אם את מתפדחת לרשום פרטים בריש גלי,

קיים פורום סגור להורים לילדים מתבגרים

הרבה פעמים ברגע שמשנים קצת בגישה, יהיה לילד המתבגר הרבה יותר רצון לשתף פעולה: בעצם מה שהיה מתאים עד עכשיו כבר לא מתאים.

לא מתאים להורות לחזור בשעה מסויימת ולצפות ממנו לעמוד בזה ללא עוררין,

לא מתאים לדרוש ממנו עזרה ולצפות ממנו להושיט אותה ללא וויכוח, וכו' וכו'.

לא מתאים כי הוא מתבגר, מגלה את הכוחות שלו, את ההעדפות שלו, את העצמאות שלו.

מה שמתאים עכשיו זה ליצור שיתוף פעולה מתוך הסכמה והבנה של ההעדפות שלו:

"מתי אתה חושב לחזור הביתה? - 21:00? זה קצת מאוחר, אבל אני חושבת שנער בגיל שלך יכול לחזור ב 20:30. כן. זה בסדר".

"כשתחזור תוכל לעזור לי? מה תוכל לקחת על עצמך? כלים? מצויין. אז את הכלים אני משאירה לך. לא כלים? אז מה אתה מעדיף? כביסה?"

"תוכל לעזור לי בשמירה על הקטנים היום אחה"צ? כן, אני יודעת שאלו השעות שאתה משחק עם חברים אבל היום אני ממש זקוקה לעזרה הזו. אני אשתדל מחר לאפשר לך אחה"צ פנוי".

וכן על זו הדרך.  

לדבר אליו כמו אל מבוגר - לכבד את ההעדפות שלו ואת לוח הזמנים שלו - כמובן במסגרת האפשר.

זה גיל שאפשר להנות ממנו כל כך. והוא יוכל להביא לידי את הבגרות שלו רק אם נאפשר לזה מקום.

מצד שני, אם לא מאפשרים, ואנחנו כהורים לא עוברים פאזה, אפשר להגיע למקומות קשים של התנצחויות אינסופיות עד כדי מרד.

א. גיל ההתבגרות היום עלול להיות בגיל כתה ג..

ב. אם יש לכם כח- חוג הורים/ הדרכת הורים

גם אם לא תסכימו עם הכל, ירחיב אופקים.

ג. יש לדעת את רמתו ומה הוא מסוגל להכין. ושהוא גם יידע בעצמו בערך איפה הוא עומד..

ניתן במצב כזה לתת לו לשימות/ דרישות. ובמידת הצורך לעמת אותו (בעדינות- "את חורשת!!") באם אינו ממלא את חובותיו

ד. חינוך לכסף- כנ"ל- למצוא נתיב שמדבר אליו. הוא לא מריך לשלם מחר חשמל. 

אך שיהיה מודע למושג "כלכלה", ושיהיה לו ביצוע מעשי של "שילמתי/ יש לי/ אין לי/ אני מחכה עד שארוויח עוד/ יש לי אך אני חוסך"

צריך לקחת בחשבון כמה דברים:

בגיל הזה הילד לא מבין מה עובר עליו הן נפשית והן פיזית

אם נוסיף לזה הורה שמנסה להבין מי שלא מבין מה עובר עליו נוצרים לנו הורה וילד מתוסכלים..

כשמנסים להבין ילד שעובר תהפוכות, זה ילד שהרבה פעמים אין לו תשובות, הוא לא תמיד שם כדי להקשיב לעיצות

ולכן ישנה התנגשות.

בגיל הזה הכי טוב זה להיות שם בשבילו.

בלי לתת לו פתרונות,

פשוט להיות אמפתיים ולגלות הזדהות עם רגשותיו.

בלי ביקורת, ובלי שיפוטיות

בשלב הזה לא עוזר להרביץ מוסר. זה או נכנס מצד אחד ויוצא מצד שני,

או שבמקרה הגרוע פשוט לא "נקלט"..

ההורים בגיל הזה הם לא חלק מהפתרון

ההורים הם שם הם כדי להקנות את הפינה החמה.

לילד יש בחירה האם לספר או לא את שארע לו,

וככל שנלחץ יותר הוא פחות יספר ויותר יסתגר

צריך לתת לילד לבטא את עצמו, מתוך עצמו.

הוא כרגע מגבש אישיות ודעה,

הוא מתחיל לראות איך העולם נראה בחוץ, כשהוא לא צמוד להורים

זו איזשהי עצמאות מההורים

ואם ההורה יתן לו את המרחב אז הילד ידע גם מתי לחזור

גם ילד שמתנהג בצורה חריגה בגיל הזה (הסתגרות, השתוללות), זה ילד שצריך לעזור לו

זו קריאת מצוקה שמשהו עובר עליו והוא לא מצליח לבטא את עצמו נכון

הדרך היחידה לעזור לו, זה לעזור לו להבין שהבעיה היא חיצונית לו.

אם הוא כועס אפשר לומר אני מבינה שמשהו מציק לך

אם הוא לוקח משהו מהבית, אפשר לומר אני מבינה שהיה חסר לך משהו

צריך להגדיר את הבעיה, אבל לא לתייג את הילד כבעיה

ושוב- הם לא זקוקים לעיצות שלנו, אלא רק אותנו שם מקשיבים

 כמובן שאפשר להגיד: בבית שלנו לא עושים כך וכך, זה אני ממש לא מסכימה. בודאי שכן יש מקום להצבת גבולות

אבל במקום שאפשר להתפשר עדיף לומר: הייתי שמחה שתבחר כך וכך, אבל הבחירה בידך ואני סומכת עליך שתבחר נכון כי אתה ילד חכם, ילד נבון, ילד טוב.. וכו'.

לומר זאת לא ממקום של שתלטנות ורודנות אלא ממקום של סמכות

מלחמה תרחיק אותו עוד יותר..

אלא אם כן הילד מבקש מפורשות שנחליט עבורו. שם אפשר להתערב ולהחליט.

מעבר לזה פשוט לתת לו את האופציה לבחור, ובמקביל לתמוך ולחזק את הטוב שבו.

וכמובן מעל הכל הרבה הרבה תפילות

בהצלחה רבה!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....