תגובה שכתבתי למאמר של הרב טל כאן בערוץ:
החילוק שהרב טל עושה בין יום העצמאות לא ברור כלל וכלל.
כפי שהיטיב הרב להסביר במשלו על האדם שרוקד בחתונה של כהן עם גרושה מכיוון שסיים מסכת, כן הוא הדבר ביום ירושלים.
כמו ביום *העצמאות* שברור שעיקר החגיגה היא על הקמת המדינה ולא על ההצלה כן הוא הדבר ביום *ירושלים* חוגגים אעת כיבוש ירושלים ולא את ההצלה שכן המלחמה עוד לא נגמרה באותו יום.
ולחגוג את כיבוש ירושלים זה דבר תמוה ביותר.
ודאי שיש להודות להשם יתברך שנתן לנו מתנה זו.
אך אי אפשר להתעלם שאנו התעלמנו ממתנה זו וירקנו (כביכול) להשם יתברך בפרצוף ולא בנינו את בית הבחירה וחידשנו את עבודת הקרבנות ואפילו בית כנסת לא בנינו על ההר או לכל הפחות עלינו בהמונינו והתפללנו אל אבינו שבשמיים במקום בית תפילתו.
ולא זו בלבד, אלא הוספנו חטא על פשע והחזרנו את המקום לאויבנו.
נכון שאשמה לא קטנה מוטלת על אותו רשע משה דיין. אבל באמת האשמה לא נופלת אך ורק על כתפיו. אם הציבור ורבניו היה דורש זאת ועומד על כך כל זאת לא היה קורה.
וכפי שנכתב בירושלמי (יומא א,א) "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו".
כ"ח באייר זהו ט' באב של דורנו.
אכן, לקב"ה יש להודות על הניסים והנפאלות שעשה עימנו.
אבל מכיוון שאנו לא קבלנו את זה עלינו להקדיש את היום הזה לצום בכי ותחנונים אולי יחוס אולי ירחם.
במסכת סוכה פרק ב משנה ט נאמר "יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לִפָּנוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו" אך כאן מדובר במקרה חמור פי כמה.
הרב מביא מתנה לעבד והעבד יורק לו בפרצוף.
ולכן לקבוע יום זה כיום חג על כיבוש ירושלים אינו דבר שלא יעלה על הדעת.
ובאמת, כל מה שנקבע כיום חג נובע מאותו מקום בעייתי של הציונים שראו בירושלים עוד עניין לאומי גרידא.
אבל אנו, יראי יי עלינו להתחתנן על נפשנו ולבקש סליחה ומחילה ביום זה.
ואפשר לומר שאולי דומה הדבר לט' באב שבו נגזר על ישראל שלא להיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים.
ולכן כ"ח באייר זהו היום בו קרה חטא המרגלים של דורנו. עלינו להתאבל לצום ולהתחנן ולא לחגוג.
).