זה יעלה יותר אבל בטוח יהיה יעיל הרבה יותר. ואולי אז תצטרך פחות שיעורים...

רצוי אולי גם לא בבריכה גדולה אלא בריכה טיפולית קטנה יותר.

מן הסתם אין לה הרבה מה לעשות בקבוצה הגדולה כשכולן נהנות ומתקדמות והיא לא מסוגלת לעשות כלום.

ואז יתכן ולא תרצה בכלל.

נשמע פתרון טוב.

פשוטכמה שיעורים פרטיים.

עוד הצעה זולה יותר

תקני חליפת הצלה או מצופים גדולים שאפשר ללבוש

ותני לה לשהות במים 

בלי שום ציפיה לחץ או משהו 

סתם להשתחרר.

אולי אפילו לשחרר אותך ואותה ביום שישי אחד מהמטלות 

וללכת לבריכה לזמן ארוך.

אפשר גם עם סטודנטית לחנוך או משהו בסגנון 

או ילדה שמיניסטית של חברים.

צלילה נעימה

הקורס הנוכחי הוא קורס מטעם בי"ס בשעות הלימודים (לא נראה לי נכון שתשב בצד ולא תשתתף). מכיוון שניסיתי להכין אותה - רשמתי אותה בשנה שעברה לקורס שחיה. מה שקרה בסוף שהיא מאוד רוצה ולא מצליחה לגבור על הפחד.

רשמת אותה והתברר שהיא לא יכולה. קורה. 

למה שתהיה בצד. יותר יתסכל אותה. 

או שדוחים בשנה. 

או שיעור פרטי. 

או שמוצאים פתרון עם המורה. 

אבל גם אם ימצא פתרון שהילדה תהיה עם מצופים גדולים או אפודת ציפה בזמן השיעור

לא בטוח שהיא תצליח לשחרר כי היא תמיד תחשוב על זה שהיא "מאחור".

היא נמצאת כרגע במקום שמעל הרמה שלה.

מה לעשות.

היית שמה אותה עכשיו בשיעור מתמטיקה לכיתה יא? לא. אותו דבר. 

שתקח שלושה שיעורים פרטיים ואולי 

היא תצליח לקבל ביטחון.

ואם לא, לא קרה כלום. 

העיקר שתרגיש כיף ולא תסכול. 

אולי המדריכה מוכנה להעביר לה שיעור פרטי לפני או אחרי? 

דברי עם המדריכה. היא יכולה לתת לך פתרון מקצועי. 

ממים זה אף פעם לא היה חופשי. 

מה עשה? קנה קיאק קנה אפודות ציפה לו ולילדותיו 

יצא לים הפתוח! זורק את הילדות מהקיאק. צפות. מבסוטיות.

א"א לטבוע גם אם רוצים. 

טוב יש לך עוד רעיון נועז

לאי ודעת אם הוא פחד ברמה הזאת, אע"פ שהוא פחדן בכללי, אבל הוא גם פחות כשרוני בללמוד תנועות. ב"ה כשרוני בדברים אחרים.

אמא שלי מצאה מורה פרטי מווינגייט שלימד אותו בבריכה קטנה לבד (הבריכה של הילדים, באיזה מקום בשעות שהיא היתה ריקה, משהו כזה).

והא למד לשחות מעולה.

אני עד היום פוחדת בעמוקים, בעלי, להבדיל, לא מפחד בכלל במים...

אני, כמו הבת שלך, "למדתי" שנה קודם בבריכה עם אמא שלי ובכיתה ו' מטעם משרד החינוך.

כל הזמן הייתי במים הרדודים ולא התקדמתי לשום מקום...

חששתי מה יהיה עם הבת שלי, בחופש שאחרי כיתה ג' לקחתי אותה למורה מ ע ו ל ה!!! היא אומנם היתה עם עוד 5 בנות בקבוצה, אבל קיבלה יחס אישי.

המורה עבדה לפחות שניים עד שלושה שיעורים רק על התמודדות עם החשש במים.

רק כשראתה שכל הקבוצה מרגישה היטב במים, היא עברה לעמוקים.

היא לימדה אותן צעד אחר צעד באהבה ובהבנה.

הבת שלי לא מפחדת בכלל, והבן אי"ה יעבור בחופש הקרוב גם הוא תחת ידיה של אותה מורה.

עצתי לך, למצוא מורה טובה, לא בהכרח פרטי, אלא מורה טוב- שתרגישי שהוא זורם עם הילדים ומבין אותם, זה לא פחות חשוב.

אם את באזור הר חברון, אוכל להמליץ לך.

וכן... גם אני למדתי בכיתה ו' ויש לי אפילו תעודה שאני "יודעת לשחות" ומה שזכור לי הוא שהצלחתי לעשות חץ. אבל אני לא יודעת לשחות עד היום!

אני מאזור המרכז ולצערי עוד לא נפלתי על המורה הנכונה. אולי אבקש המלצה להידרותרפיה.

קיץ בריא!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....