לפעמים יש ילדים שסובלים מנטיה לאלימות. כמובן שכל הסביבה הקרובה שלהם סובלת.

היית אומרת שזה המצב אצלו? אם כן, צריך לפנות לרופאת משפחה ולהתחיל תהליך של איבחון וקבלת טיפול.

מצד שני, יתכן שאת זו שצריכה להתחזק ולהיות אסרטיבית יותר. אולי לרכוש כלים איך להתמודד.

נסי לחשוב ממה נובעת ההתנהגות הזו.

אמנם הסיטואציה קצת שונה, כי אצלי הוא בן שנתיים

אבל כשהוא מתחיל להרביץ אני פשוט אומרת לו ש"זה לא נעים לי ההתנהגות הזאת" בטון רגוע ועוזבת את החדר.

בדר"כ זה גורר אצלו בכי ואני נותנת לו את הזמן עד שהוא נרגע ובא אליי לחיבוק

אני מניחה שאצל ילד בן 10 זה לא יגרור בכי, אבל אולי זה כן יעביר את המסר- אם אתה אלים אמא לא פה.. תרגע, ותבוא אל אמא.

ולהעניש בחומרה - לשלול משחקי מחשב וממתקים ודמי כיס והפתעות לגמרי לחצי שנה. ולהכניס לחדר ולנעול עד שיירגע ויבקש סליחה

ואימא לא כרית אגרוף ולא לחייבת לסבול מכות ולא חייבת להכיל במצב כזה.

ברור שאמא לא כרית אגרוף ולא צריכה להכיל במצב הזה

אבל לנעול בחדר? 

זה קצת מוזר לנסות למגר אלימות באמצעות אלימות, כמו לצעוק על הבן שלך שיפסיק לצעוק..

לדעתי גם ילד בן 10 כמו ילד בן שנתיים עדיין צריך את אמא שלו לידו (מכירה מקרוב מאוד גם ילדה בת 30 עדיין צריכה את אמא שלה לידה) אז אם הוא מבין שכשהוא עושה דבר כזה אמא מתרחקת- סביר שיפסיק.

אפשר אחר"כ גם להסביר לו ברוגע שזו התנהגות לא מקובלת ואולי למצוא דרכים אחרות לנתב אליהן את הכעס-

לספור עד 10, להרביץ לספה.. 

אגב כשאני מרגישה שאני עומדת "לאבד את זה" עם הילדים שלי למדתי לעצור הכל ולקרוא לעצמי בנחת את שיר למעלות.

איכשהו זה מרגיע אותי. אולי זה יעזור לו אם זה מתאים, או סתם לדקלם איזה משהו אחר..

בן שנתיים. אם זה ילד ספורטיבי הוא יכול גם לשבור יד  ובכלל לגרום נזק רציני.

ובן 10 זה לא בן שנתיים . בן שנתיים זה חצי תינוק שבאמת לא יודע לשלוט בעצמו עדיין. בן 10 זה ילד שכבר הולך לבד לכל מקום ויכול גם לשמור על אח קטן. והוא בהחלט מבין מה הוא עושה בתנאי שזה ילד רגיל ברמה רגילה.

אסור להתייחס לבן עשר כבן שנתיים ולבן שלושים כבן עשר.

ולדעתי אלימות כן ממגרים רק עם גבולות. אין דרך אחרת. 

להבדיל - איך לעצור עבריין או מחבל - רק בדרך אלימה. אין דרך אחרת. 

ולנעול אותו זה בדיוק כמו ללכת לחדר אחר במקרה של ילד בן שנתיים

צריך אבא בשביל זה

כן, הייתי מספיק חזקה פיזית כדי שלא ישתחרר, אבל זה לא היה נינוח ורגוע כמו שצלצל לי כשקראתי את ההדרכה, ובטח שלא דומה לחיבוק. זה מאבק. הוא מצליח איכשהו לשחרר את יד שמאל, אני תופסת את יד ימין, הוא מסובב את הראש לנשוך, אני מושכת בכוח הצדה... פעם אחת הספיקה לי ולא אחזור על זה עוד. אני לא רוצה להיות צד במריבה הזאת. מעדיפה לעבור לחדר אחר או כל פתרון אחר.

הייתי פונה לייעוץ של מישהו מקצועי (פסיכולוג ילדים/מטפל ריגשי/הדרכת הורים?)

גם את צריכה קצת חיזוק וגם הוא כבר ילד גדול וזה לא התנהגות רגילה כ"כ וצריך ללמד אותו איכשהו להביע את עצמו בדרכים יותר מתורבתות ומקובלות.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...