איפה היית בסוף?

גם אני צמתי רוב היום! עמדתי בדוכן שלנו והייתי עסוק כל הזמן ב"ה אז לא היה לי זמן לאכול ולשתות כ"כ.

אבל לצערנו הגדול יש אנשים שצמים מאידיאולוגיה!!!

ה' ישמור...

זה משהו עם יום ירושלים ו"המדינה הציונית הארורה"...

(עצוב לי מאד אפילו לכתוב את זה!!!)

הייתי בדוכן של "נוער המקדש"- מחלקת הנוער של מכון המקדש.

זה בהחלט לצערנו הגדול!

ברור שיש המון מה לשפר במדינה! אבל זה אפילו לא קשור ביום ירושלים! ביום ירושלים אנחנו חוגגים את שחרור ירושלים והר הבית. אין בית מקדש-צריך לפעול! ומי כמוני יודע איך... (נוער המקדש) 

אבל לצום בגלל שאין בית מקדש-זה לתשעה באב. ליום ירושלים זה לא מתאים, ואפילו מזעזע.

אתה חוגג את יום העצמאות?

יום קדוש ביותר לעם ישראל, בו יצאנו מעבדות לחירות! מהשואה הארורה למדינה שמגינה על עצמה!!!

פשוט אתה בנוער המקדש,

אז זה די מוזרא לי..

לאמשנה..

בכל אופן,

אני מזדהה עם כל מילה שלך שם למעלה^^

אנחנו עומדים בכפוף לרב ישראל אריאל שליט"א כל הזמן!

מהצנחנים שפרצו  להר הבית וכבשו אותו במלחמת ששת הימים, וכיום ראש מכון המקדש.

חח פאדיחה!

לונורא

העיניין של מי שצם זה על כך שהיה אפשרות לבנות את בית המקדש והצייונים פשוט באו וזרקו את המפתחות לוואקף, במקום לבנות בית לה'

אנשים,

קצת ראיית הטוב אין לכם?

אין לי זמן לענות עכשיו,

אבל בעז"ה אני יענה אח"כ בלנ"ד

בימי עצב צריך להתאבל על מה שאין ובימי שמחה צריך לשמוח על מה שיש!! למה לערבב את שניהם??

בסמכות שיש להם לקבוע הלכות

וגם זה תלוי בן כמה אתה..

מי שהייתי בוחר בו לא נכנס לכנסת הפעם. וגם הם לא בהיכרך היו בוחרים במי שאני הייתי בוחר אם הייתי יכול...

כשיש יום הזיכרון,

אני עצובה,

כשיש יום ירושלים,

אני שמחה על מה שיש,

כשיש תשעה באב,

אני עצובה על מה שאין

מבין?

לכל זמן ועת

כשצריכים להיות עצובים,

אני יהיה עצובה,

כשצריכים להיות שמחים,

אני יהיה שמחה,

וכנל יום העצמאות

אנחנו במצב הרבה יותר טוב מלפני 50 שנה..

על הכותל

על החלק הירדני בעיר שפתאום הפך להיות בבעלות ישראלית!

על מה שיש

צריך לשמוח בזמן,

ולהיות עצובים בזמן

אתה הורס את כל השמחות!

צריך יום להודות לה' על כל הניסים שהיו

וגם אלה שהיו במלחמת ששת הימים בכללי

צבאות מכל הכיוונים התקיפו את ישראל הקטנה,

ובנס גדול מאוד מאוד מאוד

ישראל הקטנטונת הצליחה איכשהו לנצח כ"כ הרבה צבאות חזקים וגדולים ועצומים ממנה ב6 ימים!

את קולט מה זה?

זה אפילו לא שבוע!!

זה נס לא נורמלי!!!

על זה אני מודה

על זה שיש לנו את הכותל

שהיה נס כ"כ גדול

שיש על מה להודות!

שיש!

ועד שיש זמן כזה,

לעצור דקה ממרוץ החיים ולהודות לה' אתה הופך אותו לאבל!

אז מתי, מתי אתה מודה לה' על כל הניסים?

יש כאלה שאמרו לי,

את יום העצמאות אני חוגג ביום ירושלים,

אזמה?

גם אז אתה לא חוגג?

מצאת עוד סיבה להתאבל?

כשצריך ונכון אז מתאבלים!

לא סתם יש את תשעה באב.

זה כדי שיהיה לך זמן להתאבל.

אל תדאג,

אתה יכול להתאבל.

אבל בזמן הנכון..

לא צריך לעשות לך תשעה באב 2

בטח שלא בזמן שאתה אמור לשמוח!!

ב. אני לא מתכוונת לענות לך על השטויות האלו,

כי גם אין לי כוח,

וגם אתה נשמע כופר.

מה זה מי קבע שהיו ניסים?

זה נס שצבא קטן מצליח בשש ימים לנצח כ"כ הרבה צבאות חזקים ועצומים ממנו.

המציאות קבעה את זה,

לא אני.

ואני לא חושבת שאני היחידה שאומרת את זה.

וחוץ מזה, ברור שזה נס.

אם עצם היותך חי עכשיו זה נס,

אז ברור שגם זה נס.

כי כל דבר הוא נס.

אם נביא מנבא את זה אז זה אומר שזה נס?!

מה זה קשור לנביא?!?

מה זה עוזר לנו?

אמרתי רק מה אתה חושב..

אתה מבין שאתה מתקיף אותי סתם כי אתה לא מסכים עם הדעה שלי?

שמובנת לגמרי בעיני, ואשרי מי שזה בוער בו כ"כ...

יש ימים לעצב,

ויש ימים לשמחה!

וצריך לדעת להבדיל בין שניהם

בתשעה באב תהיה עצוב על הבימ"ק

ביום ירושלים תשמח על הכותל

חלוקת עבודה הוגנת?!

ולמה, למה להכניס לכל דבר עצב?

למה?

לחגוג עליו נשמע לי מצחיק,וזה נושא מאוד כיף לויכוחים כי רוב הרבנים לא יותר מידי מבינים בו...

אני חוגג על שחרור ירושלים יו"ש והגולן, אבל קשה להתעלם מזה שהיה אפשרות לבנות את בית המקדש, וזרקו אותה לפח. 

אז מי שצם ביום ירושלים חוגג דברים אחרים לא חסר דברים לחגוג, את זה הם בוחרים שלא מסיבה מאוד הגיונית בעיני

קיר תמך (טראסה) של ההרחבה שבנה הורדוס להר הבית, שעד היום יודים מגיעים אליו במקום להר הבית ומשמרים את הגלות...

קדושתו היא קדושת בית כנסת הרבים ותו לא...

מה יש לשמוח על הכותל?!?!

אתה משווה את כנסיית הקבר ואת הכותל!!

זה בכלל בכלל לא אותו הדבר

כנסיית הקבר זה של נוצרים,

הכותל הוא של יהודים

ואממ @התורה הקדושה הכותל בשבילי הוא יותר מסתם קיר שמציין את הגלות

זה קיר היסטורי,

קיר שמתמצת בתוכו את הקדושה של ביהמ"ק

זה מה שיש בימינו,

וצריך לשמוח שיש משהו,

ולא, אני לא אומרת שזה טוב שיש רק כותל,

אבל גם צריך להבין שזאת המציאות כיוןם,

וצריך להודות על מה שיש..

לא.

על.

מה.

שאין!!

לצערי אנשים רואים אותו בתור "שריד בית מקדשנו"...

לכל זמן ועת.

זה קהלת אמר.

בט' באב אתה צריך להיות עצוב על המקדש,

לא ביום ירושלים.

לא.

לא.

לא.

יום ירושלים זה יום של שמחה,

יום להודות לה' על כל הניסים שקרו בששת הימים בכלל, לא רק על איחוד ירושלים שבעיני הוא מופלא.

ואתה, בא ומחליט שלא,

זה לא מספיק חשוב להודות לה'.

אז מתי אתה מודה לה'?? מתי??

אתה מודה על בכללי

עד שיש לך זמן להודות על זה,

תנצל אותו,

אל תנסה לדחוף עצב בכל דבר

הנה בוא,

יום שלם תשב ותודה לה' על הניסים שלו,

אתה לא מודה?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים