיעים למקום מכובד הם נוהגים להתכסות יותר\חובשים כיפה).
לדעתי יש הרבה מה להתחזק בעניין
וגם כי לא מדובר בקלות הדעת.
אם הדור צריך בדיחה בשביל להקשיב,
אז שתהיה בדיחה בשביל שיקשיבו.
כי הא דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא
רש''י:
ובדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה
לדוגמא אם באמצע סליחות או קינות מישהו יעמוד ויספר בדיחה - זה ממש לא לענין...
המקובל בקהילות רבות בישראל הוא שזמן החופה הוא זמן של "וגילו ברעדה", זמן של בכיה ותפילה, ולא של בדיחות וקלות ראש.
וכפי הדוגמא שהבאת:
*לפני* השיעור - רבה/רבא סיפר בדיחה כדי לפתוח את הלבבות.
ואחר כך - ישב *באימה* ופתח באמירת השיעור.
הייתי בחתונות של כל מיני זרמים בציונות הדתית,
הייתי בחתונות של חרדים ליטאים, חסידי גור, ספרדים ..
וכמובן גם בחתונות חילוניות.
עוד לא ראיתי בחיי חופה שבה יש ''גילו ברעדה'' במובן שאתה מתכוון אליו. כן יש דמעות של התרגשות, לפעמים הכלה בוכה בכסא כלה בזמן שהיא מתפללת, אבל החופה עצמה היא תמיד שמחה ומרגשת מתוך אושר ולא מתוך רעד.
דבר שני, מי אמר שהמטרה העליונה היא שיקשיבו?
וחוץ מזה יכול להיות שמה שמקשה על אנשים זה האורך של החופות בימינו ולא ה"כבדות"
זה מקשה על ההערכה וממילא על חיבור לדברים. וזה בהרבה תחומים (כולל שידוכין).
מצד שני, מי שכן עובד עליה, משיג אותה באמת, ע"י חיבור פנימי, ולא בגלל דברים חיצוניים או הגבלות.
לגבי החופה- הוא מדבר על ההגזמה, ולכן מדגיש את הצד השני לדעתי.
מי שבאמת מרגיש את היראה בחופה, הבדיחות (אני לא יודע בדיוק על איזה סגנון אתה מדבר, אני מדבר על מה שהכרתי בישיבה, כשאחד החבר'ה היה מקריין) דווקא משתלבות יפה ומאזנות. והשירים עוזרים להוריד לעולם את גודל המעמד.
כשאין מקדש, החוויה הרוחנית שהכי קרובה אליו זה חופה. יותר מכל תפילה או מעמד רוחני אחר. רק צריך להתנער מהסחות הדעת ולהיות ממוקד כדי להרגיש את זה (וכמובן שתהיה חופה מתאימה).
יש בחופה המון רגשות מיוחדים שהתלכדו למעמד אחד- הזוג יוצא מבדידותו ומשלים את הרצון הפנימי השורשי ביותר, ולא רק כרצון אנושי טבעי אלא כרצון שמחובר לרצון ה'. ההורים שמחים בשבילם ובגלל שתהיה להם המשכיות. מחילת עוונות. כריתת ברית. האדם מפסיק להיות "פלגא דגופא" מבחינה רוחנית, הזוג מתחבר באופן מהותי ועמוק יותר לעברו של עמ"י ולעתידו. זכרון ירושלים והקשר של החתונה אליה. ציבור גדול נמצא יחד במעמד הזה איתם. יש פה אהבה זוגית מרוממת לפני שממש ירדה לעולם, חיבור לה', חיבור של עם ישראל, אהבת החיים.
מי שבאמת מתבונן בזה, לא יכול שלא להיות בחופה עם יראה אמיתית מגודל המעמד (וגם עם שמחה, רק רגועה יחסית).
של השידוכים לחיילים פצועים?
לדעתי, אם באים לחתונה אנשים פחות דתיים, אין מנוס מחתונה נפרדת לחלוטין כולל ישיבה נפרדת.
נשים עלולות לשכוח להתלבש באופן מלא (זה קורה לכולם כמובן, פעם שכחתי ללבוש מכנסיים) וישיבה נפרדת מונעת מגברים לראות.
מה גם שבחתונה של אתמול בסבב השני של הריקודים הכל הפך למעורב, כנראה בגלל מי שרקדה עם הסבא או מי שרקד עם הדודה.
ההורים שלי בחרו לומר יפה שלום וברכה והצלחה ולנסוע הביתה, בעוד שאני נשארתי עד הסוף, אבל מחוץ לאולם, חיכיתי לסוף ולשבע ברכות.
אבל... יש אנשים שהיו מתפתים לרקוד עם החברה של הכלה, מה גם שהחתן או אמא שלו אינם יכולים לשבת בצד או לדרוש מהדוד לא לרקוד עם האחיינית.
וכך אנשים דתיים מאוד רקדו ביחד בפומבי.
לדעתי הפתרון הוא ישיבה נפרדת לחלוטין (למרות שאני בדרך כלל פחות מתחבר לרעיון של אירוע בו אבא שלי לא יראה את אמא שלי או אחותי, וכנ"ל דודים ודודות עם ילדהם).
ולעשות כך בחתונה שלך.
ולדעתי אין קשר בין ישיבה מעורבת
לבין ריקודים מעורבים.
יכול להעיד שהייתי לא פעם בחתונות עם ישיבה מופרדת.
אבל הריקודים היו מעורבים (היתה מחיצה. באיזה שלב מישהו הוריד אותה)
ומנגד. אצל רוב חבריי (וגם אצלנו בחתונה) היתה ישיבה מעורבת ולא היו ריקודים מעורבים.
ברור שברוב החתונות שההפרדה רק ברחבת הריקודים היא בהחלט תופסת, אבל משום מה אתה מתעלם ממה שכתבתי בהתחלה על כך שהאוכלוסייה שוכחת להתלבש ועלולה לרקוד במעורב.
הייתי בחתונה נפרדת לחלוטין והיו שתי כניסות שונות ומחיצה קבועה מקיר לקיר, להוריד את זה זאת חוצפה של ממש, ואי אפשר להיערך לכל תרחיש. אבל כדאי לעשות השתדלות עבור רוב הדברים.
כמו שאי אפשר להיערך לקריסה של האולם (אסון ורסאי) או למחבל שישחט את כולם.
למנהלת הפורום הדגולה שלכם @יעל מהדרום לרגל הולדת בנה החמישי.
ואם אתם שואלים למה אחרי שהיא התחתנה והולידה 5 ילדים היא עדיין מנהלת לנ"ו אתם שואלים בצדק, אני כבר התייאשתי מלשאול.
(עריכה: באג בסלולרי, סליחה אריק).
מזל טוב הרבה בריאות שלווה ישוב הדעת שמחה וכו' .
מזל טוב אריק ויעל !!
הרבה נחת❤
מה הבעיה? אפשר גם להיות סבתא ולהיות מנהלת פורום לנ"ו
הרבה נחת ושמחה
יש הפסקת אש נכון? אז למה למען ה' אנחנו עדיין בעזה? נמאס מהמקום המסריח הזה
אבל זה לא מגיע ממקום ערכי או משו כזה, סתם תסכול אישי שוואלה נמאס לי כבר לטחון את עזה חאן יונס ורפיח.
ראבק אנשים יורדים מלוחמה במסות, התחלנו מאה ואנחנו עכשיו 20
מישהו שסיפר שהבן שלו לומד הנדסת חשמל ופשוט לא מצליח לשלב את זה עם המילואים, וזה די גומר אותו. הבאסה, האתגר, העומס.
אז הוא אמר שהוא אמר לבן שלו כך: "עכשיו יש משימה שצריך לבצע. אחר כך תתבאס ונמצא פתרונות".
אנחנו נמצאים עדיין בעזה גם כדי לקבל כמה שיותר מהחטופים החללים, וגם כדי להמשיך לנקות ולאטום תאי שטח ומנהרות, וגם כדי לשמור על האופציה לחזור ללחימה עצימה. הדבר היחיד שמונע כרגע את הטבח הבא זה הנוכחות שלנו שם. ואל תשכח שהגזרות האחרות עדיין פעילות והכל יכול להתלקח ברגע אחד.
אני בטוח שזה לא ינחם אותך, אבל לדעתי את העולם הבא שלך אתה כבר הבטחת. לא אכביר בסופרלטיבים, אבל אני באמת מוריד את הכובע בפני אנשים כמוך.
דע שבכל רגע אתה מחייה את העם שלך, פשוטו כמשמעו.
את כל האימהות שיכולות לחבק את ילדיהן,
את כל התינוקות שבאים לעולם בביטחון ולא תחת איום ממשי ותמידי,
את כל הסבתות והסבים שיכולים להניח רגע את הראש על הכרית בנחת ולא לפחד מהרגע הבא,
את כל החיים, השמחות, הצחוק, החיוכים, החוויות של כל אחד ואחת מהעם שלנו
בעצם היותך שם
מגן, שומר, לוחם, מציל,
אתה מאפשר לכולנו חיים
וכולנו חבים לך תודה עצומה שמילים לא יוכלו להביע
בעזרת ה' שהקב"ה יברך אותך שבעתיים על כל הטוב העצום הזה ועל החיים שאתה נותן לכל העם שלך!
שתראה רק אור וטוב וישועה שלמה בכל תחום ותחום
שוב תודה ענקית!
ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ותחזור לשלום לאחר משימת קודש זו להמשך חייך במתיקות גדולה ב"ה🙏
אבל חשבת על המשמעות של החזקת 50 אחוז משטח הרצועה? עד כמה זה חשוב כדי להגן על הנגב וכל המדינה?
זה פשוטו כמשמעו מונע 7 באוקטובר נוסף.
אציע כיוון אחר:
יש לא מעט חיילים ששומרים ומבצעים מעצרים ביו"ש למרות שכבשנו את המקום במלחמת ששת הימים, למה?
כי עדיין יש שם אויב שצריך לטפל בו.
יש לא מעט חיילים שתופסים קו באזור לבנון למרות שיש שם הפסקת אש, כי כדי לשמר את האש באופן הרצוי צריך את יכולת האיום וההגנה.
זה מתסכל להגיע למילואים בזמן הפסקת אש, אבל זה מה שמאפשר לשמר הישגים.
בהצלחה, שתזכו אתה וחבריך לשוב בריאים ושלמים פיסית ונפשית הביתה, בתפילה להצלחתכם והערכה גדולה על ההשקעה
