המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הורות

בהנהלת:
מכתב פתיחה
ילדה בת שנתיים וקצת - שמרביצהגם_אני

הייתי שמחה לדעת אם משהיא נתקלה...

בתי בת השנתיים וחצי כמעט- מרבה להרביץ לילדים בגן שלה בשבועיים האחרונים ....

זה התחיל בגמגום פתאומי לפני שבועיים (שהופחת מאוד בימים האחרונים)

ובאותה תקופה היא התחילה להיות לא ממושמעת במשפחתון ולהרביץ לילדים שם.

 

יש לציין שהיא לא חוותה שום דבר טראומתי או שונה בתקופה שלפני

(כן היו שינויים של ניסיון גמילה ועזיבת בקבוק לפני השינה שכרגע החזרנו - אך עדיין לא רואים שיפור)

 

 

אבל המטפלת טוענת שהילדים כבר מפחדים לבוא 

ומה קורה ?

ושאנחנו חיביים לטפל בזה ולאבחן שאם לא עכשיו מי יודע מה יקרה לה וכו'....

חשוב להדגיש שהילדה בכל תחום אחר ילדה מקסימה חכמה ומלאת חיות, יותר מכפי גילה.

 

אני לא רצה לשם,

לדעתי היא ילדה קטנה, ועדין לא מבינה את מעשיה

וחוצמזה שהיא אכן ילדה עם אופי וזה לא כזה נדיר שילדה תרביץ...

(וגם נראה שזה יותר מפריע להתנהלות של המשפחתון מאשר שזה כזה בעיתי ....)

 

הייתי שמחה לדעת:

א. משהיא מכירה משהיא טובה באזור ירושלים שתוכל לאבחן אם אכן צריך פה משהוא מעבר - משהיא מקצועית.

ב. אתם באמתם חושבים שזה כזה בעיתי ואם לא עכשיו לטפל זה עוד יחכה בסיבוב.?

 

היא עוד קטנטונתחילזון 123

בגיל הזה לא תמיד הם מבטאים את עצמם אז הם מרביצים.

שהמטפלת תשים לה גבולות ותשים לב מה היא עושה ותמצא דרך להרגיע אותה

זה העניין שהמטפלת 'באובר' לחץגם_אני

היא ממש ממש החליטה שזה משהוא של מעבר!

וזהו!

והיא ממש מחיבת אותנו לגשת לאבחון.

 

ככה שאני מרגישה שהיא קצת יצאה מפרופורציות .....

 

אז תתיעצי עם מישהו ותודיעי לה שהתייעצתם והכל תקיןחילזון 123


זה מה שעשיתי אתמול....גם_אני

והיא קצת ירדה ממני.

 

כי אכן התייעצנו עם מנחת הורים טלפונית.

 

(ואמרתי לה שאנחנו ערים לראות מה קורה איתה אבל לא רצים לשום מקום)

אולי מישהו הרביץ לה במשפחתון או הפחיד אותה?l666

זה נשמע כמו איזה טראומה הרי כתבת שזה לא היה ככה.

ובגיל שנתיים וחצי לרוב ילד מסוגל לא להרביץ ובטח לא כל הזמן. 

אני ממש לא מומחית אבל האם יש בכלל אבחון בגיל הזה? 

לפעמים ילד נעלב על משהו שממש נראה לנו לא נורא. ואולי מטפלת לא שמה לב או אולי הרביצו לה בגינה?

אני אישית חושבת שלא אמורה להיות מציאות שפעוט או ילד קטן בא למסגרת כדי לחטוף מכות באופן קבוע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

X

אני חושבת שזה נורמטיבי לגילאנונימי (2)

יתכן מאוד שהתגובה של המטפלת להרבצה, מדרבנת את הילדה דווקא להמשיך להרביץ, כי היא משיגה בכך תשומת לב בצורה מעניינית ושונה מכולם....

 

בהצלחה!

הכל בסדרמבהירה
לעניות דעתי, גמילה היא חוויה מאוד טראומתית בשביל ילד. לנו להורים (מבינים ואוהבים ככל שנהיה), גמילה זה שלב שהילדים צריכים לעבור וזהו, אלא שמנקודת המבט של הילד נלקח ממנו משהו, ובמקרה של הילדה שלך שני דברים, אחד שהסב לה תחושת ביטחון - הבקבוק והשני, שהיה חלק ממנה במשך שנתיים וחצי. עכשיו, בבת אחד מנסים להחליט בשבילה שהיא 'מספיק' גדולה בשביל להיפטר משני אלה. זה מפחיד, זה גדול והיא מגיבה בהתפרצויות של תסכול, שמתבטאות באלימות (הילדה שלי לעומת הבת שלך, התאפקה ולא ובכתה ימים על גבי ימים). את צריכה להסביר לה שאת מבינה שקשה לה בלי הטיטול, ובלי הבקבוק (גם אם החזרתם אותו, היא ילדה חכמה, שיודעת שזה רק עניין של זמן עד שהוא שוב ילקח ממנה) אבל אתם בטוחים שהיא תצליח בלעדיים, ועד אז אתם כאן לחבק אותה חיבוקים גדולים, ותעריפו עליה אהבה.. ותראי שהמכות בגן יפחתו. בהצלחה.
נתקלתי רבות...מטפלת

לי יש במשפחתון 5 ילדים בני שנתיים וחצי וזה ממש לא נדיר שמרביצים!אלה תגובה נורמלית למתח והמבוגר אמור ללמד אותם איך פוטרים בעיות ותסכולים בתקשורת מילולית או באמצעות חומרי יצירה וכדומה וממש מתאים למה שאת מספרת על הגמילה אבל זה לא כול כך נכון לדעתי לומר שהיה לא מבינה אני חושבת שבגיל הזה היא כן מבינה למה גורמות הכאות רק צריך ללמד אותה אלטרנטיבה.בהצלחה

התייחסות להרבצות בגיל הרךאמפי 5
בראיה מקצועית כעובדת בתחום פרא רפואי בגיל הרך:
התופעה בד"כ נורמלית לגיל כתוצאה מרצון ביטוי עצמי.
כמובן שבגיל זה מתפתחים ומשתנים הרבה דברים (בדיקת גבולות, שאיפה לעצמאות, גמילה, התפתחות קוגנטיבית ושפתית) שיכולים להוביל להתנהגויות שונות, לגמגום, רגרסיה בגמילה וכד'
ההתייחסות שלנו כהורים(וסבים וסבתות!) וכמטפלים:
1. הפחתת לחץ
2. חיזוק ושידור תמיכה בילד בכדי שהילד ירגיש שיש לו עוגן לחזור אליו עם מערכת יחסי בטחון ואמון
3. בניית מערכת גבולות (צריך להחליט במה משקיעים- לא כל דבר הוא אסור לגמרי...)
4. הנחיה מילולית וביצועית בזמן אמת איך אפשר להגיב אחרת (בצורה נעימה, ללא כעס-גם קטנטנים כאלה יכולים ללמוד)
5. חיזוק חיובי-בעיקר מילולי ומדוייק("כל הכבוד שהחזרת לחבר את המכונית" במקום " כל הכבוד שויתרת לחבר") כמה שיותר חיזוק בונה ולא משהו חיצוני כמו סוכריה (כי אז הילד יעשה דברים בשביל הסוכריה ולא בשביל הבנייה העצמית)
חיזוק פיזי של מחיאות כפיים , חיבוק, נשיקה מאד מחזקים ומעודדים התנהגות חיובית
6. לדבר עם הילד על בעיות במהלך היום ואיך אפשר לפתור אותם
7. גם שצריך להתייחס להתנהגות לא ראויה חשוב לאפשר תיקון ע"י בנייה ושיקוף: לדוגמא: במקום "תפסיק להרביץ לו זה כואב..." לומר "נראה לי שאתה גם רוצה את המשחק...אבל אנחנו שומרים על הידיים ומתגברים, עוד מעט יהיה התור שלך"
כאשר הסביבה רגועה והילד מרגיש שיש לו דרכים לפתור בעיות בדרכים שונות הוא באופן אוטומטי יוריד את רמת האגרסיביות.
לזכור שלהרביץ ולריב בסה"כ מראה על רצון לתקשורת והתחברות בריאה עם הסביבה, תפקידנו כמבוגרים הוא לעזור לילד לבנות את עצמו תוך כדי רכישת מיומנויות ועיצוב(כמו בפלסטלינה) של האדם.
עבודת העיצוב הוא תפקידינו כהורים ומטפלים וזה בעצם עבודת החינוך שנמשכת במשך שנים ארוכות.
כאשר הבסיס בגיל הזה יציב ההמשך הולך ונבנה עליו.
כמובן אם מרגישים שהמצב של הילד דורש בדיקה ספציפית או הדרכה אישית לא להסס לפנות לייעוץ מקצועי.
נשמע לי שהמטפלת פשוט מחפשת שקט תעשייתי...אדם נוף מורשתו
מיותר בעיניי לרוץ לאבחון בגיל שנתיים.
עם זאת, הייתי בודקת תחומים נוספים... לוודא שהיא אכן לא חוותה עוד טראומה מעבר למה שציינת.
ויש פה חשיבות להרבה הסברה כיצד כן נכון להתנהג ולהביע רגשות.
תודה רבה לכולכם.גם_אני

וואו ....

הבאתם לי כמה כיווני מחשבה, ודרכי פעולה חדשים...

 

בעז"ה מקווה שהקב"ה ינחה אותנו בדרך שהכי טובה לה.

 

 

ממש תודה רבה לכולם.

 

(אם יש עוד ישע להוסיף זה תמיד יעיל )

 

מכירה מישהי טובהכוחות שמימייםאחרונה
אם תרצי אוכל לתת לך את שמה בפרטי.

אינני יכולה לתת לך דעה דרך פה, אך באופן כללי לטפל בבעיות בעודן קטנות בגיל רך יותר קל מאשר בהמשך החיים...

אגב- בתור מטפלת זה באמת מאוד מקשה כאשר יש ילד שמרביץ קבוע וזה באמת גורם לילדים אחרים להרגיש מאויימים .

בהצלחה!

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...