עט, קלסר, אבל בעיקר -כריות,

וכל דבר גדול מספיק שיכול להחזיק את הספר פתוח לכמה דקות.

כי כשזה ליותר זמן אני לא משקיעה לסמן, פשוט סוגרת,

ב"ה אין לי בעיה למצוא איפה עצרתי.

גם כשקוראת כמה במקביל

מזלג משומש, שקית, מספרי ציפורניים, גומיה, פלאפון, סימנייה( דווקא בזה יצא לי להשתמש שלוש פעמים, מוזר, לא?) חתיכת טישו, כרטיס רב- קו, מפתח, עיפרון, עט, ניראלי שיצא לי להשתמש פעם במברשת שיניים אבל אני לא בטוחה, בגדים, מפיות, קיצר, הכל

מזלג משומש זה מקרה קשה..

אבל בכל השאר אני מודה ומתוודה שגם אני משתמשת לא מעט

הרב קו של הבן שלי נעלם. חיפשנו חיפשנו ולאר מצאנו.

אחרי למעלה מחודש אני מקבלת טלפון מחברה: "הבת שלי לקחה ספר מהספריה ומצאה בפנים את הרב קו של הבן שלך."

תגובת הילד: "אה נכון עכשו אני נזכר שמתי אותו בתור סימנייה"

ולא תמיד בטעות למרבה הצער

גם אפשר להעביר מדף לדף

גם אפשר לסמן כמה דפים ביחד(נגיד דברים שאהבתי מאד ואני רוצה לזכור)

גם אפשר לסמן איתם פיסקאות בתוך העמוד 

וגם הן לא יוצאות אם הופכים את הספר.

בקיצור סימניות דביקות לשלטון 

ממ טישו נחשב? (לא משומש כמובן) 

ספר אחר

אני הכי שונא שעושים אוזניים לספרים 

קראתי ליד השידה של אח שלי,ף ושמתי איזה סימניה על השידה קשרציתי לסיים לא שמתי לב מה לקחתי,

ובטעות לקחתי את הרישיון נהיגה שלו 

מזל שהוא היה בצבא ולא היה צריך את הרישיון...

חיפשנו אותו שבועיים.. זה לא היה כיף לו..

אין דרך טובה יותר להרוס ספרים!

וגם אתה, הופך ספרים מרושע שכמוך!

בספרי קודש כמובן

בספרי חול יצא לי להשתמש בקוביה הונגרית

(פשוט זה ליד הכרית עם הספרים...)

אצלנו בבית אחד הדברים הבסיסיים שגדלתי עליהם מגיל אפס זה להשתמש בציציות פסולות כסימניות לספרי קודש.

לא זוכרת במה השתמשתי... קערה או צלחת כשאני קוראת תוך כדי אכילה (הפינה הנקייה של הצלחת, כן? אני לא מורחת את הספר בקטשופ...).

זה לא אני אלא מישהו אחר, אבל אח שלי משתמש בקופסת המשקפיים של אבא שלי. 

רוב מה שאמרו פה

פשוט מכל הבא ליד

טישו, כרית, שמיכה (בתקווה שאף אחד לא יחליט לקפל אותה פתאום), עט, גומיה, שרשרת, דף, וכו' וכו'

נ.ב. גם אני הופכת לפעמים ספרים.... וזו לא בושה!!!

תחשוב על הבעל האלמן והילדים היתומים..

תאר לעצמך שהיית מפריע למישהו כי זמזמת לעצמך, והוא היה יורה בך.

בושה וחרפה!

אני ממש נגד הריגת חיות סתם כי הן קצת מציקות. 

נכון, לא מתקרב בכלל לבן אדם, אבל עדיין..!

זה לא באמת מפריע לך. סתם קצת מעצבן. גם ככה אין להן הרבה זמן לחיות, תפרגן להן את הזמן שיש להן!

ומה זה חתול העובר דרך קירות?

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.