אני חייל. קרבי אפילו. אה מה מה - אני שונא את צה"ל, ממש אבל, אני ציוני והכל ומצווה לשרת בצבא וכו אבל באופן אישי אני שונא את המערכת הזאת, את איך שהיא עובדת, את המפקדים שלי, ובעיקר את חוסר ההיגיון והבזבזנות הכרונית של כסף/זמן.
איך זה קשור ללנ"ו?
כי אני יוצא עכשיו עם עלמת חן, עדינה חברותית ומקסימה, אלא שהיא צהובה (חולה על צה"ל), מאוד צהובה. היא ממש חולה על צהל וכל מילה שלי נגד המערכת היא די מזדעזעת.
מה עושים?? פער שולי ומצחיק שאפשר להתעלם ממנו בחביבות או הבדל תהומי שלא ייתאחד לעולם?
תספר לה כמה סיפורי צבא שיש לך (ואם לא אז תגרד כמה רגעים שוברים מהטירונות) כל פגישה ואחר שהיא תמלא את הצורך הזה שלה היא תזרום... מאוחר יותר יהיו סיפורים מהמילטאים והכל טוב
א. אני מסכים איתך, צה״ל מתנהל בצורה מטומטמת להחריד.הלוי
ב. לא הייתי ממהר להפיל על זה קשר, אבל בהחלט הייתי בוחן עד כמה הפער גדול וחושב איך זה ישפיע כשיהיו ילדים, גם עליכם וגם עליהם. כי הכל יכול להיות טוב ויפה, עד שמגיעים הילדים ואיך לחנך אותם.
תפריד בין הכבוד לצה''ל כי הוא הצבא שלנו וכל זה, לבין זה שמדובר בגוף שמתנהל בצורה הזויה כלכלית וארגונית. זה לא הומצא היום, זה ידוע בולט לעין. אשריך על ההסתכלות החיובית, אבל זה לא שמולך מסתכלים רק על הרע.
כן היה חשוב לי לדעת את הגישה של מי שאני יוצאת איתו לגבי העניין.. אם היה פער גדול מידיי בעניין הזה כן הייתי חושבת יותר, כי לאחר מכן יש גם גידול וחינוך ילדים. זה לא נגמר בזה שחיים בשלום אחד עם השני.
לדעתי תציין את עמדתך לפניה, אך תדגיש כי אתה כן מעריך (כמו שכתבת) (זה חשוב! אם יראה זילזול מצידך זה כנראה יפריע לה..) ומשם מאמינה שתדברו על זה ותראה איך זה מתגלגל.
הוא מאד מעריך את חיילי צהל. והוא מוכן לטחון את החיים תמורת ההגנה עליכם. והוא אכן עובד מאד מאד קשה כדי שאת תוכלי להתנהג נורמאלי.
אבל... הוא חושב שיש המון בעיות במערכת והוא מכיר ויודע שיש המון בכירים שהדבר שמניע אותם זה אגו כבבוד וכסף. עכב כך הוא סולד מהמערכת הזאת. מתוך זה שהוא יודע שאין לו דרך לשנות את זה הוא כן מתגייס ועובד ממש קשה. אבל הוא עדיין לא מרוצה מהמערכת מחמת הטמטום שלה.
אם את היית בצבא אין ספק שהיית באותו מקום שלו כי הטמטום גלוי לאין כל וממש מעצבן. כמובן שאם יוצאים לפיקוד בדכ נהפכים לחלק מהבעיה ואז לא באמת קשה לך כי מפילים הכל על החפשים.
לא אמרתי שצה"ל זה מקום מושלם ולכן אני גם לא עיוורת בעניין צה"ל.. אך מכיוון שזה נושא שחשוב לה ציינתי שחשוב שידגיש את חשיבותו והערכתו לעניין באופן כללי ויסביר לה למה הוא מתנגד למערכת בפרט.
אם יתחיל עם הערכתו יהיה לה קל יותר לשמוע לכאורה דברים נגד ומכאן זה יביא אותם להתדיין על העניין אני מניחה ויראו איך זה מתקדם.
לדעתי על דבר כזה לא צריך לקום וליפול קשר (אלא אם כן שניהם בקיצוניות הפוכה). היא כרגע מורעלת. הוא צריך להיות חכם ולהסביר לה את הצד שלו באופן שהיא תהיה מוכנה לשמוע (כפי שכתבתי לדעתי בתגובתי הראשונה) ומכאן לראות את תגובתה וכיצד זה יתקדם. זה המקסימום מבחינתו. אם על זה היא תראה נכון לסיים את הקשר- שיהיה להם בהצלחה.
"אם יוצאים לפיקוד בד"כ נהפכים לחלק מהבעיה ואז לא באמת קשה לך..." כמפקד, אני יכול להגיד לך שאתה טועה.
כמפקד, אתה יכול לראות הרבה יותר כשלים, ויש לך לפעמים את המקום לתקן מעצמך(ברמה מותאמת לתפקידך כמובן..) אני יכול לספר לך שפעם(אחת אומנם) הצלחתי כמ"כ(!) לשנות לו"ז גדודי(על כל הלוגיסטיקה המורכבת שהדבר..) כי הוא היה נראה לי אדיוטי בצורה מזעזעת.
מצד שני, יש דברים שכחפש אתה מתעצבן עליהם וכשאתה טיפה מתקדם אתה מבין אותם. בכללי לרוב החפשים יש נוהג להתבכיין, בין אם יש סיבה ובן אם לא.
ולפותח השירשור-לא רואה בעיה מהותית בכלל בינכם. אתם שניכם מאמינים ואוהבים את צהל. התנהלות ארגונית בעייתית מאוד? אז מה? זה דבר חסר כל משמעות. אתם מסכימים בעיקר וחולקים בתפל.
ורואים הבדלים גדולים בין עכברי באח (מי שעשה את רוב שירותו בבסיס הכשרה לטירונים ולא ראה את הגדוד הלוחם ולא היה בקו @עדן. ) שלא עשו כלום מהחיים שלהם. לבין מי שיצא הקצאות מאוחרות יותר.
וגם הסגל לא מודע או סתם לא אכפת לו מהקושי של חפש.
מ12 שעות מנוחה לוקחים אותי לשלוש תדריכים שונים סגירת פלוגה ולעזור לרספ לרבע שעה יוצא שיש לך פחות משעתיים מנוחה. כולל זה שלא נותנים לעלות לסיור עם פלאפונים.. וזה רק דוגמא. יכול להיות שאתה בבאח אבל בגדוד חפש טוחן לפחות פי שניים ממכ ומעלה והסגל הם די סמרטוטים.
ו @פלצור אני צריך לשרוד רק עוד חודש וחצי בעזרת ה ולא מאמין שעדן תראה ליאת האור לפני זה
אתמול בערב הודעתי לחיילים שהם עולים חמל במקום המפקדים. התגובות לא איחרו לבוא והיו קולניות במיוחד. כולם חפשים, שלצערי הגדוד דפק להם את המוח. הבכיינו ברמות משוגעות.
הם לא חשבו, ולו לרגע, שיש משהו מאחורי זה.
ומה באמת היה? אני, ישנתי הלילה שעתיים. ולא כי שיחקתי בפלאפון. ארגנתי את כל השבוע, ובניתי לו"ז מושקע בשביל שלא יצאו מאוחר ביום שישי.
אני יכול, ולפעמים צריך, להסביר לחיילים. אבל לפעמים א"א מסיבות שונות. אני דורש מהחיילים שלי מינימום של בגרות להבין שלא כל דבר נועד לדפוק אותם ויש דברים שיקח להם זמן להבין.
אבל הרבה פעמים ההתנהגות של הסגל היא גורם משמעותי בעניין...
(רוצה דוגמה? - באימון האחרון יצא מצב שסגרנו רק חצי פלוגה ובכל מקרה אין לנו סד"כ, יצא שכל אחד היה צריך לשמור באיזו עמדה היקפית יותר משלוש שעות בזמן שהסגל לא זזו מהמיטה כל השבת..)
חוסר אימון זה דבר שהסגל בנה ועבד עליו. ברגע שמשקרים נשרפים זאת האמת. הקצין שלי אני יודע שהוא עובד קשה וחותר הרבה לטובת המחלקה אז אני לא אבוא אליו בטענות.
רוב הסגל שהיה לי הוא פשוט סמרטוט שישן פי שניים ממני. ולא אני לא טירון אני יודע בדיוק מה הוא עושה ומתי הוא עובד קצת וכו.
@*צועד* אין לי הרבה מה להגיד. מה שאתה מקבל זה או ירושה מהסגל הקודם או מה שעשית להם בעבר.
באורח פלא מי שלא הסתדר עם המ"מ עלה הרבה יותר ש.ג., ואת זה שממש שנאו תפשו הרבה פעמים שובר שמירה.. (גם בקו האחרון שהיינו היה ברור מאוד מי עושה ש.ג. ומי סיורים, אבל זה טיפה השתפר)
האמת שזה קצת מוריד, כן. אתה יכול לנסות לספר לה על חוויות אישיות *שלך* מהמערכת ולהדגיש שזה לא שאתה לא סובל את הקיום של צה"ל (ח"ו! ), אלא שזה נובע מחוויות של מי שנמצא בתוך המע'.
אבל כשמישהו יישאל אותה על השירות לאומי שלה מה את מצפה שהיא תגיד לי "זה חשוב אבל היה לי נורא כי קשה כי אלף בית גימל.." או "תשמע יקירי, התחלתי שירות והיה לי קשה וזה גרם לי להתחיל לחשוב ולהבין שהמערכת כולה היא לא תקינה כי אלף בית גימל.."? (באותו רגע אגב, אני כורע ברך, נשבע לה שהיא אהבת חיי, שאקטוף לה את הירח אם רק תרצה ובאותו שבןע אנחנו מתחתנים וחיים בעושר ואושר)
לי למשל הולך מעולה במכללה. אבל כן אני יכולה להגיד שהמכללה שלי כמוסד מתנהלת ממש לא נכון. צריך ללמוד לשרוד בה. ויש בה משהו מקולקל. אבל מצד שני, אם נלך ככה ונעבור מוסד מוסד, נגיע למשרד החינוך משרד הביטחון הממשלה וכן הלאה. זה לא יעצור. על כל מוסד אפשר להגיד הרבה... ולפותח- לא פער שולי, ולא הבדל תהומי. תמצאו את האיזון שלכם ומה שטוב לקשר שלכם.
בכלופן - העניין הוא שאני לא נגד המערכת בגלל אוסף של חוויות לא נעימות. אלא שהחוויות האלה היו רק צעד ראשון בדרך לחשיבה מחודשת על כל המערכת הצבאית ועל איך היא אמורה להתנהל.
אבל שוב, יש הבדל בין לומר שאתה לא מסכים עם ההתנהלות לביןמוטיבציה
לומר שאתה נגד צה"ל / לא רואה בו חשיבות / חושב שהוא דפוק לגמרי. אישית אני חושבת שעצם זה שאתה שם זה כבר מעיד (אלא אם אתה שם משיקולים אחרים).
אם אתה יוצא מנק' פתיחה של אני חלק מזה, יש לי הסתייגויות אבל אני עדיין בתוך זה, אני רוצה לתקן מבפנים זה שונה מאני לא שייך לזה, זה חיצוני לי.
אני יכול לומר בפירוש שיצאתי מהצבא הרבה פחות ציוני ממה שנכנסתי אליו.
אפשר לומר שחיילים מתלוננים ועוד הרבה דברים,וחלקם נכונים.
אבל האמת היא שמי שלא היה לוחם פשוט בצבא,כנראה שפחות מבין מה הם ההשלכות של מערכת כזאת על בן אדם,וקל לומר הרבה סיסמאות יפות.
אבל אכן המערכת בעייתית מאוד,ואכן המפקדים (תלוי במזל שלך) לעיתים על הפנים.וכשמישהי שומעת על בחור שהיה קצין,ייתכן מאוד שהקצין הזה היה אחד שהחיילים שלו לא סמכו לצאת איתו לקרב,ואני מתבטא פה בצורה מתונה.
אז צריך לדעת,יש ציונות שזה חשוב - אבל יש מציאות,ובמציאות,אתה לא עוצם עיניים והולך אחריי מישהו "כי ככה" ויש עוד מגוון גורמים שלא הוזכרו למה חיילים יוצאים הרבה פחות ציוניים מצה"ל.
ערכים זה דבר חשוב - אבל גם להם יש גבול,ומי שלא מבין,כנראה שלא חווה.
המשפט של: "אתה צעיר ורואה רק את המשבצת שלך" זה מאותו בית יוצר של: "חפשים תמיד מתבכיינים", ושל 'המבט הכללי הקדוש' כלומר אלה שאין להם טענה אמיתית חוץ מלהגיד שאתה ילד ולא מבין מספיק את העולם
אני כמוהה בדיוק.חושבת שכמו שכתבת פה בדיוק והסברת את זה בצורה שגרמה לגולם להבין שאתה מעריך את צהל ואת המערכת היא תבין לגמרי על זה לפרק?לא חושבת.שה משהו שניתן להבין. בזוגיות לא מסכימים על הכל
(@חפש יכול להעיד על זה), אבל אני יוצא בימים אלו עם בחורה שהיתה בצבא ושאבא שלה בקבע.
אני מאד מעריך את הקונספט של צבא, אבל שנאתי כל רגע בשירות שלי, ואני ממש מבין את כוונתך לגבי הטמטום של המערכת.
בסופו של דבר כיוון ששנינו מבינים את החשיבות של הצבא ומכירים בחסרונות הגדולים שבו ושותפים לפחות לחלק מהביקורת עליו - זה פשוט נושא שלא עולה, והוא לא מטריד אותנו בשום צורה. לא רואה איך זה יכול להשפיע על חינוך הילדים (ברור לי שאני ארצה שהם ילכו לצבא, ולא מאד יטריד אותי אם הם יהיו חולי צבא - אני כנראה רק אחשוב שהם קצת מטומטמים... אבל אם זה יהיה המרד של הילדים שלי, אז נו שוין. אני יכול לחשוב על סיטואציות גרועות יותר).
בקיצור - אני לא רואה סיבה שזה יפריע. אבל צריך לשאול בעיקר אותה...
אני חושב שיהיה הכי יעיל לפתוח את זה מולה (לא 'להבהיר' לה שזה חסר משמעות, אלא לשאול אותה): אני מודע לכך שאני מזעזע אותך באמירות שלי בנוגע לצבא; אני סבור שיש בעיה במערכת, ואחרי שאשתחרר לא רואה סיבה להיקשר אליה חזק מדי בחיי... את תוכלי לחיות עם זה? יטריד אותך מאד שאבי ילדייך לא יהיה חולה-צבא כמו אבא שלך? (מותר להביע עמדה כשאתה שואל אותה; פשוט לא לנקוט בלשון מזלזלת למקרה שזה כן מטריד אותה).
לא חייבים דווקא בנוסח הזה.
ואז תראה מה היא חושבת על זה, ואיך היא מעוניינת להתמודד עם הפער.
אחרי כמה שנים הנושא הזה ממש אבל ממש לא רלוונטי לחיי הנישואים, גם בעלי לא אהב את הצבא וקצת הפריע לי, היום אני יותר מבינה את זה וגם אם לא, לא חייבים להסכים בכל נושא וודאי לא בנושא כזה שלא רלוונטי כלל לזוגיות וגם לא לחינוך הילדים- אתה לא נגד לשרת בצבא פשוט יש לך ביקורת , גם בחיי הנישואין לא תמיד חושבים אותו דבר בכל מיני נושאים השקפתיים יש גם שינויים במהלך החיים- אנשים תופסים כיוון רוחני קצת שונה ( בתוך עולם התורה) וחיים טוב ביחד, ממש חבל לפרק קשר טוב בגלל נושא כזה- זו אשליה שכדי שתהיה התאמה צריכים לחשב אותו דבר- ווודאי לא בנושא כזה , תאמין לי עוד כמה שנים תצחקו על זה ביחד
בט' באב האחרון היה פאנל שנכח בו הרב יגאל קמינצקי. שאלו אותו איך היחס למדינה אחרי הגירוש. הוא קם על הרגליים וצעק על מי ששאל: "אין לנו שום בעיה עם המדינה. עדיין אנחנו מאמינים שהיא ראשית צמיחת גאולתינו. אבל לפעמים יש בעיה עם הממשלה, ואיתה לפעמים צריך להילחם".
אני שורד ככה כבר 3 שנים בדרך לרביעית ואולי עוד (:
מן הסתם יעבור לה עם הגיל.לא שווה לעשות מזה עניין...דוסית בהווה
יש בצבא מסגרות שמתאימות לבנות. בת שמחפשת את זה תמצא את זה בכל מקום. בת שמתרחקת מזה תדע להתרחק מזה גם בצבא. בת שלא אכפת לה לא יהיה אכפת לה גם באזרחות. זה ממש לא משנה מה המסגרת.
כמו שהרועה כתב, זה קיים גם בשירות לאומי, בעבודה, באוניברסיטה ובכל מקום. זה קיים גם סתם ככה כשיש חבר המון זמן וזה לא בדיוק הדבר הכי קל להימנע מהמצב הזה.
בקיצור, לא זאת הסיבה שהייתה מונעת ממני ללכת לצבא. טכנית למען האמת אם הייתי יכולה לחזור בזמן הייתי הולכת לצבא..
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
פערים זה בריא, אבל דעה פוליטית קשורה גם לאופימתוך סקרנות
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...
ככה תקבלי שתי התראות 
