אם את מתפדחת לרשום פרטים בריש גלי,

קיים פורום סגור להורים לילדים מתבגרים

הרבה פעמים ברגע שמשנים קצת בגישה, יהיה לילד המתבגר הרבה יותר רצון לשתף פעולה: בעצם מה שהיה מתאים עד עכשיו כבר לא מתאים.

לא מתאים להורות לחזור בשעה מסויימת ולצפות ממנו לעמוד בזה ללא עוררין,

לא מתאים לדרוש ממנו עזרה ולצפות ממנו להושיט אותה ללא וויכוח, וכו' וכו'.

לא מתאים כי הוא מתבגר, מגלה את הכוחות שלו, את ההעדפות שלו, את העצמאות שלו.

מה שמתאים עכשיו זה ליצור שיתוף פעולה מתוך הסכמה והבנה של ההעדפות שלו:

"מתי אתה חושב לחזור הביתה? - 21:00? זה קצת מאוחר, אבל אני חושבת שנער בגיל שלך יכול לחזור ב 20:30. כן. זה בסדר".

"כשתחזור תוכל לעזור לי? מה תוכל לקחת על עצמך? כלים? מצויין. אז את הכלים אני משאירה לך. לא כלים? אז מה אתה מעדיף? כביסה?"

"תוכל לעזור לי בשמירה על הקטנים היום אחה"צ? כן, אני יודעת שאלו השעות שאתה משחק עם חברים אבל היום אני ממש זקוקה לעזרה הזו. אני אשתדל מחר לאפשר לך אחה"צ פנוי".

וכן על זו הדרך.  

לדבר אליו כמו אל מבוגר - לכבד את ההעדפות שלו ואת לוח הזמנים שלו - כמובן במסגרת האפשר.

זה גיל שאפשר להנות ממנו כל כך. והוא יוכל להביא לידי את הבגרות שלו רק אם נאפשר לזה מקום.

מצד שני, אם לא מאפשרים, ואנחנו כהורים לא עוברים פאזה, אפשר להגיע למקומות קשים של התנצחויות אינסופיות עד כדי מרד.

א. גיל ההתבגרות היום עלול להיות בגיל כתה ג..

ב. אם יש לכם כח- חוג הורים/ הדרכת הורים

גם אם לא תסכימו עם הכל, ירחיב אופקים.

ג. יש לדעת את רמתו ומה הוא מסוגל להכין. ושהוא גם יידע בעצמו בערך איפה הוא עומד..

ניתן במצב כזה לתת לו לשימות/ דרישות. ובמידת הצורך לעמת אותו (בעדינות- "את חורשת!!") באם אינו ממלא את חובותיו

ד. חינוך לכסף- כנ"ל- למצוא נתיב שמדבר אליו. הוא לא מריך לשלם מחר חשמל. 

אך שיהיה מודע למושג "כלכלה", ושיהיה לו ביצוע מעשי של "שילמתי/ יש לי/ אין לי/ אני מחכה עד שארוויח עוד/ יש לי אך אני חוסך"

צריך לקחת בחשבון כמה דברים:

בגיל הזה הילד לא מבין מה עובר עליו הן נפשית והן פיזית

אם נוסיף לזה הורה שמנסה להבין מי שלא מבין מה עובר עליו נוצרים לנו הורה וילד מתוסכלים..

כשמנסים להבין ילד שעובר תהפוכות, זה ילד שהרבה פעמים אין לו תשובות, הוא לא תמיד שם כדי להקשיב לעיצות

ולכן ישנה התנגשות.

בגיל הזה הכי טוב זה להיות שם בשבילו.

בלי לתת לו פתרונות,

פשוט להיות אמפתיים ולגלות הזדהות עם רגשותיו.

בלי ביקורת, ובלי שיפוטיות

בשלב הזה לא עוזר להרביץ מוסר. זה או נכנס מצד אחד ויוצא מצד שני,

או שבמקרה הגרוע פשוט לא "נקלט"..

ההורים בגיל הזה הם לא חלק מהפתרון

ההורים הם שם הם כדי להקנות את הפינה החמה.

לילד יש בחירה האם לספר או לא את שארע לו,

וככל שנלחץ יותר הוא פחות יספר ויותר יסתגר

צריך לתת לילד לבטא את עצמו, מתוך עצמו.

הוא כרגע מגבש אישיות ודעה,

הוא מתחיל לראות איך העולם נראה בחוץ, כשהוא לא צמוד להורים

זו איזשהי עצמאות מההורים

ואם ההורה יתן לו את המרחב אז הילד ידע גם מתי לחזור

גם ילד שמתנהג בצורה חריגה בגיל הזה (הסתגרות, השתוללות), זה ילד שצריך לעזור לו

זו קריאת מצוקה שמשהו עובר עליו והוא לא מצליח לבטא את עצמו נכון

הדרך היחידה לעזור לו, זה לעזור לו להבין שהבעיה היא חיצונית לו.

אם הוא כועס אפשר לומר אני מבינה שמשהו מציק לך

אם הוא לוקח משהו מהבית, אפשר לומר אני מבינה שהיה חסר לך משהו

צריך להגדיר את הבעיה, אבל לא לתייג את הילד כבעיה

ושוב- הם לא זקוקים לעיצות שלנו, אלא רק אותנו שם מקשיבים

 כמובן שאפשר להגיד: בבית שלנו לא עושים כך וכך, זה אני ממש לא מסכימה. בודאי שכן יש מקום להצבת גבולות

אבל במקום שאפשר להתפשר עדיף לומר: הייתי שמחה שתבחר כך וכך, אבל הבחירה בידך ואני סומכת עליך שתבחר נכון כי אתה ילד חכם, ילד נבון, ילד טוב.. וכו'.

לומר זאת לא ממקום של שתלטנות ורודנות אלא ממקום של סמכות

מלחמה תרחיק אותו עוד יותר..

אלא אם כן הילד מבקש מפורשות שנחליט עבורו. שם אפשר להתערב ולהחליט.

מעבר לזה פשוט לתת לו את האופציה לבחור, ובמקביל לתמוך ולחזק את הטוב שבו.

וכמובן מעל הכל הרבה הרבה תפילות

בהצלחה רבה!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות