כאשר אתה יוצא לדייט ומישהי שומעת על כך שעשית טעות בעבר,מיד קופץ לה התיוג,ומצד אחד,בצדק הרי כל אדם רוצה להרגיש שהוא קיבל את הטוב ביותר,וזה מובן.
אבל בשבילי, זה ממש לא נגמר שם,כי אני כ4 שנים לאחר מכן עדיין מצטער,והצער הזה אמנם פחת עם הזמן אבל הוא לא חולף ולפעמים זה תופס אותך לפני שאתה הולך לישון ולפעמים סתם בנסיעה זה עולה במחשבה,ואפילו סתם כך באמצע היום,דמעות בעיניים.
זה לא נשמע כ״כ נורא על פניו,אבל מי כמוני יודע שהתיאור כאן הוא כאין לעומת המציאות,במציאות זה עוד מלחמה שבה אתה משתדל להישאר עם הראש מעל המים,כי שום ייאוש קשוח ככל שיהיה,לא ימנע ממני לשמוח,שבוודאי זה חלק מרצון השם.
והעניין האירוני בכך,היא האמת היהודית לעומת הפועל היוצא,כי למעשה אני מרגיש נקי וזך ולא זו בלבד אלא שאני יודע מהי היראת שמיים שלי,ואני יודע מה רמת עבודת השם שלי.
ולמעשה - לא רק שהתיוג הזה לוחץ לי בנקודה מאוד רגישה כל פעם מחדש.אלא שהוא בכלל לא משקף את מי שאני.
חלק מרחשי ליבי..

שיהיה בהצלחה!
על הכתיבה