אולי פשוט לגרום לכך שמשפט כזה יסיים את הויכוח

אני מניחה שזה מגיע ממקום של "אני רוצה משהו ולא מקבל'

אז אפשר לדבר ואפשר להסביר למה לא הולכים עכשיו לגן שעשועים (לדוגמא), ואפשר גם לנסות להציע פשרה, אבל ברגע שנאמר משהו כזה כל הדלתות נסגרות, הויכוח נגמר, אמא\אבא לא מוכנים לדבר על זה יותר ואולי אפילו מתרחקים. אפשר להגיד בטון אסרטיבי ש"בכלל לא מתאים לילד כמוך לומר דברים כאלה ואמא עכשיו לא מדברת על זה יותר.."

וברור שזה לא הכרחי שהם שמעו את זה ממכם, הילדים שלי מביאים לי כל מיני מטעמים (לטוב או לרע) שהם שומעים בגן מחברים..

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=9635&cat_id=3809

"למה אתה מתחצף?" 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=9620&cat_id=3809

השבת הסמכות ההורית

ד"ר מיכאל אבולעפיה

אינני מבין איך עלי לנהוג עם ילדי בן העשר בנושא גבולות וסמכות... מזה מספר שבועות הוא מתחצף אלי, ובעלי טוען שאין הקול שלו נשמע... מה עלי לעשות בנידון?

להלן 12 תנאים להשבת הסמכות ההורית:
1. יצירת חיבור. יש להרבות במחמאות, בחיבוקים, בחוויות חיוביות משותפות. בראש ובראשונה יש לערוך שינוי בתפיסה של ההורה, כדי לראות בילד את הטוב הקיים בו. כי הרי זהו התנאי להשבת הסמכות, היות שבגיל זה לא ניתן לשים גבול אלא מתוך יצירה של מרחב בלתי מוגבל של אהבה אין סופית. 
2. תיאום בין ההורים. מאחר שהילד הוא האחד המאחד בין ההורים, תצטרכו לתאם ביניכם: מהו הקו האדום, ומהי התוצאה הטבעית של המעשה הרע. אפשר אף לכתוב סולם תגובות, ובו לכל התנהגות - תגובה מתואמת.
3. הדרגה. החזרת הסמכות הנה תופעה הדרגתית, וביכולתם של שני הצדדים להקל על השינוי, עד שמתהווה תהליך כמעט טבעי. כמו כן, לכל ילד גבול אחר המוצב לפי טבעו, טבעו של ההורה וחכמתו כמחנך. לכן חשוב לא לעסוק בהדבקות של עיקרון נלמד, אלא לאפשר לו לצאת באופן טבעי מתוך תוכנו.
4. אין עונש! העונש הוא חיתוך הכוחות של הילד, וממילא הוא מותיר אווירה של טינה ושנאה. תחת זאת קיימת תוצאה טבעית של מעשה שלילי: "הרמת יד על אחותך, תיגש לחדר ותחשוב על המעשה שלך כמה דקות". התוצאה הטבעית תהיה מותאמת לגילו של הילד. עם הנער לדוגמה, יהיה ניתן לדבר על כך שהוא כעס ושבר את הגיטרה ולכן עליו לעבוד כדי לשלם עבור גיטרה חדשה... מתוך שיחה הגיונית ולא שיפוטית. 
5. זהירות מתוויות. יש להפריד בין המעשה השלילי ובין המהות הטובה של הילד. הילד איננו 'שקרן' אלא 'משקר', הוא אינו 'חוצפן' אלא 'מתנהג בחוצפה'. הבלבול בין המהות הפנימית והממד החיצוני גורם להדבקת תוויות, וקשה יהיה לילד להיפרד מהן בהמשך חייו.
6. דיבור נינוח. "דברי חכמים בנחת נשמעים". כלומר הצבת הגבול אינה קשורה לצעקות או להרמת יד. המכות אינן מחנכות כלל. להפך, הן גורמות כעס, ערך עצמי נמוך ובהמשך אלימות מילולית, חוצפה, או אפילו תוקפנות פיזית מצד הילד. 
7. שיקול דעת. לפעמים יש צורך בהעלמת עין, כלומר אף שהילד "עבר על החוק", ההורה מבין שעדיף להתעלם, כי כך הילד יחזור לטוב הנשמתי שבו. לפעמים להפך, יש צורך "לעשות הצגה גדולה" בתגובה למעשה רע, כדי שהילד יבין את חומרת המעשה, כמו לדוגמה כשילד עושה דבר מסוכן לעצמו או לחברו. אז על ההורה להעמיד פנים כאילו הוא כועס באמת. אולם גם אז הילד אינו חש שההורה שונא אותו או מנתק קשר עמו, ולכן השמת הגבול אינה משאירה רושם שלילי מדי.
8. יראה וכבוד. יש הבדל מהותי בין האב והאם. הרי ידוע שהילד ירא יותר מאביו ומכבד יותר את אמו. על כן, על האב לנסות לעורר בעיקר את בחינת היראה בלב הילד, יראה מלשון 'ראיה', לראות את הבחינות השונות לפי ערכן הפנימי. האב יעבוד על הסמכות דרך עוררות היראה, והאם על ידי עוררות הכבוד. 
9. סלידה מהרע. עיקר עבודת הסמכות קשורה בהבנה הברורה שאינני שלם עם המעשה הנורא שנעשה. אי אפשר לייצג עמדה נפשית בלא בהירות ודבקות במטרה. כשאהיה משוכנע שמדובר בנושא חשוב ביותר, אוכל לשים גבול.
10. דוגמה אישית. כאשר אנו מציבים לעצמנו גבולות ופועלים לפיהם, הדבר פועל ישירות על נפש הילד.
11. אל ייאוש. לפעמים הצבת הגבולות מצריכה תהליך ארוך. העיקר הוא להתמיד באותו כיוון, ולפעמים נדרש זמן רב.
12. עשה טוב וסור מרע. חשוב לדעת: תמיד יש להעדיף הסרת פרס שהובטח בעבר או העדר חוויה טובה שהייתה אמורה להיות, במקום גבול שלילי. 
בתקווה שתצליחי לעצב לילדך את אישיותו על ידי גבולות, כי הם חלק נכבד מהחינוך... אך מתוך אהבה ואמונה בנשמה היקרה שה' נטע בו. 

בגילאים האלה הם לא מבינים את מה שהם אומרים, לא מבינים שזו חוצפה. הם סתם חוזרים אחרי משפטים ששמעו בגן.

להסביר בנחת שכך לא מדברים עם אמא ואבא ונותנים משפט חלופי שמכיל רגש: אני עצוב ש... אני כועס ש... אני מאוכזב ש... 

מסכימה עם מה שנאמר לפני, שככל הנראה זה משפטים שהוא שומע איפשהו ופשוט חוזר עליהם.

לדעתי צריך לחלק את זה לשני עניינים:

1) אופן הדיבור: לומר (ובנחת ובחיוך..) - "אצלינו בבית לא מדברים כך"

2) העובדה שכרגע הוא מתוסכל/כועס/מרוגז ומחפש דרך להביע את זה: "אני מבינה שאתה מאוד כועס בגלל...?"

לא חושבת שצריך להתרגז או להיות נורא קשוחים , בטח לא בגיל צעיר אבל גם בכלל, אלא אם יש סיבה ממש ממש ממש סופר מוצדקת. להיפך. הילד עוד יבדוק גבולות הרבה פעמים, זה התפקיד שלו כילד - לגלות מה עושים בבית וזה התנהגות מקובלת ומה לא. ככה לומדים. אם נאבד שיווי משקל כל פעם שהוא "יבדוק", איפה הדוגמא שלנו כהורים שלא מדברים בעצבים ובחומרה? אני מאמינה בחינוך מחיוך ושמחה. (עד כמה שאפשר כמובן..) זה התפקיד שלנו להבהיר בנחת מהי התנהגות מקובלת בבית ומה לא.

מצד שני - הילד מתוסכל וצריך לתת לו כלים חלופיים להביע כעס או תסכול. אם נכעס ולא נקשיב לו בגלל שהוא אמר מילה לא יפה, רק הגדלנו את הכעס ואת התסכול במקום לעזור לו לפתור ולמצוא דרך להתמודד.

לי יש בת שלוש בבית, שחוזרת עם פניני חכמה מדהימים מהגן (אומרת לסבתא: את מטומטמת!!) וזה פשוט מצחיק כי היא כזו מותק, וברור לי שהיא שמעה את זה בגן, כמו הרבה דברים אחרים שילדים אומרים זה לזה, ואין לה דרך להבחין מהו דיבור לגיטימי ומה לא. 

על כן, אומר לה: אנחנו לא מדברים ככה לסבתא. אני מבינה שאת כועסת בגלל שרצית שהיא תשב לידך?

ולרוב, זה פותר את הבעיה.

כמובן, שזה תיאור של מצב אידיאלי, שבו אני רגועה ועם סבלנות (לצערי.. לא תמיד )

"זאת מילה לא טובה. לא טוב להגיד אותה" 

ואז במוח שלה נקלט מטומטמת=לא טוב

ולא רק כי אצלנו מדברים אחרת. 

כמובן זה רק כיוון. ואיש הישר בעיניו יעשה.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.